התייעצות הכחשת שואה???

[מרובע]

93 הבנות זה המצאה? אפשר מקור? (זכור לי במעורפל משהו).

***********

פגשתי דרשן אחד שאני מכיר והוא אמר לי שזה לגמרי מקובל אצל כל הדרשנים להמציא סיפורים ולהוסיף ולהחסיר פרטים.
זה היה מזמן כך שאיני זוכר בדיוק את הפרטים של מה שהוא אמר לי.
אבל יש סיפור ידוע בשם הגר"ש שבדרון שאמר בשם החזו"א שמותר לשקר בשביל לעורר את הציבור וזה השקר הראשון

 

[shira bira]

93 הבנות זה המצאה? אפשר מקור? (זכור לי במעורפל משהו).

א אין שום אזכור בספרות של ניצולי השואה בקרקוב וסביבותיה לאירוע.
ב. ד"ר אסתר פרבשטיין הרחיבה בספרה "בסתר רעם" מדוע המעשה לא היה ולא נברא.

 

[3333ציפי]

א אין שום אזכור בספרות של ניצולי השואה בקרקוב וסביבותיה לאירוע.
ב. ד"ר אסתר פרבשטיין הרחיבה בספרה "בסתר רעם" מדוע המעשה לא היה ולא נברא.

האמת שהוא אף פעם לא הצליח להתפס לי בהגיון. מהמון סיבות. אז הנה עכשיו הבנתי

 

[bat 7]

93 הבנות זה המצאה? אפשר מקור? (זכור לי במעורפל משהו).

כמו שכתבה @shira bira המעשה הזה סותר את כל הנורמות והחוקיים הנאציים, לא ייתכן שהיה.
ולא ברור למה הוצרכו להמציא אותו, יש כל כך הרבה סיפורי גבורה אמיתיים.

פגשתי דרשן אחד שאני מכיר והוא אמר לי שזה לגמרי מקובל אצל כל הדרשנים להמציא סיפורים ולהוסיף ולהחסיר פרטים.
זה היה מזמן כך שאיני זוכר בדיוק את הפרטים של מה שהוא אמר לי.
אבל יש סיפור ידוע בשם הגר"ש שבדרון שאמר בשם החזו"א שמותר לשקר בשביל לעורר את הציבור וזה השקר הראשון

וכמו ששמעתי פעם מיוסלה אייזנבך:
אני ממציא רק סיפורים אמיתיים...

 

[3333ציפי]

אז זה קרה שיש על שְמן גינה בבני ברק?

 

[shira bira]

אז זה קרה שיש על שְמן גינה בבני ברק?

טעות לעולם חוזרת.

 

[3333ציפי]

טעות לעולם חוזרת.

פטאלי מידי

 

[שלס]

גם בחברה החרדית, מיד לאחר השואה, היחס לניצולים היה שונה מאוד מלאחרים.
בלשון המעטה.
כמו שאמרו אז- נוודים חסרי פרוטה שמתעוררים בצרחות בלילות. [סליחה על ההגדרה]
אפשר לראות שניצולי השואה התחתנו בד"כ בינם לבין עצמם.

השואה היתה אירוע בעל משמעות רבה מאוד, עם השפעה שאין דומה לה על נפש האדם, לכן ניצולי השואה התחתנו בינם לבין עצמם. אנחנו לא יכולים בכלל להבין מה עבר לאנשים אלו בחיי יום-יום הרגילים, באוכל, ביציאה לרחוב, במראות שונות שהחזירו אותם אחורה, בלילות.
סבתי תחי' עברה את כל אימי השואה, היא אמרה פעם שאחרי השואה היו הרבה נישואים "הזויים", אבל כולם החזיקו מעמד, כי שניהם היו משם. ואם הם היו מתחתנים עם אנשים שלא עברו את כל הרקע הזה, הם לא היו יכולים להחזיק מעמד.

 

[Ruty Kepler]

דווקא העובדות שם נכונות מאד פשוט הוא גורם להזדהות עם הילד הגרמני "והיהודים היו צרכים למות במילא"

לא ראיתי את הסרט. אבל ממה שהבנתי, זו בדיוק המטרה האמנותית.

בעלילה, ילד גרמני מתיידד עם ילד אסיר. הוא לובש בגדי פסים כמוהו ובא לבקר אותו במחנה. תוך כדי המפגש ביניהם, נערכת סלקציה, וכולם נשלחים לתאי הגזים. עד הרגע האחרון, הגרמני לא מצליח להסביר לאף אחד שהוא בעצם פה בטעות.
הרגש של הצופה מתחבר מיד לגיבור, הילד הגרמני, שכאילו מת 'בטעות'.

ואז הזוועה עומדת מול הצופה במלוא כובדה. כאילו, על הילד היהודי אתה לא מתאבל?! הוא, היה ברור לך שהוא הולך למות?! רק על הגרמני אכפת לך...

הסרט בא להבהיר לצופים, איך הפך כביכול הרצח, למשהו מובן, ל'זהו גורלם של היהודים ואין מה לעשות'.

והרעיון חזק מאד, גם אם יהיו שיחלקו על הדרך להעברתו.

 

[מקהלה]

לא ראיתי את הסרט. אבל ממה שהבנתי, זו בדיוק המטרה האמנותית.

בעלילה, ילד גרמני מתיידד עם ילד אסיר. הוא לובש בגדי פסים כמוהו ובא לבקר אותו במחנה. תוך כדי המפגש ביניהם, נערכת סלקציה, וכולם נשלחים לתאי הגזים. עד הרגע האחרון, הגרמני לא מצליח להסביר לאף אחד שהוא בעצם פה בטעות.
הרגש של הצופה מתחבר מיד לגיבור, הילד הגרמני, שכאילו מת 'בטעות'.

ואז הזוועה עומדת מול הצופה במלוא כובדה. כאילו, על הילד היהודי אתה לא מתאבל?! הוא, היה ברור לך שהוא הולך למות?! רק על הגרמני אכפת לך...

הסרט בא להבהיר לצופים, איך הפך כביכול הרצח, למשהו מובן, ל'זהו גורלם של היהודים ואין מה לעשות'.

והרעיון חזק מאד, גם אם יהיו שיחלקו על הדרך להעברתו.

המזעזע שבסרט הזה שאחרי שרואים את הסרט אפשר לחשוב כביכול היו 'גרמנים טובים' וזה לא נכון. זה הפך המטרה.
לתפוס את האחד הקטן שאולי היה ולהנציח את דמותו האנושית?
לכן, לפני שאנו צופים, צריך לזכור שזהו סרט גויי והוא לא באמת מכוון להבט היהודי שלנו על השואה.

 

[stars]

93 הבנות זה המצאה? אפשר מקור? (זכור לי במעורפל משהו).

האמת שהוא אף פעם לא הצליח להתפס לי בהגיון. מהמון סיבות. אז הנה עכשיו הבנתי

בספטמבר 1942 נמלטה חנה וייס מהגטו בזהות לא יהודית ולבסוף הגיעה לקרובי משפחה בבוגוטה, קולומביה. ב1947 שלחה את המסמך המתאר עם מכתב מצורף לאחיה של אחת ממורותיה לשעבר ב"בית יעקב", שחי אז בפלסטינה. המאמר והמכתב פורסמו ב1961 בספר היובל של "בית יעקב". בתחילת שנות ה-50 התעוררו שאלות בקשר לאירוע. הראשון שפקפק באמיתות המקרה, היה יוסף וולף, יהודי מקרקוב שציין שזוהי בדיה מוחלטת. הוא טען שהתנאים בגטו קרקוב לא אפשרו את התרחשותו של אירוע כזה. בנוסף, ישנם תגובות מ"יד ושם" שמציינות לרוב שהאירוע לא התרחש -"ב-5 השנים הראשונות לאחר השחרור נבדק המכתב בפרטי פרטים בפולין ולא התגלו כל פרטים המאמתים את הסיפור". בנוסף, גרסאות המכתבים שונות בפרטי המיקום(קרקוב \וארשה), בניב היידיש שבו נכתבו המכתבים.

(מקור)​

 

[cherry c]

למי שחיפש תשובות, נראה לי שיש לו.
אפשר לא לקבל אותם או לא לסבור כמוהו, אבל זה בהחלט תשובות.

הרב אברהם אוחיון: מבעל סופרמרקט - למחבר ספרים וקומיקסים בקצב מסחרר

הילד שעד גיל 12 לא ידע לקרוא ולכתוב – קפץ 3 כיתות בשנה, והוציא מעל 400 ספרים: בראיון בלעדי הסופר והמחבר הרב אברהם אוחיון חושף את סיפור ילדותו, ומגלה במה בירך אותו רבי דוד אבוחצירא

www.hidabroot.org

 

[יוחנן ק]

יחיאל דינור עבר תהליך מאוד מאוד ארוך וכואב עד שהגיע למסקנה,
שהרוע הנוראי שהוא חווה, אינו מעולמות אחרים, ולא משטן מסתורי,
אלא נמצא כאן בפלנטה שלנו ..

מי שרוצה להיחשף לאמת האכזרית הזאת,
יצפה במשפט אייכמן,
מתסכל, איך שהאדם הזה בנה לעצמו מערכת הגנה עצמית.


הגרמני של היום ..
אישית, איני מסוגל להתייחס בשוויון נפש לגרמנים האדיבים בני ה-60 שבאים ליד ושם,
אדיבים ונעימים עד להחריד,
95% מאבותיהם, שירתו בוורמאכט,
נכון, לא כולם נטלו חלק בכיבוש פולין, טיהור יהודי רוסיה, והונגריה,
אבל הם שירתו,
אם בחזית המזרחית, אם ביון, אם במערב, ושמא באפריקה,
הם היו חלק מהצבא, עם כל התעמולה והאווירה שהייתה שם.

בסיום המלחמה, הנשארים בחיים, חזרו לבתיהם, התחילו חיים חדשים, קשה מאוד להאמין שחיים של 13 שנה בצל הרייך השלישי נעלמים מהתודעה מהר כל כך,
על זה גדל הדור הבא,
הם מגיעים לחייך לנו ביד ושם,

 

[קריה נאמנה]

הגרמני של היום ..
אישית, איני מסוגל להתייחס בשוויון נפש לגרמנים האדיבים בני ה-60 שבאים ליד ושם,
אדיבים ונעימים עד להחריד,
95% מאבותיהם, שירתו בוורמאכט,
נכון, לא כולם נטלו חלק בכיבוש פולין, טיהור יהודי רוסיה, והונגריה,
אבל הם שירתו,
אם בחזית המזרחית, אם ביון, אם במערב, ושמא באפריקה,
הם היו חלק מהצבא, עם כל התעמולה והאווירה שהייתה שם.

בסיום המלחמה, הנשארים בחיים, חזרו לבתיהם, התחילו חיים חדשים, קשה מאוד להאמין שחיים של 13 שנה בצל הרייך השלישי נעלמים מהתודעה מהר כל כך,
על זה גדל הדור הבא,
הם מגיעים לחייך לנו ביד ושם,

אני לא כ"כ מבינה מה אתה רוצה מהם.
בין אם הם מתביישים בהורים שלהם, ובין אם לא, הם לא צד בעניין.
אם הם בכלל מגיעים ליד ושם, ולא נופשים על חוף הים באיזה אי טרופי, זה כבר יפה מצדם.

 

[cherry c]

יחיאל דינור עבר תהליך מאוד מאוד ארוך וכואב עד שהגיע למסקנה,
שהרוע הנוראי שהוא חווה, אינו מעולמות אחרים, ולא משטן מסתורי,
אלא נמצא כאן בפלנטה שלנו ..

מי שרוצה להיחשף לאמת האכזרית הזאת,
יצפה במשפט אייכמן,
מתסכל, איך שהאדם הזה בנה לעצמו מערכת הגנה עצמית.

לא חושבת שאנחנו במקום בכלל לדון את ניצולי השואה ואת הדרך שכל אחד מהם בחר להתמודד עם מה שעבר.

ואגב היה זכור לי אז חיפשתי ומצאתי:
בעקבות הטיפול שעבר כעבור שלושים שנה מעת הטראומה, שינה די-נור את הגדרת אושוויץ כפלנטה אחרת ושואה קוסמית, וקבע שאת אושוויץ לא יצר השטן, אלא האדם באשר הוא אדם, "אנשים כמוני וכמוך"

 

[קריה נאמנה]

הסרט בא להבהיר לצופים, איך הפך כביכול הרצח, למשהו מובן, ל'זהו גורלם של היהודים ואין מה לעשות'.

מי שרוצה להיחשף לאמת האכזרית הזאת,
יצפה במשפט אייכמן,
מתסכל, איך שהאדם הזה בנה לעצמו מערכת הגנה עצמית.

אכן, היכולת לתפקד גם במציאות של תבואת שיגעון, היא מנפלאות המוח האנושי.
שמעתי מספיק עדויות אוטנטיות שמהם הבנתי שרוב מוחלט של הגויים, גם אנשים טובים ונורמטיביים באופן כללי, פשוט העדיפו להדחיק. על כף המאזניים השנייה, עמדה סכנת חיים ללא תמורה (או בתמורה כספית, אבל מה ערכה לעומת החיים?)
וכן, אנשים יכולים לספר לעצמם סיפורים שיצדיקו את ההתנהגות שלהם.

 

[קריה נאמנה]

גורם נוסף לזילות הינו חוסר ידע. פשוט כך. חד משמעית לא מלמדים אצלנו מספיק על השואה וכבר פגשתי בורות עמוקה מאין כמוה גם אצל נשים שהן נכדות ונינות לניצולי שואה. שלא בער להן אפילו לדעת איפה סבתא שלהן נולדה ואיך שרדה.

זה כ"כ מורכב.
בעבר, כשעדיין היו עמנו הניצולים שסיפרו בעצמם, ורוב ספרי השואה היו מזעזעים, בכלל לא היה אכפת לי שהילדים לא ידעו כלום חוץ ממה שסיפר הסבא שלהם. זה הספיק לי לגמרי
הנושא גם כ"כ כואב ומדמם, שהעדפתי לא לשאול, ולא לדעת כלום ממה שעבר על סבתא שלי, כדי לא לגעת לה בפצעים.
למעשה, חלק גדול מבני הדור השני פשוט לא יודעים. הם חוו את ההשלכות על בשרם, ואפילו העבירו אותם לדורות הבאים, אבל אף אחד מהם לא למד על זה באופן מסודר בשיעור היסטוריה.
הם שמעו קטעי סיפורים כאלו ואחרים, העבירו אותם הלאה, בשיבושים מתבקשים, ומכאן ועד סיפורים שלא היו ולא נבראו, הדרך קצרה.

היום עם כל הקומיקסים המרגיזים האלו, דווקא חשוב לי לתת לילדי לקרוא ספרי שואה קלים, אבל זה כבר די אבוד.
הם מעדיפים קומיקס (לא משנה אם על דון קרלוס מליסבון, או על הילדה שברחה מהמנזר) על ספר איכותי ואם כבר, אז עדיף מצגות או הפעלות.
למי יש בכלל כוח לדבר הכבד הזה היום???
אמא, משעמם לי!!!

 

[shira bira]

@קריה נאמנה, דברי שנסובו על הבורות לא כוונו כלפי ניצולי השואה. מי אני שאדבר עליהם.
תפתחי את ספר ההסטוריה שמלמדים בתיכונים החרדיים ותראי כמה פרקים מוקדשים לשואה וכמה ידע יש בהם אם בכלל.
גם הספר חורבן יהדות אירופה שבחלק מהמקומות מוסיפים אותו לא מעשיר את הידע במידה משמעותית.
אין בכלל מגמה של לימוד הנושא מבחינה רוחבית. לומדים שהיו חוקי נירנברג, ליל הבדולח, רכבות, מחנות השמדה, וגם זה על קצה המזלג.
לגבי נכדות לניצולי שואה, סבורני שמי שלמדה בצורה מקיפה בבית הספר היתה רוצה מעצמה לשמוע מסבה וסבתה אודות הנושא אבל אם בקושי מזכירים אותו, אם לא מחדירים בחינוך שלנו את חשיבות הידיעה והעניין ומתמקדים רק בנישה צרה מאד למה שזה יהיה חשוב לה?

 

[cherry c]

לגבי הנאמר פה על 93 הנערות.

אמנם לגבי שירות לנאצים זה מופרך שהיה ככה בצורה גלויה ומתוכננת.
אבל שירות לעוזריהם בכל רחבי אירופה, זה לא מופרך כלל.
היה גם היה. (גם נערות וגם נערים)
וזה אחד הנושאים שמטבע הדברים, הכי מושתקים.

 

[קריה נאמנה]

@shira bira דיברת על הנכדות והנינות.
ניסיתי להסביר לך מנקודת מבטה של נכדה שהיא אמא לנינות.
בעבר, לא חשבתי שיש צורך לחבר את ילדי לשואה, יותר מאשר לפרעות ת"ח ות"ת או לחורבן הבית.
הספיקו לי ימי האבל שקבעו חז"ל.
בשאר ימות שנה, רציתי לחיות.
אם לא הקומיקסים המרגיזים האלו, הייתי נשארת באותה דעה גם היום.