התייעצות הכחשת שואה???

[bat 7]

נראה לך?!
באמת אני שואלת.
זה משהו שקונים יותר, בגלל הנושא?...

אני מסתכלת רק על המוני הילדים המתגודדים ליד הספרים האלו.
זה מייצר המון דרמה.
שואה זה משהו "של גדולים", משהו שהמבוגרים מתייחסים אליו ביראת כבוד,
ולחלק זה גם הסיפור של סבא וסבתא שלהם.
תוסיפי לזה פרטיזנים, יריות, אקשן, כמה נאצים טפשים, ויהודים חדי שכל, כמובן -
וקיבלנו קוקטייל מדויק שפועל ישר על ליבו של הילד המצוי.

לא רוצה להכליל. ייתכן שחלק מאלו שלמעלה חושבים גם שהם מצילים את הדור בספרים שלהם.
אבל הדרך תמיד רצופה כוונות טובות, כידוע...

 

[מקשיב]

הנושא הכמעט יחיד שאפשר להתפרע
עם תיאורי הריגה וכו'
בלי שיוכלו להעיר לסופר שזה לא מתאים...
זה השואה והנאצים,
והם מנצלים את זה בגדול.

 

[אבן החכמים]

הדור שבו אנחנו חיים, קרי: הדור האחרון של ניצולי השואה. הילדים שלנו לא יכירו אנשים שבאו מ''שם''.
והנכדים שלנו יתייחסו לזה כאל חתיכת היסטוריה.
לעניות דעתי מוטל עלינו לא לשכוח את מה שנעשה לפני 70 שנה באירופה הנאורה והמחייכת, את עומק הזוועות, תהום הייסורים, גובה מסירות הנפש. ועם ישראל שבגלות.
ולא לשכוח שעלינו האחריות להנחיל לדורות הבאים. לקרוא. להקריא. לנצור

 

[3333ציפי]

אני מסתכלת רק על המוני הילדים המתגודדים ליד הספרים האלו.
זה מייצר המון דרמה.
שואה זה משהו "של גדולים", משהו שהמבוגרים מתייחסים אליו ביראת כבוד,
ולחלק זה גם הסיפור של סבא וסבתא שלהם.
תוסיפי לזה פרטיזנים, יריות, אקשן, כמה נאצים טפשים, ויהודים חדי שכל, כמובן -
וקיבלנו קוקטייל מדויק שפועל ישר על ליבו של הילד המצוי.

כל מילה!
ובאמת, אם ישב רב ויעבור על הספר הוא יתן לזה אישור. וכעוסקת בתפקיד ניהולי של יפריה, אני יכולה לומר, שלא פעם הגיעה אלי אמא מזועזעת שהילד שלה לקח את אחד מהספרים האלה הביתה בתמימות, כי זה מה שכל החברים מדברים והחנויות מפרסמות, ואנחנו מהספריה שלנו הוצאנו את כל הסדרה כי זה היה כל כך...

בדיוק לאחרונה התחלתי לחשוב שאומנם יש ביקורת לכל הספרים שבחנות העתיקה ברחוב חזון איש, אבל הגיע הזמן לחזור לזה שהורים עוברים על כל ספר שמגיע הביתה, ביחוד קומיקס, תהיו מופתעים מה נכנס לילדים לראש (!)

ייתכן שחלק מאלו שלמעלה חושבים גם שהם מצילים את הדור בספרים שלהם.
אבל הדרך תמיד רצופה כוונות טובות, כידוע...

לא נראה לי. הם פשוט מחפשים מכירות טובות.

אגב, @שירי כהן , את דוגמא מצוינת לכך שקומיקס הוא לא פסול מעיקרו, אלא צריך המון איכות לשלב ואז התוצאה היא מהממת ומעולה.

 

[דדד]

אני עוד חייתי על הדור ש"מייד אין גרמני" היה פשע, ושואה היתה דבר שבוכים עליו נורא. ובתשעה באב מזכירים אותו, רק קצת, כי אי אפשר להכיל את הכאב. וכשמישהו נוסע ל"קברי צדיקים" ההורים מזדעזעים.
והנה, קרובת משפחה שלי, לכבוד בת מצווה או מה, עשו "פרויקט שואה". לעג קטן על זה. כמעט בדיחות כתוב שם. ומצטלמים ליד הפרויקט המרשים מחויכים מאוזן לאוזן. רק הגלידה חסרה.

אם אכפת לנו על הילדים שלנו, לא קומיקס כזה או אחר ישפר את המצב. חייבים להרגיש בלב מה זה שואה, והילדים יספגו גם.

 

[ב.כ]

הספרים האלה הם מכה של הדור
הכל מפשטים הכל מרוקנים למצוא משהו עם תוכן טוב זה צריך תפילה חמה
אבל ישנם גם קומיקסים אכותיים כמו מה שמפורסם במרוונ לצמא וכמו אלי וגולד

 

[stars]

נושא מעניין.

התחושה של הקורא שאם הא היה שם הוא היה מצליח בקלות לגבור על הגדרות,
להתחמק מהשומרים הרשלנים, ולשטות בכל הצבא הגרמני עד הגיעו לחוף מבטחים.

לא שמעתי שיצאו נגד הסיפור "השחקן". לכאורה זה אותו תיאור, לא?

 

[cherry c]

מחריד.
קבלנו שלישיית ספרים כזו, והוצאנו אותה חד משמעית באותו יום מהבית.
אני לא אאסור לקרוא קומיקסים באופן כללי,
מוכנה גם להתמודד עם ילד שמתלהב מספר שטותניקי שמצוייר על הפנים
או עלילה נאיבית ובאופן כללי 'לא משהו'.
(ואגב - לשמחתי קוראים אצלי גם ספרים איכותיים ועבי כרס שאינם קומיקס, רק הערת אגב)
אבל הכחשת שואה?
לא אצלנו.

תראי, גם בספר שלך, לא יכולת להתאפק וגרמת לילדים לנסוע ביחד 3 אחים לאנגליה, ולהישאר ביחד, וגם הפי הנד הם התאחדו עם ההורים שלהם עוד בשואה. (האמת ההפי הנד הכי צרם לי, הלוואי!!!)
באמת תודה שלא עשית את השטויות של "בן תחת בן" למשל... (הם נוסעים בתא נפרד ברכבת אבא אמא ילד. בטח!!, כשקראתי את זה תארתי לבן שלי עד כמה זה רחוק מהמציאות)
אני נותנת לילדים שלי לקרוא אבל לא גומרת להגיד להם כמה שזה שטויות ושלא יחלמו שככה היתה השואה, ושלא יחלמו שהשואה היתה כזו אקשן וכיף, וזה לא מה שסבתא עברה.

רק באה לומר שיש בעיתיות בכל הנושא של ספרי-שואה-לילדים.
כי כשיוצרים ספר לילדים, אז לא יכולים לעשות אותו קשה ונוראי כמו שבאמת היו החיים, כי אז זה לא יהיה לילדים.
מצד שני השואה מספקת לסופרים כר נרחב לדמיון ולפעולה שגם ככה מצומצמת באפשרויותיה במגזר החרדי.
או שבאמת יש סופרים שחושבים שעדיף להנגיש ככה בגיל קטן מאשר שלא ידעו כלל עד ההתבגרות?

---
הכותבת קראה את "אי שם הרחק מן הבית" בכיתה א'-ב' והרגישה שהוא ממש ספרות קלילה לעומת "הרוח שגברה על הדרקון"..

 

[ארבע]

הכותבת קראה את "אי שם הרחק מן הבית" בכיתה א'-ב' והרגישה שהוא ממש ספרות קלילה לעומת "הרוח שגברה על הדרקון"..

ומה באמת דעתך על 'אי שם הרחק מן הבית'?
סליחה על הסטייה מנושא האשכול.

 

[cherry c]

ומה באמת דעתך על 'אי שם הרחק מן הבית'?
סליחה על הסטייה מנושא האשכול.

לא קראתי אותו שנים.
אבל ממה שזכור לי.
ספר מעולה ממש, ממחיש מאוד את הקינדר-טרנספורט.
וגם נותן מידע על הלך הרוח באנגליה בתקופת המלחמה.
ובאמת לא ספר כבד או קשה.

 

[ארבע]

לא קראתי אותו שנים.
אבל ממה שזכור לי.
ספר מעולה ממש, ממחיש מאוד את הקינדר-טרנספורט.
וגם נותן מידע על הלך הרוח באנגליה בתקופת המלחמה.
ובאמת לא ספר כבד או קשה.

בינגו
בעיני אחד הספרים הטובים ביותר שיש.

 

[shira bira]

הקומיקסים האלו די מחרידים בעיני ואני לא מכניסה אותם הביתה אבל מעניין איך הפוקוס מושם רק עליהם בזמן שכל המרחב הצבורי שלנו מלא בזילות שואה. כנראה שזה פשוט נוח ומאפשר לנו להתחמק מבירור אמיתי עם עצמנו.
הרי לא קמנו בבוקר אחד ערפילי למציאות של זילות שואה. היא זחלה אלינו אט אט.
סיפורי פיקציה עם גיבורי על על רקע השואה היו פה לפני הקומיקס וכנראה גם בהם היה טעם לפגם.
וכבר היה מי שהזכיר פה סיפור של ולדר.
חברי הכנסת שלנו (ובמיוחד אחד מהם), מרבים להשתמש בדימויי שואה, שמה ומושגיה נישאים בפיו השכם והערב בנוגע לכל נושא שהוא. רטוריקת הזוועה שלו אחראית במידה לא מבוטלת לזילות מונחים שלא אמורים להיות שגורים על פינו בשפה יומיומית.
הן הדבר אמור לגבי עיתונאי גוועלאד והן לגבי המילה "נאצים" שנישאת בפיהם של דרדקים ככינוי גנאי ליהודים, לאחים שלנו.
ולמה ללכת רחוק? פה בפרוג היו דימויי שואה כולל עיצובים גרפיים מושקעים , בפרט בזמני הסגר על בני ברק.
גורם נוסף לזילות הינו חוסר ידע. פשוט כך. חד משמעית לא מלמדים אצלנו מספיק על השואה וכבר פגשתי בורות עמוקה מאין כמוה גם אצל נשים שהן נכדות ונינות לניצולי שואה. שלא בער להן אפילו לדעת איפה סבתא שלהן נולדה ואיך שרדה.
אז לפני שאנחנו מנהלים ציד מכשפות נגד ספרי קומיקס מוטב ונעשה חשבון נפש אמיתי.

 

[cherry c]

הקומיקסים האלו די מחרידים בעיני ואני לא מכניסה אותם הביתה אבל מעניין איך הפוקוס מושם רק עליהם בזמן שכל המרחב הצבורי שלנו מלא בזילות שואה. כנראה שזה פשוט נוח ומאפשר לנו להתחמק מבירור אמיתי עם עצמנו.
הרי לא קמנו בבוקר אחד ערפילי למציאות של זילות שואה. היא זחלה אלינו אט אט.
סיפורי פיקציה עם גיבורי על על רקע השואה היו פה לפני הקומיקס וכנראה גם בהם היה טעם לפגם.
וכבר היה מי שהזכיר פה סיפור של ולדר.
חברי הכנסת שלנו (ובמיוחד אחד מהם), מרבים להשתמש בדימויי שואה, שמה ומושגיה נישאים בפיו השכם והערב בנוגע לכל נושא שהוא. רטוריקת הזוועה שלו אחראית במידה לא מבוטלת לזילות מונחים שלא אמורים להיות שגורים על פינו בשפה יומיומית.
הן הדבר אמור לגבי עיתונאי גוועלאד והן לגבי המילה "נאצים" שנישאת בפיהם של דרדקים ככינוי גנאי ליהודים, לאחים שלנו.
ולמה ללכת רחוק? פה בפרוג היו דימויי שואה כולל עיצובים גרפיים לעייפה , בפרט בזמני הסגר על בני ברק.
אז לפני שאנחנו מנהלים ציד מכשפות נגד ספרי קומיקס מוטב ונעשה חשבון נפש אמיתי.

כל מילה בסלע!

גומר אותי שהקורונה לא היתה פה שבועיים וכבר כל אחד התחיל להשוות אותה לשואה או לגטו או לבונקרים או למרתפים.
הלוואי שהשואה היתה דומה אחד ממליון למה שאנחנו חווים פה בארץ הקודש, הם לא היו כל כך סובלים..
לא חברים, אין קשר בין הסגר בקורונה לבין הגטו בשואה. שום קשר. אפילו לא בדמיון.



אני לא אשכח את הליל הסדר ההוא שחיים ולדר פרסם ביתד את הסיפור על מוטל גנעב, סבא וסבתא שלי התארכו אצלנו, ובחג בבוקר הסיפור הזה היה ה-נושא! כמה התחילו לדון ולדבר עליו כדרכם של סיפורי חג, זה היה חדש מגזר הז'אנר הזה.
הייתי צעירה אבל לראות את סבתא שלי עם עינים לחות אומרת שזה מעצבן אותה לשמוע כאלה שטויות, והיא לא מוכנה אפילו להתחיל להגיד לנו למה. הספיק לכולנו כדי להשתתק, והספיק לי כדי לסלוד מהשטויות האלה לנצח.

 

[stars]

בתור נכד לאוד מוצל מאש התופת, אני מאוד מתחבר לשתי ההודעות האחרונות.
עם זאת נשאלת השאלה, איך באמת אפשר לחבר את הילדים לזוועות השואה. מצד אחד לכתוב סיפורים קלילים זה בעייתי מכל בחינה, מצד שני א"א לכתוב סיפורים כבדים כי זה לא מתאים להם.
מה כן?

 

[shira bira]

איך באמת אפשר לחבר את הילדים לזוועות השואה.

א. סור מרע- לא לתת להם ספרים כאלו.
ב. עשה טוב- לחכות שהם יגדלו לגיל 10-11 ולהתחיל לספר בהדרגה.
בגילאים גדולים יותר וודאי שאפשר לתת להם לקרוא ספרות שואה חרדית ערכית כמו פרל בניש, פראגר, זריצקי, רוטשילד, זיידמן וכיו"ב.

 

[רוחי בלבוחי]

עם זאת נשאלת השאלה, איך באמת אפשר לחבר את הילדים לזוועות השואה.

אני לא רואה עניין בלחבר ילדים קטנים לזוועות השואה ומוראותיה.
לכל זמן ועת.

 

[stars]

א. סור מרע- לא לתת להם ספרים כאלו.
ב. עשה טוב- לחכות שהם יגדלו לגיל 10-11 ולהתחיל לספר בהדרגה.
בגילאים גדולים יותר וודאי שאפשר לתת להם לקרוא ספרות שואה חרדית ערכית כמו פרל בניש, פראגר וכיו"ב.

חייב לציין שהחל מגיל צעיר קראתי ספרות שואה ממגוון סוגים ורמות. זה לא יצר אצלי טראומה, אבל כן יצר אצלי חיבור עמוק למה שקרה שם. יותר מדויק, זה יצר אצלי את ההבנה שאני לא מבין כמה שאני לא מבין מה שהיה שם (כתבתי על זה משהו כאן).

 

[shira bira]

חייב לציין שהחל מגיל 10 או 11 קראתי ספרות שואה ממגוון סוגים ורמות. זה לא יצר אצלי טראומה, אבל כן יצר אצלי חיבור עמוק למה שקרה שם. יותר מדויק, זה יצר אצלי את ההבנה שאני לא מבין כמה שאני לא מבין מה שהיה שם (כתבתי על זה משהו כאן).

קראתי אף יותר מוקדם. לא היה פשוט.
אך אין ספק שפרספקטיבה אמיתית מושגת רק בקריאה בגיל מבוגר יותר.
ועל כן התועלת בקריאה בגיל צעיר במיוחד מוטלת בספק הן מבחינת עיבוד והבנה והן מבחינת קשיים נפשיים שעשויים לצוץ.

 

[stars]

קראתי אף יותר מוקדם. לא היה פשוט.

ערכתי, כי אחזתי שאני לא זוכר במדויק מתי התחלתי.
אבל נכון, אין ספק שהפרספקטיבה מושגת ככל שמתבגרים (והאמת היא שהיא לעולם לא באמת מושגת, ודי לנו בהבנה זו).
עם זאת, אין ספק שהזרעים פועלים את פעולתם.

 

[shira bira]

והאמת היא שהיא לעולם לא באמת מושגת, ודי לנו בהבנה זו

לענ"ד זו ההבנה החשובה ביותר לגבי השואה.
לצערי במשך שנים היא לא מספיק הודגשה בספרות שלנו וגם בספרות הכללית.
בעבר הספרות הכללית (וגם הזכרון הקולקטיבי והטקסים הממלכתיים) התמקדו בגבורה והתנגדות. מרד גטו ורשה היה חזות הכל.
והספרות שלנו התמקדה בקידוש ה' וגבורה יהודית (שזה כמובן ערכי עשרת מונים) אך בעיקר בקהילות החרדיות של פולין וליטא.
היום עם התקדמות המחקר והתרחבות הספרות יש יותר מקום להבנה הזו- שאנחנו פשוט לא מבינים.
וכן שאל לנו לשכתב עובדות היסטוריות גם למטרות חינוכיות.