התייעצות קאוצ'ינג ושלום בית

[אדם לעמל יולד]

יופי, לרצות גט נהיה חילוני.
יש לנו מצוות לא תעשה חדשה.

איך אתה יכול להוכיח שזה לא היה קיים בעבר?
וגם היום רוב הנשים לא דורשות גט.

לדרוש ולהכריח בעל לגרש את אשתו זה דבר ללא תוקף הילכתי כיון שהגירושין הם רק מרצונו של הבעל (כמובן ללא כל העניין של מדיר אותה או מה שכתוב שצריך לגרשה, כי גם מי שאין לו ילדים בעיקרון צריך להוציא אבל יש סיבות שלא כולם מקיימים זאת, וגם אם כן זה נטו חובה של הבעל לא מצד דרישה של האשה)

במחילה נקודת המוצא הראשונה היא שאשה בטבעה אוהבת להיות מוערכת, אהובה, נחשבת על בעלה. שהוריה וביתה יהיו מוערכים. רצויה ויקרה.
כל חוקרי האופי כותבים את זה.

זה לא סותר לעניין ה"כניעה" וכו'

 

[y&m]

זה לא סותר לעניין ה"כניעה" וכו'

נכון.
אז במקום לחזק ולהטיף לאשה על היכנעי זה הטבע שלך.

חזקו את הבעל ב: שדר לה אהבה, הערכה, תן לה. זה גם בטבע שלה.

אגב, שוב חזרו כאן לנקודת מצא שהבעל חזק והאשה כנועה וחלשה.
לפעמים זה ליהפך. וכשמתחילים להזיז דברים הבית החלש מתפרק.

 

[אדם לעמל יולד]

נכון.
אז במקום לחזק ולהטיף לאשה על היכנעי זה הטבע שלך.

חזקו את הבעל ב: שדר לה אהבה, הערכה, תן לה. זה גם בטבע שלה.

אם זה לא סותר אז למה "במקום"??? צריך גם וגם.
וחוץ מזה אם האשה מקשה עליו לעשות את זה אז אין מה לבוא אליו בדרישה. וכן להיפך!!! כי זה כמו לשים סולר ברכב מנוע בנזין...

 

[y&m]

אז בלי "במקום".
כל עוד מדובר באחרים אפשר בלי זה ובלי זה.
פשוט לקבל אותם כמו שהם.

זה לא רלוונטי בכלל.

*ה"במקום" בא, פשוט לתת עצות לעשיה חיובית שהיא תמיד טובה. אף אחד לא מת מאהבה (אמיתית)
הרבה מתו מ"כניעה" לא נכונה.

 

[פרפר סגול]

"ומצא בה ערוות דבר"
בדור הקודם לא היה מושג שהאשה דרשה גט (למעט מקרים חריגים מאוד), זה דבר חדש שמגיע מהחילונים.
האשה בטבעה אוהבת להיות כנועה ואוהבת סמכות, כל חוקרי האופי כותבים את זה.

מאיפה הסטטיסטיקה?
אם יורשה לי לשאול????????

האשה ביהדות היא לא אשה כנועה,מי המציא את המושג הזה כנועה?
האשה היהודית היא כשרה,בכל אשת חיל לא נשמע פעם אחת המינוח כנועה!!
למה? כי למילה כנועה בקשר בין 2 אנשים יש קונוטציה שלילית מאד!
בזוגיות, אנשים עושים דברים בשתו"פ, נקודה.
אין השתלטויות ומלחמות שבעקבותיהן מגיעה הכניעה.
אשמח מאד, מאד לקבל את המינוח כניעה ממקור כלשהו.

 

[פרפר סגול]

לדרוש ולהכריח בעל לגרש את אשתו זה דבר ללא תוקף הילכתי כיון שהגירושין הם רק מרצונו של הבעל (כמובן ללא כל העניין של מדיר אותה או מה שכתוב שצריך לגרשה, כי גם מי שאין לו ילדים בעיקרון צריך להוציא אבל יש סיבות שלא כולם מקיימים זאת, וגם אם כן זה נטו חובה של הבעל לא מצד דרישה של האשה)

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
כשאשה רוצה להתגרש גם אם הסיבה שלה "לא מהותית" אין בי"ד אחד בעולם שיכול לחיב אותה להישאר נשואה!!!
היהדות מאפשרת יציאה מקשר, הבעל צריך לגרש כי הוא קידש.

 

[אילת בריטמן]

@חלון הזדמנות בקשר למה שכתבת על אנשים שויתרו וויתרו עד שנמחקו וציינת שזה גירושים ראויים רציתי להדגיש:
אין אף פעם צד אחד קורבן וצד אשם זה תמיד באיזון מלא.
זאת אומרת בדיוק באותה סטייה שאפשרה לבעל להיות רודן ושתלטן כך הייתה סטייה שגרמה לאישה להיות שפחה חסרת עמוד שדרה.
אולי קשה לקבל את דברי ולהאמין שהסטייה הזו שקולה...
אבל:
אפשר להשתלט רק על חלשים!
ואפשר לנצל רק חסרי ערך!
ואפשר לפגוע רק בנחיתיים!
ואפשר לכעוס רק על מרגישי אשמה!
וכן הלאה והלאה...
ולכן כשאדם מזהה מום או פסול באחר הוא חייב להבין שבאותו משקל בדיוק הוא לא מאוזן לצד השני! וכשהוא יאזן את עצמו ויתחזק בהכרח השני יתאזן!
זהו הפרוש הפשוט ל"כל הפוסל במומו פוסל"
במאמר מוסגר:
לא צריך טיפול זוגי בשביל בעיות שלום בית, מספיק צד אחד שמוכן לצאת לדרך לשלמות נפשו בלווי של אדם ירא ד'!

זה נכון שלפעמים כדי להבין ש"אין העולם נברא אלא בשבילי" ושזה כולל את בריאתו של בעלי המעצבן, צריך לעבור מסכת חיים שלמה הכוללת מסכת גיטין....
לכן גירושין הם לא פתרון כי הבעיה בתוכי! אך לפעמים הם הדרך היחידה שבה אני מבינה את זה....

אין לי מושג על מה התאוריה שלך נסמכת
חייבת אבל להעיר מספר הערות לטובת הקוראים הנכבדים:
1. ידוע ומוכח כי גם אנשים בריאים בנפשם וחזקים בגופם, כשבאים במגע מתמשך עם טיפוס מתעלל (בעל/אשה/ בוס בעבודה) תפיסת העצמי שלהם ניזוקה ומתעוותת עד כדי איבוד יכולת בוחן מציאות תקין: אם הוא פגע בי סימן שהייתי לא בסדר, סימן שאני ראויה לכך, אני לא שווה ועוד ועוד. עובדה מצערת זו נכונה גם לגבי אנשים שתפקדו ברמה גבוהה מאד ובהצלחה מרשימה במערכות יחסים או עבודה אחרות ורק מול אותו הקשר ובעקבותיו אבדו עצמם לגמרי.
יתירה מכך, וכבר הזכירו זאת רבים וטובים לפני, התפיסה היהודית הפשטנית של אשה כשרה העושה רצון בעלה משפיעה באופן מודע ולא מודע כמעט על כל בת ממוצעת שהתחנכה בחינוך תורני ולעיתים קרובות מונעת ממנה לעשות את ההבדלה המתבקשת והמתחייבת בין רצון בעלה ההגיוני והמתבקש ותפקידה להכניע את עצמה ובין רצונותיו החולניים שנובעים מסטיות נפשו המגוונות אליהם אסור לה בשום אופן להיכנע.
2. הפירוש הפשוט לכל הפוסל במומו פוסל לענ"ד הפשוטה הוא שאם אדם מזהה אצל חברו מידה מקולקלת או מום אחר, אות הוא כי אותו מום עצמו נמצא אצלו ולא המום המשלים אותו בצורה הופכית.
3. במאמר מוסגר: שלמות הנפש מחייבת לעיתים גירושין לצערנו. וזאת, כמה מפתיע, אומרים גם אנשים יראי ה' ולאו דווקא מטפלים. התפיסה החביבה של- אם אני אשתנה גם הוא ישתנה בוודאי הייתה נכונה (אולי) בימים עברו, אך בוודאי לא כאשר מדובר באנשים בעלי הפרעות נפשיות כאלה ואחרות או בעיות חמורות אחרות.
4. לכן גירושין הם לא פתרון כי הבעיה בתוכי!
במחילה גדולה, אני חוששת שהציטוט הזה הוא ספק כפירה היות שהוא מעקר את האפשרות הלגיטימית שנתנה תורתנו הקדושה למתן גיטין.
ולסיכום- להפנות אצבע מאשימה לכל הגרושים/גרושות ולומר להם- הבעיה היא בכם! לו הייתם משתנים, לו הייתם הולכים לקבל ייעוץ והכוונה ממטפל ירא שמיים כל הבעיות היו נפתרות והייתם זוכים לחיי שלווה ולשלום בית מעולה, הבעל המכה היה מפסיק להכות, האישה המתעללת הייתה נהפכת לטובה וחמה, האבא שמסית את ילדיו לעריות ופריצות היה חוזר בתשובה שלמה והופך לאברך עדין נפש, זו תפיסה שמפאת כבוד המקום לא אתבטא כלפיה בחריפות אך בעדינות אומר שהיא יומרנית, שיפוטית, ובעיקר, רחוקה מאד מהמציאות.

 

[גלגל הצבעים]

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
כשאשה רוצה להתגרש גם אם הסיבה שלה "לא מהותית" אין בי"ד אחד בעולם שיכול לחיב אותה להישאר נשואה!!!
היהדות מאפשרת יציאה מקשר, הבעל צריך לגרש כי הוא קידש.

מבחינה הלכתית טהורה אתם לא צודקים
חז"ל סנדלו אפשרויות רבות למשל בנאמנות האשה לאסור עצמה על בעלה "שמא עיניה נתנה באחר".
משמע שאם הסיבה שלה לא מהותית אז לא רק שלא כופים את הבעל, אלא גם חז"ל דאגו לסתום פרצות אחרות שלא תוכל להתלות בהם ולגרום לגט.

 

[שוש10]

מה זה כח סיבולת?
מי יכול לאמוד אותו?
כדי שהמוות יהיה הגאולה? או בית משוגעים?
העיקר חלילה וחס חס וחלילה לא גט?
עד כמה שידוע לי זה גישה קתולית לא יהודית.

זה הענין שא"א לאמוד אותו אלא כל אשה לפי כוחה ולפי תמיכת משפחתית ועוד הרבה דברים.
וזה לא ענין שח"ו גט כי לפעמים קשה להרוס בית דוגמא בגלל הילדים [ואני מכיר מסיפור אישי של חבר שנפל לדכאון עד שהאשה החליטה לקום ולעזוב את הבית (כמובן שסבלה ממנו) כי הילד קלט שאביו אינו תקין ואח"כ הילדים הגיבו בצורה מאד קשה]

והאם זה גישה קתולית אז אני מצטט פה גמ' שכל הנושא הוא אשה רעה והתמדדות הצדיקים איתה.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א
רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, [אשתו של ר' חייא הייתה מצערת אותו]
כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה.{כל פעם שהיה מוא משהו שישמח אותה היה קונה לה]
אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר! [אמר לו רב מדוע אתה עושה כן והרי היא מצערת אותך]
א"ל: דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא. [אמר לו ר' חייא נכון אבל יש גם מעלות שהיא מגדל את הילדים ומצילה אותי מן החטא]
מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: ומוצא אני מר ממות את האשה, [ר' יהודהה לימד את בנו ר' יצחק את הפסוק מוצא אני מר ממות את האשה]
א"ל: כגון מאן? [שאל אותו בנו מה הדוגמא לאשה רעה]
כגון אמך. [אמר לו הדוגמא זה אמך]
והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך, וא"ל: כגון מאן? כגון אמך! [שואלת הגמ' הרי כשר' יהודה למד שאין אדם מוצא קורת רוח והנאה זה מאשתו הראשונה והדוגמא היתה על אמו. זאת אומרת שיש סתירה פעם אחת ר' יהודה אומר שאשתו רעה ופעם אחת ר' יהודה אומר שאשתו עושה לו נחת וקורת רוח]
מתקיף תקיפא, ועבורי מיעברא במלה. [עונה הגמ' נכון שהיתה מעצבנת מהר אבל באותה מידה היה אפשר לפייס אותה.

תחשוב בעצמך רב הכי חשוב שאתה מכיר שאת דמיון בין אשה למות אומר על אשתו ובאותה מידה הוא נשאר לחיות איתה כי מתנחם במידות אחרות שיש לה!!!!!!
ואת זה מספר על תנאים ואמוראים אבל כמה כן התגרשו כי אשה רעה לכל הדעות מותר וצריך לגרש!!
[הדוגמא יכולה להיות גם בבעל רע ואשה טובה רק זה הסיפור שמובא בגמ'.

 

[פרפר סגול]

מבחינה הלכתית טהורה אתם לא צודקים
חז"ל סנדלו אפשרויות רבות למשל בנאמנות האשה לאסור עצמה על בעלה "שמא עיניה נתנה באחר".
משמע שאם הסיבה שלה לא מהותית אז לא רק שלא כופים את הבעל, אלא גם חז"ל דאגו לסתום פרצות אחרות שלא תוכל להתלות בהם ולגרום לגט.

חד וחלק
אשה יכולה לאמר "אני רוצה להתגרש", ולקבל גט, נקודה.
אשה הגיעה לרב ובקשה גט, לשאלת למה? ענתה- הוא בעלי! איך אדבר עליו.
סדרו את הגט, ושאלו מדוע רצית להתגרש? ענתה- עכשיו שאני לא נשואה לו, אדבר?

 

[ממוקד]

לא.
אפשר להכות כל אשה. אפשר להתעלל מילולית ונפשית בכל אשה. אפשר לפגוע בכל אשה.

הגרושות שסביבי - אחת אחת, מדהימות, חכמות, מלאות כוח פנימי, וטוב מאד שהתגרשו.
הן התגרשו מבעלים אלימים, רעים, מופרעי אישיות או חולי נפש ברמה שלא מאפשרת חיי נישואין.

המזבח בכה קצת, אחר כך התאושש ושלום לו. וגם להן.

ולפעמים הן, כמו כל אשה מוכה נפשית או פיזית, חשבו ש'זו אשמתן' ושהכל בגללן, בעקבות ציטוטים כמו אלו המובאים פה. ולפעמים הן חשבו שבעצם, לא נורא לחיות עם בעל כזה. אם הן ישתדלו שהכל יהיה בסדר, אז אולי הוא לא יתפרץ.

טוב שהיו בסביבה אנשים אחרים, כדי להבהיר להן שמגיע להן הרבה יותר מזה. לתת להן את האומץ לשבור את הבית - כדי לבנות חיים מחדש.

יישר כוחכן ששיברתן, קרובות וחברות שלי.
ויהיו שברי הבתים שלכן מונחים לעדות, כי בנות ישראל אינן הפקר, ודמן אינו הפקר, וזכויותיהן אינן הפקר.
והבתים המופלאים שהקמתן מחדש, עם גבר או בלעדיו, יוכיחו.

ולמה שתקתי עד עכשיו, כי לא רציתי להתערב בדיון הציבורי הזה, הגלוי.
ולמה דיברתי עכשיו, כי יש גבול כמה אפשר לשמוע איך פוגעים בגרושות הנהדרות שלנו, ולשתוק. והגבול הזה נחצה כאן באשכול פעם אחר פעם.

חולק על כל מילה.
את יודעת בדיוק על מה התגרשה כל אחת??
חלקם של ה"מודים על תגובתך" כתבו כאן קודם שרק מטפל מיקצועי עם תעודה יכול להבין באמת מה קורה עם הזוג וכל אחד אחר חכם ככל שיהיה שילך עם האינטואיציה האישית שלו רק יעשה נזק, ואולי הם התגרשו כי הם קראו תגובות או שמעו דעות כמו שכתבת, אולי אם היו יודעות שיש דרך לשנות מערכות נישואין, יש דרך לעבודה בחיי נישואין, יש דרך להשפיע טוב על בן הזוג ולשנות אותו, אז הם לא היו מתגרשות "והמזבח לא היה בוכה" ("קצת, עד שיעבור לו").
אז איך את יודעת שחברותיך התגרשו בגלל בעל אלים?? אהה, הם סיפרו לך?! הרי הבעל הזה סיפר לחבריו את הסיפור ההפוך בדיוק..., אז את יודעת בדיוק מה היה... , טוב.

המזבח בכה קצת, אחר כך התאושש ושלום לו. וגם להן.

איזה ניסוח מזלזל, הזילזול במזבח ובשכינה שבוכה זה הנזק הקטן לעומת הפתח הרחב שאת קוראת בקול רם 'בואו חברותי וקרובותי, מרגישות שהבעל לא בסדר איתכם? דמכם אינו הפקר, בואו תשברו, תהרסו את עצמכן, את בן זוגכם, ואת ילדכם, וכל זה על מזבח ההעזה והרמת הראש ל"בעל אלים, רע, מופרע אישיות או חולי נפש ברמה שלא מאפשרת חיי נישואין" (שח"ו המזבח הזה לא יבכה ואפי' לא "קצת").

 

[שוש10]

בלי להביע דעה על הנכתב,
רק מעיר שדעת חז"ל לגבי יחס האישה לנישואין: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" (=האישה מעדיפה להינשא אפילו לבעל גרוע מלחיות לבדה).

אתה צודק שיש יחס כזה אבל בסוף אותה ציטוט כתוב גם "וכולן מ... ותולות בבעליהן"
[תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קיח עמוד ב']
זאת אומרת שיש צדדים לכאן ולכאן
:

 

[המימד הנוסף]

@Ruty Kepler @אילת בריטמן
וכל מי שציטט מדברי
כשאני אומרת הבעיה בתוכי אני לא אומרת שהבעיה בי!
אני גם לא אומרת שאין מקום לגירושין
ואם הובן מדברי שיש לי האשמה או זלזול כלפי גרושים או גרושות היה זה מדעתכן בלבד!
אני רוצה להפקיע את התפיסה שיש משהי או משהו שנפלו קורבן לידי בן זוג רע מעללים. (וזה לא אומר שהוא לא רע מעללים ושצריך להמשיך איתו בכל מחיר!) אני כן אומרת שהן היו צריכות סיטואציה כזו בדיוק כדי להבין וללמוד.
את התפיסה הזו אני מחילה לגבי כל עניין: קשיים בפרנסה או בעיה בריאותית וכל דבר יש לו מסר שרק ככה אנחנו מבינים ומי שקוראת אותי בעוד אשכולות יכולה לשים לב לזה.
פרשנות אחרת נותנת מקום ליד המקרה ולגורל עיוור חלילה! כביכול נפל בפח, והלא יש השגחה פרטית נפלאה על כל יהודי!

 

[ממוקד]

כך קשה לי להאמין שהקאוצינג גרם לגירושין אלא בקאוצינג הלומד/ת החליטו אז שאין להם כח לסבול עוד....

זה נקרא גרם לגירושין, כי יתכן שעם יותר כוח רצון (שיצא בקאוצ'ינג) אז היה יכולת להכיל, להשתנות, ואף לשנות.

 

[אדם לעמל יולד]

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
כשאשה רוצה להתגרש גם אם הסיבה שלה "לא מהותית" אין בי"ד אחד בעולם שיכול לחיב אותה להישאר נשואה!!!
היהדות מאפשרת יציאה מקשר, הבעל צריך לגרש כי הוא קידש.

חד וחלק
אשה יכולה לאמר "אני רוצה להתגרש", ולקבל גט, נקודה.
אשה הגיעה לרב ובקשה גט, לשאלת למה? ענתה- הוא בעלי! איך אדבר עליו.
סדרו את הגט, ושאלו מדוע רצית להתגרש? ענתה- עכשיו שאני לא נשואה לו, אדבר?

אני מצטט רמב"ם בהלכות גירושין
הלכה א " עשרה דברים הן עיקר הגירושין מן התורה ואלו הן. שלא יגרש האיש אלא ברצונו"
הלכה ב ומניין שעשרה דברים אלו מן התורה. שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו. אם לא תמצא חן בעיניו. מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו. ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת. אבל האשה מתגרשת ברצונה ושלא ברצונה.
הלכה כ' מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש. בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. וכן אם הכוהו עכו"ם ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך ולחצו אותו ישראל ביד העכו"ם עד שיגרש הרי זה כשר. ואם העכו"ם מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט פסול. ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל. שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעו בית דין של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש.
אז בבקשה... זה חלק קטנטנן מספר ההלכות היהודי...

 

[ממוקד]

היא גם אוהבת להיות מושפלת, מדוכאת, נשלטת.
ממש כך.

איזה הסקת מסקנות????
האם אשה שאוהבת להיכנע לבעלה היא "אוהבת להיות מושפלת, מדוכאת, נשלטת."????
לאיזה עיוות הגענו? יש שיאמרו לך (וכאלו שיותר מבינים/ות ממך) שזה ההפך מדיכוי והשפלה, אז למה להקצין?

 

[אדם לעמל יולד]

מבחינה הלכתית טהורה אתם לא צודקים
חז"ל סנדלו אפשרויות רבות למשל בנאמנות האשה לאסור עצמה על בעלה "שמא עיניה נתנה באחר".
משמע שאם הסיבה שלה לא מהותית אז לא רק שלא כופים את הבעל, אלא גם חז"ל דאגו לסתום פרצות אחרות שלא תוכל להתלות בהם ולגרום לגט.

אמת. ומצד שני חז"ל אפשרו לבעל לגרש את אשתו גם אם שרפה לו חביתה... (הקדיחה תבשילו)

 

[אדם לעמל יולד]

איזה הסקת מסקנות????
האם אשה שאוהבת להיכנע לבעלה היא "אוהבת להיות מושפלת, מדוכאת, נשלטת."????
לאיזה עיוות הגענו? יש שיאמרו לך (וכאלו שיותר מבינים/ות ממך) שזה ההפך מדיכוי והשפלה, אז למה להקצין?

איך אני אוהב הקצנות... זה משהו.

ברוך שכיוונתי

 

[ממוקד]

אז במקום לחזק ולהטיף לאשה על היכנעי זה הטבע שלך.

חזקו את הבעל ב: שדר לה אהבה, הערכה, תן לה. זה גם בטבע שלה.

בהחלט גם וגם

 

[שוש10]

בנושא יחס הגמ' לגירושין הן מצד הבעל הן מצד האישה:
יש לי עשרות מקורות לכאן ולכאן דהיינו מצד אחד יש דאגה לבעל שהאשה תיתן הצד שלה בנישואין
ומצד שני שהבעל יתן את חלקו בנישואין ובאותה מידה תיקנו גם סוג של אכיפה לכל דבר.
דוגמא הבעל צריך לזון את אשתו ומאותה סיבה מעשה ידי אשתו של הבעל ואם אינה רוצה יכולה לומר לא רוצה בתקנה זו.
אשה שברחה ממלחמה אינה נאמנת לומר מת בעלי שמא זה סתם תי'
מצד שני אם הכל רגוע ולא ידוע על קטטה נאמנת לומר מת בעלי שלא תיהיה עגונה
ויש עוד עשרות הלכות לכאן ולכאן.

נזכרתי שפגשתי יהודי אחרי שיעור במס' כתובות ואמר לי חבל שלא ידעתי מה הזכיות שלי ושל אשתי בנושא הפרנסה....
וחשבתי לעצמי מסכן זה הקשר שלו עם אשתו ענין טכני מי מביא כסף למי שייך הכסף וכו'....