חושבת שאין אפשרות לדון כאן על מעמד הגבר ומעמד האשה ביהדות ובמשפחה. זה נושא נכבד מידי כדי להקיף אותו כאן. הוא נושא יקר וחשוב ומתוק; לא מתאים לסערות ולהתנצחויות.
לטעמי יש כאן נושא אחר, והוא להבין שאין לנו אפשרות לשפוט אנשים. אנחנו שומעים/נתקלים בגרוש או גרושה? נדע אל נכון, שלא רק שלא ראוי לשפוט אותם, כי מי אנחנו, אלא שגם אין כל אפשרות הוגנת ונכונה לעשות זאת.
אנחנו לא באמת יודעים. מדובר על עולמות שלמים, ועל מערכות שלמות, לפעמים הזיות, ואנחנו לא יודעים. גם אם נדמה שכן.
הכללות, סיסמאות, ההסתכלות שטחית - הם שקר וכזב. יכולים להיות גרושים וגרושות נהדרים ומקסימים, כשם שיכולים להיות גרועים ובעיתיים. בדיוק כמו כל שאר האנשים והנשים בעולם.
הנטייה שלנו היא להיות מוטרדים כשמשהו נראה משתבש. ברגע שאנחנו מוצאים אשמים - משהו בתוכינו נרגע. לכן אנחנו ממהרים להאשים: גרושים, רווקים, הורים לנושרים, ועוד.
כל-כך הרבה פעמים קורה בגלל זה שאנשים לא רק עוברים סבל וניסיון עצום, אלא עוד מאשימים אותם בשטחיות מקוממת על הסבל שעובר עליהם, ומוסיפים להם בזה כאב עצום.