הנושאים החמים
קול דודי דופק – פתחי לי /א.ק.
מכירים את המשפט הזה?
בטח, אין אחד שלא מכיר את זה!
עכשיו עצמו את העיניים ודמיינו, דמיינו את הסיטואציה, איך נראית הסצנה הזאת,
שקט, אני ישנה, אבל ליבי ער, קצת לפני השכמה, כשעוד מתפנקים קצת במיטה כשיודעים שעוד שניה צריכים לקום.
פתאום בום, דפיקות בדלת, פיצוצים וצעקות: הלו, פתחי לי, איך את מעיזה, את לא יודעת שאני אמור להגיע, חוצפה שכזאת, תפתחי לי הרגע, היית צריכה להיות מוכנה ממזמן, ועכשיו את מתמהמהת מלפתוח?
חכי חכי, או שאת פותחת או שלא תיראי אותי יותר.
ועד שקמתי דודי חמק עבר....
עצוב.
או
בוקר, אני מנמנמת קצת לפני שאני צריכה לקום, נזכרת בהכנות של אתמול בלילה לקראת היום הגדול.
היום, היום זה קורה, אוטוטו הוא מגיע, שנה שלימה שאני מחכה לו.
נכון לא כל הזמן חיכיתי לו, ויתכן שעשיתי כמה דברים שהוא לא ישמח לגלות, אבל אני מחכה לו, ממש.
הוא כבר מגיע, ואני מנצלת את השניות האחרונות.
ואז זה קורה:
הדפיקות בדלת , המוכרות, הנעימות, הדפיקות שלו.
כולי בהתרגשות, בא לי לזנק ולפתוח לו את הדלת, אבל אז אני מסתכלת סביבי ומתמלאת בושה, איך אכניס אותו לכזה מקום, מה הוא יחשוב עליי כשהוא יראה את כל מה שעשיתי בהעדרו,
נכון, יש לי תירוצים להכל, השארת אותי לבד שנה שלימה, כ"כ קשה היה לי לזכור אותך בכל רגע, ולכן, לכן זה נראה ככה,
אבל התירוצים לא הצליחו לסלק את הבושה.
ואז אני שומעת את קולו: פתחי לי- מתחנן, אחותי רעייתי יונתי תמתי, אל לך לחשוש, אני מבין אותך לגמרי, אבל היי מה נראה לך שנה שלימה אני מתגעגע ולזה אני אשים לב, לשטויות הקטנות שמסביב?
התגעגעתי אלייך! ורק אלייך! ואני יודע שגם את התגעגעת אליי, לא מענין אותי כלום רק רוצה אותך,
אח"כ בהמשך נטפל בבעיות- ביחד.
קמתי לפתוח, והוא היה שם! הוא לא חמק עבר.....
