הנושאים החמים
הייתה זו שעת בין ערביים של סוף החורף, ישבתי על שפך הנהר ואספתי חלוקים לקישוט שביל הכניסה לביתינו. לפתע נשמע הכרוז: "על כל תושבי העיר להתאסף בכיכר העיר! "
תוך רגעים מספר עזבו איש איש את עיסוקו, גם אני חדלתי מלחפש חלוקים על שפת הנחל, מסתבר בדיעבד שבפעם האחרונה.
כולם התרגשו לנוכח דמותו של המושל הנערץ שעמד על במה מוגבהת במרכז העיר, היה זה שטח גדול המיועד להתאספות המונית בעת חתונות גדולות למשל, או להבדיל – בעת הלוויות גדולות.
כולנו השתדלנו לשמור על איפוק, סדר מופתי שרר בקהל על אף ההתרגשות הגדולה שאחזה בכולנו. בעוד המתח באוויר החל הכרוז בדברי המושל: "בעוד שלושה חודשים, על פי נתונים שאספה מנהלת האי, צפויים הפשרות שלגים רבות, דבר שיוביל להתכסות האי כולו במים " רחש עבר בקהל, אך הרגשה חזקה ליוותה אותנו –: המושל כאן איתנו, ואם כן אין לנו ממה לחשוש, הוא וודאי ידאג לנו, . "לכן", המשיך הכרוז, "בעוד שלשה חדשים ידאג המושל לספינות ענקיות שיובילו את כל תושבי האי לאי אחר הנמצא במרחק שלשה חדשי הפלגה מכאן, נציגי המלך בדקו ומצאו אותו המתאים ביותר לתושבי האי, והם כבר מכינים אותו לבואנו".
"על כל תושבי האי להתכונן להפלגה, . דוכנים מיוחדים יוצבו על ידי נציגי המלך ברחבי האי, ושם ימכרו קרשים לאריזת תכולת הבית, וכן אוכל שיחזיק מעמד במשך כל חדשי ההפלגה, . הודעות מסודרות בעניין זמני פתיחת הדוכנים ומיקומם, יכתבו על לוח העופרת אשר בבית הקהל".
הכרוז סיים את דבריו, . הקהל סודר בשורות על ידי שוטרי העם, . שביל נוצר בקהל, תקיעת חצוצרה נשמעה והמלך יצא לדרכו.
עקבנו אחרי מרכבתו עד שהיא נעלמה מן העין, ואז התפזרנו כל אחד לביתו.
מייד כשהגעתי לביתי פניתי להסיק את האח, בעודי מהרהר בדברי המושל. מיד לאחר השכבת הילדים הקטנים וארוחת הערב, אספו הורינו את כל האחים הגדולים לשולחן. אבא ישב בראש השולחן , לכולנו הייתה ברורה מטרת האספה. אבי הציג בפנינו את המטלות שנצטרך לבצע עד להפלגה, והתפקידים חולקו בינינו. אני מוניתי יחד עם אחי יהושפט על בניית ארגזים ואריזת הרהיטים.
למחרת השכמתי לקום לתפילת שחרית, . להפתעתי, חבריי מהשכונה לא התפללו שם, מיד לאחר תפילת שחרית וארוחת הבוקר, פניתי במרץ למדידת הרהיטים וחישוב כמות העצים שיידרשו לנו. עד שעת הערב החישובים כבר היו מוכנים, . גם אחיותיי יעל ואלישבע סיימו לחשב את גודלם של הארגזים הנדרשים לאחסון האוכל והבגדים במשך ההפלגה.
בעוד אני סוחב קורת עץ ארוכה לביתי, פגשתי בחבריי מהשכונה ישובים על גדר נמוכה ומנדנדים רגליים במרץ, תוך שתיית משקה אנרגיה מבקבוק בעל צבע לא מזוהה.
"ערב טוב!" הפטרתי לכיוונם, אחד מהם החזיר לי "ערב טוב" ושאל "מה אתה עושה?"
"מה אני עושה?" שאלתיו, "לא היית אתמול בכיכר העיר? לא שמעתם את דברי הכרוז?"
"נו, באמת", השיב אחר בבוז תוך ניפוץ בקבוק השתייה שלו ליד חתול מבוהל שברח משם מהר, "אתה גם מהטיפוסים הכבדים האלה של הארגזים? טוב, בסדר, הבנו את הקטע שלך, אבל מה אתה כל כך לחוץ, כמון שהסתדרנו קודם נסתדר גם עכשיו".
המשכתי לביתי, כשעכשיו הקורה שעל כתפי כבר הייתה כבדה יותר כבדה,. המשכתי בעבודות האריזה, אך קצת יותר בעצלתיים.
לאחר ארוחת הערב פניתי לאבי, . אבי הוא אדם חכם ומבין, אשאל אותו מה הוא אומר, . סיפרתי לאבי את הקורות אותי, והוא השיב לי: "כעת אינך מבין מה הטעם, וזה באמת מאד קשה, אבל כדאי לך להמשיך, ואחר כך אתה כבר תבין לבד. ".
הלכתי לישון בלב שקט, . דבריו של אבי ליוו אותי, שקטים ובטוחים.
לאחר כמה חודשים של אריזה במרץ, הנה הגיע היום האחרון לשהותנו באי, . פועלי המושל באו במיוחד לביתינו והעבירו בזהירות לפי הסדר את הארגזים הסגורים בסדר מופתי לספינה.
צפיתי בהעברת הארגזים, וליוויתי את עובדי המושל בדרכם אל האגף שלנו בספינה.
על הכבש העולה לספינה חיכתה לי הפתעה לא נעימה במיוחד, : חבריי לשכונה.
שוב ספגתי עקיצות ועלבונות על חשבון הארגזים, אך שוב - כמו בכל שלשת החדשים האחרונים - ליוו אותי מילותיו של אבי ונתנו לי כח.
כבר באותו הערב יצאנו להפלגה, . משפחתנו שוכנה באגף הימני בקומה העליונה של הספינה, ומאות ארגזים היו מסודרים בסדר מופתי לפי חשיבות וזמן הנגישות אליהם, . הארגזים יצרו לנון גם מעיין חדרים. היתה לנו דירה מאובזרת ונחמדה לשלשת החדשים הקרובים.
חבריי לעומתנו, עלו אף הם לספינה, אך מצויידים בכמה פחיות משקה ובוקסה קטנה כדי להעביר את הזמן.
בגג הסלון שלנו היה חלון גבוה שהכניס אור מבחוץ בשעות היום, וכשערמתי כמה מהארגזים ראיתי אותם משתובבים ורוקדים על הסיפון. בהמשך, לאחר שהתברר לי מה התרחש עימם. , התברר שעד הלילה הם רקדו שם לצלילי מוזיקה פרועה, אך בשלב מסויים נגמר להם כבר הכוח, וגם המשקה שהיה איתם נגמר. אחד מהם ניסה להשחיל מילה על הרעב שהוא חש, אך השאר היסו אותו מייד: "יש מוזיקה, מה רעב עכשיו? "
לא הבנתי מה היה הניסיון להרגיע, אבל נראה שזה הרגיע אותו, כי הוא לא התלונן יותר.
למעשה, בתוך כמה דקות כולם ישבו מותשים על הסיפון, בלית מעש אחד מהם הציע: "אולי נלך לראות מה קורה עם אלה מהארגזים ?"
שאר החברים הביטו בו במבט מצמית, שהבהיר לו שזו הפעם האחרונה שמישהו הולך להזכיר את הארגזים. הבדיחה נהייתה כבר עצובה...
בכל זאת לאחר כמה דקות הם גילו את החלון שבתקרת סלוננו, הם התיישבו על מעקה שהיה לידו ורק האדים מאפיהם הפריעו להם לראות את המתרחש פנימה. בחוץ כבר היה חושך, כך שאנחנו שסלוננו היה מואר ולא הבחנו בהם, בתחילה הם עוד חששו, אך לאחר כמה דקות כבר התרגלו ולא חששו יותר, ואפילו ירדו אלינו לבקש סליחה.
באיזה פנים הם באו?
לא היה להם את האומץ לדפוק בדלת, . דקות ארוכות הם עמדו בפתח הדלת, עד שהעזו לדפוק ולבקש את סליחתנו...
ואז הבנתי...
קורא יקר ! באפשרותך לבחור את הסוף : האם האב הרחום פתח דלת נסתרת ושם גילה להם מצבור ענק שהוכן בשבילם, או שלא....
זה תלוי בך ! הקב"ה אוהב אותנו! והוא, אם תחזרו בתשובה - יפתח לכם דלת.
כל זה נכתב כבר בספרו של רבנו משה חיים לוצאטו - הרמח"ל, בקיצור נמרץ
"על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר, והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור, כמו שאמרו ז"ל:
היום לעשותם ומחר לקבל שכרם (ע"ז ב). מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא לים וכו' (ק"ר א). וכאלה רבים על זה הדרך"
(מס"י פרק א')
על מה שחברי ראו בתוך בייתי בעת שצפו פנימה בפרק הבא שיצא אי"ה בשנה הבאה, לכם נשאר רק לתת לייק
תוך רגעים מספר עזבו איש איש את עיסוקו, גם אני חדלתי מלחפש חלוקים על שפת הנחל, מסתבר בדיעבד שבפעם האחרונה.
כולם התרגשו לנוכח דמותו של המושל הנערץ שעמד על במה מוגבהת במרכז העיר, היה זה שטח גדול המיועד להתאספות המונית בעת חתונות גדולות למשל, או להבדיל – בעת הלוויות גדולות.
כולנו השתדלנו לשמור על איפוק, סדר מופתי שרר בקהל על אף ההתרגשות הגדולה שאחזה בכולנו. בעוד המתח באוויר החל הכרוז בדברי המושל: "בעוד שלושה חודשים, על פי נתונים שאספה מנהלת האי, צפויים הפשרות שלגים רבות, דבר שיוביל להתכסות האי כולו במים " רחש עבר בקהל, אך הרגשה חזקה ליוותה אותנו –: המושל כאן איתנו, ואם כן אין לנו ממה לחשוש, הוא וודאי ידאג לנו, . "לכן", המשיך הכרוז, "בעוד שלשה חדשים ידאג המושל לספינות ענקיות שיובילו את כל תושבי האי לאי אחר הנמצא במרחק שלשה חדשי הפלגה מכאן, נציגי המלך בדקו ומצאו אותו המתאים ביותר לתושבי האי, והם כבר מכינים אותו לבואנו".
"על כל תושבי האי להתכונן להפלגה, . דוכנים מיוחדים יוצבו על ידי נציגי המלך ברחבי האי, ושם ימכרו קרשים לאריזת תכולת הבית, וכן אוכל שיחזיק מעמד במשך כל חדשי ההפלגה, . הודעות מסודרות בעניין זמני פתיחת הדוכנים ומיקומם, יכתבו על לוח העופרת אשר בבית הקהל".
הכרוז סיים את דבריו, . הקהל סודר בשורות על ידי שוטרי העם, . שביל נוצר בקהל, תקיעת חצוצרה נשמעה והמלך יצא לדרכו.
עקבנו אחרי מרכבתו עד שהיא נעלמה מן העין, ואז התפזרנו כל אחד לביתו.
מייד כשהגעתי לביתי פניתי להסיק את האח, בעודי מהרהר בדברי המושל. מיד לאחר השכבת הילדים הקטנים וארוחת הערב, אספו הורינו את כל האחים הגדולים לשולחן. אבא ישב בראש השולחן , לכולנו הייתה ברורה מטרת האספה. אבי הציג בפנינו את המטלות שנצטרך לבצע עד להפלגה, והתפקידים חולקו בינינו. אני מוניתי יחד עם אחי יהושפט על בניית ארגזים ואריזת הרהיטים.
למחרת השכמתי לקום לתפילת שחרית, . להפתעתי, חבריי מהשכונה לא התפללו שם, מיד לאחר תפילת שחרית וארוחת הבוקר, פניתי במרץ למדידת הרהיטים וחישוב כמות העצים שיידרשו לנו. עד שעת הערב החישובים כבר היו מוכנים, . גם אחיותיי יעל ואלישבע סיימו לחשב את גודלם של הארגזים הנדרשים לאחסון האוכל והבגדים במשך ההפלגה.
בעוד אני סוחב קורת עץ ארוכה לביתי, פגשתי בחבריי מהשכונה ישובים על גדר נמוכה ומנדנדים רגליים במרץ, תוך שתיית משקה אנרגיה מבקבוק בעל צבע לא מזוהה.
"ערב טוב!" הפטרתי לכיוונם, אחד מהם החזיר לי "ערב טוב" ושאל "מה אתה עושה?"
"מה אני עושה?" שאלתיו, "לא היית אתמול בכיכר העיר? לא שמעתם את דברי הכרוז?"
"נו, באמת", השיב אחר בבוז תוך ניפוץ בקבוק השתייה שלו ליד חתול מבוהל שברח משם מהר, "אתה גם מהטיפוסים הכבדים האלה של הארגזים? טוב, בסדר, הבנו את הקטע שלך, אבל מה אתה כל כך לחוץ, כמון שהסתדרנו קודם נסתדר גם עכשיו".
המשכתי לביתי, כשעכשיו הקורה שעל כתפי כבר הייתה כבדה יותר כבדה,. המשכתי בעבודות האריזה, אך קצת יותר בעצלתיים.
לאחר ארוחת הערב פניתי לאבי, . אבי הוא אדם חכם ומבין, אשאל אותו מה הוא אומר, . סיפרתי לאבי את הקורות אותי, והוא השיב לי: "כעת אינך מבין מה הטעם, וזה באמת מאד קשה, אבל כדאי לך להמשיך, ואחר כך אתה כבר תבין לבד. ".
הלכתי לישון בלב שקט, . דבריו של אבי ליוו אותי, שקטים ובטוחים.
לאחר כמה חודשים של אריזה במרץ, הנה הגיע היום האחרון לשהותנו באי, . פועלי המושל באו במיוחד לביתינו והעבירו בזהירות לפי הסדר את הארגזים הסגורים בסדר מופתי לספינה.
צפיתי בהעברת הארגזים, וליוויתי את עובדי המושל בדרכם אל האגף שלנו בספינה.
על הכבש העולה לספינה חיכתה לי הפתעה לא נעימה במיוחד, : חבריי לשכונה.
שוב ספגתי עקיצות ועלבונות על חשבון הארגזים, אך שוב - כמו בכל שלשת החדשים האחרונים - ליוו אותי מילותיו של אבי ונתנו לי כח.
כבר באותו הערב יצאנו להפלגה, . משפחתנו שוכנה באגף הימני בקומה העליונה של הספינה, ומאות ארגזים היו מסודרים בסדר מופתי לפי חשיבות וזמן הנגישות אליהם, . הארגזים יצרו לנון גם מעיין חדרים. היתה לנו דירה מאובזרת ונחמדה לשלשת החדשים הקרובים.
חבריי לעומתנו, עלו אף הם לספינה, אך מצויידים בכמה פחיות משקה ובוקסה קטנה כדי להעביר את הזמן.
בגג הסלון שלנו היה חלון גבוה שהכניס אור מבחוץ בשעות היום, וכשערמתי כמה מהארגזים ראיתי אותם משתובבים ורוקדים על הסיפון. בהמשך, לאחר שהתברר לי מה התרחש עימם. , התברר שעד הלילה הם רקדו שם לצלילי מוזיקה פרועה, אך בשלב מסויים נגמר להם כבר הכוח, וגם המשקה שהיה איתם נגמר. אחד מהם ניסה להשחיל מילה על הרעב שהוא חש, אך השאר היסו אותו מייד: "יש מוזיקה, מה רעב עכשיו? "
לא הבנתי מה היה הניסיון להרגיע, אבל נראה שזה הרגיע אותו, כי הוא לא התלונן יותר.
למעשה, בתוך כמה דקות כולם ישבו מותשים על הסיפון, בלית מעש אחד מהם הציע: "אולי נלך לראות מה קורה עם אלה מהארגזים ?"
שאר החברים הביטו בו במבט מצמית, שהבהיר לו שזו הפעם האחרונה שמישהו הולך להזכיר את הארגזים. הבדיחה נהייתה כבר עצובה...
בכל זאת לאחר כמה דקות הם גילו את החלון שבתקרת סלוננו, הם התיישבו על מעקה שהיה לידו ורק האדים מאפיהם הפריעו להם לראות את המתרחש פנימה. בחוץ כבר היה חושך, כך שאנחנו שסלוננו היה מואר ולא הבחנו בהם, בתחילה הם עוד חששו, אך לאחר כמה דקות כבר התרגלו ולא חששו יותר, ואפילו ירדו אלינו לבקש סליחה.
באיזה פנים הם באו?
לא היה להם את האומץ לדפוק בדלת, . דקות ארוכות הם עמדו בפתח הדלת, עד שהעזו לדפוק ולבקש את סליחתנו...
ואז הבנתי...
קורא יקר ! באפשרותך לבחור את הסוף : האם האב הרחום פתח דלת נסתרת ושם גילה להם מצבור ענק שהוכן בשבילם, או שלא....
זה תלוי בך ! הקב"ה אוהב אותנו! והוא, אם תחזרו בתשובה - יפתח לכם דלת.
כל זה נכתב כבר בספרו של רבנו משה חיים לוצאטו - הרמח"ל, בקיצור נמרץ
"על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר, והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור, כמו שאמרו ז"ל:
היום לעשותם ומחר לקבל שכרם (ע"ז ב). מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא לים וכו' (ק"ר א). וכאלה רבים על זה הדרך"
(מס"י פרק א')
על מה שחברי ראו בתוך בייתי בעת שצפו פנימה בפרק הבא שיצא אי"ה בשנה הבאה, לכם נשאר רק לתת לייק
