"מי יעלה בהר ה'.... נקי כפיים ובר לבב"

ההר גבוה---- גבוה---

פסגת ההר כה רחוקה -

ואנו עולים ומטפסים,

המצח מיוזע, הדרך תלולה

השמש קופחת בעוז על ראשנו-

ואנו ממשיכים...



כסאות נוח קורצים מכל עבר, אך אנו נזהרים -

הם נראים רכים ומושכים: קצת מנוחה! – מציעים.

אבל אנחנו יודעים – באמצע ההר אסור להתיישב!

המדרון תלול... הסכנה גדולה...

ואנו ממשיכים, רגלינו הלאה קדימה -

קוצים דוקרים את רגלינו – זה כואב זה צורב,

אבל אנחנו עדיין עולים...



לפעמים נפגשים בכרי דשא, הם יפים, רטובים ורעננים,

ירוקים, וכה נוצצים – אבל אסור לשבת! חייבים להעלות הלאה,

הזמן מוגבל, ההספק חשוב!

יש- שנכנעים ומתיישבים על הדשא, "רק לזמן קצר" הם טוענים,

אך הדשא כה מושך, כה רך, והם נשארים...

ואנחנו ממשיכים...



כי זה תפקידינו בעולם הזה – להעפיל!

לשאת עיניים כל הזמן-

אל הפסגה...

לא באנו לכאן בשביל ליהנות ולנוח!

"הלובי" של בית המלון נמצא שם.. מעבר לפסגה... מעבר לרקיע - -

ואנו כה קטנים וחלשים, וריבונו של עולם מצייד אותנו –

באביזרי עזר, במקלות הליכה, בתרי"ג מצוות

ופסיעה אחר פסיעה.. זה לא נגמר –

אף פעם לא נגמר,

הפסגה רחוקה .... רחוקה...



בדרך כלל לא מגיעים אליה,

אבל מגיעים למקום גבוה - עד כמה שיכולנו,

וכשישאלונו בבית דין של מעלה אם מיצינו את כל כוחותינו-

משפילים המתרפים את עיניהם - - -

והמשתדלים, מחייכים בסיפוק!




והלוואי שנזכה להיות בן אלה!!


Everest04.jpg