"מי יעלה בהר ה'.... נקי כפיים ובר לבב"
ההר גבוה---- גבוה---
פסגת ההר כה רחוקה -
ואנו עולים ומטפסים,
המצח מיוזע, הדרך תלולה
השמש קופחת בעוז על ראשנו-
ואנו ממשיכים...
כסאות נוח קורצים מכל עבר, אך אנו נזהרים -
הם נראים רכים ומושכים: קצת מנוחה! – מציעים.
אבל אנחנו יודעים – באמצע ההר אסור להתיישב!
המדרון תלול... הסכנה גדולה...
ואנו ממשיכים, רגלינו הלאה קדימה -
קוצים דוקרים את רגלינו – זה כואב זה צורב,
אבל אנחנו עדיין עולים...
לפעמים נפגשים בכרי דשא, הם יפים, רטובים ורעננים,
ירוקים, וכה נוצצים – אבל אסור לשבת! חייבים להעלות הלאה,
הזמן מוגבל, ההספק חשוב!
יש- שנכנעים ומתיישבים על הדשא, "רק לזמן קצר" הם טוענים,
אך הדשא כה מושך, כה רך, והם נשארים...
ואנחנו ממשיכים...
כי זה תפקידינו בעולם הזה – להעפיל!
לשאת עיניים כל הזמן-
אל הפסגה...
לא באנו לכאן בשביל ליהנות ולנוח!
"הלובי" של בית המלון נמצא שם.. מעבר לפסגה... מעבר לרקיע - -
ואנו כה קטנים וחלשים, וריבונו של עולם מצייד אותנו –
באביזרי עזר, במקלות הליכה, בתרי"ג מצוות
ופסיעה אחר פסיעה.. זה לא נגמר –
אף פעם לא נגמר,
הפסגה רחוקה .... רחוקה...
בדרך כלל לא מגיעים אליה,
אבל מגיעים למקום גבוה - עד כמה שיכולנו,
וכשישאלונו בבית דין של מעלה אם מיצינו את כל כוחותינו-
משפילים המתרפים את עיניהם - - -
והמשתדלים, מחייכים בסיפוק!
והלוואי שנזכה להיות בן אלה!!