אלול.
מילה אחת, ופנים רבים לה.
מילה עזת ביטוי, וגוונים שונים לה.
לפי צבע בתי העיניים אשר נענוד, כך נוכל לחזות בה.
ביפעת הדרה, באצילותה כובשת הלבבות.
באופן הכנתה לימי ההמלכה הקרבים ובאים.

ועתה שורו נא וראו, הבה ונביט בה בגוון שונה מעט.

ותחילה, ברשותכם, תוך קידה עמוקה, אתן הקדמה קלה:
אלול לשון חיפוש הוא. ('וישובו מתור הארץ', תרגומו: 'מלאללא ארעא').
לתור ולבקש. לחפש על מנת למצוא.
וחיפוש זה הוא שאנו מבררים בזה.
חיפוש וביקוש הוא בתוככי נפשנו פנימה.

כעת אזדקף, אשובה נא לענין עצמו.

הזמן האלולי, זמן תשובה הוא.
עת בה ישוב האדם לימי עלומיו, לתקופות קיבוץ אלומיו.

הן כל אדם באשר הוא, יגדלוהו ויחנכוהו בחינוך התורני על ברכי מושגי תורה ועבודת ה'.
כל בן ישיבה זכור יזכור דברי המשגיח הלוהטים והמלהיבים, ברוממות שלטון הדעת ושקיעות בתורה.
כל בת סמינר לא תשכח את דברי המורה ההיא, שחרטה בנפשה יסודות תורה, שיצקה ברוחה השקפה נכונה.
והיו הדברים מפעפעים בלב החניכים כארס של עכנאי, יורדים עד השיתין, חופשים כל חדרי בטן.
הופכים את השומע לאיש אחר.
וכך, חדור שאיפות, עמוס תקוות, אפוף תוכניות, יוצא הוא לעולם הרחב.

אלא שחלפו להם תקופות ועידנים, מאורעות וזמנים, ואט אט נשכחו להם כמה וכמה מושגים..
לא במרד ולא במעל, כי אם בשגגה ובדישת נעל, ברבות הלחץ על כל שעל, בגידול בנים ובנין עם בעל.
פסגת שאיפתנו ניטשטשה לה קמעא, והדרך נתארכה עדיה, עד כי נראה כי אין בלתה.
נתרחקה לה תכלית עבודתנו, שקעה לה בתוככי ים טרדותינו..
המותרות היו לצורך, הצורך הפך ערך, האמצעי נעשה תכלית, והעבודה הרוחנית - שולית..

ובכן, לאור זאת, הגוון הנדרש בתקופה זאת הוא -
קורס רענון הנהגה!
שיפור לשון מדברת גדולות, ויישור הנהגות עקלקלות.

שתי דוגמאות מקריות תבואנה להצגת ענין זה:
כאשר אצקצק בלשוני לאמר: "אי אפשר לי להמשיך בחיי בלי מוצר פלוני!"
אשוב ואשיב אל לבי: האמנם אי אפשר בלעדיו? האמת היא כי אפס זולתו?
או שמא ענין הדברים הוא: 'יקשה לי עד מאוד לולי יהיה הדבר ההוא עזרתה לי..'
ועתה אתבונן ואפנה, אשוב ואשנה: האמנם קשה הוא 'עד מאוד'? והכיצד עד הנה שקטה לה נפשי בלעדיו?
האם ישנה אפשרות, ולו רחוקה, כי אותה הפרסומת אשר ראיתי, לא 'עוררתני' להזכר בצורך ההוא, כאשר דמיתי בלבבי,
כי אם 'עיוורתני' וחידשה בלבי את החסרון בהעדר המוצר ההוא, פערה בלבי חלל שלא יתמלא עד אמצא לו מקום בביתי שלי?
שמא כח הדמיון הוא שהניאני, יצר הפינוק הוא שהסיתני? שמא הקנאה מדברת מתוך גרוני?..

התבוננות זו תרענן לי את המושג 'אי אפשר' אשר דבק בי בכל צעד ושעל..
אפשר שאקנה לבסוף את המוצר ההוא, אפשר גם שאהנה ממנו ואשמח בתועלתו.
אך לא כדבר אשר 'אי אפשר' בלעדיו, לא כענין אשר תחושת 'אי אפשר' הורתו.
כי אם כמוצר העוזר והמסייע, בין בפועל ובין בכח (הדמיון..).

אין זה משנה את ההחלטה הסופית, אלא את הדרך אליה!
ועל הדרך הרווחתי לי רענון של מושג נוסף.

וכאשר אומר לעצמי:
"עם אדם פלוני לא אוכל להמשיך בהנהגה אשר נהגתי עמו, הכרח הוא לי לנהוג עמו באסרטיביות כראוי לו!"
אשקוט לרגע מזעמי, אניח לו לקצף רוגזי, ואפתח שוב את מילון מושגיי.
אקרא לי לרגע על מונח זה, על מנת להשיבו ולהתאימו אל מושגיי הקודמים:
מה טיבה של אסרטיביות זו?
האם (במקרה זה) אינה תחליף לעזות מצח? התנהגות בוטה שאינה שמה אל לבה 'זוטות' מעין פגיעה בזולת?
האם אינה סותרת את המושגים אשר למדתי זה עידן ועידנים: עדינות, אצילות, חמלה ורוך?
שמא נתחלפו לי הנהגות שליליות בעטיפות ריקות של מילים מקובלות?

ואף בזאת, אפשר שלבסוף אנהג עמו בקשיחות, ומידת הדין תתגבר לה.
אך לא יהיה זה כמצות אנשים מלומדה של 'אסרטיביות' ריקה, אלא הנהגה מושכלת של ניתוח המאורע.

ואני, הרווחתי לי רענון של עוד מושג.

ובכן, אחשוב כי זה הוא זמנה של עבודה זו.
ועבודה גדולה היא אצלי,
רענון מערכת המושגים!

כי לאמתו של דבר, איננו זקוקים ללמוד מושגים חדשים.
כולנו חכמים כולנו נבונים, וכולנו יודעים תכליתנו בבריאה.
לא נותר לנו אלא לרענן את המושגים הידועים לנו זה מכבר.
אלו הישנים שלא אבד עליהם הכלח.
אלו המדברים על ערך חיי תורה ויראה, קרבת ה' והשתפכות בתפילה, חשיבות מידה טובה ואצילה,
אלו המשבחים הסתפקות במועט, אלו המבררים תכלית יציאה לעבודה, המזכירים שמטרתה היא צורך הקמת בית של תורה.

להוריד אבק מעליהם, ולשוב להשתמש בהם כראוי להם.
לבחון שנית ולרענן את המושגים המשומשים בלשוננו כיום,
ולראות: הילכו יחדיו? היעמדו דברי הורינו ומורינו במבחן מערכת חיינו?

כל אלו דברים המצויים בתוכנו,
לא נותר לנו אלא ל'אללם' ולבקשם בקרבנו.
וכל מושג שנרענן בלבנו, יתחזק לעד בנפשותינו.
בו נתחיל את יומנו, בו נהלך בדרכנו, בו תערב לה שנתנו,
ועמו נפתח את שנתנו.

ובכן, בהצלחה לנו. וצדקה תהיה לנו.
  • 957157.jpg
    957157.jpg
    KB 65.4 · צפיות: 1,875