דווקא הילדים שנדבקים הכי הרבה, יהיו המרוויחים הגדולים של חוק כזה.
עובדה שבארצות שאין כינים, אף אחד לא נדבק ולא מחסיר.
בארצות הברית הומלסים ישנים ברחוב, ולאף אחד זה לא מפריע.
ילדים הולכים עם חולצות טריקו לבית הספר בשלג ולאף אחד זה לא מזיז.
חצי מהתלמידים לא מגיעים לסיום הלימודים (מקבילה לבגרות) ואיש לא יוצא מכליו.
בואו לא ניקח אותם כמורי דרכינו למה זה 'צדק' 'רגישות' ו'התנהלות נכונה' טוב?
(ואגב. להבנתי כשחיים בין גויים חייבים להיכנע לנורמות מסויימות, אי אפשר שרק ליהודים יהיו כינים, וזו ההצדקה המוסרית היחידה להשפיל ילדים פעם אחרי פעם.
כי כמה שלא נתייפייף עם ביטויים כמו 'זה טכני' 'זו מחלה' 'זה לא אשמתך'
כו-ל-נו יודעות שיהיה אחוז מסויים של ילדים דחויים ממילא שיהיו מסכנים עוד יותר.
ואגב, אני לא הולכת להגן שוב על עמדתי - כי אני נוטה להאמין שגם אם תצליחו לאשר בחוק את הרעיון שלכן, במערכות שלנו יהיו סננים שיעצרו אותו.....
ואגב
הגננת של ביתי (שתיים האמת) נותנות סוכריה קטנה לילדה שמביאה פתק שניקו לה כינים, ובתקופות שהמבצע הזה עובד - הילדות מנדנדות לאמא שהן רוצות סירוק כינים (וזה היה עוד לפני עידן הכינים הורודות.... אם שאלתן)
ומורה בכתה ה' כשהייתה שם מגפה - פשוט דיברה עם הילדות וביקשה מהן להביא פתקים שאמא ניקתה/בדקה להן את הראש. והיא תזכרה את זה יום אחרי יום עד שהמגפה נעצרה.
ואמא נוספת ממכרותי (מעיר אחרת) כתבה שיר על יאושה מול מסרק הכינים וביקשה מן המזכירה לצלם אותו לכל האמהות בכיתה, וגם זה עבד יפה.
וזה סתם, בהערת שוליים, אם חיפשתן רעיונות מעשיים....