תיסבוך!!! מה עושים?

[ארבע]

לא נראה לכם שקצת מוגזם לשלם 5,000 שקל על טיפול פסיכולוגי בתסבוך קליל? (החישוב: 400 ש"ח למפגש, כפול מינימום 12 מפגשים בטיפול קצר מועד).
בה במידה שלעתים הוא חיוני, יש וטיפול פסיכולוגי הוא מותרות. נחמד להתאבזר בהם, הם משדרגים את רמת או את איכות החיים, אבל הם לא קריטיים במקרים רבים מאד.

 

[מי]

ייתכן שמיותר.
כשלא מכירים את המצב, אי אפשך לחוות דעה.

 

[ארבע]

ציינתי מפורשות 'תסבוך קליל'.
אני מאמינה שיועצת ישרת דרך תדע לנתב מקרים מתאימים לסמכויות בכירות המנה, ומקווה מאד שרוב היועצות נחנו באמות היושר הנחוצות.

 

[מי]

הבהרה: התכוונתי לומר שאני לא מתכוונת לחוות דעה, לא התכוונתי לפסול דעות של אחרים.
מתנצלת על חוסר הבהירות בניסוח.

 

[Line In]

תנו לחיות לחיות- מה שלא עושה השכל- יעשה הזמן

אויש באמת!
רואים שכבר עבר הרבה זמן מאז הייתן בגיל הטיפש עשרה...
אני משערת שגיל המתוסבכת לא עולה על 16.5... אז מה אתן רוצות ממנה?
זה מוסיף לה צבע לחיים, כל עוד יש מישהי בסביבתה שעוזרת לה לא לעשות דברים שהיא תרצה לקבור את עצמה עליהם עוד 4-10 שנים... למה לא?
בכזה מצב- מה שלא תעשה המתסבכת- זה לא ישנה למתוסבכת. אם היא כן תתקשר, או תתנתק- זה לא קשור.
היא עכשיו מ-ת-ו-ס-ב-כ-ת... ורק הזמן והגיל יעבירו את זה.... כמובן, אני לא קוטלת את שאמרו פה מי שאמר שכשזה משהו חולני- יש ללכת ל"טיפול"... אבל אתם עושים מזה... מחלה נפשית..

בחורה בגילה יש לה מודעות עצמית- את יכולה להיות המטפלת שלה. פשוט תכווני אותה בשאלות נכונות. שתביא את התשובות מעצמה. היא תדע להגיד לך יותר טוב מכל יועצת למה היא רוצה קשר, אם זה "ממלא לה חורים", או שזה משהו של הגיל, חברתי וכד'. עוד 3 שנים, איך היא רואה את הסיפור הזה?

תראי את הצד היפה שבדבר. אני מכירה הרבה בנות שהיו מתוסבכות ברמות שונות בסמינר. ואני מכירה גם כאלו שלא היו מעולם. ואני אומרת לך בפרוש שעולם הרגש של אלו שכן- הרבה יותר מפותח וחם. - מתכון די בטוח להיות אימא אוהבת בעתיד...

אז בסיכום-אני אומרת שאם את יודעת מזה- זה כבר מראה על איזו בגרות, שהנערה לא מתבשלת במיץ של עצמה. ומוכנה לשמוע את דעתך. הכוונה איך לא לעבור את הגבול. וזה מה שהכי חשוב.
אז בהצלחה.

 

[אפרתה]

מי- טיפול פסיכולוגי לא נחוץ מפחיד הרבה יותר מקלינאית תקשורת. הנפש כמדומתני עדינה כל כך כך שכל נגיעה בה שלא לצורך אמורה להפחיד כל בר דעת. שוב, זוהי רק דעתי.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מי- טיפול פסיכולוגי לא נחוץ מפחיד הרבה יותר מקלינאית תקשורת. הנפש כמדומתני עדינה כל כך כך שכל נגיעה בה שלא לצורך אמורה להפחיד כל בר דעת. שוב, זוהי רק דעתי.

סליחה שאני נכנס לעזרת נשים, אך מניסיוני והכרותי עם הסביבה, הטרגדיות האנושיות הגדולות ביותר שיצא לי להכיר מעודי, נגרמו בגלל אי טיפול במקרים שנראו זניחים.
טיפול פסיכולוגי טוב, לא רק שלא מפחיד, אלא עוזר לדברים אחרים שמתגלים תוך כדי, דברים של"יועצת" אין את הכלים להגיע אליהם.
כל הפחד הוא מהסטיגמה, ומוכח מדבריך שהדבר הוא המניע, מכך שהגדרת את הפסיכיאטר כרמה גבוהה יותר מפסיכולוג, בזמן שמדובר במקצועות שונים שלעיתים מקבילים במקצת.
תוספת קטנה: פסיכולוג אמור לדעת מתי הטיפול הוא מיותר, ולכן הוא צריך לאבחן קודם לפני שהוא מטפל, למיטב ידיעתי לא ניתן "לטפל" במשהו שלא קיים.

 

[אפרתה]

אני מציעה לכבודכם לקחת את בני המשפחה לטיפול- בדיקה תקופתית. בטוח לא יזיק, בטוח גם יועיל, לדבריכם, לא?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני מציעה לכבודכם לקחת את בני המשפחה לטיפול- בדיקה תקופתית. בטוח לא יזיק, בטוח גם יועיל, לדבריכם, לא?

בדיון הנוכחי, ציניות מופרזת היא דרך מעולה להתמודד עם עובדות.
מכיוון שהמלצך חשובה מאוד, אעשה זאת אחרי שתסיימי לעשות את הבדיקה התקופתית אצל היועצת.

 

[רותי12]

בדיון הנוכחי, ציניות מופרזת היא דרך מעולה להתמודד עם עובדות.
מכיוון שהמלצך חשובה מאוד, אעשה זאת אחרי שתסיימי לעשות את הבדיקה התקופתית אצל היועצת.

קקטוס כל מילה פנינה!

 

[חיוך]

1. הייתי ממליצה לא לכתוב כאן תאורים מידי מפורטים לסימפטומים הספציפיים במקרה זה,
זה רשות הרבים, מאיפה הביטוח שהיא לא תכנס לכאן בעוד כמה שנים ותזהה את עצמה? אם השאלה נכתבה ברשותה - אז לא אמרתי כלום.
2. אם העובדות הן אכן כאלו, מסתובבת ליד הבית מתקשרת כל רבע שעה, היא פשוט זועקת: קשה לי!! תעזרו לי!! אני לא שולטת על עצמי!!

 

[רחלים]

מכירה עוד הרבה בנות שסבלו מתיסבוך, והיום הן נשואות באושר, בלי בעיות ובלי תסביכים.
לא חייבים לעשות מזה סיפור כזה גדול, שתנסה להתמודד, היא תצליח!!

טוב, מי שהיה צריך לקרוא, קרא,
ואם לא יש ציטוט, עמכם הסליחה.

 

[חיוך]

דבר נוסף -

הרבה פעמים הבעיה היא חוסר הערכה עצמית, או דימוי עצמי נמוך - ואז מה שקורה זה שהילדה אוהבת אותה יותר מאת עצמה... ואז נוצר כל הבלאגן... ואז זה מצריך כן עבודה עמוקה, לפתור את הבעיה מהשורש.

אבל אם מדובר במקרה כמו של 'רחלים' - שיש לילדה כבוד עצמי והערכה - יהיה לה הרבה יותר קל להתמודד.

 

[bekki]

אויש באמת!
רואים שכבר עבר הרבה זמן מאז הייתן בגיל הטיפש עשרה...
אני משערת שגיל המתוסבכת לא עולה על 16.5... אז מה אתן רוצות ממנה?
זה מוסיף לה צבע לחיים, כל עוד יש מישהי בסביבתה שעוזרת לה לא לעשות דברים שהיא תרצה לקבור את עצמה עליהם עוד 4-10 שנים... למה לא?
בכזה מצב- מה שלא תעשה המתסבכת- זה לא ישנה למתוסבכת. אם היא כן תתקשר, או תתנתק- זה לא קשור.
היא עכשיו מ-ת-ו-ס-ב-כ-ת... ורק הזמן והגיל יעבירו את זה.... כמובן, אני לא קוטלת את שאמרו פה מי שאמר שכשזה משהו חולני- יש ללכת ל"טיפול"... אבל אתם עושים מזה... מחלה נפשית..

בחורה בגילה יש לה מודעות עצמית- את יכולה להיות המטפלת שלה. פשוט תכווני אותה בשאלות נכונות. שתביא את התשובות מעצמה. היא תדע להגיד לך יותר טוב מכל יועצת למה היא רוצה קשר, אם זה "ממלא לה חורים", או שזה משהו של הגיל, חברתי וכד'. עוד 3 שנים, איך היא רואה את הסיפור הזה?

תראי את הצד היפה שבדבר. אני מכירה הרבה בנות שהיו מתוסבכות ברמות שונות בסמינר. ואני מכירה גם כאלו שלא היו מעולם. ואני אומרת לך בפרוש שעולם הרגש של אלו שכן- הרבה יותר מפותח וחם. - מתכון די בטוח להיות אימא אוהבת בעתיד...

אז בסיכום-אני אומרת שאם את יודעת מזה- זה כבר מראה על איזו בגרות, שהנערה לא מתבשלת במיץ של עצמה. ומוכנה לשמוע את דעתך. הכוונה איך לא לעבור את הגבול. וזה מה שהכי חשוב.
אז בהצלחה.

קצת פאדיחה לומר, אבל אני בעצמי הייתי מתוסבכת.
בנערותי בתיכון בערך בכיתה י', "התאהבתי" בנערה בכיתה יב.
(ככה זה הולך, לא? ט-יא, י-יב.)
אני יכולה לומר בבטחון מוחלט שלנערה לא היה מושג על כך ועד היום אני בטוחה שאין לה מושג מזה.
כי בד בבד עם האהבה והחלומות. היתה לי גאווה גדולה, שלא להחשף ברגשותי, אם אני לא רואה ממנה סימפטיה קרובה יותר אלי.
וכן, גם אני הייתי מסתובבת ליד הבית שלה (אולי אפגוש בה) וחולמת בהקיץ עליה בחלון.
וזהו, זה עבר, חלף, כמו כל סיבוך של גיל הטיפש עשרה.
אני לא יודעת אם אפשר להקיש מזה, כי אני איש לא ידע על כך. בוודאות. אז אולי זה לא כ"כ דומה.
אבל תנסו לבדוק, מכירה עוד הרבה בנות שסבלו מתיסבוך, והיום הן נשואות באושר, בלי בעיות ובלי תסביכים.
לא חייבים לעשות מזה סיפור כזה גדול, שתנסה להתמודד, היא תצליח!!

אהבתי ברמות את הפתיחות שלך והכנות.ואני מצטרפת לחבורה המדוברת הנ"ל.
גם אני בנערותי כיאה לגיל,לא? הייתי שותפה לתגובות מן הסוג הזה. הייתי מעט יותר חכמה לשמור אותן בפרופורציות נכונות ובעמימות.נהנתי מכל העולמות.אבל לא זכור לי אובדן חושים או כאב רגשי עמוק.היום ואני כנה לגמרי אתכם ועם עצמי אני חושבת שעל אף שגדלנו ובגרנו ועזבנו את התסבוך על תסבכותיו...
יש כאן עומק. זה לא רק הגיל ,זה גם התרגיל.
כמו שאמרו כבר התלות הרגשית הנ"ל מגיעה מחסכים רדומים ולא ממש מודעים.לכן כמו בכל דבר הכל תלוי במינונים.
לאחרונה הגיעה לטיפול בחורה שלה מתוסבכת ענקית.היא לא מצאה כבר מקום לעצמה .היא נמחקה מעוצמת התסבוך.עד חנק.היא הייתה חסרת אונים איך היא מתנטרלת מהטירוף הנ"ל כמובן בלי לפגוע.שוב, תלוי עד כמה זה מעיק על הצדדים ומוציא מנורמליזציה.
המשפט שסימנתי 'עשה לי את זה'...
אז נכון שעדיף לנסות תקופת מה להתגבר בכוחות עצמיים אבל אם אין שיפור וזה חולני [כל רבע שעה ,סיבובים סביבהבית...] מומלץ וחובה לטפל.
אחת שלא טופלה בזמן,תיתלה רגשית בבעלה ותעיק עליו עד שתדחה ושוב המעגל מסתובב.חבל.

לאמר שלבחורות יש מודעות עצמית בעניין והן תעננה לך ביושר למה מה וכמה הן עושות את זה זו מעט נאיביות או חוסר ניסיון במגרש הטיפולי. בלי לפגוע בכותבת
כשבא אלינו מישהו לטיפול[אוח ...ליעוץ] הוא משקר לנו. וגם אם הוא מעט מודע,לרב רב הנסתר על הנגלה וזוהי מטרת השיקוף בטיפול.

זו דעתי האישית. אגב ניקוי ראש אצל פסיכולוג לעיתים זה תענווגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג

 

[בלון]

לאמר שלבחורות יש מודעות עצמית בעניין והן תעננה לך ביושר למה מה וכמה הן עושות את זה זו מעט נאיביות או חוסר ניסיון במגרש הטיפולי. בלי לפגוע בכותבת

אז מהכרות אישית עם הכותבת, אוכל לאמר לך שהיא צודקת,
בחורה עם ראש בין כתפיה, ועם רצון לעזור לעצמה, עם טיפטיפה הכוונה תוכל להגיע למקומות שבהן היא זקוקה לזה.
אם תכווני אותה בשאלות, ותראי אילו חורים היא משלימה, תראי נפלאות.

 

[bekki]

לאמר שלבחורות יש מודעות עצמית בעניין והן תעננה לך ביושר למה מה וכמה הן עושות את זה זו מעט נאיביות או חוסר ניסיון במגרש הטיפולי. בלי לפגוע בכותבת
[]

אז מהכרות אישית עם הכותבת, אוכל לאמר לך שהיא צודקת,
בחורה עם ראש בין כתפיה, ועם רצון לעזור לעצמה, עם טיפטיפה הכוונה תוכל להגיע למקומות שבהן היא זקוקה לזה.
אם תכווני אותה בשאלות, ותראי אילו חורים היא משלימה, תראי נפלאות.

בלון,
פיצוץ!!!
אין קל מזה.קדימה---

 

[בלון]

אפשר לפנות באישי...

 

[obyektiv]

אני בתפקידי כמדריכה חשתי בסביבתי בכמה מתוסבכות שכאלה.
לאחת מהן שזה התחיל להיות חריג קראתי בעדינות וברגישות מתוך אחריות (איזה משפט כבד)
ואמרתי לה שאני זה אני ולא וואו ואפשר לדבר איתי רגיל.
אני בן אדם נחמ ד אבל יש עוד הרבה כמוני, ואני אשמח לשוחח איתה אבל בגובה העינים ולא דרך ענן ערטילאי.
הרחבתי בנושא וכו וכו אמרתי לה שאני רוצה שיהי-ה לה נעים להיזכר בידידות זו בחלוף השנים.
נתתי לה איזה תפקיד לשעות הפנאי שבו היא נדרשה לשאול אותי די הרבה שאלות טכניות.
ובס"ד גדולה הענין הסתדר על הצד היותר טוב.
אבל--- היו לי חברות שגם הן היו מדריכות ואיך לומר די נהנו מן הסיפור הזה, ויש לומר גם גרמו אותו.

 

[מי]

בקיצור- מה צריך לדעתי לעשות-
בשלב ראשון לפנות ליעוץ עצמי, לא עם הבת, להתייעץ עם גורם בתוך המוסד או מחוצה לו- בכל מוסד יש יועצת ו/או פסיכולוגית שזהו בדיוק תפקידה. קבלו הדרכה איך להתנהל עם הנערה. במידה והדברים לא מסתדרים עוברים לשלב ב'- שזה פניה עם הנערה לגורם מקצועי ולזה גם כן ידריכו אתכם במוסד הלימודים. רבים לא יודעים אבל בתוך מוסדות החינוך בימינו מתנהלת פעילות ייעוץ עניפה ומקצועית בד"כ. צריך לברר מה התנאים אצלכם, זוהי תופעה מוכרת ורווחת מאוד ובוודאי יש רוטינה בנושא.

הכל יפה, והכל נכון.
אבל כל מה שרציתי לומר הוא, שלחלק מהפעילות העניפה והיפה הזו קוראים בשפה המקצועית "טיפול". לא מעט מנשות הצוות במוסדות הלימוד אינן יועצות בהכשרתן, אלא מטפלות רגשיות מוסמכות.
פשוט, עקב הרתיעה הקיימת (עדיין) מהמילה "טיפול", אנשים מעדיף להגיד שהם הלכו ל"ייעוץ אצל מטפלת רגשית" במקום לקרוא לילד בשמו.

 

[אפרתה]

נכון מי, ומה? היום גם לשרת בבית הספר קוראים "אב בית", לא ראוי יותר? למה להצמיד לבת תוית של "טיפולית" או "מטופלת"? היה לך נעים להיקרא בשם הזה? אז למה את מצפה לפתיחות גדולה יותר מצד אנשים אחרים? אגב, אני לא רואה את זה כפתיחות אלא כחוסר כבוד עצמי. זה שבנאדם מגן על כבודו זה דבר מאוד חיובי.