ביקורת ספרות שתול - יונה ספיר

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

"הם מחלקים לעניים מרודים": שר התורה מעיד להיכן הוא נותן את ה'מתנות לאביונים'
מי רואה את מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט''א תורם ואינו מצטרף, מי רואה להיכן מרן שר התורה הגר''ח קנייבסקי שליט''א נותן את המתנות...
5.00 star(s) 1 ratings
*חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ: מחריד ומזעזע - עשרים ושישה יתומים נוספו בשבוע אחד*
חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ: מחריד ומזעזע - עשרים ושישה יתומים נוספו בשבוע אחד הלב מסרב להאמין, אבל נתונים כאלו עוד לא נראו...
פיקוח חכם להפצה יעילה
ללא ספק המדיה הזאת כבשה בסערה את הרחוב החרדי. מאות אלפי מודעות רחוב, פליירים ותלי דלת מופצים מדי יום, בכל פינה ותחת כל עץ רענן. הפרסום אמור להגיע...
חוגגים פורים עם שמחונים: אתר חדש, מארזים חדשים, מבצעים חדשים
חברת המזכרות היהודיות האהובה "שמחונים" משיקה אתר חדש. האתר מהווה, למעשה, חנות דיגיטלית מושלמת למתנות יהודיות מעוצבות המאופיינת בחווית משתמש הרמטית...
5.00 star(s) 1 ratings

מ. י. פרצמן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עיצוב גרפי
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
אזהרה: פוסט זה מלא בספוילרים על סדרת "מרגל להשכרה".


טוב. אז את אייל גלבוע לא צריך להכיר לכם, אתם מכירים אותו היטב ואם לא – רוצו להכיר. גילינו אותו לראשונה ב2014 בחטיפת אריה להב. פגשנו בו שוב ב2015, באנגליה. קראו לו אז ג'ק נובר אבל ידענו היטב שזה אייל, לא לעבוד עלינו. (למרות העובדה שהוא הצליח להתחפש די טוב, יש לציין, בכל זאת אי אפשר היה לטעות בו.) בשלישית ראינו אותו בלוחמי הצללים, מלהטט באינספור זירות, וברביעית באוקראינה, התנקשות. ספר אדיר.

אבל לא עליהם הביקורת עכשיו.

הפעם זה היה בארצות הברית. אה, ובקובה.

אז איך אייל הגיע לשם, הא? תסבירו לי. הוא היה אמור לשבת בבית יפה, אזוק לתפארת על ידי אשתו הנאמנה ושותה תה צמחים בריא, לחזק את גופו החבול. כבר היינו מוכנים לחתום על זה שהיא לא ת-סכים לו לעזוב את הבית, אחרי מה שהוא עולל!

כנראה שהיא כן אזקה אותו, לפי כללי ההסתברות וההיגיון. כנראה גם שלא היה לו מסובך להתיר את עצמו מהאזיקים.

בכלל, כל השלום בית שלהם שם לא כל כך ברור. תסבירו לי איך אישה שכבר אבדה את בעלה מוכנה להקריב כל כך הרבה? אז היא מרחמת על הילדים, נו נו. אם הייתה באמת מרחמת עליהם...

טוב. נשאיר להם להתמודד עם זה. יש לציין ששיחת ההבהרה שלהם לחיי נישואין תקינים נעשתה בצורה בוגרת יחסית. אבל גם לזה נניח. טוב שהייתה להם כזאת שיחה, אחרת היינו דורשים אותה בעצמנו.

הלאה. אייל מגיע לארצות הברית. הוא נסחט על ידי המתחרה שלו בכשרונות, ג'ון סמית. סמית עצמו ברנש מהסרטים – סוף סוף מישהו מתחרה באייל גלבוע האגדי! אבל גם הוא מת ): . טראגי. חבל על נרצחים וכמעט לא משתכחים – הוא היה בחור לעניין.

ברגע שהוא מת שכחנו ממנו. העלילה מיד עברה טוויסט פתאומי, וג'ון סמית ומעלליו נזנחו לחלוטין לטובת עלילה חדשה. למה זה? תהינו. רוצים עלילה, תעשו עלילה. מה זה לדלג מפה לשם, ומשם לפה? זונחים את סמית? תגמרו את הספר. אל תכניסו שתי עלילות שונות בתוך כרך אחד, ובסוף תקשרו אותן עם איזה פתיל כסוף מלא הילה ומסתורין.

טוב, לא שאלו אותנו. אייל ממשיך.

הוא מגיע לקובה! הורה. קבלו אותו בתופים ובמחולות. אה... לא, אין תופים, גם לא מחולות. הוא כרגיל מעולל לנו הרבה כאבי ראש מיותרים. למה מיותרים? זה מרגש! זה אקשן! זה כיפי! אבל די... כמה אפשר? תנו לנו לישון.

חה, צחקוק אכזרי. איזה לישון? תשכחו מזה. אייל לא ישן כבר 24 שעות, ואתם רוצים לישון? תתביישו לכם. אייל עסוק, אנחנו איתו. הוא פורץ במומחיות למאורת סוחרים בסמ-<צונזר>-חומרים מסוכנים, ומשם מגיע למאפיה.

מה הוא עושה במאפיה? אה, לא משהו מיוחד. מגיע, מתחבר, קונה אמון... בקטנה. בטוב טעם ודעת הוא עוזר להם להשתלט על מחסן תרופות, צ'יק צ'ק ממש קלי קלות, ואז ברגע האמת הוא עוד פעם מראה כוחות על ומצליח לשחרר את כמעט כולם מהזירה. אל תשאלו איך, הנסתרות לאייל.

משם הוא ממשיך להפתיע אותנו עם יכולות מרשימות. הוא הופך להיות השוטר הטוב ומשתלט על כל המאפיה, מגיש אותה למשטרה על מגש של כסף. אבל אז, פתאום, הוא מתרגש. יאו, מה זה מתרגש. פתאום הוא מגלה שהמאפיונרים הם בעצם ממש טובים, מסכנים כאלה, ודמעות חמות עולות בעיניו בחושבו על כפר של ילידים כהי עור שהממשלה מתעללת בהם. נורא מסכנים. ואז, באקט של גבורה מסעירה הוא מחליט: אני – אלך – להציל אותם.

אשתו מחכה לו בבית? למי אכפת. הילד שלו רועד שאבא שלו יחזור? בקטנה. הוא – חייב! להציל את הכפר מכיליון.

אה, וכמובן, לא שוכח לצרף את גיסו לטיול. תגיד לי מה נסגר איתך? מה חסרה לך הצרה הזאת על הראש? ילדון איתך במשימה כזאת רגישה? אז מה אם גידי עושה לך פוזות. על מחבלים קשוחים ממנו הצלחת לאיים, ובחור בן 17 אתה לא יכול לשלוח הביתה?

אייל, לצערנו, לא הקשיב לנו אלא לקח את גידי איתו. בעזרת כשרון שתכף נדון בו – הוא מתחמק עם כל שבעת הנפשות שלו+של גיסו ומגיע לכפר.

עד כאן התקציר. ההמשך – מתרחש מדי מהר בשביל לעקוב אחריו. ואף אחד לא מצליח לעקוב אחרי אייל גלבוע, מי שינסה יקבל מיד אגרוף לסרעפת. תשאלו את פול.

אפרופו פול. בחור מעניין, קצת מוזר ומעופף כזה. לא כל כך ברור מיהו. בתחילה קצת חשדתי בו שאולי הוא אפילו המושבע האחרון, אבל הוא היה בסדר. נורא התפעל מאייל, וואלה איך התפעל. יצא מכליו, מחא לו כפיים, אפילו חתם איתו על חברות. נו נו.

אה, והוא לא היחיד שיוצא מכליו. תשאלו כל בנאדם בגלובוס מי זה אייל גלבוע, תבדקו את התגובה שלו. רק אני היחידה שבחיים לו שמעתי עליו לפני הסדרה?

איך זה? איך זה שכולם מתפעלים ממנו?

נשאל זאת אחרת: איך יש כל כך הרבה מה להתפעל ממנו?

במציאות שלנו יש הרבה סוכנים מוכשרים. יש סוכן שמומחה עולמי בפצצות. יש סוכן שגאון בחקירות, ויש, כן, אפילו יש כאלו שמוכשרים בשטח!

אייל גלבוע יש רק אחד. לא, הוא לא מושלם. מה פתאום. פחח... יש לו חיסרון משמעותי, הוא לא טוב במוסיקה.

חוץ מזה, הוא טוב בהכל. גם גאון מחשבה, גם אנליסט שנון, גם חזק ושרירי, גם מומחה נשק ופצצות, גם מהיר תגובה ובעל אינסטיקטים מרשימים, גם פועל מעולה בשברירי שניות, גם יודע שש-שבע שפות (ספרדית הוא לא! סמיילי חש את עצמו), גם אבא נהדר, גם מוסרי, וגם סוכן.

וגם, בחיים לא מת.

לא, הוא לא לובש שכפ"ץ. אפילו הקמע שלו אף פעם לא הציל אותו מספיגה של קליע בחזה. וקליעים בכתף, הרי, הוא מומחה בהם.

עוד מילא אייל מוכשר, עוד מילא. אבל תסבירו לי איך כל עשרות ומאות הכדורים ששרקו סביבו במהלך 34 שנותיו היו כל כך מוכשרים כמוהו?! תסבירו לי סטטיסטית איך זה עובד. רק חסר קליע אחד טיפשון שיכוון טיפ טיפהל'ה שמאלה יותר, והלך על אייל.

אבל אי אפשר. אם הלך על אייל, הלך על הסדרה.

אז בחרוף נפש וביכולות מדהימות ניצל אייל פעם אחר פעם, בניסיות מופלאה. וכמובן שהוא לא שוכח להודות על כך נרגשות לאביו שבשמיים, רק שבספר זה לא כזה מודגש. כי זה ספר מתח, מה אתם רוצים. לא ספר לימוד. בשביל תפילה תפתחו סידור.

ברגש אייל סטאר.

הוא אבא למופת, שבאמת אכפת לו מהילדים שלו. משחק איתם, מדבר איתם, צוחק איתם. חוגלת שלו ברנשית לא רעה בכלל. רק תלמדו אותה איך להחזיק אקדח ואיך להגות מחסנית, והיא תצטרף אל אבא שלה לטיוליו. ושאפרת תבכה. גם ככה היא עושה את זה לא רע ולאף אחד לא אכפת.

בעצם כן אכפת. אייל מרגיש נורא ואיום, הוא מבטיח לעצמו אלף ואחת פעמים שיותר הוא לא יוצא למשימות.

אבל הוא כן יוצא. כן ובדווקא!

כשאוכלים מדי הרבה שוקולד נמאס. אבל שוקולד זה טעים! אז מה, עדיין נמאס. די, כמה משימות אפשר! כמה אייל מסתכן. כמה אקשן, כמה! אבל אקשן זה כיף? עדיין. תנו לנו טיפה לנשום בין עמוד לעמוד.

מצד שני, קנינו ספר מתח. אנחנו רוצים שיספקו את הרצון שלנו.

עדיין אין לי תשובה על הברוך הזה.

אך גם אין מנוס מלדלג על השאלה הזאת. ימים יגידו, אייל הרי לא יוכל להמשיך להתרוצץ ברחובות עם אקדחים שלופים עד מאה ועשרים. באיזשהו שלב, מוקדם או מאוחר, מישהו ישלח אותו לבית אבות ושם הוא יספר לנכדים שלו על הסדרה שבה הוא כיכב.

מה עוד יש בה, בסדרה? שמא נשאל זאת על הספר, יען כי בו מתמקדת הביקורת.

רגש. אחלה רגש. אייל הוא איש "בנאדם", יש בו רגשות ומוסריות, והתמרון בין המתח לרגשות שלו מעורר קונפליקטים מדהימים ביופיים.

יש בו גם אמינות מדהימה. מאה אחוז נאמנות לפרטים ולדיוקים, תחקיר עמוק ואותנטי. מה שכן, יש שם גם הטפות מידע אובססיות. לא רק אינפורמציה אלא גם פרטים: קלטנו, קלטנו שלושים פעם לפני זה שלאייל עיני פלדה, ואנחנו כבר יודעים שסוכנים מאומנים לשלוט על רגשותיהם! להגיד לנו עוד פעם? עובר. עוד פעם? נבליג. עוד פעם? כבר לא. תכף לא נשלוט ברגשותינו מרוב עומס הטפה.

בכל אופן, עד כאן קשקושינו להיום. אין מה להגיד, מחכים כבר לספר הבא.

*ממקומו של אייל נמסרת התגובה: "תעמדו בתור".*

---
 

לאה בלוי

מנהלת פורום פרסום
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופירייטינג
בקריאה שטחית - נראה מעולה. הביקורת סוערת ונדרשת קצת יותר תשומת לב כדי לקרוא אפילו אותה.
לפחות את זה יהיה לי לקרוא בפסח, אם לא את השתול בעצמו.
 

מירי סגל

משתמש סופר מקצוען
הביקורת מעולה.

יש בה פניות חדות ושנינות שמעוררת חשק לקרוא עוד כמה כאלה.
היא משעשעת ונוקבת ולא מוותרת. אהבתי מאד.

אני מתייחסת רק לדמות של אייל, שתואר כגיבור על לא מציאותי.
אני חושבת שאנשים, חלק מהאנשים, אוהבים להעריץ. יש משהו מסחרר בהערצה. היא נותנת תחושה שנגע בנו משהו מאבק הכוכבים, שגם בנו יש טיפה יותר, רק כי אנחנו מכירים מישהו מושלם, ונותנים לו מליבנו.

אייל כריזמטי, חכם, אמיץ וכל יכול. כמעט.
כמעט, כי עדיין הוא יכול ללמוד מאיתנו, איך מנהלים תקשורת תקינה וחזקה.
וככה קל בהרבה לאהוב אותו.

ולכן, למרות שדמות כזו אמורה למות מזמן או לא להיוולד, אני חושבת שבספרות אפשר לפנות לה מקום ולהתרגש כשהיא מסכימה לעבור בו.
 

מרים יעל

משתמש סופר מקצוען
אייל הוא בעצם סופרמן? אין לו פגמים, אין לו חולשות, הוא בלתי מובס?
כי את סופרמן אני לא אוהבת, בעיני הוא דמות חלשה. כן אני בעצמי שונאת את אלה שלא אוהבים דברים 'מוצלחים', אבל אין מה לעשות, דמות 'מושלמת' זו דמות שלא הייתי יכולה לכתוב, ובעיקר- אני לא נהנית לקרוא.

בכל מקרה, לא קראתי את מרגל להשכרה, עקב מחסור בכמה שנים טובות ועומס ברשימת הספרים הממתינים בתור לקריאתם, אבל היה נחמד לקרוא את הביקורת!
 

נוטרדיימוס

משתמש פעיל
אייל הוא בעצם סופרמן? אין לו פגמים, אין לו חולשות, הוא בלתי מובס?
סופרמן הוא הדוגמא הכי פשטנית ונקייה לבעיה שעוררת. נכון שהוא גיבור נערץ אבל יש לו פגם משמעותי שהכותבים מנצלים ככוח נוגד לעלילה, בתדירות כל כך גבוהה שהאלרגיה שלו לקריפטונייט הפכה לסמל של פגם-חיוני-בגיבור כמעט כמו עקבו של אכילס. נכון שהסיפור שטחי (ומיועד לילדים, שזה לא תמיד תרוץ אבל ווטאבר...), ודווקא בגלל זה קל להדגים ממנו את הקונספט הזה.

אני חושבת שפגם כזה הוא מרכיב חיוני בכל סיפור מסוג הרפתקאה, בלי קשר לכמה הוא מורכב או עמוק. זה פשוט חלק מהמתכון. עוד לא סיימתי את הספר, אז אני לא מביעה דעה עליו ספציפית, אבל אני מסכימה עם המבקר, שזייפנות או חוסר היכרות עם ספרדית לא נשמע פגם משמעותי מספיק.

אני גם לא חושבת שיש בעיה ספרותית בגיבור מושלם כמעט . רק מה? כשהכותב מקריין לנו אודות נערצותו של הדמות בכל פרק שני, וכשכל הדמויות המשניות והשלישות מרצות על מופלאותו והסופר-עליות שלו, את מתחילה לחשוב, אם צריך להסביר לי את זה כל הזמן, כנראה שזה לא ממש נכון. אחרת הייתי כבר מבינה בעצמי, לא? אף אחד לא חושד בקוראים שהם טיפשים מיתר האוכלוסיה.

ואני חושבת שעל זה דובר בחלק מהביקורת כאן?
 

מ. י. פרצמן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עיצוב גרפי
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
ראשית, תודה לכל המגיבים, מאירים ומעירים.
בעקבות תגובות שונות שקיבלתי באישי, במייל ומעל גבי הפורום, הרשו לי לבאר מספר נקודות ספציפיות.

קודם כל, הבהרה: הביקורת פורסמה באישור יונה ספיר.

זה ביקורת או תקציר?
אכן, ההבדל ביניהם הוא דק ומטושטש מאוד.
אומנם לא כל תקציר הוא ביקורת, ולא כל ביקורת היא תקציר,
כאן אכן מדובר בביקורת המשלבת בתוכה פרטים ושלבים רבים מהספר (המועטים מאוד ביחס ליצירה המקורית).
בכל אופן, לפי דעתי ההבדל בין השניים הוא כזה:
תקציר הוא על הספר הנוכחי. הביקורת היא בשביל הספר הבא.


ברצוני להתייחס לשאלה שהתעוררה רבות:
מהי מטרת הביקורת?
השאלה הזו עלתה לי הרבה במהלך הכתיבה. דיברתי עליה עם אנשים שונים, דנו רבות בעניין.
הגענו לכמה מסקנות.
מטרת הביקורת, קודם כל ולפני הכל, היא שיווק הספר אל יעדו. אינה דומה מודעת אור החיים "כולם לכו לקנות את הספר" לפוסט ציני ומגדף "אל תקנו את הספר".
כמובן שביקורות בדרך כלל עדינות יותר ועמוקות יותר, אך המטרה זהה: הבאת המודעות על המוצר אל קהל היעד.
שנית, מטרה פשוטה ועממית אך חשובה לא פחות: עניין הקהל. הפקת חומר קריאה משובח ואיכותי, בתקווה שיהיה כזה, והבאתו אל הציבור שוחר הספרות (או הדרמה, לחילופין).

אחרי שהשגנו את היעד הזה, נוכל לעבור למטרות הנעלות יותר והבוטות פחות: סיקור הספר בצורה אמינה, מקיפה או חלקית. דיון, ניתוח ואפילו הסקת מסקנות לעתיד, באם יש צורך. הדגשת נקודות ספציפיות בזכוכית מגדלת, נקודות כאלו שבספר עצמו נבלעות במרוץ העלילה, הדגשת מהלכים וניתוח עלילה/כתיבה. השלב הזה הוא שלב עמוק יותר, התייחסות אל הספר כאל יצירת אומנות ברמה הגבוהה מיצירה טכנית, וניתוחו.

בסוף, אחרי כל הנקודות שאמורות להגיע בסוף אך בחיים האמיתיים הן בהתחלה, נגיע למטרה הקדושה והיקרה מכל: שיבוח לעומת השבחת הספרות בהווה ובעתיד.
הביקורת לספר "שתול" כתובה בסגנון מעט שונה. יש כאן רמה מודרנית כלשהי של הבלעה, כיסוי הדרישות תחת מעטה של ציניות לכאורה. בשום מקום לא תמצא "כאן דרוש שיפור", ובכל זאת מטרת הטקסט מציינת זאת. היא מייפה את הדרוש ייפוי, ומבקרת את הדרוש שינוי. אם תשימו לב, הרי שבמהלך הטקסט עברתי על רשימת נקודות דרושות שיפור שהוכנה ותומצתה מראש.
 

לאה בלוי

מנהלת פורום פרסום
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופירייטינג
ביקורת מעולה וטוב שקראתי שוב בעיון.

שנים שלא קראתי ספרי מתח, לא יודעת למה. אולי זה בגלל הרדידות המסוימת, אולי הקצב שלא מתאים כבר לנשים כבודות בגילי :) ואולי - כי פשוט אין מבחר גדול, יחסית, בסביבה השמורה שלנו.

בכל מקרה, כשאני מסיימת קריאת ספר כזה תמיד מרגיש לי סוג של ברכה לבטלה - לפני הכל היה רגוע, פתאום בלגן מטורף וכולו נוצר רק כדי להסתדר בסוף. נקודת הסיום לא שונה בכלום מנקודת הפתיחה. אז בשביל מה בעצם הסיפור נכתב? היה עדיף אילו לא היה נברא בכלל וזהו. והנה אני מוכיחה שאני לא קהל היעד של הספרים האלה.

אולי לכן השורה הזו:
רגש. אחלה רגש. אייל הוא איש "בנאדם", יש בו רגשות ומוסריות, והתמרון בין המתח לרגשות שלו מעורר קונפליקטים מדהימים ביופיים.
כובשת אותי. כי אם יש רגש במתח, ועוד כזה שאפשר לחוש בו תוך כדי שהדם זורם באופן מואץ, אז מדובר במשהו ברמה גבוהה יותר ממה שהכרתי אי פעם.

עושה חשק לקרוא. חבל שפסח עוד מעט נגמר :)

מצד שני,
האם חובבי המתח גם רואים בזה יתרון?
 

מ. י. פרצמן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עיצוב גרפי
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
אולי הקצב שלא מתאים כבר לנשים כבודות בגילי :)
מוחה נמרצות :)
בדיוק לכן יש את הספרים. כדי לאפשר לנו להתרוצץ ברחובות עם כובע גרב ולפוצץ מסגדים באקסטזות טרוף ולגלוש ממסוקים במהירות של עשר שניות ולדהור באופנוע תוך שאגות "הורה" אימתניות -
וכל זה בישיבה פסיבית על הספה.
עם שוקולד.
 

לאה בלוי

מנהלת פורום פרסום
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופירייטינג
מוחה נמרצות :)
בדיוק לכן יש את הספרים. כדי לאפשר לנו להתרוצץ ברחובות עם כובע גרב ולפוצץ מסגדים באקסטזות טרוף ולגלוש ממסוקים במהירות של עשר שניות ולדהור באופנוע תוך שאגות "הורה" אימתניות -
וכל זה בישיבה פסיבית על הספה.
עם שוקולד.
ישמצב שיש גיל שכל זה כבר לא מעניין?
 

מ. י. פרצמן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עיצוב גרפי
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
ישמצב שיש גיל שכל זה כבר לא מעניין?
ודאי שיש.
השאלה היא למה. בגלל מה זה קורה?

יצביעו כל אלו שבעבר סגדו למתח והיום פזילה לכיוון נשק גורמת להם לבחילה. האם זה כיוון שבתעודת הזהות שלהם כתוב 71 במקום 17? או שמא כי הקפלים שמעל הסנטר מסמיקים ממחשבה מה יגידו הנכדים על עיניהם הדלוקות?
מהו השלב הזה, בתהליך ההתבגרות, הגורם לכך שקריאה על מרדף מסוקים מסחרר הופך ל"לא נאה", ואילו בכייה ממושכת מול אב שכול היא נאורה ובוגרת הרבה יותר?
 

שב נא הסופר

משתמש מקצוען
האם זה כיוון שבתעודת הזהות שלהם כתוב 71 במקום 17? או שמא כי הקפלים שמעל הסנטר מסמיקים ממחשבה מה יגידו הנכדים על עיניהם הדלוקות?
אני בנערותי/בבחרותי חליתי על ספרי מתח ואפילו המזוויעים ביותר
ספר שהיה בא לידי, לא הייתי זז מהמקום עד שהייתי מסיים אותו עד תום ואפילו תוך כדי עמידה.
כיוצא בזה, גם בסרטים [מבוקרים כמובן..] לא הייתי מסתכל על סרט שאין בו רגעי אימה לרוב, מבלי לפרט.. [יש כאן כמה עם לב חלש].

אבל כיום, אפילו ישלמו לי, לא אסתכל לכיוון.
למה? כי התפכחתי, וכבר קלטתי שהכל משחק/דמיון תלוש מהמציאות - יותר או פחות. פשוט, חבל לי על הזמן.

ולא, לא הגעתי עדיין לגיל 71. בקושי לחצי.
....
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
בדר"כ הגיל עושה את שלו מבלי להיות מבוגר מידי.. אולי זה חוסר הפניות לכך או שיש לנו מספיק מתח בחיים עצמם..
ואני כן אוהבת מתח אבל פחות להוטה להשיג ופחות פנויה לקרוא…

אציע רעיון שעלה במוחי על אותו משקל, שדרכו אולי אפשר להבין מדוע פחות קוראים מתח בגילאים מסוימים : כשהייתי צעירה (חחח כולה כמה שנים אחורה) אהבתי לונה פארקים ואת קרקורי הבטן..
והיום? תשלמו לי אני לא עולה על אף מתקן...
 

Ushaya

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
מהו השלב הזה, בתהליך ההתבגרות, הגורם לכך שקריאה על מרדף מסוקים מסחרר הופך ל"לא נאה", ואילו בכייה ממושכת מול אב שכול היא נאורה ובוגרת הרבה יותר?
דבר ראשון, חייבת לציין שמעולם לא קראתי משהו על סדרת 'מרגל להשכרה' מלבד הפוסט הנוכחי.
אבל
אני
חייבת
למחות.
זה לא שבכיה מול סיפור קורע של אב שכול היא רק 'נאורה ובוגרת'. היא באמת באה ממקום אחר. (טוב, אם אתם מושכים באף כי ככה כולם עושים מסביב, אז באמת אתם באותו רעיון של המסוקים)
בגיל הצעיר אין את הבשלות הנפשית להשתתף בתהליכים. אנחנו קוראים מבחוץ, ולכן המתח הוא מלהיב יותר, סוחף באופן גורף ובאמת- זה השלב של הדם התוסס ומתאים לנו להיות לרגע 'מרגל להשכרה'. בגיל המבוגר יותר, ואולי נדייק- עם מאורעות החיים, משהו בנפש מתרחב ונפתח, פתאום ישנה המסוגלות לראות רבדים עמוקים יותר, להרגיש את הגיבורים ולא רק להנות מהאקשן. ולכן אנשים מבוגרים (ובוגרים. אין מה לעשות, זה בא ביחד...;)) פחות מתחברים לאקשן. הם יותר מציאותיים, יותר בוחנים את העומק ועפעס- אקשן הוא מדי קופצני ומלא מזל. (אגב, גם מבוגרים יעריכו מאוד עלילת מתח תפורה היטב, במיוחד אם היא משולבת ברגשות עמוקים. תבדקו על מדף הספרים. את הספרים הטובים באמת ממדור המתח, גם מבוגרים יכולים לקרוא ולהנות מאוד)
זוכרת את עצמי קוראת בפעם החמישית או השישית ספר ילדים (:rolleyes:) אחרי שנולדה בתי השניה, ופתאום מצאתי את עצמי בוכה בקטע שהגיבור מאבד את ההורה היחיד שנותר לו. הכרתי את הקטע בעל פה, מילה במילה, אבל המקום שלי כאמא פתח לי מבט אחר לגמרי על הסיטואציה, שלא הצלחתי לעצור את הדמעות.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אזהרה: פוסט זה מלא בספוילרים על סדרת "מרגל להשכרה".


טוב. אז את אייל גלבוע לא צריך להכיר לכם, אתם מכירים אותו היטב ואם לא – רוצו להכיר. גילינו אותו לראשונה ב2014 בחטיפת אריה להב. פגשנו בו שוב ב2015, באנגליה. קראו לו אז ג'ק נובר אבל ידענו היטב שזה אייל, לא לעבוד עלינו. (למרות העובדה שהוא הצליח להתחפש די טוב, יש לציין, בכל זאת אי אפשר היה לטעות בו.) בשלישית ראינו אותו בלוחמי הצללים, מלהטט באינספור זירות, וברביעית באוקראינה, התנקשות. ספר אדיר.

אבל לא עליהם הביקורת עכשיו.

הפעם זה היה בארצות הברית. אה, ובקובה.

אז איך אייל הגיע לשם, הא? תסבירו לי. הוא היה אמור לשבת בבית יפה, אזוק לתפארת על ידי אשתו הנאמנה ושותה תה צמחים בריא, לחזק את גופו החבול. כבר היינו מוכנים לחתום על זה שהיא לא ת-סכים לו לעזוב את הבית, אחרי מה שהוא עולל!

כנראה שהיא כן אזקה אותו, לפי כללי ההסתברות וההיגיון. כנראה גם שלא היה לו מסובך להתיר את עצמו מהאזיקים.

בכלל, כל השלום בית שלהם שם לא כל כך ברור. תסבירו לי איך אישה שכבר אבדה את בעלה מוכנה להקריב כל כך הרבה? אז היא מרחמת על הילדים, נו נו. אם הייתה באמת מרחמת עליהם...

טוב. נשאיר להם להתמודד עם זה. יש לציין ששיחת ההבהרה שלהם לחיי נישואין תקינים נעשתה בצורה בוגרת יחסית. אבל גם לזה נניח. טוב שהייתה להם כזאת שיחה, אחרת היינו דורשים אותה בעצמנו.

הלאה. אייל מגיע לארצות הברית. הוא נסחט על ידי המתחרה שלו בכשרונות, ג'ון סמית. סמית עצמו ברנש מהסרטים – סוף סוף מישהו מתחרה באייל גלבוע האגדי! אבל גם הוא מת ): . טראגי. חבל על נרצחים וכמעט לא משתכחים – הוא היה בחור לעניין.

ברגע שהוא מת שכחנו ממנו. העלילה מיד עברה טוויסט פתאומי, וג'ון סמית ומעלליו נזנחו לחלוטין לטובת עלילה חדשה. למה זה? תהינו. רוצים עלילה, תעשו עלילה. מה זה לדלג מפה לשם, ומשם לפה? זונחים את סמית? תגמרו את הספר. אל תכניסו שתי עלילות שונות בתוך כרך אחד, ובסוף תקשרו אותן עם איזה פתיל כסוף מלא הילה ומסתורין.

טוב, לא שאלו אותנו. אייל ממשיך.

הוא מגיע לקובה! הורה. קבלו אותו בתופים ובמחולות. אה... לא, אין תופים, גם לא מחולות. הוא כרגיל מעולל לנו הרבה כאבי ראש מיותרים. למה מיותרים? זה מרגש! זה אקשן! זה כיפי! אבל די... כמה אפשר? תנו לנו לישון.

חה, צחקוק אכזרי. איזה לישון? תשכחו מזה. אייל לא ישן כבר 24 שעות, ואתם רוצים לישון? תתביישו לכם. אייל עסוק, אנחנו איתו. הוא פורץ במומחיות למאורת סוחרים בסמ-<צונזר>-חומרים מסוכנים, ומשם מגיע למאפיה.

מה הוא עושה במאפיה? אה, לא משהו מיוחד. מגיע, מתחבר, קונה אמון... בקטנה. בטוב טעם ודעת הוא עוזר להם להשתלט על מחסן תרופות, צ'יק צ'ק ממש קלי קלות, ואז ברגע האמת הוא עוד פעם מראה כוחות על ומצליח לשחרר את כמעט כולם מהזירה. אל תשאלו איך, הנסתרות לאייל.

משם הוא ממשיך להפתיע אותנו עם יכולות מרשימות. הוא הופך להיות השוטר הטוב ומשתלט על כל המאפיה, מגיש אותה למשטרה על מגש של כסף. אבל אז, פתאום, הוא מתרגש. יאו, מה זה מתרגש. פתאום הוא מגלה שהמאפיונרים הם בעצם ממש טובים, מסכנים כאלה, ודמעות חמות עולות בעיניו בחושבו על כפר של ילידים כהי עור שהממשלה מתעללת בהם. נורא מסכנים. ואז, באקט של גבורה מסעירה הוא מחליט: אני – אלך – להציל אותם.

אשתו מחכה לו בבית? למי אכפת. הילד שלו רועד שאבא שלו יחזור? בקטנה. הוא – חייב! להציל את הכפר מכיליון.

אה, וכמובן, לא שוכח לצרף את גיסו לטיול. תגיד לי מה נסגר איתך? מה חסרה לך הצרה הזאת על הראש? ילדון איתך במשימה כזאת רגישה? אז מה אם גידי עושה לך פוזות. על מחבלים קשוחים ממנו הצלחת לאיים, ובחור בן 17 אתה לא יכול לשלוח הביתה?

אייל, לצערנו, לא הקשיב לנו אלא לקח את גידי איתו. בעזרת כשרון שתכף נדון בו – הוא מתחמק עם כל שבעת הנפשות שלו+של גיסו ומגיע לכפר.

עד כאן התקציר. ההמשך – מתרחש מדי מהר בשביל לעקוב אחריו. ואף אחד לא מצליח לעקוב אחרי אייל גלבוע, מי שינסה יקבל מיד אגרוף לסרעפת. תשאלו את פול.

אפרופו פול. בחור מעניין, קצת מוזר ומעופף כזה. לא כל כך ברור מיהו. בתחילה קצת חשדתי בו שאולי הוא אפילו המושבע האחרון, אבל הוא היה בסדר. נורא התפעל מאייל, וואלה איך התפעל. יצא מכליו, מחא לו כפיים, אפילו חתם איתו על חברות. נו נו.

אה, והוא לא היחיד שיוצא מכליו. תשאלו כל בנאדם בגלובוס מי זה אייל גלבוע, תבדקו את התגובה שלו. רק אני היחידה שבחיים לו שמעתי עליו לפני הסדרה?

איך זה? איך זה שכולם מתפעלים ממנו?

נשאל זאת אחרת: איך יש כל כך הרבה מה להתפעל ממנו?

במציאות שלנו יש הרבה סוכנים מוכשרים. יש סוכן שמומחה עולמי בפצצות. יש סוכן שגאון בחקירות, ויש, כן, אפילו יש כאלו שמוכשרים בשטח!

אייל גלבוע יש רק אחד. לא, הוא לא מושלם. מה פתאום. פחח... יש לו חיסרון משמעותי, הוא לא טוב במוסיקה.

חוץ מזה, הוא טוב בהכל. גם גאון מחשבה, גם אנליסט שנון, גם חזק ושרירי, גם מומחה נשק ופצצות, גם מהיר תגובה ובעל אינסטיקטים מרשימים, גם פועל מעולה בשברירי שניות, גם יודע שש-שבע שפות (ספרדית הוא לא! סמיילי חש את עצמו), גם אבא נהדר, גם מוסרי, וגם סוכן.

וגם, בחיים לא מת.

לא, הוא לא לובש שכפ"ץ. אפילו הקמע שלו אף פעם לא הציל אותו מספיגה של קליע בחזה. וקליעים בכתף, הרי, הוא מומחה בהם.

עוד מילא אייל מוכשר, עוד מילא. אבל תסבירו לי איך כל עשרות ומאות הכדורים ששרקו סביבו במהלך 34 שנותיו היו כל כך מוכשרים כמוהו?! תסבירו לי סטטיסטית איך זה עובד. רק חסר קליע אחד טיפשון שיכוון טיפ טיפהל'ה שמאלה יותר, והלך על אייל.

אבל אי אפשר. אם הלך על אייל, הלך על הסדרה.

אז בחרוף נפש וביכולות מדהימות ניצל אייל פעם אחר פעם, בניסיות מופלאה. וכמובן שהוא לא שוכח להודות על כך נרגשות לאביו שבשמיים, רק שבספר זה לא כזה מודגש. כי זה ספר מתח, מה אתם רוצים. לא ספר לימוד. בשביל תפילה תפתחו סידור.

ברגש אייל סטאר.

הוא אבא למופת, שבאמת אכפת לו מהילדים שלו. משחק איתם, מדבר איתם, צוחק איתם. חוגלת שלו ברנשית לא רעה בכלל. רק תלמדו אותה איך להחזיק אקדח ואיך להגות מחסנית, והיא תצטרף אל אבא שלה לטיוליו. ושאפרת תבכה. גם ככה היא עושה את זה לא רע ולאף אחד לא אכפת.

בעצם כן אכפת. אייל מרגיש נורא ואיום, הוא מבטיח לעצמו אלף ואחת פעמים שיותר הוא לא יוצא למשימות.

אבל הוא כן יוצא. כן ובדווקא!

כשאוכלים מדי הרבה שוקולד נמאס. אבל שוקולד זה טעים! אז מה, עדיין נמאס. די, כמה משימות אפשר! כמה אייל מסתכן. כמה אקשן, כמה! אבל אקשן זה כיף? עדיין. תנו לנו טיפה לנשום בין עמוד לעמוד.

מצד שני, קנינו ספר מתח. אנחנו רוצים שיספקו את הרצון שלנו.

עדיין אין לי תשובה על הברוך הזה.

אך גם אין מנוס מלדלג על השאלה הזאת. ימים יגידו, אייל הרי לא יוכל להמשיך להתרוצץ ברחובות עם אקדחים שלופים עד מאה ועשרים. באיזשהו שלב, מוקדם או מאוחר, מישהו ישלח אותו לבית אבות ושם הוא יספר לנכדים שלו על הסדרה שבה הוא כיכב.

מה עוד יש בה, בסדרה? שמא נשאל זאת על הספר, יען כי בו מתמקדת הביקורת.

רגש. אחלה רגש. אייל הוא איש "בנאדם", יש בו רגשות ומוסריות, והתמרון בין המתח לרגשות שלו מעורר קונפליקטים מדהימים ביופיים.

יש בו גם אמינות מדהימה. מאה אחוז נאמנות לפרטים ולדיוקים, תחקיר עמוק ואותנטי. מה שכן, יש שם גם הטפות מידע אובססיות. לא רק אינפורמציה אלא גם פרטים: קלטנו, קלטנו שלושים פעם לפני זה שלאייל עיני פלדה, ואנחנו כבר יודעים שסוכנים מאומנים לשלוט על רגשותיהם! להגיד לנו עוד פעם? עובר. עוד פעם? נבליג. עוד פעם? כבר לא. תכף לא נשלוט ברגשותינו מרוב עומס הטפה.

בכל אופן, עד כאן קשקושינו להיום. אין מה להגיד, מחכים כבר לספר הבא.

*ממקומו של אייל נמסרת התגובה: "תעמדו בתור".*

---
אז הנה, ברוכים הבאים לסוגת 'גיבורי העל'.
בעולם שבחוץ, סרטים על 'גיבורי על' הם להיטים היסטריים, שוברי קופות, שמכניסים את הסכומים הגדולים ביותר בהיסטוריה הקולנועית. ולא, לא מרוויחים את זה רק מסרטים לילדים...
כנראה שבעוצמה של 'גיבור העל', ביכולת שלו להגן על כל האנשים הפשוטים והחלשים, יש משהו שממכר אנשים.
וכן, תמיד תמיד גיבורי העל מסתובבים בלי שום אפוד מגן, ובעוד כל החיילים מהיחידות הכי מובחרות נופלים סביבם כזבובים, הם אפילו לא נשרטים. ככה זה בסיפורים.
הלבטים של הגיבור, היכולות העוצמתיות שלו, לעומת השליטה שלו עליהם בגלל המוסר או הרגש, הם אלו שעושים בדרך כלל את הסיפור.
באמת הגיע הזמן שגם לנו תהיה גירסא של 'גיבור על'.
וטוב, כנראה שנחמן גרשונוביץ בספרו '003' הקדים את זמנו.
 

יונה ספיר

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
סליחה על האיחור בתגובה...
אהבתי מאוד את הביקורת, וכתמיד ארד קצת לפרטים.
מוחה:
קראו לו אז ג'ק נובר אבל ידענו היטב שזה אייל, לא לעבוד עלינו.
הרוב המכריע של הקוראים לא ידע. אייל לא היה אז מפורסם כל כך, ולא היו בטוחים שהוא ימשיך לככב על במת "מרגל להשכרה". חשבו שפשוט החלפתי גיבורים.
אז היא מרחמת על הילדים, נו נו. אם הייתה באמת מרחמת עליהם...
לא הבנתי את הקשר. אם היא מרחמת על הילדים - אז? היא לא התירה לאייל שום דבר כתוצאה מרחמים על הילדים. אולי על אחיה.
ברגע שהוא מת שכחנו ממנו. העלילה מיד עברה טוויסט פתאומי, וג'ון סמית ומעלליו נזנחו לחלוטין לטובת עלילה חדשה. למה זה? תהינו. רוצים עלילה, תעשו עלילה. מה זה לדלג מפה לשם, ומשם לפה? זונחים את סמית? תגמרו את הספר. אל תכניסו שתי עלילות שונות בתוך כרך אחד, ובסוף תקשרו אותן עם איזה פתיל כסוף מלא הילה ומסתורין.
זו מהותה של סדרה.
מאות מיילים וטלפונים הגיעו לתיבת המייל שלי בנושא, במגוון שאלות. החל ב"למה עצרת באמצע המתח?" וכלה ב"למה ערבבת שני סיפורים?" ועוד ניסוחים דומים.
סדרה מלווה את חיי הגיבור, כשבכל ספר הוא מתמודד מול סיטואציה ספציפית אחרת.
מרכז העלילה משתנה מספר לספר (באויב: הכנסת ושחרורה. במבוקש: שמעיהו ומח העצם. לוחמי הצללים: ארגון האחווה ומשפחת יומטב ז"ל התנקשות: חטיפת אליצפן והנשיא. שתול: גידי והכפר) אבל חייו של אייל ממשיכים לנוע, וכסוכן בלתי נלאה עם הרבה אויבים מן העבר ומבקשי טובה בהווה, הם ממשיכים להיות מותחים ומרתקים (למגינת לבה של אשתו, ולצהלתם של הקוראים.)
אפרופו פול. בחור מעניין, קצת מוזר ומעופף כזה. לא כל כך ברור מיהו. בתחילה קצת חשדתי בו שאולי הוא אפילו המושבע האחרון
הרבה חשדו בו... זו הסיבה שהוא לא. בחור לעניין פול, מילה שלי. מסובב קצת את אייל, אבל זה כל היופי. תראו שאייל לא כל יכול...
איך כל עשרות ומאות הכדורים ששרקו סביבו במהלך 34 שנותיו
מקווה שבגיל אפס עד שבע עשרה לפחות, לא שרקו סביבו קליעים...
מחכים כבר לספר הבא.
בעז"ה...
חלק שש כבר כתוב בחציו.
 

רפ

משתמש מקצוען
מקווה שזה בסדר להקפיץ...
קראתי השבוע את הספר שתול. מעניין, אין מה לומר. לא ספר שהייתי עוצרת באמצע הקריאה.
אבל כמה נקודות הפריעו לי.
א. כשקראתי את התיאורים על הכפר, משום מה נזכרתי בתיק מקסיקו ובנורמלי האחרון, רק שלהרגשתי התיאורים היו קצת פחות אמינים.
ב. הגיבור הנערץ של הספר סובל מגאווה כרונית, שבאיזשהו שלב מתחילה לעצבן.
ג. מה בעצם המסר של הספר?

רגע, יש גם דברים שאהבתי:
העריכה הלשונית ממש טובה. לא נתקלתי בשגיאות תחביר שזה בלתי נסבל בעיני.
 

המספרים של פרוג:

337,452

משתמשים נכנסו לפרוג בחודש האחרון

532

משתמשים מבקרים ברגע זה באתר

4,986

הודעות נכתבו בממוצע ליום בחודש האחרון

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

לוח דרושים

למעלה