הנושאים החמים
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.
לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.
שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.
ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים.
לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.
שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.
ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים.
#52
הרחובות של וינה היו עמוסים , אך רכבי הארגון פילסו את דרכם קדימה, אורותיהם הכחולים מהבהבים ברמזורים.
מלון היי אדמס התנשא לפניהם בתוך פחות מעשר דקות – מבנה מפואר ומרשים, אשר חזיתו עשויה שיש לבן מבריק. דלתות הזכוכית המוזהבות נפתחות בפניהם ברכות כשהתקרבו.
המקום היה כמעט ריק.
אבל בכניסה ללובי, בדיוק היכן שההקלטה אמרה, עמד הפסנתר הלבן.
הוא היה שלם, מבריק, נראה כמו חפץ דקורטיבי שאיש לא נגע בו באמת.
שני סוכנים חמושים התמקמו בכניסה ללובי, חוסמים גישה מאנשים לא קשורים.
בפנים, חבלן הארגון – גבר מוצק עם חולצה שחורה וציוד טקטי – התקרב אל הפסנתר, תיקו בידיו.
"אנחנו לא יודעים מה יש בפנים," אמר אדם, מתבונן בו. "זה יכול להיות ממולכד."
החבלן הנהן, ושלף בזהירות את מכשיר הסריקה שלו.
"אני מתחיל."
בדיוק כשהחבלן התכופף והניח את מכשיר הסריקה על הפסנתר, המכשיר של אדם צלצל.
הוא הציץ במסך.
ג'ף.
הוא לחץ על הכפתור.
"אני בחוץ", נשמע קולו של ג'ף.
"טוב מאוד," אמר אדם. הוא כמעט חייך - לפחות משהו אחד הולך חלק, קולו נשאר דרוך כתמיד. "תקשיב, יש לנו מידע."
"על מה?"
"על המיקום של הדפים."
"דבר." נשמע קולו של ג'ף, מעט יותר ערני.
"אנחנו בטוחים כמעט במאה אחוז שהדפים עם התוכניות נמצאים בפסנתר הלבן שעומד בכניסה למלון 'היי אדמס'", המשיך אדם במהירות, "זה המלון שליד הבית הלבן."
שתיקה השתררה.
ואז-
"אדם, תעצור!"
זה לא היה ג'ף.
זה היה קול אחר, צרוד ומלא חרדה.
קולו של אדוארד פיסלוואן.
"אל תגעו בפסנתר!" הוא התנשם, צועק בקול חד ומלא בהלה.
אדם נדרך.
"למה?"
"כי הדפים לא נמצאים שם."
אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
החבלן הקיש על המכשיר שלו, והסריקה הסתיימה.
המכשיר שלו השמיע צפצוף ארוך ומקפיא דם.
כל הלובי היה שקט.
הפסנתר הלבן התחיל לצפצף.
משהו עמד להתפוצץ.
