• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה.

#23

מחוץ לאולם, הוא הרים יד ועצר מונית שחנתה בצד. הנהג, איש מבוגר עם שפם אפור ועיניים ערניות, הסתובב אליו ושאל, "לאן נוסעים?"

שימי הוציא את הפתק, מוודא שהוא קורא נכון, ואמר, "סמטת נוסוולד 4."

הנהג הנהן והניע את המונית, מניח רגע לאחר מכן את ידיו הבשרניות על ההגה. "מעניין..." הוא אמר, כאילו הכתובת עוררה בו סקרנות.

במהלך הנסיעה, כמו כל נהג מונית, הנהג לא הפסיק לדבר. הפעם הוא התחיל עם פוליטיקה: "אתה יודע, כל הממשלה פה רקובה..."

שימי שמע אותו לסירוגין, ראשו עמוס במחשבות.

"ואאז," הגביר הנהג קולו לפתע בנימה מחויכת, "אתה זורק גרביים למכונה, וכשאתה מוציא אותם – איפה השנייה? נעלמת. כאילו הכביסה בולעת גרביים."

שימי הבליע חצי חיוך, אך מוחו היה מרוכז במשימה שממתינה לו.

"זה כאן." אמר הנהג לפתע, עצר את המונית בחריקת בלמים.

שימי הרים את מבטו, רואה בניין אפור וישן עם חלונות מעוטרים בסורגים ישנים. הוא הודה לנהג בקצרה, ירד מהמונית, והביט בבניין.

"בהצלחה", אמר הנהג בקול עמוק, ואז הוסיף, "ואל תשכח – לא כדאי לך לפשל."

שימי עצר את נשימתו כשהמונית התרחקה, ונכנס באיטיות אל תוך הבניין.

באותו רגע, דמות איש שחור בגדים עמדה על גג בניין סמוך, מצוידת במשקפת קטנה ומשוכללת, מביטה דרכה, עוקבת אחר כל צעד של שימי.

"הוא נכנס." אמר האיש בקול לוחש אל מכשיר הקשר שבידו.

"המעקב שלנו פעיל." נשמע קולו של המפקד בצד השני. "יופי של עבודה. עכשיו הזמן להתחיל בהצגה."

האיש על הגג חייך חיוך קטן, עיניו זוהרות בחשיכה.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה.

#24

שימי טיפס במדרגות האבן החורקות של הבניין הישן, תחושת מתח כבדה מלווה אותו בכל צעד. כשהגיע לדלת הדירה, הבחין שהיא פתוחה מעט, כאילו מישהו יצא ממנה בחיפזון אך לא טרח לנעול אותה. הוא היסס לרגע, מביט סביב, ואז דחף אותה באיטיות עד הסוף.

הדלת נפתחה בחריקה ארוכה, צלילה מהדהד בחלל הדירה הריקה. הוא נכנס פנימה, מביט לכל עבר, ואז סגר את הדלת מאחוריו, נועל אותה בשלשה סיבובים. האוויר היה קריר ומעט דחוס, כמו מקום שלא אוכלס זה זמן רב.

הוא חיפש את מתג האור, מלטף בידיו את הקיר עד שמצא אותו. בלחיצה אחת נדלקה מנורה יחידה, מפיצה אור חלש וצהוב שהטיל צללים ארוכים ומטרידים על הקירות.

הבית היה קטן וצפוף, רהיטיו הפשוטים אמורים להעיד כנראה על חיים צנועים - ולולא היה ידוע מי הוא אחיו, סביר להניח שגם אתם הייתם חושבים כך. על השולחן עמד כוס חצי ריקה של תה, כאילו מישהו קם באמצע השתייה ולא חזר. שימי החל לחפש, פותח מגירות ומעביר את ידיו ברפרוף על מסמכים, מנסה למצוא רמזים למקום שבו מוחבאים הדפים.

בכל פעם שפתח מגירה, הלב שלו הלם חזק יותר. מסמכים בנאליים, חשבונות, ואפילו עיתון ישן, אך דבר לא נראה קשור לתוכנית שעליה שמע מאדם.

בזמן שמשך מדף מתוך כוננית ישנה, נשמע לפתע צפצוף חלש בוקע ממכנסיו. שימי קפא במקומו באחת, האדרנלין מציף את גופו. הוא שלח את ידו לכיסו והוציא את המכשיר המוזר שקיבל מאדם. אור ירוק הבהב בקצהו.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא.

#25

שימי הביט במכשיר, תוהה מה עליו לעשות. אחרי רגע של היסוס, לחץ על הכפתור הקטן בצדו. קול עמוק ומעט מחוספס נשמע מהמכשיר:

"שלום, כאן יוהאן, אני סוכן מקומי בוינה. אתה חייב לבוא עכשיו לרחוב גונזה, ליד בית הדפוס 'דאס דרוקהאוס'. יש לי רמז חשוב שיכול לשנות הכל."

שימי הביט במכשיר, קולו של האיש עדיין מהדהד בראשו. הוא הוציא מפה קטנה מכיסו, חיפש את הרחוב במהירות, ויצא מיד מהדירה, נועל אותה מאחוריו.

בעודו תופס מונית ונוסע לעבר רחוב גונזה, שימי עצר בפתאומיות. מחשבה זועקת צצה בו: מנחה!
הוא הביט בשעון שעל ידו, מבחין שהזמן הולך ואוזל.

הוא החל לחפש בעיניו, עד שראה שלט קטן שהפנה לבית חב"ד הסמוך. הוא סימן לנהג לעצור, שילם, ויצא מהרכב במהירות. שימי נכנס בדיוק ל'אשרי'. המילים אומנם יצאו משפתיו, אך ליבו התנדנד בין התפילה למחשבות על מה שממתין לו בחוץ.

בינתיים, ברחוב גונזה, על יד המרכז המסחרי ומסילת הרכבת, עמד אופנוע שחור לצד המדרכה. גבר בעל קסדה כהה ושחורה שהסתירה את פניו כמעט לחלוטין ישב עליו, מזמזם לעצמו שיר עם מסורתי. האיש העביר אקדח קטן מיד ליד, כאילו ניסה להפיג את השעמום.

הגבר הביט בשעון שעל ידו, ואז הרים את מבטו אל הרחוב השומם. אחרי כמה דקות הכניס את האקדח לנרתיקו, שלף מכשיר קשר מכיסו ואמר בקול יבש: "שימי לא הגיע."

מכשיר הקשר זמזם, וקולו הקר של המפקד נשמע. "חכה. אל תעשה כלום עד שניתן את ההוראה. בינתיים אני מעדכן את הנשיא."

המפקד הביט במסך גדול של מחשב שבו הופיעו נתוני מעקב. הוא חייך חיוך מרושע ולחש אל המכשיר: "הוא בתפילה בבית חב"ד.... אל תיסע לשם. חכה לו במקום. אתה יודע, לפעמים בשביל להצליח לצוד את המטרה, צריך לתת לה להאמין שהיא חופשיה..."
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא.

#26

שימי סיים את תפילת המנחה במהירות, מנסה להתרכז במילים אך מתקשה להשתחרר מהמחשבה על המשימה שמחכה לו. הוא פסע לכיוון הדלת, נחוש להמשיך אל רחוב גונזה, אך ברגע שהתקרב ליציאה, נעמד מולו שליח חב"ד צעיר.

הבחור, בעל פניו הבהירות והחייכניות, פנה אליו בחביבות: "שלום לך! שמי יוסף יצחק הרבסט". הוא לחץ את ידו בחמימות. "ראיתי שאתה כאן אתנו. אולי תישאר גם לערבית? זה לא ייקח הרבה זמן."

שימי התלבט לשבריר שנייה. "באמת סליחה, אבל אני ממהר". ענה בנימוס, מנסה לחמוק.

"זה בסדר גמור," השיב הצעיר, חיוכו נותר במקום. "רק רציתי לומר – אם אי פעם תצטרך עזרה או סתם מישהו לשוחח איתו, אנחנו תמיד כאן."

"כן, בטח." אמר שימי במהירות, ממהר לצאת. אבל לפני שהספיק, הוא נעצר שוב, הפעם על ידי דמות שונה לחלוטין.

ליד הדלת עמד זקן גבוה ורזה, פניו חרושי קמטים, ועיניו בהקו באור בלתי מוסבר. ברגע שראה את שימי מתקרב לדלת, הוא נע קדימה, חוסם את הפתח בגופו הדק אך היציב.

"סליחה," אמר שימי בעדינות, "אני צריך לצאת."

הזקן הביט בו במבט יציב ואמר, "לא, אתה נשאר לערבית."

שימי נאנח, מתקשה להסתיר את חוסר הסבלנות שלו. "אני באמת ממהר," הוא ניסה שוב, "אני לא יכול להישאר."

"אתה נשאר," השיב הזקן בקול שקט אך נחוש.

מבפנים נשמע קולו של החזן מתחיל להתפלל. שימי הביט בזקן, ואז אל תוך האולם, ולבסוף נכנע. "טוב," מלמל, "אני אשאר."

הוא התקדם פנימה בעייפות. "שלום, כאן גיהנום", לחש לעצמו בציניות, "עקב שיפוצים אנו מעבירים את כל הייסורים לבתי הספר, וממה שיישאר נחלק לשמעון אדלר. עמכם הסליחה."
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא.

#27

שימי נכנס בחוסר חשק, תופס מקום בצד ומתפלל במהירות. המילים יצאו מפיו כמו מנגנון אוטומטי, בעוד מוחו נמצא רחוק – ברחוב שבו היה אמור להיות עכשיו.

כשסיים, הוא מיהר שוב לעבר הדלת. הפעם, הזקן חייך אליו במאור פנים, מושיט את ידו ללחיצה. "שיהיה לך ערב טוב, בן אדם צעיר." אמר.

שימי לחץ את ידו במהירות, יצא סוף סוף אל הרחוב הקריר, ולראשונה מזה דקות ארוכות נשם לרווחה.

בינתיים, ברחוב גונזה, האופנוען הערבי ישב ליד אופנועו, ידיו משחקות שוב ושוב באקדחו, שהועבר מצד אחד לשני. הוא הביט על הרחוב הריק, עיניו מצטמצמות בכעס.

"עוד לא הגיע." אמר למכשיר הקשר, קולו מלא תסכול.

"תחכה," ענה המפקד בקור רוח. "שימי יגיע."

האופנוען התעצבן. "אני מחכה כאן כבר יותר מדי זמן!" הוא שאג למכשיר.

"אתה נשאר שם," אמר המפקד בקול נחרץ. "אין סטייה מהתוכנית."

אבל האופנוען היה נראה נחוש. הוא סגר את מכשיר הקשר, השליך אותו הצידה, ושלף את האקדח מנרתיקו בתנועה מהירה ומיומנת. הוא דרך אותו בנקישה, הניע את האופנוע במהירות מטרטרת, ופנה לכיוון אחר.

האופנוען פנה לכיוון בית חב"ד, עיניו נחושות, והיה נראה כי הוא מתקרב אל היעד. מנוע האופנוע נהם כשהגביר מהירות. "אם הוא לא יבוא אליי, אני אבוא אליו." לחש לעצמו, "ואז שום מקום כבר לא יהיה בטוח עבורו."
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ב"ה עוד שני פרקים!!! (26-27).

אשמח לתגובות וביקורת מכל הסוגים שם:

 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך נזכר ששכח להתפלל - ולכן ממהר לבית חב"ד, ומתעכב שם בגלל זקן מוזר.

#28

שימי חזר מבית הכנסת, ליבו עדיין כבד, מחשבותיו נודדות אל עבר פרטי המשימה המורכבת שאליה יצא. הוא הביט לשני צדי הרחוב, רוצה להיות בטוח שאף אחד לא עוקב אחריו. הרחוב היה שקט, כמעט נטוש, איש עם מטריה סגורה פסע בצד, עוד כמה אנשים מיהרו.

הוא הידק את חליפתו סביב גופו, נשם נשימה עמוקה, והחל ללכת במהירות לכיוון רחוב גונזה. כל צעד שלו היה נחוש, אך ראשו עדיין היה מלא ספקות. אולי זה סימן? אולי אני צריך לעצור ולחשוב? הוא דחה את המחשבות המוזרות הללו. הזמן קצר מדי בשביל התלבטויות.


בינתיים, רחוב ליד.


מנוע האופנוע נהם בקול רם כששעט ברחובות הצדדיים, עוקף מכוניות חונות ואנשים מזדמנים, ומתקרב במהירות אל עבר בית חב"ד. האופנוען בא להמשיך בדרכו, אך אז הבחין בדמות מוכרת למדי.

שימי.

האופנוען האט, משקפיו השחורים משקפים את הרחוב כמו מראה מעוותת. הוא הביט בו בזהירות. "אז הנה אתה..." מלמל עצמו, חיוך דק ומתוח נמתח על שפתיו.

במקום להמשיך לבית חב"ד, האיש סובב את האופנוע בחדות ועשה פרסה. הוא החל לנסוע לאט, שומר מרחק, אך עם זאת, לא מוריד את מבטו משימי הממהר.

שימי הרגיש את הרוח הקרה שורקת על פניו. הוא פסע במהירות, מודע לכך שהזמן אוזל. אבל פתאום תחושת בטן חדה הציפה אותו, גורמת לו לחשוד שמישהו עוקב אחריו. הוא הביט מעבר לכתפו, הרחוב היה ריק.

אל תיכנס לפאניקה, אמר ללב שלו, שהחל לדפוק בפתאומיות לחוצה. זה רק דמיון.

האופנוען זירז את הקצב כשהתקרב אל שימי. ידו נשלחה אל האקדח שבנרתיקו, אוחזת בו בחוזקה. עכשיו זה הזמן.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך נזכר ששכח להתפלל - ולכן ממהר לבית חב"ד, ומתעכב שם בגלל זקן מוזר.

#29

רכב מסחרי חלוד ועב בשר עצר בפתאומיות ליד המדרכה, חוסם את שדה הראייה של האופנוען ומסתיר את שימי מעיניו לחלוטין.

דלת הרכב נפתחה, ואישה מבוגרת יצאה באיטיות השייכת לזקנים בלבד, אלו שרוצים לנצל כל שנייה שנשארה להם מהעולם, נושאת שקיות מלאות מצרכים.

"סליחה, בחור צעיר," אמרה בחיוך לשימי. "אתה יכול לעזור לי עם השקיות? הבית שלי פה, מעלינו."

שימי עצר מיד. "אני ממהר", השיב לה בקוצר רוח.

הזקנה החלה להיאנח, דמעות נקוו בזווית עיניה. "אני לא רוצה עבודה קשה... אתה רואה אותי, זקנה, בודדה, ועכשיו גם לעזור לי לא רוצים? אח... הדור של היום..."

"טוב, בסדר..." נאנח גם שימי, מרים את השקיות הכבדות ומלווה את האישה אל דירתה הסמוכה.

האופנוען, שצפה בכל זה מהצד השני של הרחוב, נעצר בזעם. הוא חיכה כמה דקות, אבל שימי לא הופיע שוב.

האופנוען הידק את אגרופו סביב האקדח. הוא חש כאילו כל התוכנית קורסת לנגד עיניו. הוא הרים את האקדח וירה לשמיים שלוש כדורים. עשן הסתלסל מקנה האקדח.

קול היריות הדהד ברחוב השקט, ומספר חלונות נפתחו. אנשים הביטו החוצה, מחפשים את מקור הרעש התמוה.

האופנוען, רואה שהוא מושך יותר מדי תשומת לב, החזיר את האקדח לנרתיקו. כעבור מספר שניות הוא התניע את האופנוע ונסע במהירות לכיוון אחר, נעלם אל תוך החשיכה.

על גג סמוך, זוג עיניים נוספות צפה באירוע, ולחישה חרישית נשמעת דרך מכשיר הקשר: "אנחנו מסובכים. זה רק עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ."
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ב"ה שני פרקים חדשים גם היום!!! (28-29). תהינו!!!

 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב.

#30

שימי פסע במהירות אל רחוב גונזה, ליבו פועם בקצב שהאיץ עם כל צעד. הרחובות של וינה, שקטים ומנומנמים בשעות בין ערביים, נראו לפתע זרים ומאיימים. הוא הצמיד את תיקו אל חזהו, משתדל להיראות כעוד עובר אורח תמים.

כשהגיע לרחוב, עצר ליד בית דפוס חדיש. המדרכה נראתה נטושה ורק רחשי עלים יבשים שעפו ברוח מילאו את השקט המטריד. שימי הביט סביבו, מחפש סימן למישהו שמחכה לו, אך כל שהיה סביבו היו חלונות חשוכים ודלתות סגורות.

הוא נשען על עמוד רחוב סמוך, אוזניו כרויות לכל צליל. אחרי כמה דקות של המתנה, הוא שלף ספר 'מסילת ישרים' קטן מכיסו, והחל ללמוד בניסיון להעביר את הזמן בלא בטלה.

המילים בעמודים היו מוכרות, אבל שימי לא הצליח להתרכז. המחשבות שלו נעו בין פחד להחלטיות. הוא חשב על משפחתו - על אביו הכלוא, אמו, על אחיו הצעיר, אליהו, ואחיותיו - שוודאי מתגעגעים אליו ותמהים על מיקומם המשונה.

הוא הביט בשעון ידו. חלפו עשרים דקות, אולי יותר, ועדיין אף אחד לא הופיע.

אולי זו טעות, חשב. אולי הייתי צריך להישאר בבית של אח הנשיא ולהמשיך את החיפוש.

הוא סגר את הספר, תחושת חוסר סבלנות משתלטת עליו. אני לא יכול להישאר כאן לנצח.

שימי הביט סביבו פעם נוספת, מבטו סורק את הרחוב. אם אף אחד לא מגיע, אני חוזר. אין לי זמן לבזבז.

הוא סידר את תיקו, נאנח, והחל לצעוד בחזרה לכיוון הבניין שבו החל את החיפושים.

אבל אז, בדיוק כשפסע שני צעדים, נשמע צפצוף חד.

שימי עצר בפתאומיות, הלב שלו קפא. הוא שלח יד לכיסו ושלף במהירות את המכשיר הקטן. אור ירוק הבהב בקצהו.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב.

#31

ידיו רעדו מעט כשלחץ על הכפתור הקטן בצידו. קולו של אדם נשמע מהמכשיר, שקט אך דחוף: "שימי, תקשיב טוב. יש בעיה."

"מה... מה קרה?" שאל שימי, קולו מלא חשש.

"זה קשור לשיחה שקיבלת קודם," אמר אדם, קולו צלול כסכין קהה. "הבן אדם שדיבר אליך הוא לא מהצוות שלנו. הוא עובד עבור הנשיא הערבי."

שימי הרגיש את הדם מתקרר בעורקיו. "מה? איך... איך זה אפשרי?"

"הם גילו עליך," המשיך אדם, מתעלם משאלתו. "הם הבינו שאתה כאן בשביל לחפש את הדפים."

שימי הרים את מבטו, מסתכל סביבו, כאילו ציפה לראות צללים נעים ברחוב. "אז מה אני אמור לעשות עכשיו?" שאל, כמעט בלחש.

"תקשיב לי טוב," אמר אדם. "אתה לא חוזר לרחוב הזה. תעזוב את המקום מיד ותמשיך לחפש. אנחנו צריכים למצוא דרך להוציא אותך משם בלי לעורר חשד."

"איך אתם בכלל יודעים על השיחה שקיבלתי?" שאל שימי, קולו רועד.

"זה לא משנה", השיב אדם בקשיחות. "מה שחשוב זה מכל מגע איתם עכשיו אני שולח אותך למקום מבטחים ללילה. כתובת הדירה רשומה בשבילך: רחוב נוסוולד 6. המפתחות מחכים לך בארון החשמל שמול הדלת."

שימי ניסה להשיב, אבל הקול נעלם בפתאומיות, מותיר את המכשיר שקט. הוא נאנח, מרגיש את החרדה צובטת בבטנו.

הוא הביט בשעון. החשיכה כבר החלה לרדת, הרחוב התעטף בגוונים של כחול כהה ואפור. האורות בחלונות הבתים נדלקו בהדרגה, מטילים אלומות אור חמות על הדרכה.

שימי התחיל ללכת לכיוון הכתובת החדשה, ראשו מלא במחשבות. צעדי רגליו הדהדו ברחוב השקט, ואיתם התגנב לו הפחד. תמשיך לכתפו, מרגיש כאילו עיניים עוקבות אחריו מתוך הצללים.

על גג בניין סמוך, שתי דמויות עמדה בצד האפל, מביטות על הרחוב למטה. אחת מהן לחשה בשקט למכשיר קשר: "הפיתיון ברח. זה רק עניין של זמן עד שהוא ילכד."
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב.

#32

הלילה היה קריר ושקט, והאור הבודד שדלף מחלון ביתה של הזקנה הוסיף למקום נופך ריקני ומבודד. הזקנה, שישבה בכיסא המוכר שלה בפינת הסלון, אחזה בטלפון ביד אחת ובכוס תה חמימה ביד השנייה.

"אתה בטוח שזה יעבוד?" שאלה בקול חרישי, כאילו הפחד שלה שמישהו מאזין כבר חדר לכל דבריה.

"בטוח," השיב בעלה מצידו השני של הקו, קולו רגוע אך מלא החלטיות. "שנינו עשינו את החלק שלנו. אני מנעתי ממנו לצאת ישר מהתפילה, ואת עיכבת אותו עוד יותר עם ה'שקיות שלך'. אם הוא הגיע למלכודת בזמן, הכל בשליטה."

הזקנה נשמה עמוקות. "אתה חושב שמישהו עלה עלינו?"

הזקן צחק קלות. "אל תהיי מגוחכת. אם היו חושדים בנו, כבר לא היינו כאן כדי לדבר."

"אני מקווה שאתה צודק", אמרה, אך קולה רעד קלות.

לפתע, קולות עמומים נשמעים מבחוץ. רעשי צעדים כבדים עלו מהחצר, ואחריהם דפיקות רמות בדלת. הזקנה התכווצה במקומה, ידה לוחצת על אחת הספרות.

"מי זה? מה קורה שם?" שאל בקול מודאג.

"אני לא יודעת", לחשה.

הדפיקות התחזקו, ונשמע קול גס שצעק משהו לא ברור מעבר לדלת.

"אל תפתחי את הדלת! אני בא אלייך." אמר הזקן בקול בהול.

אבל לפני שיכלה להשיב, קול חבטה עז נשמע, והטלפון נשמט מידה כשהקו נותק.

הזקנה צעדה לאחור באיטיות, נצמדת אל הקיר ומביטה בעיניים פעורות בדלת שנפרצה באבחה. אל תוך הבית נכנס אדם גבוה, חמוש ורעול פנים, מבטו חד ונחוש.

"מי... מי אתה?" לחשה הזקנה, קולה החלוש נכחד בפחד.

האיש לא השיב. הוא הרים את נשקו, וכל מה שהזקנה הספיקה לראות לפני שהעולם החשיך היה הבזק מהיר של אור מהקנה. הכדור פגע באזור ליבה, והיא נפלה על הרצפה בתנופה חלשה.

החיים החלו לדעוך מעיניה, ולבסוף, רק שקט ריק מילא את החלל.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב.

#33

הזקן רץ מהר לאורך הרחוב. המדרכות נדמו כאינסופיות, והפחד שעטף את ליבו גרם לכל צעד להרגיש מעט כבד יותר.

"אסתר! אסתר!" הוא קרא בקול כשהתקרב אל הבית. כשהגיע אל הדלת, היא הייתה פתוחה לרווחה.

"מה...?" הוא מלמל, עיניו סורקות את הכניסה. הוא נכנס פנימה, צעדיו מהדהדים, וקרא בקול: "אסתר! את כאן? מה קרה?"

שקט מוחלט השיב לו.

הוא התקדם לאט בתוך הבית, מחפש רמז לנוכחותה. ואז, מתוך הדממה, הוא שמע נאקות חלושות.

"אה..." קול שעלה בקושי נשמע עלה מהסלון.

הוא רץ לכיוון הקול, ומצא את אשתו שוכבת על הרצפה, עיניה עצומות למחצה, ודמה זולג מסביב.

"אסתר! אסתר! תתעוררי!" היא כרע לידה, אבל היא רק הצליחה לפקוח את עיניה, ולא יותר.

הוא שלף את הטלפון שלו והתקשר ל144 (שירותי הצלה בוינה). "אשתי... היא... ירו בה! אני צריך אמבולנס! מהר!"

הוא המשיך לצעוק הוראות בקול שבור, אבל אז שמע רעשים מאחוריו. צעדים כבדים נשמעו, מלווים בנשימות עמוקות.

הזקן הסתובב בחדות, רק כדי לראות את רעול הפנים שהגיע שוב, עומד ברחק צעדים ספורים ממנו.

"מי אתה?" צעק, קולו מלא זעם וייאוש.

אבל האדם לא ענה. הוא הרים את נשקו שוב, כיוון לעבר הזקן ולחץ על ההדק.

הכדור פילח את האוויר, והזקן התמוטט ליד גופת אשתו, העולם מחשיך גם לו.

בעוד הבית השתתק לחלוטין, רעול הפנים לחץ על מכשיר הקשר שבידו ואמר בקור מצמרר: "המטרה הוסרה. עכשיו הכול תלוי בו."
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

#34

קרני אור קלושות הסתננו מבעד לווילונות העבים של הדירה שבה שימי שהה בלילה הקודם. שימי העייף פקח את עיניו באיטיות, תחושת כבדות עוטפת את גופו. הוא נשאר לשכב כמה רגעים, בוהה בתקרה המתקלפת, מנסה להתנער מהחלום הרע – או הדבר שלפחות קיווה שהיה חלום – שבו ראה את משפחתו מוקפת באיום בלתי ניתן להצלה.

לבסוף, שימי התרומם מהמיטה באנחה כבדה, נעמד מול המראה הקטנה שעל הקיר והביט בפניו. המראה החזירה לו בבואה של דמות עייפה, עם עיניים כהות שהיו מלאות בחוסר שקט.

עוד יום במשחק המסוכן הזה. הרהר לעצמו, נטילותיו מתיזות מים קרים על פניו, כאילו מנסות לנער מעליו את המועקה שהצטברה בלבו.

שימי לבש את מעילו, לקח את תיק התפילין הקטן שלו ויצא מהדירה. הרחוב היה כמעט ריק, חוץ מכמה עוברי אורח שפיזזו, ממהרים ליעדם.

הוא מצא בית כנסת קטן בקצה הרחוב, נכנס דרך הדלת הפתוחה והרגיש לרגע תחושת רוגע. קולו של החזן, השקט והרציני, התגלגל באוויר, ממלא את החלל בתחושת שלווה לא מוסברת.

שימי מצא מקום בפינה והחל להתפלל. כל מילה שיצאה מפיו הייתה מחושבת, אך קשה היה להתעלם מהמתח שהעיב על מחשבותיו. הוא הביט באנשים שסביבו, רובם שקועים בתפילה. למה הם לא דואגים? למה הם לא מפחדים? שאל את עצמו.

לאחר שסיים את התפילה, הוא קיפל את התפילין באיטיות, הכניס אותן לתיק, וחזר לדירה.

שימי הניח את תיק התפילין על המיטה, מביט סביבו. הדירה נראתה שקטה ונעימה יחסית, אבל הוא ידע שזו רק אשליה. ממול, מאחורי החלון, הוא ראה את הבית שבו אמור היה לחפש את הדפים.

"זה חייב להיגמר היום", לחש לעצמו, כאילו מנסה לשכנע את גופו לנוע. הוא בדק שהמכשיר הקטן בכיסו עדיין במקום, נאנח ויצא לדרכו.

שימי חצה את הרחוב במהירות, ליבו דופק חזק בכל צעד. הבית היה בניין ישן, עם חזית אפורה וסדוקה. הוא הביט סביבו, לוודא שאף אחד לא עוקב אחריו, ודחף את הדלת.

האוויר בפנים היה כבד ורווי אבק, כאילו המקום לא נפתח זמן רב. הוא סגר את הדלת מאחוריו, צעד לתוך חלל אפלולי, ותחושת ריקנות הציפה אותו. כל צעד הדהד בחלל, מצלצל באוזניו.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

#35

תחושת הזמן היטשטשה כששימי החל בחיפושים. תחילה נכנס למטבח. הוא פתח את כל הארונות והמגירות, העביר את ידיו על המדפים, דוחף הצידה כל כלי ישן שנקרה בדרכו. שום דבר. רק כלים שבורים, חבילות מזון ריקות, ומראה של מקום שננטש בחופזה.

הוא המשיך לסלון, שם עמדו מדפים עמוסים בספרים ישנים וקלסרים עבים. הוא עבר ספר אחרי ספר, דפדף בכל אחד במהירות, אך לא מצא דבר מלבד עמודים מצהיבים וסימני אבק עיקש.

זה חייב להיות כאן, חשב, המתח שבגופו מתגבר. הוא פתח מגירות בשידה ישנה, חיפש מאחורי תמונות ממוסגרות, ואפילו הרים שטיחים עבים בניסיון למצוא משהו.

כלום.

השעות נדמו כנצח. החדר הבא היה חדר שינה קטן, בו עמדו מיטה זוגית ושידת לילה. שימי הרים את המזרן, בדק מתחת למיטה, פתח מגירות וחשף תוכן בנאלי של גרביים ישנות ומכתבים אישיים.

"זה חייב להיות כאן", מלמל לעצמו, מתוסכל.

לאחר זמן ממושך של חיפושים, תחושת הייאוש התחילה לכרסם בו. הוא חזר לסלון, נעמד ליד כיסא ישן, והחליט להתיישב לרגע כדי לאסוף את מחשבותיו.

ברגע שהתיישב, הכיסא חורק בקול צורם ופתאומי. לפני ששימי הספיק להבין מה קורה, רגל הכיסא נשברה והוא התרסק לאחור ברעש גדול.

הוא שכב שם לרגע, המום וכואב. "מה קורה כאן?" מלמל לעצמו, משפשף את גבו ונעמד באיטיות. הוא ניער את מכנסיו, הרגיש את תחושת הכאב מתפשטת בגופו, ואז הבחין במשהו מוזר.

מבין קרעי הריפוד של הכיסא הציץ פתק קטן.

שימי שלף את הפתק בזהירות, ידיו רועדות קלות. הוא פתח אותו באיטיות, מביט בטקסט שהיה כתוב באותיות קטנות וצפופות.

המילים נראו כמו הוראות כלשהן, מפורטות ומדויקות. ליבו של שימי האיץ. זה יכול להיות זה. זה חייב להיות זה.

במרחק לא רב משם, על גג בניין סמוך, דמות אפלה אחזה במכשיר קשר. "הפיתיון נבלע." אמר הקול בשקט קר ומרושע.

שימי הביט בפתק, ראשו מסוחרר, מבלי לדעת שממש באותו רגע, יד נשלחה לעבר המתג שהפעיל את המלכודת. המשחק התחיל - והוא לא בשליטתו.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ב"ה יש 4 פרקים חדשים (32-35). תהינו!!!

 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא פתק שלכאורה מורה על מיקום הדפים.

#36

שימי עמד בלב החדר החשוך, מלטף את הפתק שמצא בריפוד הכיסא הישן. ידיו רעדו מעט כשפתח אותו, חושש ממה שאולי יגלה.

הפתק היה קטן, הכתב עליו דהוי ומוקפד. המילים נכתבו בקצרה, כמעט כאילו מישהו רצה להסתיר מסר אך להשאירו ברור מספיק למי שימצא אותו:

"במקום שבו האור מוסתר, הדלת תפתח לחיפוש אחר."

שימי הביט לאחור. "אוי, עוד פעם כתבי חידה כדי לגלות משהו?... זה כבר נדוש! תשנה את זה למשהו אחר!"

"בסדר, בסדר," נאנחתי, "פעם הבאה אני לא יעשה יותר דברים כאלה בלי נדר".

שימי נאנח גם הוא, ומיד ניסה לפענח במחשבתו את הכוונה. "אור מוסתר?" מלמל לעצמו. הוא הסתכל על החדר, ולפתע הבחין במנורת שולחן שעמדה בפינה, נראית כאילו לא דלקה כבר שנים.

הוא התקרב למנורה במהירות, הרים את צוואר הברזל השחור והישן שלה, תחתיו בצבצה חתיכת נייר נוספת שהייתה דבוקה לבסיס המנורה. הוא שלף אותה באיטיות, ליבו פועם במהירות.

הפתק הזה היה קצר עוד יותר, כתוב בכתב יד מתוח ומקושקש:
"לחפש מתחת למקום בו נחות הרגליים."

"רגליים?" שאל את עצמו, מביט על הכיסאות והשולחן. הוא החל לבדוק בזהירות מתחת לכל אחד מכיסאות החדר החומים, ולבסוף, מתחת לשולחן הגדול, הוא הבחין בפיסת נייר נוספת שהודבקה לתחתיתו.

הוא תלש את הנייר ממקומו, פתח אותו, וקרא:
"היכן שנשמרים הזיכרונות, תמצא את הרמז הבא."

שימי הביט סביבו, ונזכר במדפי הספרים שבפינה. זיכרונות – ספרים, אולי תמונות. זה חייב להיות שם.

הוא ניגש למדפים, מעביר את אצבעותיו בין הספרים המאובקים, מזיז כמה מהם הצידה. מאחורי אחד הספרים, הוא גילה קופסת עץ קטנה ומעוטרת.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא פתק שלכאורה מורה על מיקום הדפים.

#37

הוא פתח את הקופסה, ולתדהמתו מצא בתוכה פתק נוסף:
"מקום בו הזמנים נשמרים, שם תמצא את מה שאתה מחפש."

"זמנים נשמרים..." מלמל, ולפתע הבין. הוא הביט על קיר החדר וראה שעון ישן תלוי עליו. הוא ניגש לשעון, הוריד אותו מהקיר, והרגיש משהו לא יציב מאחוריו.

כשפתח את גב השעון, מצא בו פיסת נייר מקופלת היטב. הפתק הזה היה ארוך מעט יותר, והפעם כתב היד נראה כאילו נכתב במהירות ובבהילות:
"אם הגעת עד לכאן, אתה קרוב. תסתכל היכן שהגבר נח – ותמצא את התשובות."

"היכן שהגבר נח", אמר בקול, מנסה לפרש את הרמז. עיניו נפלו על הספה הישנה בפינת החדר. הוא ניגש אליה, חיטט בין הכריות המאובקות, ובסופו של דבר הרים את הריפוד התחתון שלה.

מתחת לריפוד הוא גילה קופסה ממתכת. הקופסה הייתה כבדה במפתיע, כאילו נשמר בה משהו חשוב.

שימי פתח אותה, ולתדהמתו, היו בה דפים.

הוא שלף את הדפים בזהירות. הם היו מסודרים ומודפסים, ונראו כמו מסמך רשמי. שימי עבר עליהם במהירות, ליבו פעם בפראות. זה נראה כמו הוראות מפורטות ליצירת נשק – אולי התוכניות שעליהן דיברו. אולי לא.

אבל משהו היה מוזר. הדפים נראו מסודרים מדי, ברורים מדי. כאילו מישהו לא הטמין אותם במנוסתו.

בעודו מתעמק בהם, מנסה להבין, הוא לא הבחין בעיניים שהמשיכו לעקוב אחריו מבעד לעינית נסתרת בקיר, בעוד הידיים לחצו על כפתורים משונים.

על הגג הסמוך, הדמות האפלה לחצה על מכשיר קשר ולחשה:
"הוא מצא את מה שרצינו. המלכודת ננעלה. תדווחו למתנקש."
 

אולי מעניין אותך גם...

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה