ברצוני "להקריא" לכם קטע מעניין, שכתבתי פעם בענין זה, יש כאן משל ונמשל שלעניות דעתי מסביר בצורה יפה את הענין, למה צריך להשקיע יותר בחינוך לקיום מצות בשמחה, (וסליחה על האריכות..):
לפני אלפי שנים חי בעולם איש זקן ושבע ימים, שזכה להתברך בעושר וכבוד ונכסים, אמנם הנכס המוצלח ביותר שלו היתה - המשפחה שלו!
הוא זכה להעמיד דור מיוחד במינו, כל צאצאיו מגדול ועד קטן, היו חכמים ואינטלגנטים, מוכשרים ונהדרים, יפים וחסונים, נחמדים ומוצלחים, כולם ללא יוצא מן הכלל היו כאלה. כמובן שאותה משפחה זכתה לשם ולתהלה בכל העולם כולו, ורבים בקשו להשתדך איתם.
מה היה הסוד של אותה משפחה מוצלחת?
אותו זקן, הסבא של המשפחה, השקיע את כל ימיו ואת כל כספו בחינוכם וטיפוחם של הילדים, וכעבור שנים של השקעה, משראה את הברכה בעמלו, ושם לב איך שהמשפחה שלו הפכה להיות כה נהדרת מאין כמותה, הלך והנהיג להם מנהגים שונים וחוקים מיוחדים, שמטרתם אחת, לשמר את הדברים היפים האלה, ולטפח אותם כהנה וכהנה.
יום אחד, קרא הסבא לכל בניו ובנותיו, וכה אמר להם:
"הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, ולאחרונה אני לא יושן רגוע בלילה, אני דואג מאד על המשפחה המוצלחת הזאת שגידלתי ורוממתי, מה יהיה אחריתם, האם אכן ישארו תמיד להיות מוצלחים גם שנים רבות לאחר פטירתי מן העולם, או שמא, חס וחלילה, ילכו מטה מטה, יתחברו אליהם כל מיני אנשים שפלים ונבזים, שיחבלו ויקלקלו בכל מה שעשיתי, עד שלא ישאר מהם זכר. ודעו לכם בניי היקרים, כי לא את כבוד עצמי אני דורש, שכן אני לאחר שאלך בדרך כל הארץ, אז כאשר אבדתי אבדתי, אבל עליכם אני דואג, אני אוהב אתכם ורוצה שתצליחו תמיד לשמור על היופי והחן של המשפחה, שלא ילכו לאיבוד בתוך שאר משפחות האדמה".
"על כן" - המשיך הזקן ואמר "חשבתי על רעיון חדש, וברצוני שהרעיון הזה יקרום עור וגידים כבר בתקופה הקרובה".
הילדים המרותקים בלעו כל מילה...
"ילדיי היקרים! חפץ אני להקים עיר חדשה, שתהיה העיר של המשפחה, בעיר החדשה הזאת שתהיה העיר הכי יפה והכי מושקעת שבעולם, תתכנסו כולכם עם צאצאיכם וצאצאי צאצאיכם לגור בתוכה, בעיר הזאת לא יחסר לכם כלום, תוכלו לחיות בה באושר ועושר, והעיר הזאת תהיה מוקפת חומה גדולה ובצורה, כך שלא יוכל איש מבחוץ להכנס ולהפריע לכם, אתם תעשו שם חיים, ותהנו"..
הזקן סיים את דברו, והבנים החליטו מיד לצאת ולעבוד, הם איתרו שטח מתאים, רכשו אותו בכסף מלא, וישר פנו להקמת העיר. עד שתוך שנתיים שלוש קמה העיר וגם נצבה, לשם ולתהלה ולתפארת, זאת היתה באמת עיר יפה ומטופחת שאין עוד כמותה בעולם. כל בני במשפחה על בניהם ועל דורותיהם עקרו את דירותיהם ובאו להשתקע בעיר הזאת.
כעבור שנים אחדות נפח הזקן את נשמתו למגנת לב כל בני המשפחה הכבודה, ואז ירשו הבנים את מקומו וניהלו את המשפחה שהפכה לעם בתוך העיר היפה מקופת החומה. הם הוסיפו תמיד לשמור על צביונה ויויפיה של העיר כמו שציוה עליהם אביהם.
אלא שדור הולך ודור בא, גם הבנים האלה לא חיו יותר ממאה ועשרים, וכך עברה הנהלת העיר מדור לדור, עד שהגיע דור שכבר היה כה מורגל לעיר הזאת, הכל היה נראה להם כה טבעי ומובן מאליו, עד שהם הזניחו פה ושם את טיפוח העיר, ולאט לאט החלה העיר לקבל פנים אחרות, כרי הדשא והגנות המשובחות העלו כולם קמשונים כסו פניהם חרולים.
באחד הימים, שוחחו ביניהם כמה נערים בני המשפחה, וכמובן - תושבי העיר, הללו לא הבינו כלל מה מיוחד יש בעיר הזאת, שבגללו הם צריכים לחיות בין חומותיה הבצורות והגבוהות, מבלי שיהיה להם כמעט שום קשר לעולם הגדול, "למה שמו אותנו בתוך המקום הזה? מדוע עלינו לסבול בגלל איזה סבא קדום שהחליט לסגור אותנו בגטו האומלל הזה?", על אתר הם החליטו לעשות מעשה, ויהי באחת הלילות, התכנסו שוב אותם נערים שובבים, ובחסות העלטה הלכו ופרצו פירצה קטנה בחומה, דרכו הם השתחלו ועזבו את העיר, לא לפני שכל אחד מהם השאיר פתק קטן להורים, על ההחלטה שהם קבלו.
לאחר שהצליחו ויצאו, הרגישו הנערים הרגשה שאין עליה, "הידד!" מחאו כפיים "אנחנו משוחררים מהגטו הזה, כעת נוכל להתחיל חיים פתוחים וחפשיים כמו כל בן אדם אחר בעולם!".
ובתוך העיר בוקה ומבולקה.
ההורים בכו במר נפש, וכל העיר התאבלה על אבדן הילדים שעזבו את המשפחה הכבודה, ואשר הלכו להם לחפש את הדשא של השכן שירוק יותר...
מיד הוחלט על אסיפת חירום, כל ראשי ומנהלי העיר, לרבות עסקנים דגולים, נקראו לאסיפה בו ידונו על מה שקרה, ויפיקו לקחים. ההחלטות היו ברורות: א. חייבים לדאוג לכך שהחומה תהיה בצורה יותר, כך שלא יוכל עוד מאן דהו לפרוץ בה פרצות. ב. להעמיד שמירה אדוקה יומם ולילה סביב החומה. וכך עשו.
אלא שלא עבר זמן רב, וקבוצת נערים נוספת, החליטה ללכת בעקבות בני דודיהם, והצליחו למרות השמירה לחפור מנהרה ולצאת בחסותה אל העולם החיצון, למגנת לבם של ההורים וכל בני העיר.
שוב התאספו העסקנים, והפעם הם החליטו על עצרת המונית שתתקיים בכיכר העיר, שם ישאו הדרשנים דברים קשים כגידים בחומרת הענין, מלבד זאת הוחלט לתת לשומרים נשק, על מנת להפחיד בו את כל מי שרק יחשוב על עזיבה.
אלא שגם זה לא עזר הרבה, נערים רבים התחילו לחוש מרד בתוך הלב פנימה, והחליטו לעשות כל טצדקי שבעולם על מנת לצאת ולעזוב את המקום, עד כדי כך, שקבוצה נוספת של בחורים רכשו לעצמם נשק, וכך יצאו להם את החומה, כשהשומרים לא יכולים לעמוד מול האקדחים השלופים.
כך עזבה לה קבוצה ועוד קבוצה, ושום דבר לא הצליח למנוע את הדבר הנורא הזה, מה לא השקיעו בחומות האלה, הגביהו אותם יותר, שמו גדרות תיל ומערכות אזעקה מכל צד, מצלמות וידאו, אפילו תעלת מים בנו שם, מה לא. אבל כלום לא עזר, מכת העזיבות רק הלכה והחמירה, וכדי בזיון וקצף.
עד שבא חכם אחד, מתושבי העיר, פנה לעסקנים הדואגים וכה אמר להם:
"שוטים שבעולם! במקום להשקיע מיליונים בחומה ובשמירה, בעצרות ובהפחדות, לכו ותשקיעו בטיפוח ושיפור פני העיר, בכרי הדשא, בגינות ובפארקים, שתשוב העיר להיראות יפה ומטופחת כבתחילה, כמו כן, במקום לנקוט בצעדים של הפחדות, לכו וכנסו את כל הנערים, ותסבירו להם בדרכי נועם על מה ולמה נבנתה העיר, על חנה ויויפיה של המשפחה, ועל שהאושר כולו טמון אך ורק בעיר המשובחת הזאת, בחוץ לא ימצאו ולא כלום, שלא לדבר על הסכנה הטמונה בכך אם ילכו ויתחברו לאנשים שפלים ונבזים, שבעלולים לעקור מהם את כל המעלות שיש להם מצד המשפחה הנהדרת בה הם גדלו".
התורה הקדושה כמוה כעיר שהיא יפה ומטופחת במצות ובמעשים טובים, גם מנהגים שונים ומיוחדים יש בה על מנת לשמר את יופיה המיוחד, כמו כן מוקפת היא חומה בצורה וגבוהה של איסורים גדרים וסייגים, בתוככי העיר גרים אנחנו בני קל חי, ואמורים להנות מכל פינה שבעיר הזאת. אלא שלדאבוננו הסבא חלף הלך לו, ואנחנו בגלות מר, עברו שנים רבות ואנחנו שכבר גדלנו בתוך העיר הורגלנו לכל זה, עד שאין אנחנו מבינים כל כך מה כה מיוחד בעיר, וקבוצות של נערים מתוכינו נושרים בזה אחר זה ר"ל, כי הם מחפשים אושר.
אז מה יש לעשות? להשקיע בחומה? להרבות בעוד איסורים ועוד חומרות? לדבר על חומרת הענין ולהפחיד בנשק הגיהנום והאסונות? או שמא להשקיע יותר בהשבחת המצות והמעשים הטובים, להוסיף עוד ועוד הידורים יפים ומשובחים, להשקיע בסעודת שבת עם הילדים, להכניס עוד עוד טעם טוב וצורה יפה לתורה ולמצוותיה, שייקמו אותם בשמחה ובאושר אין סוף. ועל הכל, לחנך את הילדים לאמונה חזקה, לגאווה יהודית, להבליט את הטוב, שידעו באמת שברוך ה' לא חסר להם כלום, ואז אין ספק שישארו בתוך גבולות התורה.
טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו!
רבותי, המצב מזעזע!!!
