הנושאים החמים
הנושאים החמים
לא מלבי חידשתי את הדברים.
ז"ל של רבי צדוק הכהן זיע"א בספר צדקת הצדיק אות מ':
"עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו, שיהיו זדונות כזכויות. רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש"י, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא: ) שלוש פסוקים כו' ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי כו'.
וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר 'ארבע מאות שקל כסף' ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו, במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה. וכשמגיע לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת הש"י והוא ודעתו ורצונו הכל אחד, ומאחר שהש"י רצה כן הרי הכל זכויות, וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים.
שזה סוד השעיר לעזאזל שאילו עשהו האדם עצמו היה עובד עבודה זרה גמור, והוא 'לא יהיה' שהוא יסוד כל המצוות לא תעשה וכל העברות וההסתרות מרצון הש"י. רק שהשעיר הוא על ידי רצון הש"י, שהוא מצוה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עברה, וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מ"ו). ועיין ברמב"ן פרשת אחרי, שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע, מצד מה שהש"י צוה לתת לו, ונמצא העבירה – מצוה".
כמובן שהדברים נאמרים להסתכלות אחר מעשה ולא חלילה שיש בכך פטור מתביעה כלפי האדם. והאומר כן אינו אלא מסלף.
וכן ביאר ר"צ עצמו בכמה מקומות.
נקודה נוספת שהוא מבאר - למידה זו זכאי רק מי שאכן מכיר בכך שהכל מאתו יתברך, הרע והטוב, המצוות והפכן.
אך מי שמייחס לעצמו את מעשי המצוות - גם על עברותיו יתן את הדין.
פתקא טבא
ז"ל של רבי צדוק הכהן זיע"א בספר צדקת הצדיק אות מ':
"עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו, שיהיו זדונות כזכויות. רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש"י, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא: ) שלוש פסוקים כו' ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי כו'.
וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר 'ארבע מאות שקל כסף' ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו, במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה. וכשמגיע לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת הש"י והוא ודעתו ורצונו הכל אחד, ומאחר שהש"י רצה כן הרי הכל זכויות, וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים.
שזה סוד השעיר לעזאזל שאילו עשהו האדם עצמו היה עובד עבודה זרה גמור, והוא 'לא יהיה' שהוא יסוד כל המצוות לא תעשה וכל העברות וההסתרות מרצון הש"י. רק שהשעיר הוא על ידי רצון הש"י, שהוא מצוה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עברה, וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מ"ו). ועיין ברמב"ן פרשת אחרי, שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע, מצד מה שהש"י צוה לתת לו, ונמצא העבירה – מצוה".
כמובן שהדברים נאמרים להסתכלות אחר מעשה ולא חלילה שיש בכך פטור מתביעה כלפי האדם. והאומר כן אינו אלא מסלף.
וכן ביאר ר"צ עצמו בכמה מקומות.
נקודה נוספת שהוא מבאר - למידה זו זכאי רק מי שאכן מכיר בכך שהכל מאתו יתברך, הרע והטוב, המצוות והפכן.
אך מי שמייחס לעצמו את מעשי המצוות - גם על עברותיו יתן את הדין.
פתקא טבא
וּלְעֵת אָסִיף
אָשׁוּב עַל עִקְבוֹתַי
אָלִינָה בַּכְּפָרִים
אָרִים כָּל אֶבֶן נֶגֶף
בָּהּ מָעַדְתִּי
אֶשָּׁקֶנָּה
גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי
אֲשִׂימָהּ בְּיַלְקוּטִי
בְּסַלִּי אֲשֶׁר קָלַעְתִּי לִי
מֵעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה
וּמַה לִי אִם שְׁחֹרָה אֲנִי
אוֹ צַחָה כְּשׁוֹשָׁן עֵמֶק
הֵן לֹא אֲנִי עָשִׂיתִי
וּמַה חֶלְקִי בְּמִפְעָלִי
מֵרוֹעֶה אֶחָד נִתְּנוּ.
וַאֲשֶׁר דָּמָה לְאֹפֶל -
אוֹר צַח וְזַךְ
חֶשְׁכַת זְדוֹנוֹתַי
הָיְתָה לְאוֹר גָּדוֹל
בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי
וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי
שֶׁצִּלָּתוֹ מְרֻבֶּה מֵחֲמָתוֹ
וַאֲנִי - כְּשֶׁאֳנִי
וְהַטִּיט בְּמִנְעָלַי
וְהוּא סוֹכֵךְ עָלַי
מִזֶּרֶם וּמָטָר
לוּ רַק יִשָּׁאֵר לְעוֹד סְעוּדָה קְטַנָּה
כָּל הוֹן בֵּיתִי אֶתֵּן -
בָּאַהֲבָה
