שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם

[ilan p]

@לרקוד על הירח
הרעיון מובן ששני החברים אוהבים אחד את השני אהבת חינם בלי תנאים -- והמסר ברור
אבל חשבתי על כך שהמילה הערכה לא מדויקת במקרה הנ"ל
כי להעריך מישהו מגיע מאיזה מסיבה כלשהיא -- " עשית משהו וקבלת תעודת הערכה "

 

[נ. גל]

מה זו בכלל בחירה חופשית,
ומה הם שכר ועונש?
הבחירה בחופש מטשטש לי את החופש שבבחירה.
והטשטוש מרגיש לי כמו העונש הכי גדול שיכול היה להיות לי. אולי כיוון שהוא עצמו גם השכר.
הבלבול עוטף אותי בסחרחורת מילים חסרות תכלית.
אולי כי תכלית איננה במילים אף פעם. היא במעשים, ועדיף כאלו שנעשים מתוך בחירה.
כי המילים כולאות בתוכן את המשמעות, בזמן שהמעשים משחררים אותה אל החופשי.
טוב, רע וכל מה שבינתיים. כל מה שלא פגשתי כי חייתי על הקצה.
והקצה כילה אותי לדעת, ולא ידעתי עוד מי אני.
לא היה בי חופש, לא היה לי תקווה או עונש.
רק בחירה מייסרת, מהדהדת, בין עכשיו, עתיד ועבר.

 

[לרקוד על הירח]

לא חשבתי שמישהו ימציא קטע שקרה לי, כמעט מילה במילה.
ועוד ימציא אותו טוב כל כך.

וואו! ריגשת אותי.

למה הקטע המדהים הזה לא באשכול נפרד משלו?

איזה כיף לשמוע שאת חושבת ככה! האמת כן חשבתי על זה... לא יודעת למה בסוף החלטתי לפרסם פה...
(אני אוהבת לקרוא לסוגי הקשקושים האלו 'הרהורי_ לילה' יש לי הרבה פתקים בטלפון עם התגית הזו...)

@הספרן מתנצלת. רק עכשיו הבנתי את כוונתך. צודק. תודה שהארת את עיניי!

איזה קטע שלא כל כך הבנתי את הפואנטה של הקטע .

האמת חששתי שזה יקרה...
לא נורא.
הפואנטה בעיקר זה להעביר את המסר של חברות אמיתית, (מבחינתי)- שאפשר להבין ללא מילים יותר מדי- גם אם חבר אומר שהוא מעריך על כלום, או שאתה מבקש שהוא יגיד לך שהוא מעריך אותך על כלום,- שניכם תבינו בדיוק למה הכוונה. (סורי אם יצא לי מתפלסף, לא התכוונתי להסביר את זה אפילו לעצמי...)

אגב דו שיח זה הכי קשה לכתוב, לפי מה שהבנתי ממישהי, ופה יצא ממש טוב! בכל זאת לדעתי...)

תודה!

כי להעריך מישהו מגיע מאיזה מסיבה כלשהיא

זהו בדיוק, שהחבר אומר לך שהוא מעריך אותך על כלום, אבל שניכם יודעים בדיוק על מה ולמה...

ותודה רבה לכל המגיבים והמלייקים! זה ממש מרגש ונותן כח

 

[הספרן]

כי להעריך מישהו מגיע מאיזה מסיבה כלשהיא -- " עשית משהו וקבלת תעודת הערכה "

עצם זה שהוא מספק לו חברות טובה זו לא סיבה להערכה?

איזה כיף לשמוע שאת חושבת ככה! האמת כן חשבתי על זה... לא יודעת למה בסוף החלטתי לפרסם פה...
(אני אוהבת לקרוא לסוגי הקשקושים האלו 'הרהורי_ לילה' יש לי הרבה פתקים בטלפון עם התגית הזו...)

במטותא ממכם מסרו לנו עוד כמה פתקא טבא כהאי פתקא, ואל תמנעו חסד מבעליו

@הספרן מתנצלת. רק עכשיו הבנתי את כוונתך. צודק. תודה שהארת את עיניי!

תודה על ההתנצלות הכנה. כי קצת נבוכותי לצאת טיפש...

 

[דיני!]

בסוף כל חורף
בא אביב
בסוף סופה
האור סביב.
אחרי הקור
תציץ השמש
היא מחכה לכך
מאמש

אחרי כל גשם
יש צמיחה,
עולם ירוק
אחרי הבכי-
צחוק.
אחרי כל סוף
יש התחלה
בסוף כל לילה-
יש זריחה.

 

[איוליס]

למה לא לתת לכל אחת
הרגשה שהכל בשבילה.
למה לא לתת קצת
בשביל חיוך של חברה.
למה לא לחשוב
אחת על השנייה.
למה לא להבין
מה היא מרגישה.
למה לא לדון
לכף זכות אותה.
למה?

ככה?
זה לא תשובה
כי קשה?
אין דבר העומד...
כי?
פשוט אין תשובה
כל כך פשוט
כך זה חוסר מחשבה
זה הזמן שלנו
לשים את תשומת ליבנו
במקום המתאים
להבין
להרגיש
שנרגיש
כי כולנו
כל אחת
חווה תסכול כזה
בתורה.

 

[הספרן]

מה זו בכלל בחירה חופשית,
ומה הם שכר ועונש?
הבחירה בחופש מטשטש* לי את החופש שבבחירה.
והטשטוש מרגיש לי כמו העונש הכי גדול שיכול היה להיות לי. אולי כיוון שהוא עצמו גם השכר.

עמוק ונחמד
בכ"מ האם לא צ"ל מטשטשת שמתייחסת לבחירה? (לא סגור ע"ז רק שואל)

 

[נ. גל]

עמוק ונחמד
בכ"מ האם לא צ"ל מטשטשת שמתייחסת לבחירה? (לא סגור ע"ז רק שואל)

תודה על ההערה. אכן, טעות.

 

[הספרן]

תודה על ההערה. אכן, טעות.

הלוואי וגם לי היו מעירים על שגיאות ובכלל

 

[Chaya Lea]

מגיחה
מבליחה
לוחשת סוד

יודעת
נוגעת
שואפת לעוד

יושבת
נושבת
אל מול בהמה

צמאה
כמהה
לנגד שממה

וכשתועה
תוהה
בתעתועים

מאירה
מבעירה
הגעגועים

אז מבינה
מאמינה
רוצה יותר

אך ממשיכה
המשיכה
לצד סותר

 

[סיפור8]

בעז"ה


"דיי להתנצל כל הזמן," מאיר היה קצר רוח, "לא עשית כלום. אתה לא צריך לומר כל פעם מחדש 'אני מתנצל', דיי כבר."

שקט השתרר בחדר. נתנאל היה נראה מופתע מהמתקפה הבלתי צפויה, ונראה כאילו אינו מבין כל כך כיצד עליו להגיב. לאחר מצמוץ חזק אחד או שניים, הוא אמר, "ס… סליחה."

מאיר, שהיה עד כה עסוק בתיקון השלט, הרים מייד את עיניו כלפי הנער, מבטו חד כתער. אבל לקח לו פחות משבריר שניה לגלות כי המילה, שהייתה כל כך מכעיסה ומגוחכת בהקשר המקורי, נאמרה בתום לב אמיתי. עיניו הירוקות והגדולות של נתנאל לא פנו לעברו, וגבותיו העדינות נתלו גבוה מעליהן, משוות לו מבט קשוב ונבוך.

המילים אבדו לגמרי בפיו של מאיר, ובמקומן, ללא הזמנה, הופיע לפתע חיוך. לאחר החיוך הפציע גם צחוק, צחוק אמיתי, מבעבע, חם.

"אתה משהו מיוחד, ילד," אמר לאחר הצחוק, חיוך רחב פרוש על שפתיו, "אין מה לומר."

עיניו של נתנאל, על אף שעדיין לא הופנו לעברו, התבהרו לרגע. מין חיוך קל האיר את שפתיו, ואיתן את כל פניו. לרגע אחד השתאה מאיר כמה יפה החיוך על פניו הילדותיות והתמות של הילד האוטיסט, ובמשנהו תהה כמה זמן, כמה שנים- ליתר דיוק, לא שמע הוא את צחוקו שלו.

 

[וריטסרום]

הָאִינֶרְצִיָּה שֶׁל הַחַיִּים

שֶׁהִיא נֶעְדֶּרֶת
תָּרָה אַחֲרֶיהָ,
וּכְשֶׁנּוֹכַחַת
מְבַקֶּשֶׁת הִכָּחֲדוּתָהּ,
אַבְּסוּרְדִּיּוֹת הִיא מִלָּה קְטַנָּה מִדַּי.

 

[Chaya Lea]

תוהה מתי
לפתוח דלת
מאזינה
לנקישות הלב
בזמן הזה
פותחת חלון
מאזינה
לכל הסובב
וכשיגבר הקצב
אתייצב מאלי
על סף דלתי
בנשימה עמוקה
אצא למסע
האמיתי

 

[שיבת ציון]

בס"ד


- את אוהבת אותה, ילדה?

- מאד. (הנהון נמרץ. פנים כבויות).

- אז למה קשה לך?

- כי אני אוהבת אותה. (קול חלש).

- ולכן?

- היא עוזבת, אז אני מתגעגעת.

- אבל את אוהבת אותה.

- אבל אני מתגעגעת. (קול נשנק מדמעות).

- מהי פרידה, ילדה?

- מהי? (עיניים פקוחות, מביטות בתלות, בתקווה).

- פרידה היא כאשר תודעתך מנותקת מתודעתה. ואם את אוהבת אותה, ילדה, הרי שמחשבתך סמוכה אליה- ותודעתכן קרובה. אינכן נפרדות.

- אבל אם היא אינה אוהבת אותי? ותודעתה רחוקה משלי, ומחשבתי רודפת אחריה והיא אינה שם?

- היא אוהבת אותך, ילדה?

- אינני יודעת. (קול חלש. עיניים ופנים מושפלות).

- ואם אינה, תודעתך אצלה?

- כן, אבל תודעתה אינה אצלי.

- אם כך, אין געגוע הוא הדבר אשר את חשה, אלא החמצה.

- לא. החמצה אינו. (שלילה נחרצת).

- אז מהו כן?

- כמיהה הנופלת בין מלתעות ההחמצה.

- אם כך, אינכן נפרדות, היות ומעולם לא התחברתן.

- התחברנו. במעמד הר סיני.

- ולא נפרדתן.

- נכון.

- אז מדוע קשה לך, ילדה?

- הכמיהה הנופלת מטריפה את דעתי, רומסת את ידיי ומשחקת בנפשי.

- ומדוע שלא תעזבי אותה?

- כיצד?

- למה את כמהה, ילדה?

- לקשר, שימתח ויביא לגעגוע.

- לגעגוע את כמהה, ילדה. לרצון לקרב בין מלתעות האהבה. לקריעה ביניהן.

- הן עדיפות על מלתעות ההחמצה.

- ומה בו, בגעגוע, מושך את לבך כל כך?

- הידיעה שאין החוט נמתח ומכאיב אלמלא אחוז הוא בשני קצוות.

- אז לחיבור את כמהה.

- כן.

- לחיבור ההדדי.

- כן.

- לידיעה שבהתקרב המלתעות יפסק הכאב לשניים, ולא לך לבדך.

- כן.

- אז למה את מחוברת, ילדה?

- לאבי שבשמיים.

- את מתגעגעת אליו, ילדה?

- מאד. (דמעות בקצות העיניים. מטפטפות).

- הוא מתגעגע אלייך, ילדה?

- מאד. (דמעות בעיניים. יורדות יחד על הלחיים).

- והאם תוכלנה מלתעות האהבה להתקרב?

- כאשר יבוא גואל צדק.

- ואת מחכה למלתעות, שתתקרבנה.

- (הנהון נמרץ. דמעות בגרון).

- ובינתיים מחפשת קשר אחר, שמלתעותיו יכולות הן להתקרב עוד בטרם ביאת הגואל.

- (הנהון).

- על מנת להשקיט את לבך המתגעגע עד מאד. את מחפשת, ילדה, געגוע נוסף, שיכול להרפאות בטרם ביאת הגואל.

- כן.

- האם ירפא קשר כזה את לבך, כאשר תתקרבנה מלתעות אהבתו?

- לא.

- מה ירפא את לבך, ילדה?

- ביכולתי להתקרב אליו גם כעת. אך הגעגוע ימשיך ויגדל ככל שאתקרב אליו.

- מהי תכליתך, ילדה?

- זוהי.

- וזוהי יכולתך. ולשם כך נועד הגעגוע.

 

[לרקוד על הירח]

וואו.
חזק מאוד.
למה פה? זה לגמרי ראוי לקבל אשכול משל עצמו!

 

[שיבת ציון]

וואו.
חזק מאוד.

תודה.

למה פה? זה לגמרי ראוי לקבל אשכול משל עצמו!

את חושבת? התלבטתי, האמת. מה את אומרת, להעלות את זה עכשיו באשכול נפרד?

 

[הספרן]

להעלות את זה עכשיו באשכול נפרד?

לגמרי!

 

[אליש:)]

הביתה זה מילה פשוטה מאוד אבל מכילה המון
הגעתי הביתה.
הייתי בחו"ל והסתבכתי בסמים. נתקעתי בשדה תעופה בדרך חזור.
הכניסו אותי למעצר והייתי שם חודשיים.
וחזרתי.
הביתה.

 

[אליש:)]

שחשבתי על הרגע הזה.
על השינוי האינסופי.
על הרגע הענק הזה.
הוא הגיע.

 

[אליש:)]

שהרגשתי את הכאב האיום הזה.
הבנתי מה היא עברה שמונה שנים ולא סיפרה.