הנושאים החמים
הנושאים החמים
כשפורים קטן היה קטן הוא חשב שכל מה שחסר לו זה קצת לגדול, ואז יגיעו מאליהם כל השמחה והששון והיקר. אחר כך הוא גדל וגדל, אבל גילה לאכזבתו שהוא נשאר במקום ושום דבר לא משתנה. עדיין הוא היה פורים קטן, ישב לו תמיד בצד בשקט וחייך חיוך צר כזה והסתכל. אנשים לא ממש זכרו אותו או התייחסו אליו, המגניבים אף פעם לא הסתכלו עליו, חברים חיבבו אותו והיו להם מחמאות נחמדות להגיד עליו כאשר שאלו אותם, אבל אף אחד לא קרא עלי איזו מגילה או משהו.
היו פעמים שהוא אמר בדיחה מוצלחת או שנינות וקיבל תשומת לב, לפעמים הוא דיבר בציבור וכולם אמרו יפה מאוד, אבל הוא היה מספיק חכם כדי לשים לב שאף אחד לא באמת התפעל. היו תקופות שהוא חשב שאולי הוא צריך להידחף בכוח וכולם ישימו לב אליו, פעם אחת הוא אפילו ניסה לרקוד קדצ'קה במרכז המעגל, ועד היום הוא מסמיק כשהוא נזכר בזה.
בפעמים אחרות הוא חשב שאולי הוא צריך לנסות לשתות אלכוהול או לשים תחפושות, אבל התברר שהוא לא היה טיפוס לא של זה ולא של זה, וזה היה לא נעים להקיא ככה ברחוב בתחפושת של ליצן, כשכולם רצים להביא לו מים ואומרים "תשכב, תשכב. שמישהו יביא את בנדוד של חיים מהצולה. למה אנשים עושים דברים כאלו, שיהיו בריאים".
זה הטריד אותו. הוא גם רצה את כל המשתה והשמחה והרעש והתשומת לב. הוא הבין שיש לו את המעלות שלו וכל זה. הוא ידע שתמיד צריך להודות על הניסים והדברים החשובים באמת שיש בחיים, אבל אם אפשר גם וגם למה לא, ובכלל למה הוא תמיד צריך להיות תקוע לו בשוליים כמו איזה אוזן המן עם פרג.
אחר כך עברו שנים והרבה אירועים ומאורעות וזה כבר פחות היה לו אכפת אבל עדיין ישב שם איפשהו, ויום אחד אשתו השאירה לו על השידה עיתון עם מודעה על מפגש טיפולי מיוחד עם מטפל מוסמך שיתקיים במנהל הקהילתי, שקראו לו קאוצ'ינג בראי התורה כדי שלא יהיו בושות בשידוכים.
אז הוא החליט ללכת, וישב לו שם עם עוד כל מיני חברים כמוהו, פסח שני ואסרו חג ויום כיפור קטן. למנחה קראו ראש חודש. הוא היה בחור שמנמן ושנון עם ים בטחון עצמי, והרבה פתגמים יפים ופסוקים מתהילים.
הם ישבו שם ואכלו בורקסים ודברו קצת על משכנתאות, וראש חודש אמר להם כל מיני דברים חכמים. הוא אמר תראו איך יש לכם משפחה אוהבת ויופי של חיים, ומה זה משנה בכלל. וכולם אמרו נכון נכון והנהנו אחד לשני בהסכמה. ופורים קטן גם חשב לעצמו כמה שזה נכון, ותכל'ס הוא כבר מבוגר מידי בשביל השטויות האלו ונחמד לו בחיים וטוב לב משתה תמיד. ובכלל בסוף כולם שונאים את פורים גדול כי למרות שהוא נורא נחמד ואקשן הוא תמיד מגזים בסופו של דבר.
אז הוא חזר הביתה ואמר שהכול בסדר והוא שכח מהכול, אבל לפעמים בשקט בשקט כשאף אחד לא ראה הוא ניסה שוב לשתות איזה כוס של וויסקי ולראות אולי בכל זאת קורה משהו, ואת הילד שלו הוא שלח לחוג קראטה, שיהיה.
היו פעמים שהוא אמר בדיחה מוצלחת או שנינות וקיבל תשומת לב, לפעמים הוא דיבר בציבור וכולם אמרו יפה מאוד, אבל הוא היה מספיק חכם כדי לשים לב שאף אחד לא באמת התפעל. היו תקופות שהוא חשב שאולי הוא צריך להידחף בכוח וכולם ישימו לב אליו, פעם אחת הוא אפילו ניסה לרקוד קדצ'קה במרכז המעגל, ועד היום הוא מסמיק כשהוא נזכר בזה.
בפעמים אחרות הוא חשב שאולי הוא צריך לנסות לשתות אלכוהול או לשים תחפושות, אבל התברר שהוא לא היה טיפוס לא של זה ולא של זה, וזה היה לא נעים להקיא ככה ברחוב בתחפושת של ליצן, כשכולם רצים להביא לו מים ואומרים "תשכב, תשכב. שמישהו יביא את בנדוד של חיים מהצולה. למה אנשים עושים דברים כאלו, שיהיו בריאים".
זה הטריד אותו. הוא גם רצה את כל המשתה והשמחה והרעש והתשומת לב. הוא הבין שיש לו את המעלות שלו וכל זה. הוא ידע שתמיד צריך להודות על הניסים והדברים החשובים באמת שיש בחיים, אבל אם אפשר גם וגם למה לא, ובכלל למה הוא תמיד צריך להיות תקוע לו בשוליים כמו איזה אוזן המן עם פרג.
אחר כך עברו שנים והרבה אירועים ומאורעות וזה כבר פחות היה לו אכפת אבל עדיין ישב שם איפשהו, ויום אחד אשתו השאירה לו על השידה עיתון עם מודעה על מפגש טיפולי מיוחד עם מטפל מוסמך שיתקיים במנהל הקהילתי, שקראו לו קאוצ'ינג בראי התורה כדי שלא יהיו בושות בשידוכים.
אז הוא החליט ללכת, וישב לו שם עם עוד כל מיני חברים כמוהו, פסח שני ואסרו חג ויום כיפור קטן. למנחה קראו ראש חודש. הוא היה בחור שמנמן ושנון עם ים בטחון עצמי, והרבה פתגמים יפים ופסוקים מתהילים.
הם ישבו שם ואכלו בורקסים ודברו קצת על משכנתאות, וראש חודש אמר להם כל מיני דברים חכמים. הוא אמר תראו איך יש לכם משפחה אוהבת ויופי של חיים, ומה זה משנה בכלל. וכולם אמרו נכון נכון והנהנו אחד לשני בהסכמה. ופורים קטן גם חשב לעצמו כמה שזה נכון, ותכל'ס הוא כבר מבוגר מידי בשביל השטויות האלו ונחמד לו בחיים וטוב לב משתה תמיד. ובכלל בסוף כולם שונאים את פורים גדול כי למרות שהוא נורא נחמד ואקשן הוא תמיד מגזים בסופו של דבר.
אז הוא חזר הביתה ואמר שהכול בסדר והוא שכח מהכול, אבל לפעמים בשקט בשקט כשאף אחד לא ראה הוא ניסה שוב לשתות איזה כוס של וויסקי ולראות אולי בכל זאת קורה משהו, ואת הילד שלו הוא שלח לחוג קראטה, שיהיה.
