הימים היפים, הקצרים, נלכדו\ זה בזה בצריחה ונפלו
וסביבם התגבהו החומות ועקדו \ ממלכות ועמים נבהלו
ובתיך קטנים ויפים נצמדו \ זה לזה בשתיקה ולחשו
לחישה עתיקה ועדיין עמדו \ ובאש חורבותייך רחשו
החורבות הקטנות, השקופות, עלומות \ אך אפרן מעולם לא נמחה
בדמותן הרוחפת סובכות עולמות \ זה בזה, זו עירי, זו רוחה
ורכנתי אל אבן ובאתי לשאול \ על נפשי, על עמי ועל סוד
היא רכנה עימי יחד, כבדה מהעול \ אז שתקה ורציתי לי עוד
ונשלכתי אל ארץ, דימיתי שאול \ מדם, מקנאה מכבוד
ודמעתי: מתי? כי רצינו לגאול \ ושתקה, היא שתקה לי בהוד
וסביבם התגבהו החומות ועקדו \ ממלכות ועמים נבהלו
ובתיך קטנים ויפים נצמדו \ זה לזה בשתיקה ולחשו
לחישה עתיקה ועדיין עמדו \ ובאש חורבותייך רחשו
החורבות הקטנות, השקופות, עלומות \ אך אפרן מעולם לא נמחה
בדמותן הרוחפת סובכות עולמות \ זה בזה, זו עירי, זו רוחה
ורכנתי אל אבן ובאתי לשאול \ על נפשי, על עמי ועל סוד
היא רכנה עימי יחד, כבדה מהעול \ אז שתקה ורציתי לי עוד
ונשלכתי אל ארץ, דימיתי שאול \ מדם, מקנאה מכבוד
ודמעתי: מתי? כי רצינו לגאול \ ושתקה, היא שתקה לי בהוד