מידע שימושי עושק המפיקות

[Ruty Kepler]

תשימי לב למה ש @אהבת עולם כתבה שיש עוד נימוקים למה להתיר.

נכון.
עדיין, ההיתר של 'מסתובב חופשי' - מתבסס לכאורה על שקר שנאמר לרב.
הנימוק הזה אמור לעבור מהעולם. הוא שגוי.
(אלא אם מישהי תביא לי קישור טוב, פעיל וחופשי לסרט של אליאס, ברזל, פרלשטיין ודומותיהן. מבטיחה לא לצפות, רק לבדוק שהקישור עובד )

 

[הדודה מלכי]

ונכון לעת עתה גם איכות של מסר - תמצאי שם יותר. (גם אם זה לא מסר חיובי לדעתי , עדיין - הוא מועבר ברמה)
כרגע יש יותר מדי הרבה סרטים חרדיים שהאמינות והאיכות שלהם זוועה (בקיצור: תלושים מהמציאות, טקסטים אויליים , מוסרטים בחובבנות. מרגיש לפעמים כמו הצגה מושקעת שהכינו לבד ילדות בבית ספר) והדבר היחיד שיש בהם הוא "מסר" ללא עלילה..
איכותו של מסר בסרט היא בדיוק כמו בספר טוב - רק אם לא אומרים אותו במפורש.

מסכימה איתך מאד!!
ואגב, לא יודעת על מי את מדברת, אבל יש סרטים (לא ראיתי, רק שמעתי או ראיתי תקצירים) שהם באמת נעשו ע"י צעירות לא מקצועיות בעליל... ולכן האיכות בהתאם.

באמת כדאי שיפסיקו להאכיל את הציבור במסרים דביקים.
לא מכירה את יוצרות הסרטים. לא שמעתי שהן רבניות חשובות או נשים שתפקידן לחנך את כלל ישראל.
אף אחת לא באה לסרט כדי לקבל הרצאה.
לסרט באים כדי לספק ריגוש והנאה בדך חיובית.

אני לא קונה ספר לבנותי כדי שהן תתחזקנה באהבת השם וביראת שמיים. לכן אני תמיד אבחר ספר איכותי שהכותבת שלו איכותית. בטוחני שכשהכותבת ראויה - המסרים שלה עוברים גם בין השורות.
וככה גם בסרט.

בהחלט ראוי שעלילת הסרט תעורר נקודה למחשבה טובה ותביא את הצופה קדימה.
זה יקרה רק אם היוצר לא "יתחיל" במסר וידביק אליו עלילה וטקסטים. או שייצור סיפור עלילה ויכתיב לדמויות לדקלם את משפטי המסר.
ממש כמו שעושה סופרת טובה.

מסכימה איתך,
גם אני הולכת לסרט יותר כדי להינות,
ומעצבן אותי כשהמסר מוגש בכפית וחוזר על עצמו יותר מדי.
אבל כן חושבת שזו דרך מעולה להעברת מסרים!
אני כן בעד העברת המסר, אבל בצורה ח-כ-מה.
ואגב, כן יש ציבור רחב מאד מאד שמחפש מסרים בסרטים ואם אין מסר בסרט - הם 'יפסלו' אותו ולא ירצו ללכת לראות סרטים כאלו. אני שומעת דיעות.

אני לא מפחדת לומר.

איכות הסרטה.
איכות תפאורה.
אמינות . (השחקנים מדברים בסרט בדיוק כמו שאנשים מדברים במציאות).

נכון שישמרינו הקל ממה שקורה שם. ישמרנו השם מחוסר הצניעות.
אבל - איכות טכנית קיימת.
הם התקדמו מאז סרטי הבורקס של שנות ה-50.

זה לא אומר שהסרטים החרדיים הופכים לאיכותיים. לעת עתה אין בהם לא את האיכות הטכנית של סרטי הקולנוע. (בלי להכליל . למשל סרטים של ד. פרלשטיין מבוצעים ברמת אמינות גבוהה באופן יחסי לשאר. וכן איכות הסרטה ותפאורה)
ולא את האיכות שאותה היינו מצפים לראות מיוצרים חרדיים שהחיים שלהם ברוך השם מלאי ערך. (כמו ספר של דבורי רנד , רותי קפלר או ליבי קליין ועוד כהנה סופרות שהספרים שלהם איכותיים כמה רמות מעל סופרים חילוניים)

מסכימה עם כל מילה!
ובדיוק לכן גם אני הכי אוהבת את הסרטים שלה, הם הכי אמינים, הכי מציאותיים, הכי לא מכניסים לך את המסר. הכי מצמררים ומרגשים אותי, מלאי רגש אמיתי ועמוק, ומבוצעים ברמה הכי גבוהה ואותנטית בעיני.
(אבל יש את אלו שכן אוהבות מסר 'חזק', כן אוהבות פנטזיות, וכו'.)

את הטיעון הזה שמעתי הרבה. אבל בפועל, לא פגשתי מעולם שום סרט חרדי שמסתובב חופשי באינטרנט. (אם מישהו העלה לג'מבו ואח"כ הקישור פג תוקף, זה לא נחשב 'מסתובב חופשי').

כמוני כמוך.

 

[אהבת עולם]

שואלת על היום. יש היום סרט נשים חרדי ש'מסתובב' באינטרנט? חופשי?

הנושא הוא לא חופשי הוא לא , הנידון הוא האם נחשף לכמות של אנשים שחסר סיכוי להמשיך ולשמור על זה חסוי במצב כזה. שלכאורה הבעלים כבר התיאש.

 

[קצרה]

[

את הטיעון הזה שמעתי הרבה. אבל בפועל, לא פגשתי מעולם שום סרט חרדי שמסתובב חופשי באינטרנט. (אם מישהו העלה לג'מבו ואח"כ הקישור פג תוקף, זה לא נחשב 'מסתובב חופשי').

אדרבא, ילמדוני המומחיות כאן, איפה מסתובבים הסרטים, למה לא פגשתים מעולם, ואולי אפילו יתנו קישור לסרט נשים חרדי ש'מסתובב חופשי באינטרנט'.

גם סרטים חילוניים המוגנים בזכויות יוצרים לא מסתובבים חופשי ברשת. אלא רק בקישורי ג'מבו וכו'
נעשתה הרבה עבודה בתחום של הגנת זכויות יוצרים.
רק סרט שהבעלים שלו שחררו אותו חופשי - אפשר להוריד חופשי.

על כל השאר צריך להיות קצת יותר מומחים מסתם גולש רגיל - וכן במקרים רבים לשלם כסף על ההורדות.

וזה לא סותר את זה שהסרטים החילוניים מסתובבים בסופו של יום בין האנשים. ואת המצב ההלכתי שלהם כנפוצים.

 

[שםמשתמש]

ובדיוק לכן גם אני הכי אוהבת את הסרטים שלה, הם הכי אמינים, הכי מציאותיים

אולי כי הם מבוססים על ספרים וסרטים מהציבור הכללי?
(לא ראיתי ולו אחד, רק שמעתי תקצירים שדמו מאוד (!!!) לספרים שאני מכירה)

 

[הדודה מלכי]

אישית, אני מעתיקה את כל סוגי המוסיקה, וכן , הייתי רוצה לתמוך באמנים , ואני מבינה את הכאב שלהם.
אבל כאב זה כאב, והלכה זו הלכה.

אבל יש 'ללכת ולדרוך על אנשים', ועוד במכוון. למה?!?!
אפשר ללכת ישר. אם מודעים לזה - אז למה לעשות למרות?!

בעיני האופציות הן לתרום את הכסף לאומנים או לתרום אותו למשפחות נזקקות.
אני מרחמת עליהם כמו שאני מרחמת על הרבה אנשים , ולא לכולם אני יכולה לעזור , לכן אני מתעדפת.
אבל וודאי שעדיף גם הלכתית וגם רגשית לקנות ולא להעתיק.

יש הבדל גדול.
יש לתרום ויש לשלם על מוצר. שאם את לא עושה את זה - זה לדרוך ממש.
זה לא - 'לא לעזור לנזקק' או להתעלם מכאבו,
אלא זה - להיות זו שגורמת לו לכאב.

ויש הבדל גדול בין סינגלים שהאמן עצמו מעלה אותם לרשת (תסתכלי היום ביוטיוב, חצי מהסינגלים מועלים לשם ע"י הזמרים עצמם, או באתר הרשמי שלהם אם יש כזה.)
לעומת סרטים - שזה ממש לא הכיוון.

זה לא הגיון כל כך פשוט כי אם הוא שלך ואת רשאית לעשות בו כרצונך את יכולה גם להעתיק את התוכן של הדיסק ולצלם את דפי הספר.

בטח שכן. וכבר הסברתי למה.
(משלמים פיר מוצר, ולכן אם רוצים עוד עותק של המוצר - צריך לשלם עליו.
בסרטים האלו - משלמים פיר צפיה.)
חו"מ למה שיהיה שווה למישהו לצלם ספר?! מחיר הצילומים כבר יגיע למחיר הספר..

 

[Ruty Kepler]

וזה לא סותר את זה שהסרטים החילוניים מסתובבים בסופו של יום בין האנשים. ואת המצב ההלכתי שלהם כנפוצים.

שאלתי לגבי סרטים חרדיים.

הנושא הוא לא חופשי הוא לא , הנידון הוא האם נחשף לכמות של אנשים שחסר סיכוי להמשיך ולשמור על זה חסוי במצב כזה. שלכאורה הבעלים כבר התיאש.

הנושא הוא כן חופשי או לא, כי זה טיעון שתמיד עולה בדיוני ההעתקות. ולכן היה חשוב לי לדייק אותו.

לגבי הכמות -
מי מדד כמות של אנשים שנחשפו? איך בודקים את זה?
לי אין את הסרטים האלה, לאחותי אין, לגיסותיי אין. לחברותיי הטובות אין.
מי מחליט ש'לכמות של אנשים יש'?
איך מודדים את הכמות?
גם אם פלונית באה לרב וטוענת בפניו ש'לכולם יש', זה עדיין לא אומר שאכן כמות של אנשים נחשפו.

לגבי הייאוש - אם הבעלים מודיע מפורשות שהוא לא התייאש?

 

[אהבת עולם]

אבל יש 'ללכת ולדרוך על אנשים', ועוד במכוון. למה?!?!
אפשר ללכת ישר. אם מודעים לזה - אז למה לעשות למרות?!

אפשר גם לקנות ספרים במקום לקחת מהספריה.
יש עוול - לא פחות - שמופנה כלפי הסופרות.
ועדיין , אני משאילה וקוראת בלי לחשוב פעמיים.

 

[הדודה מלכי]

אולי כי הם מבוססים על ספרים וסרטים מהציבור הכללי?
(לא ראיתי ולו אחד, רק שמעתי תקצירים שדמו מאוד (!!!) לספרים שאני מכירה)

וזה אכפת לי כי?!
כל סיפור שיכתב היום יהיה דומה למשהו, או יזכיר משהו...
רוב הסיפורים אצלה הם בני ימינו, מאד בגובה העיניים (יחסית), יכולים לקרות במציאות ומאמינה שכאלו או דומיהם קרו/יקרו ללא מעט אנשים במציאות בשינוי פרטים אלו או אחרים.
ולכן גם יכולים לקרות לכמה אנשים יחד, ולכן גם הרעיון יכול לרדת למח של כמה אנשים בלי קשר בין אחד לשני.
סו וואט?!
בגלל זה מה?
ואני לא יודעת, לא נתקלתי במשהו שהכרתי/שמעתי עליו.
(אם כבר - הסרט של טלי אברהמי עלה קטן - מבוסס על לא מעט סרטים גויים בסגנון. וגם הופעות של מ. ברנשטיין ושל ציר חמד - זה הכל על סרטים גויים ישנים... ובכ"ז מסתבר שהקהל נהנה לראות אותם. לי אישית כן מציק מאד לראות את זה. אבל דווקא אצלה לא נתקלתי בתופעה.
מה גם שלא תמיד זה הגיוני, כי יש הרבה סממנים יהודיים מאד בעלילה. לא תמיד הם חלק מהסיפור אבל שזורים מאד.)

אפשר גם לקנות ספרים במקום לקחת מהספריה.
יש עוול - לא פחות - שמופנה כלפי הסופרות.
ועדיין , אני משאילה וקוראת בלי לחשוב פעמיים.

באמת אף פעם לא הבנתי את הקטע של ספריה מהבחינה הזו.
מסתבר אבל שספריות קונות לא מעט עותקים מכל ספר, כך שזה איכשהו מסתדר..
ומה גם שהמנויים משלמים על זה. זה לא לגמרי חינם..
ושוב - יש הבדל!

 

[אהבת עולם]

לגבי הכמות -
מי מדד כמות של אנשים שנחשפו? איך בודקים את זה?

אפשר לבדוק כמה חברים בדוסינט, אם יש שם כמה מאות, זה ענין של זמן עד שזה מגיע לכלל הציבור.

לגבי הייאוש - אם הבעלים מודיע מפורשות שהוא לא התייאש?

זה לא משנה אם הוא התיאש באמת או לא.
אם הלכתי דקה אחרי חברה שלי ונפל לה שקל על הרצפה, בתוך שוק הומה אדם - למרות שאני יודעת בוודאות שזה שלה אני לא מחויבת להחזיר.
וזה תקף גם היא תחפש עוד שעתיים , מדין יאוש - זאת אומרת שלפי סיכויי המצב רוב האנשים יתיאשו.

[כמובן שצריך לשאול רב, אני לא יודעת כלום , רק מצטטת בעלמא]

 

[Ruty Kepler]

אפשר לבדוק כמה חברים בדוסינט, אם יש שם כמה מאות, זה ענין של זמן עד שזה מגיע לכלל הציבור.

דוסינט פעיל היום? יש בו סרטי נשים חרדיים משלוש-ארבע-חמש השנים האחרונות?

 

[שםמשתמש]

וזה אכפת לי כי?!
כל סיפור שיכתב היום יהיה דומה למשהו, או יזכיר משהו...
רוב הסיפורים אצלה הם בני ימינו, מאד בגובה העיניים (יחסית), יכולים לקרות במציאות ומאמינה שכאלו או דומיהם קרו/יקרו ללא מעט אנשים במציאות בשינוי פרטים אלו או אחרים.
ולכן גם יכולים לקרות לכמה אנשים יחד, ולכן גם הרעיון יכול לרדת למח של כמה אנשים בלי קשר בין אחד לשני.
סו וואט?!
בגלל זה מה?
ואני לא יודעת, לא נתקלתי במשהו שהכרתי/שמעתי עליו.
(אם כבר - הסרט של טלי אברהמי עלה קטן - מבוסס על לא מעט סרטים גויים בסגנון. וגם הופעות של מ. ברנשטיין ושל ציר חמד - זה הכל על סרטים גויים ישנים... ובכ"ז מסתבר שהקהל נהנה לראות אותם. לי אישית כן מציק מאד לראות את זה. אבל דווקא אצלה לא נתקלתי בתופעה.
מה גם שלא תמיד זה הגיוני, כי יש הרבה סממנים יהודיים מאד בעלילה. לא תמיד הם חלק מהסיפור אבל שזורים מאד.)

הרעיון יכול לרדת למוחות של כמה אנשים, השאלה מה רמת הדימיון הדמיון והשוני.
ולא, זה לא מפריעה לי, ולו בשל העובדה שאני לא הולכת לראות את הסרטים החרדים.
פשוט כתבת שהסיפורים שלה הכי מציאותיים ועניתי לך שבסיס העלילה הועתק ממחוזות אחרים ואולי לכן זאת הסיבה.
( לא שאין שם סרטים דימיוניים אבל הם מוגדרים כך מראש)

 

[מרחבית]

זה בדיוק מה שאני עושה - לא הולכת.
והיות שאני לא הולכת ולא מתכננת ללכת - ...

גם כי לפי דעת פוסקים גדולים (ר' ניסים קרליץ לדוגמא למי שדרש שמות ) אין גזל בקנין רחני למי שלעולם לא ישלם עליו

בנושא הזה צריך זהירות יתרה בהעברתו לפסים מעשיים. הערכה נכונה האם אכן לעולם לא ישלם עליו - איננה פשוטה בכלל.

בקלות רבה אשה יכולה להחליט ולהאמין שבאמת לא תלך ממילא, בגלל סיבות כאלה ואחרות. וייתכן שבאמת כרגע היא לא היתה הולכת.
אך אולי לאחר זמן, היתה מרגישה צורך מוגבר להתאוורר, או היתה שומעת ביקורות טובות שגורמות לה לחשק ללכת, או זוכה באיזו רווחה כספית - וכן היתה הולכת, לולא שכבר העתיקה.

כמה דברים בחיים אנחנו מחליטים שלא, ואחר כך פתאום כן? כמה פעמים החלטנו לא לקנות משהו ובסוף קנינו; לא להרשות לילד -והרשנו; לא לאכול משהו - ואכלנו?

אז לסמוך על עצמנו, שאם כרגע לא נראה שנשלם על זה בכל מקרה, זה אכן מה שיהיה - צריך זהירות גדולה, כנות ומודעות שלא תמיד נמצאים.
ובפרט שהדעה וההרגשה שלנו כל-כך מוטות - כי אנחנו מאוד רוצות כרגע להעתיק. ולכן בקלות רבה אנחנו יכולות להשתכנע ולהאמין שלעולם לא נשלם על זה. וזה לא יהיה נכון ברבים מהמקרים!

 

[קצרה]

שאלתי לגבי סרטים חרדיים.



הנושא הוא כן חופשי או לא, כי זה טיעון שתמיד עולה בדיוני ההעתקות. ולכן היה חשוב לי לדייק אותו.

לגבי הכמות -
מי מדד כמות של אנשים שנחשפו? איך בודקים את זה?
לי אין את הסרטים האלה, לאחותי אין, לגיסותיי אין. לחברותיי הטובות אין.
מי מחליט ש'לכמות של אנשים יש'?
איך מודדים את הכמות?
גם אם פלונית באה לרב וטוענת בפניו ש'לכולם יש', זה עדיין לא אומר שאכן כמות של אנשים נחשפו.

לגבי הייאוש - אם הבעלים מודיע מפורשות שהוא לא התייאש?

לגבי הכמות של ההעתקות יחליט המעתיק לפי מה שהוא יודע. הרב לא פוסק לגבי מה המצב כרגע בשטח. זה נתון שעל המעתיק לאסוף

בכל מקרה בכל הנוגע לקנין רוחני יש עוד הרבה טיעונים ופסקים לכאן ולכאן בין הפוסקים - הרבה מהטיעונים לא מתחשבים כלל בכמות ההעתקות. ומבוססים גם על טיעונים אחרים.

 

[קליין]

תמיד תהיתי מה ההבדל בין הזכות להעתיק דיסק, לזכות להעתיק ספר.
ישנם דיונים ארוכים בספרי השו"ת על זכויות להדפסה חוזרת של ספרים שכבר יצאו בעבר.
כולל דיני תורה נגד מי שהדפיס ספרים כאלו.
למה לא מסתכלים על העתקת דיסקים באותה צורה?
האיסור על העתקת ספר מעוגן הלכתית. האם לאחר שבן בליעל הפיץ אותו ללא זכויות, נפרצה ההגנה, ומותר לכל אחד להפיץ אותו? למיטב ידיעתי, לא.
מה הסיבה שהיחס ההלכתי להפצת דיסקים שונה?

 

[קצרה]

בנושא הזה צריך זהירות יתרה בהעברתו לפסים מעשיים. הערכה נכונה האם אכן לעולם לא ישלם עליו - איננה פשוטה בכלל.

בקלות רבה אשה יכולה להחליט ולהאמין שבאמת לא תלך ממילא, בגלל סיבות כאלה ואחרות. וייתכן שבאמת כרגע היא לא היתה הולכת.
אך אולי לאחר זמן, היתה מרגישה צורך מוגבר להתאוורר, או היתה שומעת ביקורות טובות שגורמות לה לחשק ללכת, או זוכה באיזו רווחה כספית - וכן היתה הולכת, לולא שכבר העתיקה.

כמה דברים בחיים אנחנו מחליטים שלא, ואחר כך פתאום כן? כמה פעמים החלטנו לא לקנות משהו ובסוף קנינו; לא להרשות לילד -והרשנו; לא לאכול משהו - ואכלנו?

אז לסמוך על עצמנו, שאם כרגע לא נראה שנשלם על זה בכל מקרה, זה אכן מה שיהיה - צריך זהירות גדולה, כנות ומודעות שלא תמיד נמצאים.
ובפרט שהדעה וההרגשה שלנו כל-כך מוטות - כי אנחנו מאוד רוצות כרגע להעתיק. ולכן בקלות רבה מאוד אנחנו יכולית להשתכנע ולהאמין שלעולם לא נשלם על זה. וזה לא יהיה נכון ברבים מהמקרים!

נכון.
זה ענין המסור ללב. כמו עוד הרבה דברים אחרים ונדרשת זהירות.
אבל מי שכעת בטוח שלעתיד לעולם לא יראה - והוא כן עם עצמו ובדק את זה לעומק -
גם אם בעתיד ישתנו התנאים - הוא כבר לא גזל לדעת הפוסקים המתירים.

אישה שבטוחה שזה תחת לרמה שלה ולא לכבודה לראות סרט באולם ואין לה שום מקום לחשוב כעת שאם היא תרגיש צורך להתאוורר או תשמע ביקורות טובות - פתאום יצוץ לה חשק להתבזות במה שבעיניה הוא ביזיון רק כדי לראות את זה-
לא צריכה לחשוש שאולי יום אחד ישתנה המבט שלה על עוצמת הביזיון. כרגע זה המצב שהיא בטוחה שלעולם לא תלך לאולם לצפות בסרט כזה או אחר.

 

[קצרה]

תמיד תהיתי מה ההבדל בין הזכות להעתיק דיסק, לזכות להעתיק ספר.
ישנם דיונים ארוכים בספרי השו"ת על זכויות להדפסה חוזרת של ספרים שכבר יצאו בעבר.
כולל דיני תורה נגד מי שהדפיס ספרים כאלו.
למה לא מסתכלים על העתקת דיסקים באותה צורה?
האיסור על העתקת ספר מעוגן הלכתית. האם לאחר שבן בליעל הפיץ אותו ללא זכויות, נפרצה ההגנה, ומותר לכל אחד להפיץ אותו? למיטב ידיעתי, לא.
מה הסיבה שהיחס ההלכתי להפצת דיסקים שונה?

הדיונים בספרי הפוסקים על ספרים-
הם בנוגע להדפסה מחודשת של הספר המועתק לצורך מכירה ורווחים.
האיסור יהיה תקף בנוגע לכל מי שיעתיק דיסקים או סרטים - וימכור אותם בתשלום לאחרים.
לא זה המצב המדובר פה.

העתקה לצורך עצמי - אין שום הבדל בין ספר לדיסק מי שחושב שמותר להעתיק דיסק לשימוש עצמי מסכים בזה גם לגבי ספר.

 

[אהבת עולם]

תמיד תהיתי מה ההבדל בין הזכות להעתיק דיסק, לזכות להעתיק ספר.
ישנם דיונים ארוכים בספרי השו"ת על זכויות להדפסה חוזרת של ספרים שכבר יצאו בעבר.
כולל דיני תורה נגד מי שהדפיס ספרים כאלו.
למה לא מסתכלים על העתקת דיסקים באותה צורה?
האיסור על העתקת ספר מעוגן הלכתית. האם לאחר שבן בליעל הפיץ אותו ללא זכויות, נפרצה ההגנה, ומותר לכל אחד להפיץ אותו? למיטב ידיעתי, לא.
מה הסיבה שהיחס ההלכתי להפצת דיסקים שונה?

ברוב המקרים כשמעתיקים דיסק - לא מעתיקים מהמקורי , אלא מעותק, וזה שוני אחד חשוב.
וכן, בספרים אין מצב שבו הספר הופץ וכל אחד בלחיצה יכול לשכפל אותו.

 

[מרחבית]

אישה שבטוחה שזה תחת לרמה שלה ולא לכבודה לראות סרט באולם ואין לה שום מקום לחשוב כעת שאם היא תרגיש צורך להתאוורר או תשמע ביקורות טובות - פתאום יצוץ לה חשק להתבזות במה שבעיניה הוא ביזיון רק כדי לראות את זה-
לא צריכה לחשוש שאולי יום אחד ישתנה המבט שלה על עוצמת הביזיון. כרגע זה המצב שהיא בטוחה שלעולם לא תלך לאולם לצפות בסרט כזה או אחר.

אני לא מדברת על חשש רחוק עד לא מציאותי שאולי ישתנה משהו. יש מקרים שאפשר להיות בטוחים ברמה סבירה שלא יוציאו על הדבר כסף לעולם.

אני כן מדברת על הרבה החלטות קלילות הן בענייני העתקת שירים ('אני לא אוציא כסך על זה במילא' - כן? בטוח? גם אחרי תקופה שמאוד יחסרו לך שירים טובים?)
או תוכנות ('אני לא אקנה במילא את התוכנה הזו, אני זקוקה לה לעיתים ממש רחוקות ולא משתלם לי להשקיע בה' - כן ? בטוח? גם כשתקבלי - אולי בימים הקרובים - כמה עבודות משתלמות שדורשות את התוכנה הזו?)
או הופעות ('אין לי כוח להמולה ולדוחק וגם לא כסף מיותר לכן ברור שלא אלך' - כן? בטוח? אולי בעוד חודש יתחשק לך על אף הכסף והדוחק?).

והשאלה שדורשת הכי הרבה יושר וכנות: אם לא היתה ברקע האפשרות של העתקה, גם אז היית בטוחה (שלא תשלמי על זה) באותה מידה כמו עכשיו?

 

[קליין]

הדיונים בספרי הפוסקים על ספרים-
הם בנוגע להדפסה מחודשת של הספר המועתק לצורך מכירה ורווחים.
האיסור יהיה תקף בנוגע לכל מי שיעתיק דיסקים או סרטים - וימכור אותם בתשלום לאחרים.
לא זה המצב המדובר פה.

העתקה לצורך עצמי - אין שום הבדל בין ספר לדיסק מי שחושב שמותר להעתיק דיסק לשימוש עצמי מסכים בזה גם לגבי ספר.

כל אחד מעתיק ומוכר ללקוח אחד - הוא עצמו. למה ללקוח הזה מותר לו למכור?
ואם לדוד שלי יש קובץ דפים של הספר צוואה (ויש לו. בהסכמת הסופר), מותר לי לצלם אותם לעצמי ללא רשות המחבר?

ברוב המקרים כשמעתיקים דיסק - לא מעתיקים מהמקורי , אלא מעותק, וזה שוני אחד חשוב.
וכן, בספרים אין מצב שבו הספר הופץ וכל אחד בלחיצה יכול לשכפל אותו.

זה מה שכתבתי. גם אם מישהו הדפיס ספר בניגוד להלכה, לא שמענו שיבוא מישהו שלישי וידפיס מתוך הספר המודפס ללא זכות, ובכך יפטור את עצמו. מעניין אותי למה בדיסק זה כן עובד.
נניח שאני לוקחת ספר מבוקש, סורקת אותו בתכנה שמעבירה את החומר למעבד תמלילים. מכאן הדרך קצרה להדפסה במהדורה עצמאית. באופן עקרוני, זה לא הרבה יותר מכמה לחיצות.
ההיתר מבוסס על קלות ההעתקה? נניח, עד 20 לחיצות, מותר. למעלה מ 20 לחיצות, אסור?