הנושאים החמים
הנושאים החמים
Without meaning
משתמש מקצוען
-אזהרת ספוליר-
טוב אז כשקיבלתי את הספר מידיה של הספרנית תהיתי כמה עמודים מתוכו אקרא,
הכריכה לא מאד מושכת, משדרת אווירה כבידה משהו, הייתי בטוחה שמדובר בספר סוג מאמרים או סיפורים נושאי מסרים חזקים מדי(מכירים את הספרים האלו?)אבל לקחתי, כי זה היה ספר חדש ולא הכרתי אותו-
ומהרגע שהתחלתי לא הפסקתי,
ספר טוב, פשוט ספר טוב!
כתיבה זורמת, מושכת, סוחפת, מהפנטת, מלהטת, משכיחה עולמות ואיך אומרים?תקראו תבינו!
העלילה בנויה היטב ,מאירה את הנושא המדובר מכל זוית אפשרית,
ו-הגענו לעיקר, התוכן:
אני לא יודעת אם קראתי בחיי ספר שהביא אותי לנקודת הזדהות והבנה עמוקה כל כך כמו הספר הזה,
אז בקצרה-
בעולם ההוא, של הספר, האוזניים משמשות לאיזון הגוף בלבד ,מה שנקרא:שיווי משקל,
וזה אומר ששפת הדיבור היומיומית ,היא שפת הסימנים והאנשים לא מכירים את המושג הכל כך פשוט שאצלינו נקרא:'קולות',
ישנו אחוז קטן של אנשים ,המתויגים כ'לא נורמלים' ,שמרגישים שהעולם 'מדבר' אליהם דרך המח וכשנופל חפץ, לדוגמא, הם 'מרגישים' את הנפילה עוברת להם בעוצמה מצד אחד של המח לצד השני-מה שנקרא אצלינו:'גלי קול',
גיבורת סיפורינו לא מבינה בתחילתו של העלילה איך אנשים לא יודעים את מה שהיא יודעת(או :'שומעים' את מה שהיא שומעת...)והאנשים בתמורה לא מביניים את התנהגותה המוזרה -לפי המושגים שלהם- והיא מוגדרת בהמשכו כחולת נפש.
ישנם הרבה ספרים על חריגים וחריגויות אך ספר כזה עוד לא קראתם ,ספר שמביא את הקורא להבין בפעם הראשונה בחייו מה זה באמת חריגות, הלא נורמלי בספר הוא הנורמלי אצלינו ומאות פעמים במהלך הקריאה רציתי לצעוק על האנשים: מה אתם לא מבינים שהיא בסך הכל שומעת דברים שאתם לא?היא נורמלית יותר מכם!.
היפה בעיני הוא שהסופר/ת (צר לי, לא זוכרת)השתמש/ה בדוגמאות אקטואליות שמשויכות אצלינו ל-'לא נורמלים',החל בתנועות גוף משונות(קפיצות סתם ללא מטרה,הכאה על השולחן,סתימת האוזניים עם הידיים)ממשיך בפחדים בלתי רציונליים(בלונים ברקים כלומר:רעמים....)ונגמר בישיבה על החלון שמתפרשת כרצון להתאבד, הקורא מבין טוב מאד את משמעות כל אחד ואחד מהמעשים ומזדהה איתם אך הסביבה בעולם ההוא לא מבינה, מה שמביא אותנו להיקש הבלתי נמנע למסר שהסופר/ת רוצה להעביר לנו.
גולת הכותרת היא- שבסיום הספר התגנבה לליבי המחשבה:רק רגע,אולי גם כל אותם אנשים אוטיסטים,היפריים ואפילו חולי נפש הם בעצם יותר נורמליים מאיתנו?אולי יש להם יכולות שלנו אין וגם אין לנו דרך לדעת על היכולות האלו???
פחות אהבתי :
הסיום-אומנם אני לא חובבת הפי אנד והסיום של הספר, המשקף את מציאות חיינו והופך את המסר לחזק וחד יותר הוא בדיוק הסוג החביב עלי- ריאליסטי ומציאותי , אבל בכל אופן לאורך כל הדרך חיכיתי למשהו אחר ציפיתי לאיזה מדען גאון ומלא אמביציה שיחליט לחקור את הענין וימצא הוכחות מדעיות לקיומם של גלי הקול חיכיתי להכרה של האנשים שהלקויים-טובים יותר(משהו נוסח:'ילדי דינור', יעל רועי(?))
חיכיתי והתאכזבתי- אך אין ספק שדווקא באכזבה הזו טמון העוצמה הנדירה של הספר.
טוב אז כשקיבלתי את הספר מידיה של הספרנית תהיתי כמה עמודים מתוכו אקרא,
הכריכה לא מאד מושכת, משדרת אווירה כבידה משהו, הייתי בטוחה שמדובר בספר סוג מאמרים או סיפורים נושאי מסרים חזקים מדי(מכירים את הספרים האלו?)אבל לקחתי, כי זה היה ספר חדש ולא הכרתי אותו-
ומהרגע שהתחלתי לא הפסקתי,
ספר טוב, פשוט ספר טוב!
כתיבה זורמת, מושכת, סוחפת, מהפנטת, מלהטת, משכיחה עולמות ואיך אומרים?תקראו תבינו!
העלילה בנויה היטב ,מאירה את הנושא המדובר מכל זוית אפשרית,
ו-הגענו לעיקר, התוכן:
אני לא יודעת אם קראתי בחיי ספר שהביא אותי לנקודת הזדהות והבנה עמוקה כל כך כמו הספר הזה,
אז בקצרה-
בעולם ההוא, של הספר, האוזניים משמשות לאיזון הגוף בלבד ,מה שנקרא:שיווי משקל,
וזה אומר ששפת הדיבור היומיומית ,היא שפת הסימנים והאנשים לא מכירים את המושג הכל כך פשוט שאצלינו נקרא:'קולות',
ישנו אחוז קטן של אנשים ,המתויגים כ'לא נורמלים' ,שמרגישים שהעולם 'מדבר' אליהם דרך המח וכשנופל חפץ, לדוגמא, הם 'מרגישים' את הנפילה עוברת להם בעוצמה מצד אחד של המח לצד השני-מה שנקרא אצלינו:'גלי קול',
גיבורת סיפורינו לא מבינה בתחילתו של העלילה איך אנשים לא יודעים את מה שהיא יודעת(או :'שומעים' את מה שהיא שומעת...)והאנשים בתמורה לא מביניים את התנהגותה המוזרה -לפי המושגים שלהם- והיא מוגדרת בהמשכו כחולת נפש.
ישנם הרבה ספרים על חריגים וחריגויות אך ספר כזה עוד לא קראתם ,ספר שמביא את הקורא להבין בפעם הראשונה בחייו מה זה באמת חריגות, הלא נורמלי בספר הוא הנורמלי אצלינו ומאות פעמים במהלך הקריאה רציתי לצעוק על האנשים: מה אתם לא מבינים שהיא בסך הכל שומעת דברים שאתם לא?היא נורמלית יותר מכם!.
היפה בעיני הוא שהסופר/ת (צר לי, לא זוכרת)השתמש/ה בדוגמאות אקטואליות שמשויכות אצלינו ל-'לא נורמלים',החל בתנועות גוף משונות(קפיצות סתם ללא מטרה,הכאה על השולחן,סתימת האוזניים עם הידיים)ממשיך בפחדים בלתי רציונליים(בלונים ברקים כלומר:רעמים....)ונגמר בישיבה על החלון שמתפרשת כרצון להתאבד, הקורא מבין טוב מאד את משמעות כל אחד ואחד מהמעשים ומזדהה איתם אך הסביבה בעולם ההוא לא מבינה, מה שמביא אותנו להיקש הבלתי נמנע למסר שהסופר/ת רוצה להעביר לנו.
גולת הכותרת היא- שבסיום הספר התגנבה לליבי המחשבה:רק רגע,אולי גם כל אותם אנשים אוטיסטים,היפריים ואפילו חולי נפש הם בעצם יותר נורמליים מאיתנו?אולי יש להם יכולות שלנו אין וגם אין לנו דרך לדעת על היכולות האלו???
פחות אהבתי :
הסיום-אומנם אני לא חובבת הפי אנד והסיום של הספר, המשקף את מציאות חיינו והופך את המסר לחזק וחד יותר הוא בדיוק הסוג החביב עלי- ריאליסטי ומציאותי , אבל בכל אופן לאורך כל הדרך חיכיתי למשהו אחר ציפיתי לאיזה מדען גאון ומלא אמביציה שיחליט לחקור את הענין וימצא הוכחות מדעיות לקיומם של גלי הקול חיכיתי להכרה של האנשים שהלקויים-טובים יותר(משהו נוסח:'ילדי דינור', יעל רועי(?))
חיכיתי והתאכזבתי- אך אין ספק שדווקא באכזבה הזו טמון העוצמה הנדירה של הספר.
נערך לאחרונה ב:
