• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

דרוש מידע ניכור הורי

מצב
הנושא נעול.

ZX

משתמש מקצוען
זה לא מדוייק
כי אני אפי' יעיד על עצמי שכבר התחלתי לדמיין
הפורומים העיתונים וכו' מפוצצים בנרכסיסזים וכו'
כאילו משהו גילה את תגלית המאה...
מצד אחד טוב שמפוצצים כל במה בנושא הזה. מצד שניח זה עלול לגרום לדמיונות לאנשים......
שביל זהב אני לא חושב שיש, אבל זה דבר מספיק חשוב כדי להעלותו לפרונט.
 

DvoraVidman

משתמש סופר מקצוען
יש כזה מושג ניכור זוגי?
לא יודעת אם אני מגדירה את זה נכון...
שאחד מבני הזוג מסית את בן הזוג השני נגד ההורים שלו - של בן הזוג השני.
למשל שהבעל מסית את האישה נגד ההורים שלה, ומרחיק אותה מהם
קוראים לזה ניכור?
אם לא, אז איך קוראים לזה?
זה אחד מהסימנים של אלימות זוגית.
אישה שחווה את זה, חשוב שתפנה לאחד מהמוקדים שמסייעים לנשים במעגל אלימות.
 

rrrrrrrrrrrrrr

משתמש פעיל
מחילה, אפשר להוסיף משהו? בציבור החרדי בדר"כ לא מתגרשים בטוב, הערך של חיי הנישואין שלנו גבוה ומבוסס בהרבה, ככה שבדר"כ כשכבר מתגרשים מדובר בסיפור סבוך מאוד. ואז, לא יעזור לנאום על דרכים מכובדות לעשות זאת... מקווה שהייתי ברורה.
 

שומע בקול ד'

משתמש פעיל
אה תודה
אין צורך
אני עיתונאית ורוצה לחקור את הנושא
נושא מאד חשוב
נושא חשוב מאד וכאוב מאד.
בכל מקרה לגופו כדאי לוודא שהסיבה שהילדים ניתקו קשר מהאב/אם
היא באמת רק בגלל ניכור
ולא כי הוא/היא נרקיסיסט/אלים/בעייתיות אחרת.
תמיד הצד המנוכר יצעקו שיש ניכור
ואולי אף יציגו שלל אנקדוטות
אבל יתכנו עוד סיבות שיגרמו לילדים לנתק קשר מהורה.
 

ZX

משתמש מקצוען
מחילה, אפשר להוסיף משהו? בציבור החרדי בדר"כ לא מתגרשים בטוב, הערך של חיי הנישואין שלנו גבוה ומבוסס בהרבה, ככה שבדר"כ כשכבר מתגרשים מדובר בסיפור סבוך מאוד. ואז, לא יעזור לנאום על דרכים מכובדות לעשות זאת... מקווה שהייתי ברורה.
גם וגם וגם. יש מכל המינים.
 

120161

משתמש מקצוען
@rrrrrrrrrrrrrrrrrrr העלת אפשרות בהחלט רלוונטית
זה דיון חשוב שיכול להכיר למי שלא מודע
ניתוק מהורים יכול להיות משני כוונים
בן זוג (הפרעת אישיות /נרקיסיסט) דורש התנתקות בשביל לשלוט
או ילד שסובל מהורה ...ומקבל הכוונה רבנית ופסיכולוגית להתנתק (רצוי לזמן מוקצב)

לא סותר שמי שרואה מקרה שאינו נוגע לו
שידע שכמעט אין סיכוי שיבין מי צודק ומי נוהג נכון
מכירה מקרה שפשוט נוח לילדים לגור תקופה אצל הורה אחד ואין ניכור ב"ה
 

DvoraVidman

משתמש סופר מקצוען
יש מוקדים טובים ואשריהם.
אבל לפעמים הולכים רחוק ואם מתברר שזה דבר קטן אז ההיסחפות גורמת יותר נזק מתועלת.
אין הרבה סיכוי שניתוק של בת מהוריה או בן מהוריו, הם "דבר קטן".
אם יש סיבות טובות, כמו למשל חמות נרקיסיסטית, אז גם כן יש צורך בטיפול משפחתי....
אין שום היסחפות בהתקשרות עם איש מקצוע אמין.
 

#מולטי#

משתמש מקצוען
@רות גולדבלט יש לך לשלוח לי הודעה פרטית? אקשר אותך עם מישהי שעוזרת לנשים במצב הזה, תוכלי לקבל ממנה הרבה מידע בתחום.
 

120161

משתמש מקצוען
שני כוונים קוטביים בהקשר הנרקיסיסטי
יכולות להיות הרבה סיבות נוספות!
 

ZX

משתמש מקצוען
אין הרבה סיכוי שניתוק של בת מהוריה או בן מהוריו, הם "דבר קטן".
אם יש סיבות טובות, כמו למשל חמות נרקיסיסטית, אז גם כן יש צורך בטיפול משפחתי....
אין שום היסחפות בהתקשרות עם איש מקצוע אמין.
אסביר.
ממש לא בטוח שבהסתכלות רציונלית מדו' בכלל בניתוק של בת מהוריה. אמוציונלית וזה לגיטימי מרגיש כך. ולכן כניגשים למכון כזה או לארגון כזה נכון שהמטפל עצמו אדם אמין אבל השם של הארגון או המכון.....
 

DvoraVidman

משתמש סופר מקצוען
אסביר.
ממש לא בטוח שבהסתכלות רציונלית מדו' בכלל בניתוק של בת מהוריה. אמוציונלית וזה לגיטימי מרגיש כך. ולכן כניגשים למכון כזה או לארגון כזה נכון שהמטפל עצמו אדם אמין אבל השם של הארגון או המכון.....
לא הבנתי את הנזק הנגרם מפניה לארגון או למכון.
 

ZX

משתמש מקצוען
לא הבנתי את הנזק הנגרם מפניה לארגון או למכון.
אם פונים לאדם שמטפל בשלל נושאים ולא רק בנושא אלימות זוגית אז אין נזק.
אבל כשפונים למכון \ ארגון שמטפל רק \ בעיקר באלימות זוגית זה מעמיד את הצד השני- בן \ בת הזוג במקום מאוד מואשם בהאשמה מאוד חמורה שלא תמיד יש לזה הצדקה.
ואין בדברי שום שלילת לגיטימציה לתחושה של אדם שחושב שנפגע מאלימות זוגית. או שלילת לגיטימציה ממכון כזה או אחר.
זה דבר חשוב והכרחי ומאידך רגיש מאוד ומסוכן.
 

120161

משתמש מקצוען
לצערנו יש הפרעות אישיות ויש בעיות נפשיות
הלוואי שזה יהיה באחוז אפסי...
בהחלט צודקת שלא בריא להעמיד במבחן את בן הזוג היקר
עם זאת מי שגדל בחסות הפרעה נפשית סמויה
מאושר כל יום שבן זוגו נורמלי (עם החסרונות)
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

חלפו כבר כמה וכמה חודשים בהם דחיתי שוב ושוב את קיומה של ההבטחה שנתתי כאן לפרט קצת על תהליך הוצאת ספר ועל תובנות שליקטתי לאורך הדרך.
אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים והמבצע של הספר "יחידאי" ב"אור החיים" בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי..

ראשית כל חשוב לי לומר שחלק גדול, אולי רובו, של החומר שנצטבר במוחי הוא מחיטוט מעמיק בפורום הזה. מפוזרים בו באמת אוצר עצום של ידע. אני לא זוכר את מקורו של כל דבר, כך שאם אתם מזהים משהו משלכם אז כנראה שזה באמת ממכם, והקרדיט לא הושמט במתכוון.
עוד הדגשה חשובה, אני אכתוב כאן על ספרי פרוזה, קרי ספרי מתח ודרמה. אין לי מושג וידע בכלל על נורמות בספרי קודש, סיפורים קצרים, ספרי עיון, ילדים, שירה או כל דבר אחר.
ודבר אחרון - המחירים שכתבתי הם על פי התרשמותי וניסיוני. בהחלט יתכנו שינוים ואפילו גדולים בין מה שכתבתי לבין המציאות (בכל זאת המיתון בעקבות המלחמה, הטילים מידידינו ה"חותים" ובעיקר הקריסה של השלטון הסורי, ייקרו כמו כל דבר במשק את מחירי חומרי הגלם של מערך העימוד, ההגהה, והעיצוב. שלא לדבר על שינוע של גלילי הנייר אל בתי הדפוס. כידוע הנהגים כולם במילואים)

ונתחיל...

אז ראשית כל צריך שיהיה בידכם כתב יד.
בעידן הנוכחי הכוונה כמובן לטקסט מוקלד שלם של הספר בגרסתו הראשונית.
הספר, אותו הגיתם בלילה אל מול לבנה מלאה ובוהק כוכבים, ומאז טרחתם והקלדתם ומחקתם ושוב כתבתם וטפטפתם את תמצית נשמתכם בלילות ארוכים וקרים נטולי ירח.

על כמה מילים מדובר בשביל לזכות בתואר "ספר"? תלוי את מי שואלים.
בעולם העריכה אין קצבה למילים, העיקר שכל מילה מוצדקת ונחוצה לעלילה. כי בעיני העורך הספר צריך להיות מושלם בכתיבתו.
אבל בעולם המולי"ם ההסתכלות היא שונה לחלוטין. שם הכסף מדבר, ואותם מעניין מה יגרום ללקוח פוטנציאלי להרים, לדפדף ולרכוש את הספר שלכם. והקונים... מה לעשות... מתעניינים (גם) במספר העמודים של הספר המדובר.
לא פחות מחמש מאות, ותודה ששאלתם.
ואם כבר התעניינתם, אז מדובר בכמאה אלף מילים. 230 מילים לעמוד כפול 440 עמודים (היי, דיברת על 500 ! אני זוכר, אבל תנו קצת כבוד לדפי השער והקרדיטים, חצאי עמודים שבתחילת וסוף פרק, תודות, ועוד כמה כאלה.

ומה אם יצא לי רק שמונים אלף? בואו לא נתקע בזוטות. קצת משחק בעימוד, שינוי גודל הספר (ידעתם שישנם כמה גדלים?) והנה הספר כבש את יעד החמש מאות הנחשק.
ואם יצא לי רק שישים אלף? כנראה שסגרתם קצוות מוקדם מידי ועליכם להרחיב את העלילה ולהוסיף עומקים ורבדים נוספים. או לעבור לכתיבת סיפורים קצרים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך - אם אתם לא מהסגנון ששופך מילים מיותרות בכל סצנה, בעריכה יתווספו בדרך כלל עוד אלפים רבים של מילים.
בעיקרון פה כבר אפשר לדבר על אבן הנגף בדרכם של ספרים וסופרים רבים וטובים - הוצאות לאור, אבל אולי נשאיר את זה לסוף.

אז בואו נדבר על עריכה.

ישנם שני סוגים עיקריים וכל אחד נוגע בתחום אחר. (ישנו גם ליווי של עורך לאורך כתיבת כתב היד, אבל הוא יקר בהרבה ואני לא באמת יודע עליו, מעבר לכך שהוא קיים).
העריכה היקרה יותר היא העריכה הספרותית.
בעריכה הזו העורך יכנס אתכם לעובי העלילה, ינתח כל קטע האם הוא נצרך ונכון לעלילה, האם הדמויות יושבות היטב. עורך איכותי גם יצביע על סתירות לוגיות וחורים בעלילה.
מחיר – 8000 ₪ ומעלה.
נחיצות – לא מוכרחים. לעיתים קבוצת קוראים (קוראי בטא בלעז. אפשר להסתפק גם בבני משפחה שמורעלים על קריאה) יספקו את השאלות לא פחות טוב. שבו ולושו את כתב היד שוב ושוב, פתרו את הבעיות עליהם הצביעו הקוראים. כשתהיו סגורים על עצמכם שזהו זה, זה הספר ויותר אתם לא נוגעים בו, תעברו עליו עוד פעם, ועוד פעם אחת, ואולי עוד אחת ותעבירו בתחושת בחילה עמוקה לעריכה הלשונית.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך: אם החלטתם להשקיע בעריכה מקצועית, נהלו שיחה מעמיקה עם עורכים אפשריים, בקשו שמות של ספרים קודמים שערכו, נסו לברר אצל הסופרים על העבודה איתם וודאו שהם מחבבים ומתחברים לסוגת הספר, והכי חשוב – שיש לכם כימייה ונעים לכם לנהל תקשורת, אתם עומדים לעבוד יחד תקופה ממושכת וכדי שהספר שלכם יהיה מושלם כדאי שתעבדו טוב יחד.
אצלנו ב"יחידאי" – כמות השאלות והדיוקים שאספנו ממכם כאן בפורום, ומבני משפחה שקראו את הטיוטה הראשונית, הזניקו את הספר המון! בתוספת לעריכה.

ונעבור לעריכה הבסיסית ומחויבת המציאות, העריכה הלשונית.
כי אתם אומנם סופרים מחוננים בעלי שאר רוח, אבל דקדוק לשוני וניסוח מדויק של כל משפט זה לא בהכרח כוס התה שלכם (לימונית לואיזה עם קמצוץ זעתר ,הקומקום על השיש החלבי, ממש תודה, ותכינו גם לכם).
כולנו מכירים את הסופרים שחיפפו בעריכה הזו והמקום העגמומי שמבלים בו הספרים שלהם מהבוקר שלמחרת הקניה ועד ימינו אנו.
מחיר – 2000 ₪ ומעלה.
נחיצות – חובה.
אצלנו ב"יחידאי" – העריכה הלשונית בוצעה אצל אותה עורכת מעולה @ליאורהA במקביל לעריכה הספרותית. אבל זה ממש לא חובה, כדאי לברר אצל העורכים עצמם מה נכון יותר.

סיימתם עם העריכה הלשונית, מזל טוב. הגיע הזמן לעמד.

אבל רק רגע – לפני העימוד חשוב לעבור על הספר ביסודיות ולהגיה כל טעות הקלדה. תמיד ישנם כאלו, ומומלץ לתת למישהו מקצועי שיעשה את זה כמו שצריך.
עלות – חינם בעצמכם / 500 -1000 ₪.למגיה מקצועי.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – תשאירו בדד ליין כמה ימים, תדפיסו כמה עותקים של הספר במדפסת ביתית וחלקו בין בני משפחה. תמיד ישנן שגיאות כתיב, כן, גם אחרי הגהה.

עימוד זה בחירה של גופן נכון לספר (בספרי מתח יש כמה קלאסיים) המעמד ייתן לכם לטעום מן העמודים הראשונים דוגמא או שתיים, וגם לשמות פרקים וכו'.
מחיר – השוק פרוץ לחלוטין. יש מעמדים מקצועיים וותיקים שלוקחים כמה שקלים בודדים לעמוד וישנם חסרי וותק וניסיון שדורשים פי 5 (!) מהם. אז כמו בכל הזמנת איש מקצוע, תעשו השוואת מחירים יסודית!! אלא אם כן החבר הכי טוב שלכם שלכם הוא אילון מאסק.
נחיצות – חובה. נסו להדפיס טקסט לא מעומד באופן מקצועי, העיניים שלכם ייראו עם דלקת חריפה אחרי ארבע דקות, והפיהוקים יחרידו את השכנים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – בצעו את העימוד אחרי ההגהה הסופית. כל שינוי עשוי לעלות את המחיר, וגם אם המעמד ממש נחמד לא נעים להטריח אותו מידי הרבה...
אצלנו ב"יחידאי" – העימוד על ידי @BRIZA היה הוגן, מהיר, סבלן ומקצועי, אבל לא אצל כולם זה כך. קחו לכם זמן לעשות אותו בנחת. ועשו עוד הגהה אחת קטנה בסוף. מדהים כמה שגיאות משתרבבות לכל ספר שהוא.

ועכשיו לעיצוב כריכה.

גם פה יש עולם שלם של מחשבה המכוונת בעיקר לעין של לקוח פוטנציאלי בחנות, כי כידוע הרמת הספר הוא הצעד הראשון לרכישה, וזה לא יקרה בלי שהספר יצוד את עינו. ומה יצוד אותה אם לא הכריכה המרמזת לו שבספר הזה טמון הכלב/ הגופה/השידוך/ הפנטזיה ה...
מחיר – אני לא יודע בוודאות אבל נדמה לי ש בערך 1500 ₪ ומעלה. הטרנד הנפוץ אצל סופרות מוכרות הוא פנייה לרכזות מגמות גרפיקה בסמינרים שמציעות את הספר לתלמידות המגמה כפרויקט השנה שלהם, הסופרת בוחרת מבין כמה סקיצות שהגישו את הסקיצה שדיברה אליה והתלמידה הנבחרת מלטשת בהכוונת המורה המנוסה עד לכריכה המושלמת.
הסופרת קיבלה עיצוב מקצועי בתמורה לכמה ספרים חינם לכשיצא הספר לאור. התלמידה הרוויחה ציון גבוה במסלול + ניסיון ופרסום בקרדיטים שבשער הספר.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי באמצע הדרך – אין יותר דבר כזה שנקרא "עותק שמש"!! בית הדפוס מקבל את החומר המעומד +הכריכה והספר מודפס בבת אחת במאות עותקים.
אצלנו ב"יחידאי" – המעצבת בכשרון רב ( @אוריה ; ) ) הייתה צריכה בלחץ של זמן, להדפיס בבית דפוס פרטי עותק של הכריכה ולדייק את הגוונים שוב ושוב, עד שהם יצאו לשביעות רצונה. גם כאן קחו לכם זמן לעשות את זה בנחת. אחרי הכול לא כל יום מוציאים ספר...

אז זהו הספר מוכן לרדת לדפוס.
רק נשאר מי שישווק אותו ויעמוד מאחוריו.

ישנם כמה סוגים של הוצאות לאור.
כלל יסוד בתחום – הוצאה לאור הוא עסק לכל דבר וענין, וכפי שהתבטא אחד מגדולי המולי"ם בשיחה עם אשתי "כמו בכל עסק, הדבר היחיד שמשנה זה מה יכניס יותר כסף לקופה.
היותר מוכר ונחשק הוא ההוצאה לאור של רשתות חנויות הספרים. היותר מוכרות בציבור שלנו הם "אור החיים" ו "יפה נוף". (למען האמת "יפה נוף" פחות מחבבים סופרים עם ספר ביכורים לעומת "אור החיים" שדווקא כן.) הם מכירים היטב את השוק ושולטים בנתח גדול במכירות.
השלב הראשון זה לפנות אליהם, די קשה לקבל מהם תשובה חיובית. אם הם הסכימו, תחתמו איתם מהר על חוזה בלי לחפור יותר מידי באותיות הקטנות. הם עובדים בדרך כלל על פי הכלל שהוצאות העריכה וההדפסה על הסופר והשיווק והפרסום עליהם. עוגת הרווחים מתחלקת בין הסופר להוצאה על פי אחוזי רווח שנחתמו בחוזה.
טיפ שאספתי באמצע הדרך – שבו רגע ותגדירו עם עצמכם במשפט, מהי הבשורה של הספר לעולם. עכשיו נסחו את זה בשפה של מכירות ותשלחו את זה בשורת הנושא במייל. המולי"ם מקבלים פניות עם עשרות רבות של "כתבי יד" בשנה, חפשו את הדרך לבלוט.
אצלנו ב"יחידאי" – כך עשינו בפניה ל"אור החיים" ונענינו מיד (הוא אמנם יצא במסגרת פרויקט ה"וירטואוזיות" – סופרי דור העתיד של השנה שעברה, אבל זה כבר סיפור אחר).

ישנם גם הוצאות בתשלום כמו "קולמוס" ו"טקסט רץ" ועוד רבים, הם בעיקרון מקבלים כל ספר שתואם את רוח ההו"ל מהסיבה הפשוטה שהם מקבלים מראש סכום קצוב וללא שום קשר למכירות. בין אם הספר מכר עותק וחצי ובין אם מכר עשר מהדורות.
גם כאן העלויות כולם יוצאים מכיסו של הסופר.

ישנה אופציה שלישית והיא פתיחת הוצאה לאור פרטית. אבל זוהי אופציה שקיימת יותר אצל סופרים ותיקים שמכירים את עולם הספרים והשיווק היטב והחנויות ירדפו אחריהם כמו מ. קינן למשל שמשווקת את ספריה תחת הו"ל פרטית בשם "עלים".

וישנה גם אופציה רביעית והיא מכירה של זכויות הספר תמורת סכום מסוים להוצאה לאור. לא מומלץ וגם לא מכיר מספיק, וכפי שכתב מישהו "אם הציעו לכם על זה כסף, כנראה שזה שווה יותר".
אז כמה יעלה לנו התענוג – הדפסה זה הכסף הגדול. עלות הדפסה של מהדורה – 1000 עותקים בין 12 ל 18 ₪ לספר, תלוי במספר עמודים ועובי הנייר (כן, ישנם עוביים שונים בבית הדפוס, בהתאם לצורך של הספר להיות עם מספיק נוכחות על המדף...).
אם מכרתם 600 – 700 ספרים כיסיתם את העלויות, מכאן ואילך הספר מתחיל להניב הכנסה שקטה ונאה.

לסיום, בואו נדבר על לוחות זמנים – העונות שבהם הספר משווק ונמכר הם פורים עד פסח ואמצע אלול עד סוכות.
בכסלו ישנם מכירות במחירי מבצע וכך גם בחודש הספר. (בדר"כ באזור תמוז). בשאר הזמן הספר נמכר בטפטופים עדינים.

אז אם אתם מעוניינים להוציא ספר לפסח, בנחת וכמו שצריך, כדאי מאוד שכתב היד יהיה כבר גמור בסוכות.
עריכה ספרותית ולשונית - רגועה לוקחת שלושה חודשים לפחות.
עימוד – שבועיים לפחות. בנחת אולי אפילו יותר
הגהה - כמה ימים – שבוע וחצי.
עיצוב כריכה – במקביל לעריכה + שבועיים לפחות בסוף.
ירידה לדפוס ועד לחנויות - שבועיים.

סך הכל חמשה חודשים – בנחת, שלושה חודשים – עם הלשון בחוץ.
טיפ שאספתי באמצע הדרך –
תעשו את זה בנחת. אם לא הספקתם לעונה הזו, חכו חצי שנה ותוציאו את הספר שלכם בלי עיגולי פינות ותחושת החמצה.
אצלנו ב"יחידאי" – ה"דד ליין" לא היה לטובתנו. והיינו בלחץ זמנים מטורף! היו הרבה קיצורי דרך ולילות טרופי שינה של עריכה אינטנסיבית, דיוקים בעימוד, בכריכה, הגהה וכו'
אצלנו ב"דולאן" (הספר הבא בסדרה) – למרות הלחצים של המו"ל, אשתי כותבת על פי לוח זמנים שיאפשר בעז"ה הוצאה לאור בנחת, עם דיוק מושלם ככל האפשר ובלי קיצורי דרך.

מקווה שהועלתי לכם, והקלתי במשהו במסע של הספר הראשון שלכם.
מחכה לפגוש אותו על השולחן בחנות.
בהצלחה!!
נעים מאד, כייף לשתף לראשונה, בהתרגשות גדולה, סיפור שטרחתי לכתוב לאיזו תחרות.. ומרגישה שיש לו ייעוד להוסיף אור וחיזוק בעולם. תהנו.
שלושה שותפים באדם/הודיה בושארי

***

יש סיפורים מרגשים, יש סיפורים מחזקים, ויש סיפורי השגחה, בסיפור המוגש לפניכם יש את מכלול הדברים, כי הוא סיפור שקרה באמת!

***


לאמא שלי יש בספה שקע, 30 שנה שאמא שלי יושבת במקום הקבוע שלה, זר לא ישקע.

אני יושבת מולה על הפוף שלי. מדברת בהתלהבות והיא מקשיבה.

אתמול חזרתי מסופ''ש בסמינר ''ערכים'' לרווקות. והלב שלי דופק מאז בקצב אחר.

אני מספרת לאמא בעיניים נוצצות על האור של דרך התורה, איך גמלה בליבי ההחלטה לזרוק את כל הבגדים שלי לפח, ולצאת לדרך חדשה, לחזור בתשובה...

אמא שוקעת בספה עוד יותר, כעס מבעבע בה, אני מזהה מאוחר מידי שהיא לא אוהבת שום אור שנדלק בי.

היא מזדקפת, מתחילה למנות את כל מה שלא מוצא חן בעיניה. מורידה שלטרים.

אחד: החצאית המוזרה שאני לובשת.

אחד ושתיים: הבגדים שאני רוצה לזרוק.

אחד ושלוש: "כסף לא גדל על העצים!"

אחד וארבע: "לפחות תמסרי את הבגדים, אם לא למכור..."

אני מרימה עיניים לאמא, עיניי נפגשות בעיניה. לא חשבתי שתיקח כ''כ ללב.

"אז מה?" היא שואלת בשקט "נסעת עד נתניה כדי שיבלבלו לך את המוח?!" אכזבה שזורה בקולה.

"תמיד היית שקולה ואינטליגנטית" היא מרימה להנחתה "אני מתפלאת עלייך, ככה ליפול בפח??"

הפנסים בעיניים שלי נדלקים שוב, קוראים לזה ''אורות''.

"חבל שלא באת איתי אמא!" אני מנסה למתן את הקול המתלהב שלי, "זו השבת הראשונה ששמרתי, ואפילו לא הרגשתי איך שהזמן עבר... ההרצאות היו כאלה עמוקות..."

"טוב שלא טבעת" אמא צינית, ואני ממשיכה בחצי טון "גיליתי שם את בורא עולם, את התורה הקדושה---"

"זה ברור שיש בורא לעולם!" אמא קוטעת אותי, ואני מתכווצת לתוך הפוף. נוגעת ברצפה.

"ומה קשור בורא עולם לחצאית שאת לובשת? את נראת כמו עם וילון אמבטיה!"

אני מסמיקה בשביל החצאית של דנה, התחננתי שתתן לי אותה אחרי הסימפוזיון של מוצ''ש, דווקא אהבתי אותה ממש.

הפנסים בעיניי נכבים. "החצאית..." אני משלבת אצבעות, משפילה עיניים... "כי לא הייתי מסוגלת לצאת מהמלון כמו שהגעתי לשם..."

"ואז מה?" ממשיכה אמא להקשות "ואז עלה איזה רב ולימד אתכן שצריך לזרוק את הבגדים לפח? זה מה שמלמדים הרבנים שלך?"

הדלת נפתחת, ואני נעמדת, מתכוננת לברוח מהמשפט שדה שנכפה עלי.

"היי יפיתוש!" אבא נכנס נושק למצחי. "ברוכה הבאה יקירה! איך היה בנופש?"

"זה לא נופש אבא" אני צוחקת, מפשירה מהמתח שהיה עד עכשיו, "זו שבת ערכים..."

"ערכים?" אבא מרים גבה.

"בוא תשמע עם איזה ערכים חזרה הילדה שלנו" אמא לא משחררת...

אני נאנחת. מתיישבת בחזרה על הפוף, שנאנח גם הוא.

שניהם מולי מביטים בי בשאלה, "ככה כנראה מרגישים בבית דין של מעלה" אני נזכרת באחת ההרצאות ששמעתי.

אמא קוטעת את זכרונותיי.

"הרב אמר ליפית שאסור לה ללבוש יותר את הבגדים שלה, מכנסיים גופיות וכל השאר,

אבל גם אסור לה..." הקול של אמא עולה טון. "אסור לה למכור או למסור לאחרות כי זה נקרא....הכשלה" אמא מנסה להיזכר במילה הנכונה.

"להכשיל" אני מתקנת בשקט.

"להכשיל את מי?" אבא לא מבין.

השתרר לרגע שקט. אני יודעת שזה קרב אבוד מראש.

הורי אנשים מדהימים, שעובדים מהזריחה עד השקיעה כדי לפרנס את הבית.

דואגים כל הזמן שיהיה לי טוב, ולא יחסר לי דבר.

תמיד לבשתי בגדים יפים, ואפילו מותגים. כדי שארגיש שווה, שאהיה כמו כולן.

ועכשיו, איך אסביר להם שאסור לי להעביר את הבגדים שלי לאחרות, כי הן תכשלנה בבגדים לא צנועים, מחוסר ידיעה, בדיוק כמו שאני לא ידעתי עד השבת האחרונה...

"ולכן, אני מתכננת לרוקן את כל הארון שלי, זורקת הכל לפח... בלי נדר..." אני מסיימת להסביר, מייחלת שיבינו.

"מי זה נדר?" אבא מתחיל לאבד את הסבלנות ואמא נעמדת מניחה ידיים על המותניים ומסכמת:

"עם נדר, בלי נדר" היא מתחילה לצעוד למטבח "עכשיו! אני לוקחת אשפתון ענק, וממלאה בו את כל הבגדים שתכננת לזרוק, מחר אני מוכרת אותם לחברות שלי בעבודה!"

"אתה שומע?" אמא ממשיכה מהמטבח, "רק שבוע שעבר היא קנתה מאילת חליפה מעור ב1,000 שקל"

אבא מביט בי, לא מבין מה עובר עלי... ואני מייחלת שהפוף יבלע אותי, גיליתי את האור, וכל כולי בחושך...

אמא תולשת אשפתון מהגליל ואומרת ברצינות תהומית: "כתוב בעשרת הדיברות "בל תשחית" היא מדגישה את המילים "את זה הרבנים שלך שכחו ללמד!"

הפוף נקרע. כל הכדורים מתגלגלים מצחוק. גם אני.

"אויי... אמא, את מצחיקה" אני לוקחת את המפתחות והארנק ויוצאת מהבית.

בורחת כשהגזר דין מתממש. גם ככה קשה לי.

***

פוסעת בשדרה החשוכה, האוויר חם והרוח כמו מתעקשת להעיף אותי לאחור,

אני לא נכנעת לה, הולכת כנגדה, ממצמצת מול החולות שמנסים להיכנס לי לעיניים, להפריע לי להיאבק.

שיר עולה בי, אני מגרדת את קצה הזיכרון, מאיפה השיר הזה מוכר לי, אהה כן.. שרנו אותו בליל שבת בבית כנסת, הוא היה ארוך עם מילים קדושות כאלה, אני זוכרת שהביאו לי סידור וכל המילים היו כתובות שם.

אני מחליטה לצעוד לבית הכנסת השכונתי, שם בוודאי אמצא סידור.

מנסה להכריח את עצמי להיזכר לפחות ב-2 מילים כדי שאדע מה לחפש, מערבולת של מילים בראשי, ואין לי קצה חוט.

נזכרת שאמרו לנו שאפשר לבקש מבורא עולם כל מה שרוצים וצריכים, אפילו דבר קטן ולא חשוב.

זה מרגש אותי ואני מחליטה לנסות.

"אבא שבשמים" אני נושאת עיניים לשמים השחורים "יש שיר קדוש שאני לא מצליחה להיזכר בו... ו.. אני צריכה מילה או שתיים כדי שאדע מה לחפש..."

ואז זכרון מתוק עולה בי, אני נזכרת שהיו 2 מילים שגרמו לי לדמוע, 2 מילים שכל בחורה חולמת לשמוע..."בואי כלה בואי כלה" רק לא לבכות עכשיו, אני עוצרת את הדמעות.

"בואי כלה בואי כלה" הדמעות מדגדגות לי שוב כשאני עומדת מול הדלת הכבדה תוהה אם מותר לי להיכנס פנימה.

"סליחה את צריכה עזרה?"

אני מנתרת לאחור בבהלה, איש מבוגר הדור פנים עומד למולי, מחכה לתשובתי.

"אמ.מ. סליחה, כן" אני מנסה לארגן את מילותיי, "אני צריכה שיר, שכתוב בסידור שיש בו את המילים ''בואי כלה'', אין לי סידור חשבתי לחפש כאן בבית הכנסת..." אני משפילה את עייני במבוכה.

העיניים של האיש מאירות, הוא מחייך חיוך גדול ומבקש: "תמתיני כאן, אני אביא לך את מבוקשך"

הוא נכנס לבית הכנסת, וחוזר כעבור דקה עם סידור פתוח.

"שם עזרת הנשים" הוא מצביע על דלת לבנה שנמצאת בצד. "תוכלי להניח את הסידור שתסיימי"

"תודה רבה" אני מודה לאיש הצדיק, מחבקת את הסידור ולוחשת "ותודה גם לך אבא!"

מתיישבת על ספסל קרוב, ומתחילה לקרוא מילים שעד לפני שבוע לא היה לי סיכוי להכיר: "לכה דודי לקראת כלה פניי שבת נקבלה"

אני מרגישה את בורא עולם מדבר לי בלב, דרך המילים האלה שנוגעות בי כ''כ,

"התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי" אני לוחשת את המילים האלה שוב, מרגישה שהן כמו רטייה קרה על פצע כואב.

"הִתְעורְרִי הִתְעורְרִי. כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי." ואין לי ממה לחשוש, ה' איתי, הוא שומע אותי והוא כ''כ קרוב, הדמעות מטשטשות לי שוב את המילים,

אני סוגרת את הסידור, מנגבת את הדמעות ושרה לעצמי "בואי כלה בואי כלה"

וקול עונה בי "בואי ילדה"

אני באה, מבטיחה.

***

בפתח הבניין הכל חוזר אליי. הלב שלי מתחיל לדפוק במהירות. אמא אמרה שהיא תרוקן את הארון שלי, תמכור את כל הבגדים מחר.

היא עשתה זאת?

אני פותחת את הדלת ואשפתון שחור עומד בפתח, גדול ונפוח.

כן, היא עמדה בהבטחתה, וכמו שאני מכירה אותה, היא גם תמכור את כל תכולת השקית.

הלב שלי עדיין דופק שאני מגלה שהשקית מודבקת בסלוטייפ לתיק העבודה של אמא,

שאבא לא יפנה אותו בטעות בבוקר, יחשוב שהיא אשפה...

צועדת לחדר שלי בשקט, מדליקה את האור.

מול עיניי דלתות הארון פתוחות. המדף ריק, וגם ארון התליה.

אמא יסודית, תמיד הייתה. לא הייתי עומדת בפינוי שהיא עשתה כאן.

לא בטוחה שהייתי מסוגלת לפנות הכל בבת אחת, אולי הייתי משאירה כמה חליפות למזכרת.

צמרמורת עוברת בגבי עולה עד שורשי השיער.

המדף ריק. אין לי מה ללבוש מחר, חוץ מהחצאית של דנה עם הפרחים, פתאום החן שלה יורד בעיניי, היא באמת מזכירה וילון אמבטיה.

"אלוקים" אני מרימה עיניים לתקרה מכוונת ליבי לשמים. "תחשב לי כאילו זרקתי" אני מביטה בארון הריק "כי... כי באמת הייתי זורקת! רק ש..." בושה מציפה אותי "הייתי עושה את זה לאט יותר, וגם הייתי חוסכת כסף כדי לקנות בגדים צנועים... " הבכי מדגדג לי בגרון, והכעס של אמא צף ועולה בי.

ואיך חשבתי שתבין? אני מבינה פתאום.

תינוקת שנשבתה, ילידת דור הצנע, אם אוכל לא זורקים, קל וחומר בגדים.

***

שעת צהריים מאוחרת.

אני יושבת על הפוף הקרוע שלי, קוראת עיתון. אמא שותקת כבר חצי יום,

אופה עוגות ועוגיות כאילו ערב חג, ולא מעפעפת לכיווני.

אני מתאפקת לא לשאול אותה אם מכרה בגד או שניים. ועל מה החגיגה.

לא רוצה להראות לה שזה מעניין אותי. מאד.

קולות עולים מהחלון, אבא חוזר מהעבודה, ולהפתעתי נכנס עם שוטר, וכשהוא רואה אותי הוא ממרפק אותו, ושניהם מסתכלים עליי במבט מוזר.

"יפיתוש מה שלומך?" אבא לא מחכה לתשובה, גורר כיסא לשוטר שמתיישב לידו בשולחן, וממשיך:

"בואי רגע, שבי איתנו אנחנו רוצים לדבר איתך."

הלב שלי מחסיר פעימה.

אני ניגשת לשולחן. אמא מגישה קפה וצלחת עוגיות חמות. "היא ידעה מהאורח" אני חושבת לעצמי.

אבא מכחכח בגרון, אמא משתעלת ומתיישבת לידי, השוטר מהמהם המהום רב משמעות. אני שוקלת להזמין מד''א, להשלמת האירוע הדרמטי.

"אבא??" סימני שאלה מסתובבים לי בתוך העיניים, אם שניהם פה לידי מה עוד יכול לקרות, ולמי?

"אה.. כן" אבא מזדקף. "הכל בסדר, כן. אל תדאגי, פשוט קרה משהו שיצער אותך ו..." הוא מסיים את המשפט במהירות "אני מבטיח לך שתפוצי כמו שצריך" הוא מסובב את ראשו לעבר השוטר, אבינועם אהרוני שמו, שמהנהן בראשו לאישור.

"היא לא יודעת כלום" אמא מעדכנת. ולוגמת לגימות ארוכות מהקפה.

אבא מתנדב להסביר:

" הבוקר אמא יצאה כהרגלה לעבודה, וחיכתה בתחנת מוניות להסעה שלה"

"עם האשפתון של הבגדים שלך" אמא מוסיפה בהדגשה. ומסתכלת עלי בוחנת את תגובתי.

"היא פטפטה עם ניצה, גל וחגית" ממשיך אבא.

"מה זה משנה עם מי דיברתי?" אמא קוטעת באחת, וידה פוגעת בכוס הקפה שלה, שנשפכת עלי ועל החצאית היחידה שלי, אני מתעלמת מהכוויה, ומבקשת: "אבא... נו... תקדם את העלילה". זה לא בן אדם לחברו, אני מתאפקת להוסיף.

אבא ממשיך מאותה נקודה, מנצל את ההזדמנות לדבר לבד, עד שאמא תחזור עם הסמרטוט.

"וככה הן פטפטו כהרגלן, וכשהגיעה ההסעה אמא עלתה עליה... בלי השקית. היא שכחה אותה בתחנת מוניות. ונסעה". וואו, אני חושבת לעצמי, אמן. אמן. אמן. שזרקו אותה בשבילי... אני מוסיפה תפילת שווא.

"ב08:00 אני מגיע להפסקה בתחנה, יוצא מהמונית ולחרדתי אני מגלה חפץ חשוד מתחת לספסל..."

הלב שלי יורד לתחתית של הכוס, שוקע בבוץ. אז לא זרקו אותה??

"לא איבדתי עשתונות" אבא שלי נהנה מהדרמטיות "אני מיד מרחיק אנשים מהזירה. מתקשר למשטרה, ומדווח"

"ואז אתה הגעת?" אני שואלת את השוטר.

"לא..." השוטר מחייך "ואז הגיע החבלן, עם רובוט חבלה..."

אני מדמיינת רובוט עם דגל "מי לה' אלי" מתקרב לשקית הבגדים שלי.

"ואז... את איתי יפית?" הקול של אבא קוטע את דמיונותיי. "ואז.. המשטרה סגרה את המקום עם סרט אדום, לחבלן היה שלט איתו הוא כיוון את הרובוט, הרובוט ירה בשקית. כל מה שהיה בה התעופף לכל הכיוונים" הבטן שלי מתכווצת. "וזהו, פירק אותה" אבא מתנשף.

"תודה לאל, זה לא היה מטען חבלה, זו הייתה רק שקית עם בגדים" הוא מביט בי, בודק אם אני מבינה לאן חותרות מילותיו.

"בצהריים אני מתקשרת אליו" עכשיו תורה של אמא, שני צדדים למטבע. אין אפשרות להתאושש.

"אומרת לו, דוד, אולי ראית את השקית עם הבגדים של יפית, שכחתי אותה בעבודה שלך-בתחנת מוניות...

ואז..." קולה נשבר "אבא מספר לי מה קרה, פוצצו לך את כל השקית עם הבגדים!" היא פורצת בבכי ומחבקת אותי "אויי מסכנה שלי.." אמא מייבבת.

אני שוקלת את האמבולנס פעם נוספת.

"אל תדאגי, ציפי" עכשיו התור של השוטר, אמא משתתקת. "כבר אמרתי לכם בדקתי את העניין..." הוא פונה אליי: "יפית, איך שההורים שלך דאגו מהתגובה שלך, דווקא אני לא רואה שהיא לוקחת את זה קשה" הוא מסתכל על ההורים שלי, שעשו לו הכנה מיותרת.

"אם לא ע''י הפח, או שרף או מלאך, שיהיה ע''י חבלן ורובוט" אני נעמדת. "העיקר שהבגדים ז''ל"

אמא מסמיקה, ואבא מחייך.

"כל הכבוד לך!" הוא אומר ומחבק אותי "כל הכבוד למלך הכבוד!" אני עונה. וצוחקת.

השוטר מוציא דף מהתיק ומגיש לי: "זה דו''ח נזק, תמלאי כאן למעלה את הפרטים שלך, ולמטה תכתבי מה היה תוכן השקית, וכמה בערך שוויה. יש אגף בתחנה שמתעסק עם הדברים האלה. את תקבלי 50% מסכום ערך השקית"

עכשיו אני זקוקה למד''א... אני מתיישבת מסוחררת.

שלושה שותפים לאדם. אביו ואימו והקדוש ברוך הוא!

***

שבועיים אחר כך, אני בדרך לקנות בגדים בבני ברק. והלב שלי מתרונן.

"תודה אבא," אני מדברת בלב, מוצפת ברגשות תודה שלא הכרתי "אין לי מילים מול כל הטוב הזה שאתה מרעיף עליי"

אני פותחת הארנק, ערימת שטרות מסודרת בו, אני מתאפקת לא לחייך...

"מי היה מאמין?" אני מסתכלת לשמים... "שיהיה לי כזה סכום לקנות בגדים צנועים".

"אנחנו מאמינים בני מאמינים..." הפלאפון שלי מצלצל, עונה את התשובה.

"כן אמא" אני משווה לקולי ענייניות. מאז המקרה משתדלת מאד לא להכאיב יותר בדרך החדשה שלי.

"יפיתוש דובשניה שלי" אמא משתפכת, "שמתי לך שוקולד חלבי בתיק" היא מפתיעה "הוא כשר".

"תודה רבה אמא" אני עונה. מחכה לעוקץ.

"ותקני הרבה חצאיות פרחוניות..." אמא צוחקת "יפות כמו וילונות אמבטיה".


נון ובית:

כמו שצויין בהתחלה.

הסיפור קרה באמת!

גיבורת הסיפור היא אמא שלי שתחי', שזכתה לדור ישרים מבורך!

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה