ביקורת ספרות מצגת 'הנה ימים באים' -סיום הש"ס- 'דרשו'

[אשר שרבר]

לא מבין גדול בעולם הקולנוע התסריטאות והתיאטרון אבל מי שהיה או צפה או קרא על אירועי סיומי הש"ס למיניהם מן הסתם שמע על ההצגה של דרשו על הבלעטל גמרא שנשאר לילד מהעיירה של פעם באירופה עד שזכה ברוך השם והנכד שלו סיים את הש"ס בארץ ישראל.

אממה, אני משתדל להיות זהיר ובמחילה.

אין לי מושג מי האנשים שכתבו את המצגת, אבל ישבתי שם יחד עם עשרת אלפי איש וקצת איך לומר זעתי על מקומי באי נוחות.

פאתטיות זו מילה הכי מתאימה נראה לי, וקצת מבוכה שככה עושים לציבור שלא מספיק בעניין או לא מספיק ביקורתי.

40 דק' על אבא שבוכה על מצב הדור (דופק על השולחן אוי טאטע מה יהיה, וילד ששואל בתום של פעם, אבא מה קרה? הכל בסדר? וכו', לא מורכב לדמיין את הסיטואציה) אחר כך הולכים להציל את הדופק היהודי ולשים מודעה בשטיבל. לא יודע. מרגיש לי פשטני רדוד ושטחי.
אתם יודעים מה, אני ציניקן, אבל מעניין אותי אם זה הצליח לרגש מישהו אחר.

הסיפור הצפוי כשלעצמו חביב סך הכל.

הבלעטעל גמרא שנשמרה והצילה אותו והביאה איתה דור חדש ונכד (שרוליק אדלר) שגמר ש"ס. (לא מכיר הרבה סבים עם כובע סאמעט שהנכדים שלהם גוראים, אבל ניחא..)

גם העברית, אולי בגלל שזה נכתב מראש באידיש, היתה קצת פשוטה (בכלל, המשחק שמגיע מהגראמען שמשלב מילים באידיש כל פעם שהמשקל לא מתאים, הוא דבר שצריך תיקון מזמן, אבל אין מערבין מין אפילו במינו).

הוידאו היה להבנתי ברמה גבוהה. המוזיקה מצויינת, הזמרים הכי טובים בשוק. אם כי גם זה קצת מוגזם, יותר מידי קטעים ארוכים ומעברים לא מוצלחים. אולי ה"ימים" לחפץ חיים היה הברקה...

שוב סליחה על הביקורת, אבל נראה לי מביך להציג בפני עשרת אלפים איש מחזה שספק אם היה שורד ביקורת של מסיבה בבית ספר.

אשמח למי שהיה שם שיגיד לי שאני טועה.