מהו "ספר חרדי"?!

[mirier]

חיה הרצברג היא היחידה שמוכנה לכתוב על השקית שהיא זורקת לביתה בחמת זעם מעבר למדרגות, ושבעלה בא אחריה ורק מבקש שלפני שהיא זורקת את המערכת סטריאו מהחלון שתזהיר את השכנים....

 

[עימוד ספרים]

(מזכיר לי, פעם היה פאנל על תקשורת חרדית והיה שם גם עורך 'בשבע'
מישהו הזכיר בתוך הדברים ש'בשבע' הוא לא עיתון חרדי
והוא מאוד נפגע - מה פתאום?! למה (או במה) לא?
[כולם כמובן היו מוכרחים מייד למצוא הגדרה אינסטנט שתציל את כבודם האבוד]
ואז אמרו לו: כי בעיתון שלך יש תמונות לא רק של אנשים
הוא מייד הגיב: אתם יודעים שב'הכל לאדון הכל' יש גם תמונות כאלו?

אני לקחתי מזה 2 תובנות:
1. למרות שהכל לאדון הכל הוא באמת ספר סוּפר חרדי, למרות זאת ברור לחלוטין שלא שמים תמונות כאלו בעיתון חד וחלק
2. ההגדרה הכי שטחית ורדודה וטפשית ל'עיתון חרדי' הוא איזה סוג תמונות נמצאות בו

מה כן ההגדרה? צריך אשכול נוסף...

אם כבר הזכירו את הספר 'הכל לאדון הכל' שהוא כמובן הספר הכי חרדי שיכול להיות, אני קראתי אותו רק בבגרותי ונדהמתי לראות שחור ע"ג לבן איך שגיבורת הסיפור מספרת על הבחור שהתלווה אליה בסיום העבודה.
סיפור כזה לא היה נכנס כיום בשום בית חרדי [שלא לדבר על מעשה כזה שאינו קיים בציבור החרדי].

 

[שוירץ]

אם כבר הזכירו את הספר 'הכל לאדון הכל' שהוא כמובן הספר הכי חרדי שיכול להיות, אני קראתי אותו רק בבגרותי ונדהמתי לראות שחור ע"ג לבן איך שגיבורת הסיפור מספרת על הבחור שהתלווה אליה בסיום העבודה.
סיפור כזה לא היה נכנס כיום בשום בית חרדי [שלא לדבר על מעשה כזה שאינו קיים בציבור החרדי].

גם אני נחרדתי
אבל זה היה זמן אחר ומקום אחר ולא הייתי מונעת ספר כ''כ עשיר ומלא תוכן יהודי מילדי.
יש שם גם סיפור על כך שהיא היתה חולה וראש ישיבת מיר בא לבקר אותה.
וגם כאלו דברים אין היום.

 

[זלפה]

ל'משפחה' יש גבולות, הם ברורים מאד ואינם קשורים למה שהיומונים עושים או מחליטים.
נכון שיש ציבורים מסויימים שמנסים להציג את 'משפחה' כעיתון-כמעט-חילוני. אבל זהו שקר מוחלט.
עיתון משפחה אינו מצנזר, למשל, גדולי ישראל - כמו שהיומונים החביבים עושים על בסיס יומי.
משפחה מביא את כל הפוליטיקאים החרדים, ולא כמו הצורה המגוחכת של היומונים, שכל אחד רק מהלל את החכ"ים שמהמחנה שלו, ולא מזכיר כמעט את האחרים.

משפחה איננו עיתון חילוני כלל וכלל. לדעתי הוא עיתון שמכבד מאוד את כל גדולי ישראל.
אבל, כל עיתון נועד עבור קהל יעד מסוים.
'יתד', לדוגמא, הוא שופרו של דגל התורה. קהל היעד שלו הוא הציבור הליטאי שנשמע להרב שטיינמן. ברור שאין מקום בעיתון זה למודעה על אירוע בחסידות קטנה. קהל היעד רוצה לשמוע בעיקר על הקורה אצל הליטאים ומה הועילו חברי הכנסת שלו. (אפשר להיכנס כאן גם לדיון אם דעת הקהל מכתיב את העיתון או שהעיתון מכתיב את דעת הקהל, אולם זכרו שדיון זה שייך גם לעיתון 'הארץ' ולא רק ל'יתד')
כמו 'יתד' גם 'המודיע' 'המבשר' ו'הפלס'.
השבועונים באים לקהל יעד שמרגיש שהיומון המגזרי החזק לא מספק אותו. והוא מעונין בעיתון פחות מגזרי ופחות סוביקטיבי .(כתבה על הרב קניבסקי, אם היא תכתב ב'יתד' זה יראה ככתבה 'מגזרית', מה שאין כן כשזה יהיה כתוב ב'משפחה'). בעיתון סוביקטיבי מוצגים כל המגזרים בצורה שווה ולעיתים קרובות יש גם הרבה פוליטיקה חרדית פנימית.

השבועונים הם עיתונים יותר 'פתוחים' מהיומונים. נקודה.
הם לא חילוניים, אבל תסכימו שיש הרבה אנשים שלא מכניסים אותם הביתה.
אני עוד לא שמעתי מישהו שלא מכניס את 'משפחה' בגלל האיורים של אלה מושקוביץ.
כן שמעתי על כאלה שלא מכניסים בגלל פוליטיקיה פנים מגזרית.
כן שמעתי על כאלה שלא מכניסים משום שאינם רוצים להזדהות עם ה'פתיחות' הזו.

 

[חישוקים]

זלפה,
את מתנסחת מעולה.

 

[רִפְקִי.]

נכון.

 

[זלפה]

אם כבר הזכירו את הספר 'הכל לאדון הכל' שהוא כמובן הספר הכי חרדי שיכול להיות, אני קראתי אותו רק בבגרותי ונדהמתי לראות שחור ע"ג לבן איך שגיבורת הסיפור מספרת על הבחור שהתלווה אליה בסיום העבודה.
סיפור כזה לא היה נכנס כיום בשום בית חרדי [שלא לדבר על מעשה כזה שאינו קיים בציבור החרדי].

'בכל לאדון הכל' הוא ספר כ"כ יהודי, שאני לא מפחדת שמישהו יתקלקל אם יקרא אותו.

 

[ניוזמן]

איני מגחכת אפילו לרגע על צנזור מסיבות של קדושה וצניעות. אפילו לרגע לא.

___

נראה שאת שיאנית העריכה העצמית כאן בפרום זה לא מתאים לא לסופרת ולא לכותבת
אז רגע חושבים ואח"כ כותבים

 

[שפריץ]

נראה שאת שיאנית העריכה העצמית כאן בפרום זה לא מתאים לא לסופרת ולא לכותבת
אז רגע חושבים ואח"כ כותבים

ודאי שכן.
זה סימן הדגל של כל סופרת וכותבת.

ולא מוכרחים לשייך כל דבר שהיא אומרת לעובדה שהיא סופרת.

 

[א"ב]

לכל מי שחשב אחרת-
אינני מנויה על אף עיתון.
כשאני קונה עיתון- אני קונה בעיקר משפחה, ולפעמים גם בקהילה.
זה לא סותר את זה שאני רוצה ש'מרוה לצמא' ימשיכו לשמור על העקרונות שלהם עד הסוף.

ומכיוון שבאשכול הזה הביאו הרבה משלים, אביא גם אני.
נניח שאנשים ממוצעים מכינים אירוע ברמה X. והעשירים, (או אלה שאוהבים להרגיש עשירים) מכינים אירוע ברמה X+1.
מה יקרה ביום בו האנשים הממוצעים יתחילו להוציא אירוע ברמה X+1? האם העשירים ימשיכו גם הם להכין אירוע ברמה זו? התשובה היא שלא. העשירים ירצו להרגיש שהם יותר מהממוצע. ולכן הם יכינו אירוע ברמה של X+2.

ביהדות יש כל מיני רמות של 'פרומקייט', א"א להשוות את אנשי ה'עדה החרדית' לחסידי גור, ולא את חסידי גור החזקים לאלה הפושרים יותר. וכל אחד רוצה להישאר במקום שלו. (א"א לא אוהב להיות מדי 'פרום') אלה שקוראים שבועונים הם אלה שהיומונים לא מספקים אותם, מבחינת ההזדהות ברמת ה'פרומקייט' ולא מבחינת עיצוב או איור של אישה יותר או פחות, אלא יותר בזה שהם רוצים קצת יותר 'פתיחות' ולא 'צמצום' או פרומקייט.
ולכן גם אם יתד יוציאו מוסף סיפורים מושקע שעולה על מוסף הסיפורים של 'משפחה', הם עדיין יקנו את משפחה כי הם מזדהים יותר עם הקהל הזה. הם קצת יותר פתוחים מ'יתד'.

אם 'מרוה לצמא' יתחיל להעלות תמונות של בנות ויהיה באותו רמת פתיחות כמו 'משפחה'. האם האנשים שמרגישים יותר 'פתוחים' ולא 'מצומצמים' יסתפקו ברמה העכשווית של משפחה? הם תמיד ירצו לקנות עיתון שיהיה קצת יותר פתוח מה'מרוה'.

מקווה שדברי הובנו,(אני לא כ"כ טובה בניסוח ובכתיבה) ואם לאו אנסה להסביר זאת יותר באריכות ואוכל אף להביא מקורות מגדו"י לענין הזה.

לא הוספת או הבהרת שום דבר שלא היה מובן מדברייך הקודמים.
וכאז כן עתה, ההנחה שלך על הX+1 לא מבוססת על כלום.

 

[nechamizak]

זה אך ורק תלוי בסופר/ת ואין קשר לציבור החרדי .
קחו למשל את מאיר ברעם . אילו ספרים עם המון אהבה טעם וריח.
והיום כל איש שקצת למד לדבר חושב שיכול להוציא ספר ולכן היבול בהתאם.
( ואני לא נכנסת לסופרות שכאן כי אין לי מושג מי כאן)

אני מצלצלת בעיקר על הזכרת שמו של מאיר ברעם. זרקת אותי אחורה במנהרת הזמן...
אחד הז'אנרים החביבים עליי הוא הריאליזם ההיסטורי, ואין לי ספק שלמאיר ברעם ולאבנר גולד הזכות להיות הגורמים לכך.

 

[זלפה]

לא הוספת או הבהרת שום דבר שלא היה מובן מדברייך הקודמים.
וכאז כן עתה, ההנחה שלך על הX+1 לא מבוססת על כלום.

אשמח להסביר לך יותר בהרחבה.
אילו מבין שני הנקודות לא מובנות לך:
1. השבועונים הינם עיתונים פתוחים יותר מהיומונים.
2. ישנם רמות שונות של 'פרומקייט' בעמ"י (בלי לגעת ברמת השכר של כל אחד מהם בשמים)

 

[גלבוע]

ספרות הילדים על מדף הספרים, היא כמו המדף בסופר השכונתי, בהחלט יש ספרים טובים מקסימים מלאים רגישויות. ויש את אלו הרדודים ואלו המתוקים כל כך שממש גורמים בחילה.

בשנה שעברה פגשתי את הגננת של הבת שלי בחנות הספרים.
היא היתה צריכה למלא מלאי לספריית הגן, והיה לה מאד אכפת שכל מה שמביאים בחנות זה זבל בסגנון שתואר פה לעיל.

 

[עדינה הלפגוט]

אם כבר הזכירו את הספר 'הכל לאדון הכל' שהוא כמובן הספר הכי חרדי שיכול להיות, אני קראתי אותו רק בבגרותי ונדהמתי לראות שחור ע"ג לבן איך שגיבורת הסיפור מספרת על הבחור שהתלווה אליה בסיום העבודה.
סיפור כזה לא היה נכנס כיום בשום בית חרדי [שלא לדבר על מעשה כזה שאינו קיים בציבור החרדי].

זו בדיוק הבעיה של הדור הזה, שנתקפים חרדה בעיקר מדברים חיצוניים.
יש מסגרות וחומות של אסור ומותר ותקנונים שלמים על איך בדיוק להתנהל.
אני מרגישה שמסתובבים בתוכינו אנשים שיש להם נתק כמעט מלא עם הנשמה היהודית שלהם, והם נלחמים כביכול בשם היהדות על כל סעיף וסעיף.
קראתי וגם שמעתי מכלי ראשון המון על העבר הלא רחוק, לא היו אז מסכות כמו היום, או שלפחות המסכות היו דקות יותר ויכלו לתת לאישיות להציץ קצת...
אנשים התנהגו אז לפי הרמה הרוחנית שלהם.
כיום מעשה כזה מבטא את מה שמבטא ואף אחד לא יעיז לכתוב כזאת בספרו.

 

[אפשרי]

שתיקה כהודאה

על כן הריני מגלה בזאת את אמריקה:



מאיר ברעם הוא (הרב) שלום מאיר וולך


לצערי העמוק הוא כותב היום סיפורי מעשיות אך ורק בתוך ספרי מוסר ומגידות ולא מעשיות 'לשמם'

ואת ספרי ברעם קשה מאוד להשיג...

 

[א"ב]

אשמח להסביר לך יותר בהרחבה.
אילו מבין שני הנקודות לא מובנות לך:
1. השבועונים הינם עיתונים פתוחים יותר מהיומונים.
2. ישנם רמות שונות של 'פרומקייט' בעמ"י (בלי לגעת ברמת השכר של כל אחד מהם בשמים)

מסכימה לגמרי.
לא מסכימה עם הX+1 וכו'.

 

[YB nekuda]

מאיר ברעם הביא את כל הסדרה לניקוד
והוציא אותה שוב עם כריכה ועימוד מחודש.

כך שאמור להיות את הספרים בחנויות.

 

[זלפה]

מסכימה לגמרי.
לא מסכימה עם הX+1 וכו'.

אולי תגדירי יותר במדויק מה הבעיה במה שכתבתי?
את מעונינת ש'מרוה לצמא' יכניסו ציורים של נשים בעיתון שלהם?

 

[מריומה~]

אני יהיה גאון אם אני יאמר כאן את השם של ברעם? או שכולם מכירים

זה הרב מאיר וולך . וכולם יודעים

 

[מריומה~]

לכל מי שחשב אחרת-
אינני מנויה על אף עיתון.
כשאני קונה עיתון- אני קונה בעיקר משפחה, ולפעמים גם בקהילה.
זה לא סותר את זה שאני רוצה ש'מרוה לצמא' ימשיכו לשמור על העקרונות שלהם עד הסוף.

ומכיוון שבאשכול הזה הביאו הרבה משלים, אביא גם אני.
נניח שאנשים ממוצעים מכינים אירוע ברמה X. והעשירים, (או אלה שאוהבים להרגיש עשירים) מכינים אירוע ברמה X+1.
מה יקרה ביום בו האנשים הממוצעים יתחילו להוציא אירוע ברמה X+1? האם העשירים ימשיכו גם הם להכין אירוע ברמה זו? התשובה היא שלא. העשירים ירצו להרגיש שהם יותר מהממוצע. ולכן הם יכינו אירוע ברמה של X+2.

ביהדות יש כל מיני רמות של 'פרומקייט', א"א להשוות את אנשי ה'עדה החרדית' לחסידי גור, ולא את חסידי גור החזקים לאלה הפושרים יותר. וכל אחד רוצה להישאר במקום שלו. (א"א לא אוהב להיות מדי 'פרום') אלה שקוראים שבועונים הם אלה שהיומונים לא מספקים אותם, מבחינת ההזדהות ברמת ה'פרומקייט' ולא מבחינת עיצוב או איור של אישה יותר או פחות, אלא יותר בזה שהם רוצים קצת יותר 'פתיחות' ולא 'צמצום' או פרומקייט.
ולכן גם אם יתד יוציאו מוסף סיפורים מושקע שעולה על מוסף הסיפורים של 'משפחה', הם עדיין יקנו את משפחה כי הם מזדהים יותר עם הקהל הזה. הם קצת יותר פתוחים מ'יתד'.

אם 'מרוה לצמא' יתחיל להעלות תמונות של בנות ויהיה באותו רמת פתיחות כמו 'משפחה'. האם האנשים שמרגישים יותר 'פתוחים' ולא 'מצומצמים' יסתפקו ברמה העכשווית של משפחה? הם תמיד ירצו לקנות עיתון שיהיה קצת יותר פתוח מה'מרוה'.

מקווה שדברי הובנו,(אני לא כ"כ טובה בניסוח ובכתיבה) ואם לאו אנסה להסביר זאת יותר באריכות ואוכל אף להביא מקורות מגדו"י לענין הזה.

הסברת את עצמך מאד יפה אבל לדעתי זה הרבה יותר פשוט.
עיתון מוציא לפי הביקוש של קהל היעד ולא ההיפך.