לא עצרתי לראות כמה זה עולה לי

[Violinist]

אהבתי מעולה( ובמיוחד שהוא מתפרס לכמה כיוונים ולא נשאר על הכיוון הקודם)

 

[Angular]

כשביום השלישי, הערבליך, הבוס, נכנס למשרד בסערה וצעק
"חלוש, מה שלומך?"
זה טיפל'ה היה לי מוזר.
חלוש, זה רק של אימהות, לא?

"חלוש, לא לקחת את החיים ברצינות", הוא מושך באחת את הכיסא שאך לפני שנייה ישבתי עליו- לאחור.

והיא לא תמימה.
די מודעת.
לטעמי.

לא תמימה? ברצינות?
לא מכירה אף בחורה / אישה שהייתה שותקת על כאלו דברים.

 

[מירה דביר]

לא מכירה אף בחורה / אישה שהייתה שותקת על כאלו דברים.

לא הבנתי את הקשר בין מודעות
לבין
עשייה אקטיבית

אישה מוכה-
מודעת?
כן.

היא מעזה לפעול-
ממש לא תמיד.
ממש ממש לא.

 

[RACHELIZ]

אישה מוכה-
מודעת?
כן.

לא בדיוק. היא חושבת, לפחות בהתחלה (לפעמים זו התחלה ארוכה ארוכה) שהיא לא בסדר, והנה הנה, רק תעשה את מה שהוא רצה והכל יהיה בסדר...

 

[מירה דביר]

לא בדיוק. היא חושבת, לפחות בהתחלה (לפעמים זו התחלה ארוכה ארוכה) שהיא לא בסדר, והנה הנה, רק תעשה את מה שהוא רצה והכל יהיה בסדר...

אני לא מתכונת מודעת ברמה של רזולוצייה.

אלא ברמה הפשוטה של
מבינה שלא נעים לי.

 

[אשר שרבר]

מי מחק כאן תגובה שלי????
ועוד כמה בעקבותיה?

 

[מירה דביר]

מי מחק כאן תגובה שלי????
ועוד כמה בעקבותיה?

לא קשור אליי.
בשום צורה ועניין.

 

[Angular]

אישה מוכה-
מודעת?
כן.

בעיני, אישה מוכה זו דוגמה לאי-מודעות.
ומניסיוני, כשבוס קורא לאישה 'חלוש' כשאפילו חברות לא קוראות לה כך, היא תתקן אותו, לא תאמר "זה טיפהל'ה מוזר".

"שבנצי יישאר לשמור על הילד

"בנצי" ולא בעלך? מי גילה לו את השם שלו בכלל?

הקהל ברובו נהנה מהאקשן. צוחק. מהנהן. מחניף לבוס על הדרך.

שוב, מניסיוני, לא קורה. קולגות לצוות בדרך כלל יהיו בעד החבר שלהם ונגד הבוס. במיוחד כשהוא מאפשר שיח פתוח.

מה גם שלא מתקבל על הדעת במקום עבודה סביר שמנהל ירשה לעצמו לעשות כאלו דברים בוטים כמו לקרוא בשם חיבה בולט על היום הראשון. ואני לא מדברת על למשוך כיסא לאחור. יש קוד אתי קשוח בעניינים האלו, ורוב האנשים מודעים לו. בעיקר מנהלים, שבמצב של תלונה חובת ההוכחה מוטלת עליהם.
אז נכון, את יכולה לומר שלא עבדתי מעולם במשרד חרדי בו אין מנהל מעל למנהל וכך אין למי להתלונן, וזאת האמת. וכל סיפור הזוי יכול להתרחש במציאות, זה גם נכון.
השאלה היא, מי מפחד מכאלו סיפורים? אנחנו מפחדים מנחשים, לא מאנשים שכותבים על הקיר באדום, ועוד את כל הקללות ביחד (גם גס, גם ברוטלי, גם מדבר נגד אברכים).
נגיד, נשמע לי הרבה יותר מפחיד גננת בחיידר שהרב'ה המוציא הוא נחמד ומתחשב. קצת נחמד ומתחשב מידי.

באופן כללי, הסיפור כתוב יפה מאד. נושא שחשוב להעלות.
בהצלחה.

 

[מירה דביר]

בעיני, אישה מוכה זו דוגמה לאי-מודעות.
וכשבוס קורא לאישה 'חלוש' כשאפילו חברות לא קוראות לה כך, היא תתקן אותו, לא תאמר "זה טיפהל'ה מוזר".

"בנצי" ולא בעלך? מי גילה לו את השם שלו בכלל?

לא קורה. קולגות לצוות בדרך כלל יהיו בעד החבר שלהם ונגד הבוס. במיוחד כשהוא מאפשר שיח פתוח.

מה גם שלא מתקבל על הדעת שמנהל ירשה לעצמו לעשות כאלו דברים בוטים כמו לקרוא בשם חיבה בולט על היום הראשון. ואני לא מדברת על למשוך כיסא לאחור. יש קוד אתי קשוח בעניינים האלו, ורוב האנשים מודעים לו. בעיקר מנהלים, שבמצב של תלונה חובת ההוכחה מוטלת עליהם.
אז נכון, את יכולה לומר שלא עבדתי מעולם במשרד חרדי בו אין מנהל מעל למנהל וכך אין למי להתלונן, וזאת האמת. וכל סיפור הזוי יכול להתרחש במציאות, זה גם נכון.
השאלה היא, מי מפחד מכאלו סיפורים? אנחנו מפחדים מנחשים, לא מאנשים שכותבים על הקיר באדום, ועוד את כל הקללות ביחד (גם גס, גם ברוטלי, גם מדבר נגד אברכים).
נגיד, נשמע לי הרבה יותר מפחיד גננת בחיידר שהרב'ה המוציא הוא נחמד ומתחשב. קצת נחמד ומתחשב מידי.

באופן כללי, הסיפור כתוב יפה מאד. נושא שחשוב להעלות.
בהצלחה.

גם הדברים המוזרים האלה
מתרחשים בחיים האמתיים.
ממש.
והגיוני שלא נחשפת אליהם.
זה מאד מורכב.

לפעמים גם הפיל הקולני ביותר
יודע להתנהג כנחש.

לא הכל הולך לפי כללים ברורים.
של ברוטלי- מול חמקמק.

אם הייתי רוצה לעשות סיפור שיירצה את הקוראים- הייתי נצמדת למה שכתבת.
מכיון שאני נצמדת לסיפור שמישהי חשפה בפניי- אני נצמדת לסיפור שלה.

 

[מירה דביר]

היא תתקן אותו,

את בטוחה?
זה נראה שאת חיה בפלנטה בה המילה אי נעימות לא קיימת.

לא קורה. קולגות לצוות בדרך כלל יהיו בעד החבר שלהם ונגד הבוס. במיוחד כשהוא מאפשר שיח פתוח.

שוב. סימני הקריאה האלה.
יקירה. זה שאת חווה משהו אחד, ותפיסת העולם שלך היא מסויימת. לא אומר שמעבר לרדיוס שלך לא מתרחשים דברים נוספים.
איך את יכולה לכתוב בביטחון מלא כזה לא קורה.
על סמך מה?
תלמדו לשים סימני שאלה.
להשתמש במילה לדעתי.
על פי ניסיוני
ממה שאני מכירה.

מה גם שלא מתקבל על הדעת שמנהל ירשה לעצמו לעשות כאלו דברים בוטים כמו לקרוא בשם חיבה בולט על היום הראשון. ואני לא מדברת על למשוך כיסא לאחור. יש קוד אתי קשוח בעניינים האלו, ורוב האנשים מודעים לו. בעיקר מנהלים, שבמצב של תלונה חובת ההוכחה מוטלת עליהם.

כנ"ל.
במקומות פחות "מודעים".
או פחות כפופים כביכול בענייני השקפה למה שמתכתב בעולם או לא רוצים להיות מודעים.
המילים האלה הם בגדר המלצה בלבד.


ואם הכל כל כך ברור וידוע וצפוי והרשות נתונה
בשביל מה צריך סיפור?



ותודה שהתאמצת לכתוב.
ולקרוא.

.

 

[RACHELIZ]

יש. בטח שיש כאלו, בטוחים שהם קנו את העובדים כי הם משלמים להם משכורת...

 

[shira bira]

יש. בטח שיש כאלו, בטוחים שהם קנו את העובדים כי הם משלמים להם משכורת...

בהחלט.
אבל זו תופעה של התעמרות במקום העבודה. רעה חולה ומוכרת אבל שונה לגמרי.

 

[RACHELIZ]

בהחלט.
אבל זו תופעה של התעמרות במקום העבודה. רעה חולה ומוכרת אבל שונה לגמרי.

נכון. אבל מי שמרגיש שהאנשים שלו, מרגיש חופשי לעשות עוד כמה דברים...

 

[java]

בהחלט.
אבל זו תופעה של התעמרות במקום העבודה. רעה חולה ומוכרת אבל שונה לגמרי.

גם אני הרגשתי כאן קצת ערבוב בין הנושא הדתי(קריאה בשם החיבה) לבין התעמרות (משיכת הכיסא)

 

[java]

יש. בטח שיש כאלו, בטוחים שהם קנו את העובדים כי הם משלמים להם משכורת...

ברמה הזאתי?
אני לא בטוחה.
ראיתי בחיי כמה וכמה בוסים כאלו. (אצלי ואצל אחרים)
אף אחד מהם לא היה מושך את הכיסא לעובדת שלו.
יש פה קיצוניות לא נפוצה בעליל.

 

[מירה דביר]

אף אחד מהם לא היה מושך את הכיסא לעובדת שלו.

בהומור.
במחווה שבאה כביכול להקליל.
היא כבר עמדה.
הוא משך כיסא. ריק.

 

[ביזנסטורי - אילה]

בהומור.
במחווה שבאה כביכול להקליל.
היא כבר עמדה.
הוא משך כיסא. ריק.

ככה זה גם היה נשמע.
והביא יופי את ההרגשה.
כלומר,
לא יופי בכלל...
ואם זה סיפור אמיתי,
אז זה עוד יותר מסקרן ועוצר נשימה...
ושהבוסים יידעו כבר את המקום שלהם!

 

[Angular]

את בטוחה?
זה נראה שאת חיה בפלנטה בה המילה אי נעימות לא קיימת.

שוב. סימני הקריאה האלה.
יקירה. זה שאת חווה משהו אחד, ותפיסת העולם שלך היא מסויימת. לא אומר שמעבר לרדיוס שלך לא מתרחשים דברים נוספים.
איך את יכולה לכתוב בביטחון מלא כזה לא קורה.
על סמך מה?
תלמדו לשים סימני שאלה.
להשתמש במילה לדעתי.
על פי ניסיוני
ממה שאני מכירה.

כנ"ל.
במקומות פחות "מודעים".
או פחות כפופים כביכול בענייני השקפה למה שמתכתב בעולם או לא רוצים להיות מודעים.
המילים האלה הם בגדר המלצה בלבד.


ותודה שהתאמצת לכתוב.
ולקרוא.

.

ערכתי.
כפי שכתבתי, וודאי שאני לא מכירה את כל האפשרויות הקיימות של יחסי העבודה. ההערות היו משום שחשבתי שאת מנסה לתאר כאן סיפור שאפשר להיתקל בו ברמת הסבירות הנורמלית. כל סיפור שנספר - יכול להיות שהתרחש, השאלה באיזו סבירות.
אם את נצמדת לסיפור ספציפי - אכן התגובה שלי לא רלוונטית. את יכולה להתעלם.

ואם הכל כל כך ברור וידוע וצפוי והרשות נתונה
בשביל מה צריך סיפור?

תלוי. האם המטרה היא עניין לקוראים, לקרוא על הדברים ההזויים שיכולים להתרחש, או בשביל להעלות דברים למודעות.
ושתי המטרות בסדר גמור.

ברמה הזאתי?
אני לא בטוחה.
ראיתי בחיי כמה וכמה בוסים כאלו. (אצלי ואצל אחרים)
אף אחד מהם לא היה מושך את הכיסא לעובדת שלו.
יש פה קיצוניות לא נפוצה בעליל.

גם אני חשבתי כך, וראיתי יותר מבוס אחד, ומכירה יותר ממשרד אחד, וטווח גדול של עובדות. אבל angular ו-java, מה אנחנו מבינות בעולם של מתכנתות

 

[R DESIGN]

הסיפור הזה מקסים. ונוגע בנקודה חשובה ומושתקת.
אבל דווקא בגלל חשיבותו, חושבת שיש מקום למקד יותר את האמירה בו.

התחושה שלי היא, שהסיפור נועד להציף את כל הבעיות הקיימות בשוק העבודה:
*מערכת יחסים לא הולמת בין גבר לאישה
*היתקלות ראשונית של בת סמינר טהורה בזלזול בלומדי התורה
*אלימות רגשית והתעמרות מצד הבוס לעובדים.
כל נושא בפני עצמו - הוא חשוב ונכון,
רק שפחות סביר שכל הקוקטייל הזה ישכון בו זמנית באדם אחד.

עובדת שהבוס שלה נוהג כלפיה בברוטליות - תירתע ממנו נוראות, ולא יהיה סיכוי לשום חיוך שלו לעבור את המסך.
בוס נעים, מחויך ו"נחש" - יתנחמד ויחייך, ולא ממש יעביר בקורת על אורח חיי העובדת במוצהר, אלא יטפטף את משנתו בין השורות.

 

[מירה דביר]

מירה יקרה,

הסיפור הזה מקסים. ונוגע בנקודה חשובה ומושתקת.
אבל דווקא בגלל חשיבותו, חושבת שיש מקום למקד יותר את האמירה בו.

התחושה שלי היא, שהסיפור נועד להציף את כל הבעיות הקיימות בשוק העבודה:
מערכת יחסים לא הולמת בין גבר לאישה, התקלות ראשונית של בת סמינר טהורה בזלזול בלומדי התורה, אלימות רגשית והתעמרות מצד הבוס לעובדים.
כל נושא בפני עצמו - הוא חשוב ונכון,
רק שפחות סביר שכל הקוקטייל הזה ישכון בו זמנית באדם אחד.

עובדת שהבוס שלה נוהג כלפיה בברוטליות - תירתע ממנו נוראות, ולא יהיה סיכוי לשום חיוך שלו לעבור את המסך.
בוס נעים, מחויך ו"נחש" - ילקק ויחייך, ולא ממש יעביר בקורת על אורח חיי העובדת במוצהר, אלא יטפטף את משנתו בין השורות.

אם הייתי רוצה לעשות סיפור שיירצה את הקוראים- הייתי נצמדת למה שכתבת.
מכיון שאני נצמדת לסיפור שמישהי חשפה בפניי- אני נצמדת לסיפור שלה.

ואם הכל כל כך ברור וידוע וצפוי והרשות נתונה
בשביל מה צריך סיפור?

ולמרות כל זאת.
אני מבינה מה את אומרת.
ואראה איך במגבלות האמת
אפשר יותר לזקק.