רק אימא הייתה קוראת לי חלוש.
אבא לפעמים היה קורא רחלוש.
האחיות שלי הסתפקו ברחלי. פשוט.
גם בסמינר קראו לי ככה.
חוץ מהמורות שהקפידו על רחל. רשמי. מכובד.
הרבה מחברות "הביית היהודי", מילאתי בכיתות י"ג י"ד בכתב קטן וצפוף.
תמיד ישבתי בשורה הראשנה. תמיד קרוב. לא לפספס אף מילה. אף לא אות אחת.
לכן אני זוכרת. אי אפשר לשכוח.
דיברו איתנו הרבה על בית של תורה, ועל הזכות העצומה להחזיק אברך שמקדיש את עיתותיו ללימוד.
רציתי את זה חזק. מאד. זה היה החלום הכי נוכח שלי. הדבר שהכי נכספתי אליו.
גם שיעורי בית לא שכחתי לעשות. השקעתי בלימודי תכנות יקרים מאד. הקדשתי את מוחי למדע. לא זכרתי מה זה לצאת להשתחרר, לבלות קצת עם חברות.
האושר האמיתי שלי היה, כשמצאתי עבודה במקום חרדי. גלאט.
לא יכול להיות טוב מזה, חשבתי.
כל האזהרות שהלחיצו אותנו על מקומות עבודה חילוניים, לא רלוונטים אליי.
כמה טוב ה'.
אז אפשר גם וגם. לפרנס בית של תורה. בקדושה.
כשביום השלישי, הערבליך, הבוס, נכנס למשרד בסערה וצעק
"חלוש, מה שלומך?"
זה טיפל'ה היה לי מוזר.
חלוש, זה רק של אימהות, לא?
אבא לפעמים היה קורא רחלוש.
האחיות שלי הסתפקו ברחלי. פשוט.
גם בסמינר קראו לי ככה.
חוץ מהמורות שהקפידו על רחל. רשמי. מכובד.
הרבה מחברות "הביית היהודי", מילאתי בכיתות י"ג י"ד בכתב קטן וצפוף.
תמיד ישבתי בשורה הראשנה. תמיד קרוב. לא לפספס אף מילה. אף לא אות אחת.
לכן אני זוכרת. אי אפשר לשכוח.
דיברו איתנו הרבה על בית של תורה, ועל הזכות העצומה להחזיק אברך שמקדיש את עיתותיו ללימוד.
רציתי את זה חזק. מאד. זה היה החלום הכי נוכח שלי. הדבר שהכי נכספתי אליו.
גם שיעורי בית לא שכחתי לעשות. השקעתי בלימודי תכנות יקרים מאד. הקדשתי את מוחי למדע. לא זכרתי מה זה לצאת להשתחרר, לבלות קצת עם חברות.
האושר האמיתי שלי היה, כשמצאתי עבודה במקום חרדי. גלאט.
לא יכול להיות טוב מזה, חשבתי.
כל האזהרות שהלחיצו אותנו על מקומות עבודה חילוניים, לא רלוונטים אליי.
כמה טוב ה'.
אז אפשר גם וגם. לפרנס בית של תורה. בקדושה.
כשביום השלישי, הערבליך, הבוס, נכנס למשרד בסערה וצעק
"חלוש, מה שלומך?"
זה טיפל'ה היה לי מוזר.
חלוש, זה רק של אימהות, לא?
נערך לאחרונה ב: