לא עצרתי לראות כמה זה עולה לי

מירה דביר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
רק אימא הייתה קוראת לי חלוש.
אבא לפעמים היה קורא רחלוש.
האחיות שלי הסתפקו ברחלי. פשוט.
גם בסמינר קראו לי ככה.
חוץ מהמורות שהקפידו על רחל. רשמי. מכובד.
הרבה מחברות "הביית היהודי", מילאתי בכיתות י"ג י"ד בכתב קטן וצפוף.
תמיד ישבתי בשורה הראשנה. תמיד קרוב. לא לפספס אף מילה. אף לא אות אחת.
לכן אני זוכרת. אי אפשר לשכוח.
דיברו איתנו הרבה על בית של תורה, ועל הזכות העצומה להחזיק אברך שמקדיש את עיתותיו ללימוד.
רציתי את זה חזק. מאד. זה היה החלום הכי נוכח שלי. הדבר שהכי נכספתי אליו.
גם שיעורי בית לא שכחתי לעשות. השקעתי בלימודי תכנות יקרים מאד. הקדשתי את מוחי למדע. לא זכרתי מה זה לצאת להשתחרר, לבלות קצת עם חברות.
האושר האמיתי שלי היה, כשמצאתי עבודה במקום חרדי. גלאט.
לא יכול להיות טוב מזה, חשבתי.
כל האזהרות שהלחיצו אותנו על מקומות עבודה חילוניים, לא רלוונטים אליי.
כמה טוב ה'.
אז אפשר גם וגם. לפרנס בית של תורה. בקדושה.
כשביום השלישי, הערבליך, הבוס, נכנס למשרד בסערה וצעק
"חלוש, מה שלומך?"
זה טיפל'ה היה לי מוזר.
חלוש, זה רק של אימהות, לא?
 
נערך לאחרונה ב:

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
את חזקה במיקוד שלך.
עוצמתי.
ו...עצוב.
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
אוף!
איזה רע!
כלומר, כתוב טוב מדי,
ואני, כנראה, רגישה מדי.

תגידו הכל,
ונכון
שחשוב להציף דברים.
אבל זה לא אומר שחשוב גם לקרוא אותם.
לא אם הם מוציאים אותי בכזו תחושה קשה.

אני מה-זה מקווה להצליח לא להיכנס לאשכול הזה,
למרות הסקרנות הטבעית,
והכתיבה המשובחת של מירה.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
איזה פתיחה!
כמו בוקס ישר ללב.

כל הרעות חולות שלנו צפות לאחרונה בפורום. מדוע?

האם הציבור מאס בהסתרה הרשמית ומביע מחאה?
או שפשוט כבר אי אפשר להסתיר מרוב מקרים?
כנראה שזה מורכב מגם וגם.
ככה מגיעות מהפכות. מטרנדים.
אני בעד.
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
כנ"ל אני. כשמטאטאים יותר מדי לכלוך מתחת השטיח: או שהשטיח נקרע, או שהלכלוך בולט וזה מוזר, או שהלכלוך פשוט גולש.
די להסתרה המיותרת. כולם יודעים שיש פיל בחדר.
 

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
תודה על הקטע המדהים.
אני אישית לא בעד טאטוא
עטיפה, עיצוב מחדש, טייחנות
אבל אין סיבה להציף את הנושאים הללו באופן כללי לכל גווני האוכלוסיה...
לדעתי,
וזו אמנם דעת יחיד,
זכות הצבור שלא לדעת... ואין רע בחממה שעוטפת את בנותינו.
שתהינה תמימות כל עוד אפשר,מה רע??
בכל אופן,
בסמינרים מדברים היום הרבה על הנושאים האלו
ובאמת בדר"כ זה נראה תלוש ולא שיך לאלה שמקבלות הכל על מגש של כסף(או פרוטקשן, במקרה זה)
וחשוב מאד להיות מודעים לזה בזמן כדי להתכונן.
 

מירה דביר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
שונאת את עצמי. פריכה. לא החלטית. לא יודעת לנעול דלתות. להשאיר אנשים בחוץ. גם אם הם דופקים בפראות על השמשה.
הכל מבולבל לי. לא בטוחה מה שחור, מה לבן, ומה בשטח אפור.
שום דבר ממה שלמדנו, לא בא לידי ביטוי. מאה קיבלתי בתאוריה.
בכביש הבלמים לא עובדים לי. יש איתותים. יש מראות. והם לא נעימים לי. המוח צופר, אבל הידיים רועדות על ההגה. הכל נראה כל כך בסדר, אבל אחרי כמה מטרים אני קולטת שזאת שילדה שעברה צבע, פחחות, חידוש. לא יציבה. לא בטוחה.

"איזה פקדים אני שמה פה?", שואלת את שרה. היא חולקת איתי אופן ספייס. אבל אין לי אוויר.
"תשאלי את מוטי"
"מי זה מוטי?"
" נו.הערבליך"
"עזבי, לא מתחשק לי", הסבר זה לא רק ארבע אותיות. ה. ס. ב. ר.
זה עוד שמות עצם. הכרחיים. אולי. אבל רצף המילים לשבת, לקחת את העכבר, להדגים, לשאול, לוודא. מרגישות לי כמו תאונה.
"וואו. את מה זה מגזימה". שרה.
"אבל לא נעים לי עם כל ההתרוצצות הזאת"
"הוא עושה את התפקיד שלו. הוא הבוס. וגם את עושה רק את התפקיד שלך."
בוחנת את שרה. צדיקה הרבה יותר ממני. אולי היא יודעת?
"אבל...לא יודעת. העליזות המתפרצת הזו. צורת הפנייה הזאת. בקולניות. בחיוכים מוגזמים. לוידת."
"כי הוא מנסה להיות בוס נחמד", הכל כל כך ברור לה.
מקשיבה לטסטרית שלי. רוצה ברקס.
"זה חלק מהאסטרטגייה. האובר נחמדות הזו. נטו חישוב אנליטי קר. שנייה אחר כך הוא יכול לשאוג, הוא באופן כללי הכי קצר רוח שיש."
נכון. יש היגיון מסוים בדברים.
אבל הלב שלי לא אנליטי.
והוא לא יודע להסביר לי מה הוא מרגיש.
 
נערך לאחרונה ב:

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
חיכיתי לעוד פרק.
פחדתי שנסתם עליו הגולל אחרי שפתחו כאן כמה קופות שרצים וזה לא היה נעים לכלמיני...
 

DESIGNIK

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
מרתק ומלחיץ!
את הולכת על החבל הכי דק שהלכו פה ועד היום (והלכו)
לבינתיים בלולייניות מדהימה, לי זה נראה הכי מאתגר שיש.
רק כשבהמשך זה נראה קשה עד בלתי אפשרי
בהצלחה,
 

הני ר.

משתמש סופר מקצוען
הפקות ואירועים
מרתק ומלחיץ!
את הולכת על החבל הכי דק שהלכו פה ועד היום (והלכו)
לבינתיים בלולייניות מדהימה, לי זה נראה הכי מאתגר שיש.
רק כשבהמשך זה נראה קשה עד בלתי אפשרי
בהצלחה,
מדוייק.
ואת הנושא הזה אפילו מתחת השטיח לא מכניסים
הוא פשוט לא קיים.
איך אמרה לי משהי,
"מה אנחנו חילונים"?
אז אנחנו לא חילונים.
בכלל לא. אנחנו צדיקים.
ויצר הרע שלנו חרדי להפליא, ויש לו זקן ופאות לפעמים ארוכות לפעמים קצרות הכל לפי הצורך..
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
את כותבת יפה וברגישות.
המודעות, כמו בכל עניין, חשובה.
בג'ונגל של החיים יש גם טורפים.
מהם נחמדים או מראים את עצמם ככאלה.
מפחיד.
ולפעמים לא ברור איפה הקו האדום. מה לפתוח ומה עדיף שיישאר.
אז כל הכבוד על האומץ ועל הרצון לעשות טוב.
אני נתקלת כאן בחומרים חשובים שצריכים להיות בעוד מקומות ולא רק להיקרא כאן.
נראה לי שצריך את הפרקים הספציפיים הללו להפיץ במקומות רלוונטיים עבורם. זה מאוד חשוב.
ואני מכירה בתים שלא מוכנים לאפשר לבנותיהן לעבוד בעבודה מעורבת.
כבר בשלב הלימודים הם מדברים על זה באופן ברור. ולא משנה מה עם הפרנסה.
 
נערך לאחרונה ב:

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

תהילה ברג

משתמש פעיל
שונאת את עצמי. פריכה. לא החלטית. לא יודעת לנעול דלתות. להשאיר אנשים בחוץ. גם אם הם דופקים בפראות על השמשה.
הכל מבולבל לי. לא בטוחה מה שחור, מה לבן, ומה בשטח אפור.
שום דבר ממה שלמדנו, לא בא לידי ביטוי. מאה קיבלתי בתאוריה.
בכביש הבלמים לא עובדים לי. יש איתותים. יש מראות. והם לא נעימים לי. המוח צופר, אבל הידיים רועדות על ההגה. הכל נראה כל כך בסדר, אבל אחרי כמה מטרים אני קולטת שזאת שילדה שעברה צבע, פחחות, חידוש. לא יציבה. לא בטוחה.

"איזה פקדים אני שמה פה?", שואלת את שרה. היא חולקת איתי אופן ספייס. אבל אין לי אוויר.
"תשאלי את מוטי"
"מי זה מוטי?"
" נו.הערבליך"
"עזבי, לא מתחשק לי", הסבר זה לא רק ארבע אותיות. ה. ס. ב. ר.
זה עוד שמות עצם. הכרחיים. אולי. אבל רצף המילים לשבת, לקחת את העכבר, להדגים, לשאול, לוודא. מרגישות לי כמו תאונה.
"וואו. את מה זה מגזימה". שרה.
"אבל לא נעים לי עם כל ההתרוצצות הזאת"
"הוא עושה את התפקיד שלו. הוא הבוס. וגם את עושה רק את התפקיד שלך."
בוחנת את שרה. צדיקה הרבה יותר ממני. אולי היא יודעת?
"אבל...לא יודעת. העליזות המתפרצת הזו. צורת הפנייה הזאת. בקולניות. בחיוכים מוגזמים. לוידת."
"כי הוא מנסה להיות בוס נחמד", הכל כל כך ברור לה.
מקשיבה לטסטרית שלי. רוצה ברקס.
"זה חלק מהאסטרטגייה. האובר נחמדות הזו. נטו חישוב אנליטי קר. שנייה אחר כך הוא יכול לשאוג, הוא באופן כללי הכי קצר רוח שיש."
נכון. יש היגיון מסוים בדברים.
אבל הלב שלי לא אנליטי.
והוא לא יודע להסביר לי מה הוא מרגיש.


נושא קריטי שדורש דיבור.
תודה לך!

רק חבל שהיא קצת תמימה, כי ככה קשה יותר להתחבר אליה, ולצערי, יש מספיק בנות פחות תמימות שנמצאות במקום הזה או בהרבה יותר גרוע
 

מירה דביר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
דיברו איתנו בסמינר הרבה.
שיעורי השקפה טובים כאלה, שאפשר רק להתגעגע אליהם.
על תאוות לא דיברו.
על תשומת לב גם לא.
  1. הזהירו אותנו מאנשים רעים.
    מאנשים חילונים מסוכנים.
    לא אמרו שהבוס הצדיק בן 45 שמחתן ילדים וירא שמים ושהוא מחזיק מאפיית מצות עם כשרות הכי מהודרת [סיפור אמיתי] מסוכן כמו זאב טורף.
    והוא לא מרגיש כמו זאב, בטח לא נראה כזה.
  2. אלא שהאשה מרגישה שהיא מחכה ללכת לעבודה.
    והלב שלה מתעורר או נופל מכל מייל ...
    והלב שלה כבר לא בבית לא של בעלה ואפילו לא שלה בעצמה.
אני לא בכיוון.
והיא לא תמימה.
די מודעת.
לטעמי.
 

מירה דביר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי

מכונתכתיבה

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
כתוב מהמם.
דווקא אצלנו דיברו על זה הרבה בסמינר
על כל הקטע בעבודה. שצריך להיזהר וכו'.
לגבי הגבולות הדקים הללו של זהירות גם ממי שנראה כשר וטהור
זה תקף בכל תחומי החיים לטעמי.
גם חרדי עם זקן ארוך עד ברכיים יכול להיות נוכל ולעקוץ כלכלית.
יכול להתנהג בניגוד להלכה, אם זה במידות כלליות של בין אדם לחברו
ואם זה בכל מה שנוגע לעניני העריות איכשהוא.
מסכימה שאולי צריך לדבר קצת יותר פתוח ומובן בסמינרים,
מצד שני בחיים יש המון מצבים שאנחנו צריכים להיות ערניים ולבדוק את עצמנו בסיטואציות ספציפיות
מה שצריך הכי ללמד בסמינרים זהלא ללכת אחרי מראה עיניים ושמע אוזניים.
ללכת לפי דעת תורה! תמיד לחשוב מה ה' היה רוצה ממני עכשיו, לשאול ולהתייעץ עם רבנים (כשיש צורך) בקיצור- אני מחכה להמשך :) לראות לאן יתפתחו הדברים...
 

מירה דביר

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
הערבליך מדבר בקול. חזק. גבוה. לא משאיר מקום. אף מילה לא יכולה להיכנס בסבך. שיטה מצוינת להשיג מה שרוצים.
"שבנצי יישאר לשמור על הילד, אפשר לחשוב, שיזוז קצת, מי אמר שהוא צריך כל היום לשבת בכולל"
תשתקי. אני מכריחה את עצמי.
מילים, אל תצאו. אני מתחננת. גם ככה הן הולכות לאיבוד בחלל. מתכווצות. מתקמטות. עלובות.
"אני רוצה שהוא ילמד", עושה שטות. משחקת במגרש שאני לא טובה בו.
"כי זה מה שהכניסו לך לראש. שטיפת מוח, זה מה שעברת"
הוריקן שוטף את החדר. מילים ניתכות כמו ברק, רעם. סופה. אין לי מטריית הגנה. אני יודעת לענות. אבל מכונת הירייה משתיקת קול. לא נותנת מרווח, אפשרות לפתוח את הפה.
אני מגלה שלמרות שאני בטוחה במה שאני עושה, הזלזול גומר עלי. יוצר בריכות מסוכנות בקצה עיניי. מכת קור במרכז הלב.
"טוב. אני חייבת לזוז למעון לשחרר את הילד", אני יורה בחזרה. במהירות. עוד לא הפסקת אש, אבל הוא מטעין את עצמו בכדורים.
לא יכולה לטרטר את בנצי כל היום מהכולל. לא רוצה לעשות לו את זה. לי. לנו. גם ככה מאז שלאשי יש התקפי קוצר נשימה חוזרים ונשנים, הוא נשאר איתו הרבה יותר ממני.
מעצבן אותי שמתייחסים לכולל שלו כאל מקום בילוי. כאילו רק אני רצינית. עובדת קשה. עוסקת בדבר "אמתי". כאילו סדרי כולל זה משהו שאפשר לשחק בהם כמה שרק רוצים. כי זה 'סתם כולל'. לא תכנות עם בוס ושעות והספקים ודו"חות.
"תאמיני לי בודדים, על אצבע אחת אפשר לספור אנשים שלומדים באמת", עשן ואש חורכים את החדר.
הקהל ברובו נהנה מהאקשן. צוחק. מהנהן. מחניף לבוס על הדרך.
"אי אפשר לטוס בחופש לחול ולקרוא לעצמך אברך זה לא עובד ביחד"
לא רואה צורך לענות. אפשרות להסביר. אפילו החדר מתעוות מול המילים.
הערבליך מרגיש שהטונים האלה פוגמים בתדמית שהוא מנסה לשוות.
"חלוש, לא לקחת את החיים ברצינות", הוא מושך באחת את הכיסא שאך לפני שנייה ישבתי עליו- לאחור.
צוחק. באותו טון קולני שאני כל כך מתעבת.
לא נושמת.
בורחת החוצה. לא מביטה לאחור.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  10  פעמים

לוח מודעות

למעלה