הזכרת לי שיום אחד באה אל אמא שלי מישהי עם חצאיות שהחליטה להאריך כחיזוק לרפואת גיסתה.עוד לא זכיתי לראות את התופרת שהתעשרה כתוצאה מעבודתה.
אנשים דורשים מקסימום, ורוצים לשלם מינימום,
בלי טיפת הבנה בדבר, ובטח בלי הערכה לעבודה שהם מקבלים.
אמא שלי עבדה על זה שעות, פשוט שעות, היה צורך להוסיף בדים, והלמטה לא היה ישר, אז לנסות ולהיות יצירתית כדי שיראה טבעי, ואז לראות שלא נראה הכי טוב, אז לנסות כיוון אחר, וממש היתה עבודת נמלים מבאסת ולא נעימה, אבל היה פה את הענין של הצניעות, אז המשיכה ועשתה בכל החצאיות שהתבקשה למרות שלא היה שווה מכל כיוון, וזה כבר לא היה ענין של כסף.
כשהגברת באה לקחת את החצאיות, אמא שלי בעדינותה נקבה סכום של עשרות שקלים לחצאית, סביבות 40-50 ש"ח
וההיא פתחה עליה עיניים ענקיות, מה! מי חלם להוציא עכשיו כזה סכום על זה, לא יודעת אם אלבש את החצאיות האלו בכלל, ולא דמיינתי שתהיה לי כזאת הוצאה, רציתי להתחזק אבל לא חשבתי שזה יהיה כל כך יקר,
זה היה לפני שנים, ואני רק זוכרת את הפנים והעוגמת נפש שהיו לאמא שלי, עד היום כשאני רואה את האשה ההיא זה מה שאני נזכרת ומתכווץ לי הלב.
לא באה פה לשפוט על הסכומים, רק להסב תשומת לב לצד שני, וזה בכל ענין כמובן.
שנזכה להיות מהמתחשבים והרגישים...