דיון כמה ספרים כתבתם?

[מ. י. פרצמן]

מתוך עשרות הניקים כאן שכותבים חומרים מסוגים שונים,
כמה מכם התחילו לכתוב ספרים בחייכם?
כמה ספרים?
וכמה, מתוך אלו שהתחילו, ספרים סיימתם?

למה התחלתם את אשר התחלתם?
למה סיימתם את אשר סיימתם?
אלו שלא התחילו - למה לא התחלתם?
ואלו שלא סיימו - למה לא סיימתם?

מה עשיתם עם אלו שסיימתם?
ומה עשיתם עם אלו שלא סיימתם?

מעניין אותי לשמוע תשובות על כל השאלות, על חלקן, על שאלות שלא נשאלו, או שאלות חדשות.

#שואלת_מסקרנות

 

[מ. י. פרצמן]

על עצמי:
התחלתי בערך 20 ספרים, אולי יותר,
ומתוכם סיימתי רק שלושה.
את כתיבתו של אחד מהם סיימתי אחרי מרתון בן 7 שבועות. את השאר כתבתי במשך כמה חודשים / שנים.

אלו שלא סיימתי - שמורים לי באהבה במדף העליון בארון שנפתח אחת לתקופה,
חלקם כתובים על מחברות, חלקם מודפסים בתוך קלסרי ניילוניות.
אחת לכמה חודשים אני נזכרת בקטע ושולפת אותו להשראה,
בשאר הזמן לא מעזה לגעת בהם, או להתחיל אותם מחדש. אדמת קודש היא.

ולא לגמרי קשור לנושא אבל נענית לפותחת האשכול עם תשובות לשאלות שלא נשאלו,
את חיי אני חייבת למורה שלי בכיתה ח',
שראתה שיר שכתבתי באמצע שיעור ואמרה לי יקירה, הרבה עצות אני יכולה לתת לך, אבל החשובה מכולן היא לשמור לך קלסר עם כל השירים שכתבת.
מאז יש לי קלסר בן מאה ניילוניות, ועשרות שירים שיקרים לליבי עד אין שיעור.

 

[סיפור8]

מהמם. @מ. י. פרצמן מעורר השראה.
מה עם הספרים שסיימת? בחנויות?
אפשר לשאול למה מרתון 7 שבועות? ואיך עושים כזה דבר?

 

[Talya kadosh]

שלוש. עכשיו הרביעי ברוך השם.
לא שעשיתי איתם משהו מיוחד, את השתיים הראשונים כתבתי רק בשביל הניסיון והכייף. (עדיף שלא לקרוא אותם). השלישי השתפר מאוד. והרביעי זה מה שאני מעלה לכאן, עוד לא סיימתי אותו. בדרך בעזרת השם.
התחלתי לכתוב בתקופת הקורונה את הספר הראשון ומשם זה התגלגל הלאה.
איך התחלתי לכתוב? זה כבר סיפור ארוך בפני עצמו. אני רק אומר שזה לא שמגיל אפס החזקתי עיפרון ביד, אולי הייתה לי משיכה לספרים ולמילה הכתובה. אבל לכתוב בעצמי, באמת, התחיל בערך לפני שנה וחצי.

 

[מ. י. פרצמן]

אפשר לשאול למה מרתון 7 שבועות? ואיך עושים כזה דבר?

זה לא היה בכוונה... לו הייתי יודעת מראש רוב הסיכויים שלא הייתי מתחילה
הוא הותחל ברגע של השראה (ערב מושלג ארוך) ללא תכנון מוקדם, התקדם בקצב מסחרר כי פשוט לא היו לו קשיים בדרך (נס בפני עצמו), ותוך פחות מחודשיים כבר היו כמה עשרות אלפי מילים כתובות, כולל המילה 'סוף'.

איך התחלתי לכתוב? זה כבר סיפור ארוך בפני עצמו. אני רק אומר שזה לא שמגיל אפס החזקתי עיפרון ביד, אולי הייתה לי משיכה לספרים ולמילה הכתובה. אבל לכתוב בעצמי, באמת, התחיל בערך לפני שנה וחצי.

אפשר את הסיפור המלא?
ביקשתי בנימוס.
מכירה עוד מישהי שאף פעם לא באמת חשבה לכתוב, התחילה 'בטעות', והיום היא חזקה מאוד בעולם הכתיבה. הסיפורים האלו מעוררים השראה.

 

[נ. גל]

אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

כמה ספרים?

אם הכוונה היא לשרבט על דף בסיס עלילתי ולהגיד "יום אחד זה יהיה ספר" - 15.
אם הכוונה היא לתפוס מקלדת או דף ולהתחיל לייצר עמודים - 4, כולם עם עזרה.

וכמה, מתוך אלו שהתחילו, ספרים סיימתם?

אפס, נכון לשעת כתיבת השורות.

למה התחלתם את אשר התחלתם?

וואלה, אין לי מושג.

אלו שלא התחילו - למה לא התחלתם?

הספרים שנשארו אי שם מעורפלים ולא נכתבו, נשארו כך מסיבה ברורה - הם דורשים הרבה מאוד עבודה ומאמץ, וטרם הייתה לי פניות לכך.

ואלו שלא סיימו - למה לא סיימתם?

כתיבת ספר היא עבודה ארוכה ומאומצת. לפחות אצלי, התחקיר יכול לארוך גם שנה וחצי. בקיצור, עוד לא הספקתי פשוט להגיע לשלב שבו זה ספר גמור.

ומה עשיתם עם אלו שלא סיימתם?

על חלקם - עובדת.
את חלקם - שומרת בקובץ כל שהוא, בתקווה לעבוד עליהם יום אחד.

 

[שלחן עורך]

מאז שגמרתי ישיבה קטנה, לא קיבלתי מבחן כל כך ארוך. אבל מעניין, ודי קל. לפחות בשבילי...

כמה מכם התחילו לכתוב ספרים בחייכם?

אני התחלתי סיפור, לא יודע אם לקרוא לו ספר. הוא לא זכה להיכנס לקלסר, אפילו לא לניילונית, הוא רק יושב במחשב, ומידי פעם מטפטף לפרוג. פרק אחרי פרק.
אם לא נחשיב כמובן כל חצי עמוד שכתבתי בצעירותי, שדמיינתי שאני כותב את המותחן הבא של הציבור החרדי...

כמה ספרים?

חצי, שליש, אולי רבע. תלוי מה יהיה אורך הספר בסוף.

וכמה, מתוך אלו שהתחילו, ספרים סיימתם?

כלום. יש כיוון, כיוון טוב, אבל הדרך עוד ארוכה.

למה התחלתם את אשר התחלתם?

נתקלתי בספר טוב, שנתן לי השראה לפרק הראשון. נתקלתי בספר נוסף שנתן לי השראה לפרקים נוספים. נכנסתי למירוץ, גיליתי עוד פן בעצמי, פן שלא הכרתי כל כך. כתבתי בכמה ימים כחמש עשרה פרקים, מאז ממשיך לאט לאט...

למה סיימתם את אשר סיימתם?

לא רלוונטי.

אלו שלא התחילו - למה לא התחלתם?

לא רלוונטי.

ואלו שלא סיימו - למה לא סיימתם?

מחכה להשראה..

מה עשיתם עם אלו שסיימתם?

לא רלוונטי.

ומה עשיתם עם אלו שלא סיימתם?

פרסמנו בפרוג...

ולסיום כמה מילים:
כתיבת סיפור זו הזדמנות לבטא תחושות פנימיות על הכתב, את הטוב שבי ואת הרע, את ההומור ואת הכאב.
ממליץ בחום למי שטרם ניסה.
לא בונה להתפרנס מזה, כנראה גם לא אפרסם את זה במקום נוסף מלבד כאן, אבל בהחלט אתגר מהנה.
ובמיוחד התגובות החמות של אנשים שנהנים, שצוחקים, שמזדהים, שכואבים, שמתקנים ומעירים.

 

[Talya kadosh]

בגלל שביקשת כל כך יפה. בבקשה.
נפתח מהעניין הזה שלכתוב, לא כתבתי. פשוט לא ידעתי שאני יודעת. (גם לא כל כך אהבתי, למען האמת. כי כל כתיבה שנתקלתי בה הייתה בסגנון של כתיבה טיעונית, סקירה ממזגת פלוס ציון. ולא, הציונים לא היו מאה).
הפעם הראשונה שכתבתי משהו, באמת הייתה בטעות, שלא לומר בפזיזות.
פרסום על תחרות כתיבה. רגיל, קורה. ראיתי לא פעם מודעה כזאת, אבל לא חשבתי להשתתף.
לא יודעת, באמת לא יודעת איזה ג'וק נכנס לי לראש, אבל החלטתי שאני כותבת. (ובאמת שלא ידעתי לכתוב, חד משמעית). כתבתי (אפילו לא השקעתי. אם כבר ג'וק עד הסוף). שלחתי ושכחתי. לא המשכתי לכתוב יותר.
עד, ובכן, עד לפרסום התוצאות. נגיד ברמז, התחלתי לחשוב שאולי כן יש משהו בכתיבה שלי.
אבל שוב, לא עשיתי עם זה משהו מיוחד. די זנחתי. רק מדי פעם הייתי משרבטת פה ושם כמה מילים.
לא הייתה לי חיבה למילה הכתובה ולא כלום. כתבתי קצת ועוד קצת, עד שגיליתי שוואלה, יש בכתיבה קסם וזה מוצא חן בעיני.
ואז התחלתי לכתוב את הספר הראשון וכו. זהו, זה הסיפור המרגש והארוך שלי. (לא במילים, כמו בזמן שקלטתי שיש משהו מחבר בכתיבה ואני מתחברת אליו...)
ואיך אומרים, מאז, הכל היסטוריה.

 

[7שבע7]

מנסה לענות...
אני מחלקת את הכתיבה שלי לכתיבה בגיל הנעורים ולכתיבה בגיל הבגרות (שגם אותה אפשר לחלק לרמות בשלות).
בגיל הנעורים התחלתי לפחות שבעה סיפורים. שלושה או ארבעה מתוכם גם סיימתי. כמובן - הקוראים היחידים שלהם הם ילדיי הנחמדים... (ובזמנו הוריי ואחיי)
בגיל הבגרות התחלתי וסיימתי ארבעה ספרים. אחד מהם הוא שדרוג של סיפור מגיל הנעורים - וגנזתי אותו. עוד אחד מהם הוא שיפור ושדרוג של סיפור מגיל הנעורים - ואותו הוצאתי לאור ומכרתי כמה וכמה עותקים. יש עוד ספר שכתבתי רק בשנים האחרונות והוצאתי לאור, ונמכר בינתיים בעותקים ספורים יחסית. ויש עוד ספר - שסיימתי לכתוב לפני כמה שנים, גנזתי אותו, ולפני כשלוש שנים כתבתי אותו מחדש, וכרגע הוא מחכה להוצאה נחמדת שתרצה להוציא אותו לאור... (כי כבר עייפתי מהוצאות עצמיות/פרטיות...)
חוץ מזה יש לי במחשב לפחות עשר התחלות של סיפורים נוספים - חלקן רק פרקים ראשונים ממש, חלקן מתקדמות יותר, ואני מתפללת שאצליח לסיים אותן או את חלקן, ובעיקר - שאצליח למכור אותם...

וגם לי יש מורה מיתולוגית שעודדה אותי לכתיבה, כבר בכיתה ב' או ג' היא זיהתה ש"יש לי את זה" ודחפה אותי להמשיך לכתוב חיבורים...

 

[נדיבה]

ומתוכם סיימתי רק שלושה.

הם בחנויות. מה שמם? [זאת בורות של ממש. לא?]

 

[Nomi10]

אחד
כלומר, יש עוד סיפורים שהתחילו אבל כל כך נתקעו שאני אפילו לא מחשיבה אותם.
יש ספר אחד שהתחלתי לכתוב בתקופת הקורונה, בסגר ההוא של ערב פסח כתעסוקה לעצמי ולסביבתי ובמשך תקופה כתבתי כל יום פרק. סך הכל יש יותר מחמישים פרקים.
אבל אחרי שנגמרה התקופה ההיא וחזרתי לסדר יום של עבודה וחיים היה חסר לי את המוטיבציה להמשיך.
חלום שלי יום אחד לסיים אותו ולעשות איתו משהו. מקווה רק שלא אתבייש אז לראות את ההתחלה...
אבל האמת שגם אם כן, בטוחה שיהיה לו פינה חמה אצלי, בתור הספר הראשון שלימד אותי שאני יודעת לכתוב גם סיפורים ארוכים ואפילו נהנית מזה.

 

[שלחן עורך]

ומכרתי כמה וכמה עותקים.

מותר לשאול אם כיסית את ההוצאות? שווה לחשוב על זה?

 

[7שבע7]

מותר לשאול אם כיסית את ההוצאות? שווה לחשוב על זה?

לצערי לא כיסיתי את ההוצאות.
שווה לחשוב על זה רק אם יודעים לשווק כמו שצריך...

 

[מ. י. פרצמן]

בגלל שביקשת כל כך יפה. בבקשה.
נפתח מהעניין הזה שלכתוב, לא כתבתי. פשוט לא ידעתי שאני יודעת. (גם לא כל כך אהבתי, למען האמת. כי כל כתיבה שנתקלתי בה הייתה בסגנון של כתיבה טיעונית, סקירה ממזגת פלוס ציון. ולא, הציונים לא היו מאה).
הפעם הראשונה שכתבתי משהו, באמת הייתה בטעות, שלא לומר בפזיזות.
פרסום על תחרות כתיבה. רגיל, קורה. ראיתי לא פעם מודעה כזאת, אבל לא חשבתי להשתתף.
לא יודעת, באמת לא יודעת איזה ג'וק נכנס לי לראש, אבל החלטתי שאני כותבת. (ובאמת שלא ידעתי לכתוב, חד משמעית). כתבתי (אפילו לא השקעתי. אם כבר ג'וק עד הסוף). שלחתי ושכחתי. לא המשכתי לכתוב יותר.
עד, ובכן, עד לפרסום התוצאות. נגיד ברמז, התחלתי לחשוב שאולי כן יש משהו בכתיבה שלי.
אבל שוב, לא עשיתי עם זה משהו מיוחד. די זנחתי. רק מדי פעם הייתי משרבטת פה ושם כמה מילים.
לא הייתה לי חיבה למילה הכתובה ולא כלום. כתבתי קצת ועוד קצת, עד שגיליתי שוואלה, יש בכתיבה קסם וזה מוצא חן בעיני.
ואז התחלתי לכתוב את הספר הראשון וכו. זהו, זה הסיפור המרגש והארוך שלי. (לא במילים, כמו בזמן שקלטתי שיש משהו מחבר בכתיבה ואני מתחברת אליו...)
ואיך אומרים, מאז, הכל היסטוריה.

וואו.
ולחשוב שעולם הספרות היה מפסיד את התרומה שלך, אם לא התחרות ההיא.
תודה על השיתוף!

ובמיוחד התגובות החמות של אנשים שנהנים, שצוחקים, שמזדהים, שכואבים, שמתקנים ומעירים.

הנה, את ההקדמה כבר כתבת, עכשיו צריך רק את הספר...

תודה רבה לכל אלו ששיתפו! @7שבע7, @Nomi10 וכולם. נתתם לי השראה.

יש לי עוד שאלה, ברשותכם:
כל אלו שלא התחילו,
מה אתם צריכים כדי להתחיל?
אם הייתי מוכנה לתת לכם משהו,
משהו אחד,
שיהיה הדבר שיגרום לכם להתחיל לכתוב ספר,
מה הוא היה?

 

[AtArA R]

יש לי עוד שאלה, ברשותכם:
כל אלו שלא התחילו,
מה אתם צריכים כדי להתחיל?
אם הייתי מוכנה לתת לכם משהו,
משהו אחד,
שיהיה הדבר שיגרום לכם להתחיל לכתוב ספר,
מה הוא היה?

טוב, אז עד עכשיו צפיתי מהצד, כי כרגע אין לי יצר ורצון לכתוב ספר. מכל מיני סיבות.
אבל על השאלה הזאת אני יכולה לענות, אחרי שהזדהיתי כ"כ עם כל מי שהתחילה ונתקעה. לא בכתיבת ספרים, אבל בהחלט בתחומים אחרים.
אני חושבת שהתשובה שלי ושל עוד רבים לשאלה הזו היא- פניות.
זה לא פיר, כי אמרת דבר אחד, ופניות כוללת הרבה, אבל אם אני מנסה לחשוב מה באמת יכול לגרום לי יום אחד לקום ולחזור לתכנית ישנות שקברתי במגירה, למצוא בתוכי מוטיבציה ולהפשיל שרוולים- זה יהיה בעיקר ראש נקי. פניות היא גם זמן, אבל היא בעיקר טאטוא של כל השכבות האלה שחוסמות את המוח וגורמות לנו לקפוץ כל הזמן בין תחומי העניין השונים, טיהור הטרדות וריכוז, פשוט ריכוז.

 

[נועה לבין (Tamar)]

כל הכבוד על הרעיון, @מ. י. פרצמן נושא מעניין.

אצלי זה בא מגיל אפס, בערך. מהרגע שפקחתי את עיניי לראשונה התחלתי לרדוף אחרי המילה הכתובה. בגיל חמש לימדתי את עצמי לקרוא, ולא, אני לא מחוננת...
זוכרת את עצמי בגיל שש מחפשת את הספר הכיי ארוך של מנוחה פוקס, ובגיל 8 כבר קוראת של מבוגרים.
אולי הייתי הילדה היחידה בעולם ששונאת קומיקסים, לך תדע.

את הספר הראשון כתבתי לגמרי בלי כוונה. בהכוונתו הזומית של סופר - בלי שאני בכלל אכיר אותו. התחלתי לפתח עלילה. לעצמי. סוג של: 'בוא נראה אם זה עובד בכלל'.
אימא שלי התלהבה ממש ודחפה אותי לשלוח לו את המסמך. היה צריך לשכנע אותי, כי הוא אדם עסוק, סלב, למה שהוא ייתיחס לילדה כמוני? (הייתי אז בת 12, מזל שגדלתי קצת...)
אבל אימא שלי שלחה לו, ומשם זה התגלגל במהירות. הוא ביקש לדבר עם ההורים שלי, שלח לי קורס חינם במתנה, והבטיח לדאוג שהספר יהיה הכי מדובר במדינה אחרי שאכתוב אותו. אז הוצמדה לי עורכת, והתחלתי בכתיבה. זה היה קשה, אבל רצוף בלמידה. המילים נכתבו באטיות ובמעקב אחרי כל פסיק, אבל בסוף גמרתי.

הספר לא יצא לאור. באשמתי, כמובן. הסיבה היחידה הייתה שהוא קצת-קצר. מאה שלושים עמ' בערך.
משם ממשיכה. במסמך גנוז כבר קיימת חצי-עלילה מושלמת. מקווה שתקראו ספר שלי מתישהו, והלוואי שזה יהיה בקרוב. אחרי הכל, כישרון נותן פוש משמעותי, אבל כל ספר צריך לעבור דרך ארוכה. וכן, גם סופר.

(כשאני חושבת על זה, 30,000 אלף מילים בסיפור בהמשכים זה ארוך מדי? בא לי לעלות את זה כאן.)

 

[שלחן עורך]

כשאני חושבת על זה, 30,000 אלף מילים בסיפור בהמשכים זה ארוך מדי? בא לי לעלות את זה כאן.

ארוך זה ודאי לא. להעלות כאן? נשמח מאוד!

 

[Natan Galant]

וואו.
ולחשוב שעולם הספרות היה מפסיד את התרומה שלך, אם לא התחרות ההיא.
תודה על השיתוף!


הנה, את ההקדמה כבר כתבת, עכשיו צריך רק את הספר...

תודה רבה לכל אלו ששיתפו! @7שבע7, @Nomi10 וכולם. נתתם לי השראה.

יש לי עוד שאלה, ברשותכם:
כל אלו שלא התחילו,
מה אתם צריכים כדי להתחיל?
אם הייתי מוכנה לתת לכם משהו,
משהו אחד,
שיהיה הדבר שיגרום לכם להתחיל לכתוב ספר,
מה הוא היה?

מקום שבו הוא ייצא בוודאות,
ו- דד ליין...

 

[יוסף יצחק פ.]

מתוך עשרות הניקים כאן שכותבים חומרים מסוגים שונים,
כמה מכם התחילו לכתוב ספרים בחייכם?
כמה ספרים?
וכמה, מתוך אלו שהתחילו, ספרים סיימתם?

למה התחלתם את אשר התחלתם?
למה סיימתם את אשר סיימתם?
אלו שלא התחילו - למה לא התחלתם?
ואלו שלא סיימו - למה לא סיימתם?

מה עשיתם עם אלו שסיימתם?
ומה עשיתם עם אלו שלא סיימתם?

מעניין אותי לשמוע תשובות על כל השאלות, על חלקן, על שאלות שלא נשאלו, או שאלות חדשות.

#שואלת_מסקרנות

באמצע לכתוב את הראשון, נרגש ומנווט את דרכי בזהירות בין עולם המו"לים..

אם היו יכולים לתת לי משהו, מה היו נותנים? אני חושב שהייתי מבקש - זמן.

 

[נודד]

שאלה מורכבת מעט עבורי.

אני כותב בצוותא עם אשתי את ספרנו הראשון (הטיוטה הראשונה מתפרסמת כאן כבר תקופה)
זה התחיל כקוריוז (מצידי, היא בתחום כבר מילדות) ואיכשהו נסחפנו לזה.
הסיבה שהספר עדיין בשלבי יצירה ועוד לא נחטף מן המדפים הוא המענה לשאלת ה"מה אתן לכם ותכתבו אותו"
זמן ופניות.