עם נצנוץ ראשון של בוקר נמרוד שמוחו העיסקי תמיד חשב קדימה, הירהר בליבו למנף את ה'עסק' החדש שלהם, להגדיל אותו למימדים הראויים למטרה נעלה כ"כ.
בשעה 08:15 כשחייג לארז כבר הייתה לו תכנית סדורה במוחו בשלושה שלבים.
א. למסור למשרד פרסום איכותי את מיתוג ארגונם לייעול הארגון וקידומו.
ב. ליצור קשר עם עמותות המקדמות שילוב חרדים בציבור הכללי.
ג. לצאת לפעולה כמה שיותר מוקדם. 'להכות על הברזל בעודו חם', צפו בו המילים.
לארז לא נותר אלא להריע לאסטרטג המוכשר, ולהציע לו להיפגש עם עמיר ידידו מראשי 'קבוצת שירה', ששנים עוסק בתחום התמיכה בחרדים שיוצאים בשאלה, ומודחים מהחברה החרדית, להתייעץ איתו ואולי אפילו לקבל סיוע כלכלי ראשוני.
נמרוד רכן קדימה בתדהמה. "וואוו, אנ'לא מאמין, איך כנען אומר אחרי שאני מביא לו שקיות מהסופר, כמובן, אחרי ששואל מאיזה סופר? ובאיזה הכשר? 'סיעתא דשמייא'. איזה מזל אנ'אומר'ך, לא מאמין, ת'קשר אליו עכשיו, ת'קשר נראה מה איתו".
- "עמיר?!? מה נשמע, זה ארז".
- "היי ארז, מה נשמע איתך? כיף לשמוע אותך על הבוקר".
- "בסדר עמיר, מצוין. תשמע אני וחבר החלטנו להקים ארגון סיוע ליציאה בשאלה של חרדים. ואאמממ... הייתי רוצה לשמוע ממך, לשמוע על כיוונים. מה דעתך?"
- "אההה, קודם כל מצוין. כאחד שמכיר את השטח אני יכול לומר לכם שיש ביקוש עצום! אין לכם מושג כמה חרדים מעוניינים לצאת בשאלה והם מאויימים ע"י העסקנים והרבנים.
ובנוגע למעשה, אולי בואו ניפגש היום ונדבר על זה?"
מבט קצר לנמרוד והינהון מצידו, אישרו לארז לענות, "בסדר, ניפגש. איפה?"
- "'רויאל ביץ', מתאים?"
- "מעולה, סגור".
ארז הרים את העיניים מהמסך לנמרוד. מרוצה. "אז ניפגש בערב. סגור". "סגור". "בי". "בי".
רויאל ביץ'. 20:30 בערב.
ארז ונמרוד שקעו בכורסאות הנוחות שבלובי, והביטו במוטי הנכנס כשלצידו בחור צעיר. 'היי, מי זה?'
מוטי פשט את חליפתו ושטחה לגב מסעד הכורסא, ואחר התרווח בנוחות, תוך כדי שמציג בניהם את "מוטי, מרדכי לשעבר, שבצפרנייו הצליח לצאת בשאלה. הוריו לא מוכנים להיפגש איתו. ואשתן מסיתה את ילדיו נגדו. והרבנים עושים כל שלאל ידם להרע לו. ובחסות 'קבוצת שירה' הוא מצליח להילחם על חייו, ולחיות כפי מצפונו".
ארז ונמרוד לחצו את ידיו של מוטי הסמוק והזמינו אותו לשבת על הכורסא הריקה, ארז הביט בעמיר בשאלה 'ומה יועיל לנו כעת מוטי זה?'
עמיר שקלט את הרמז פתח, "בוא ניגש לעניין, למוטי יש הצעה טובה, שלדעתו היא תחלחל ותהרוס את הציבור החרדי מבפנים. הארגון שלי לא יכלו להתפשט גם לתחום זה, אז חשבתי שמן הראוי להציע לכם להתמקד בנישה זו, שנשמעת מצוין".
העיניים הופנו למוטי, שהתחיל לשטוח את הצעתו, בהתחלה בהיסוס, וכשדמויות ילדיו ושעות של נאומי שיטנה ששמע מחבריו ומדריכיו צפו בתודעתו, עבר לטון יותר נחרץ:
"הרעיון שלי הוא כזה:
בתוככי הציבור החרדי מצויים חרדים שאינם שייכים לציבור החרדי פרט ללבושם החיצוני, ובליבם הם חילוניים גמורים.
ואותם ניתן לגייס למאבק זה תמורת תשלום, עבור כסף הם יעשו הכל.
לגייס אותם לשלוח לכם את פרטי האנשים הפוטנציאליים, ולעבוד עליהם באופן אישי. ויותר מזה תהיה לכם אפשרות לגייס אותם בעצמם אפילו לסחוף את האנשים למחוזות הלא חרדיים וככה תיקל עליכם העבודה.
"מה הפירוש למחוזות לא חרדיים?"
"למשל, המגייס יתחבר אליהם בדרך שייבחר, ואח"כ יוכל לסחוב אותם לכל מחוז שיעלה במוחו, כלומר, סירטונים, אינטרנט, סתם בילויים, דברים בסגנון הזה".
השלושה הביטו זה בזה, וארז ונמרוד בעמיר שהינהן בראשו בביטחון, וסיכמו להיפגש עוד מספר ימים, כשמוטי עצמו נבחר ל'מגייס המגייסים', ושבוע הבא יפגשו לתיאום דרכי התקדמות.