סיפור בהמשכים יחידה בקומה שתיים

[וי שלוק]

השקעת כל-כך באפיון שלהם, היה נשמע שהם הולכים לשחק תפקיד מרכזי לפני הקלעים.

הם יכולים להיות פעילים מתנדבים או בתשלום בארגון קיים, עם מימון פילנתרופי מחו"ל. מטרת הארגון לא חייבת להיות מפורשת בשם שלו, אפשר לקרוא לו 3 אותיות באנגלית.

יהיה להם תפקיד מרכזי. אבל לא מה שנשמע בפשיטות, אחרת זה יהיה זול מדי ופשוט.

מטרת הארגון לא חייבת להיות מפורשת בשם שלו,

כל עמותה חייבת לכתוב את מטרותיה, וכביכול ציטטתי מהמטרות הרשמיות שלה.

 

[הכלבויניק]

סיפור מעולה!
עלילה מעניינת, משאיר ציפייה לפרק הבא!!

אני מצפה להסבר התסביך של דודי, משהו מפריע לי ברקע, איך אברך חמד צעיר נפל לבור הזה?
מילא אם הוא היה נהנה איתם, אך לא! הוא מבזבז 150 ₪ אבל לא מרשה לעצמו להתפנק גם על איזה מגנום, מרוב לחץ ומחשבה על שושי...
מה מושך אותו ללכת איתם? זו צריכה להיות סיבה טובה.

והפתקים המסתוריים האלו, מה היא גילתה בינתיים? נראה שזה מתקדם מהר...

לגבי ארז ונמרוד, הם באמת נראים כחובבנים מידי, אך אולי זאת הכוונה, וזה התפקיד שנועד להם... מי אמר שהם הולכים להקים עמותה שתשנה את פני המדינה?

לילה אחד שחזר בנחמן

*מנחמן

 

[וי שלוק]

פרק רביעי
​

שושי נכנסת לחדרה, סוגרת אחריה את הדלת, מוודאה שאלי'ק מכוסה כהוגן, מבצעת סיבוב ועוד אחד, חוששת לפתוח את גיזרי המודעות האלו, מי יודע מה תגלה שם.

מתיישבת על קצה המיטה, מוללת בעצבנות את הגזירים האלו שוב ושוב ופותחת בלי להסתכל עדיין, היא אוהבת את דודי הבן תורה שלה, לא בא לה עכשיו לכעוס עליו, לשנות את מבטה כלפיו.

0553684222 - הגזיר הראשון. שושי משתנקת, מה זה? לא יודעת על חיפוש דירה או משהו, וואוו, המספר גם נראה לא כשר, מה לדודי ולמספר הזה.

0556684599 - הגזיר השני. לרגע משתעשעת שושי במחשבה לחייג אליהם ולשאול מה יש להם להציע? ולגלות מי עומד מאחור, אך מיד חוזרת בה, כל מיני כללי זהירות שלמדה עולים בראשה בצירוף סימני קריאה.

היא מחליטה לחייג ל'מספר אחד בעולם שלי', צילצול אחד ועוד אחד, ודודי לא מרים, לא דבר שקורה לו הרבה. אם הוא בתפילה אז הפלא' מכובה. וכעת הטלפון לא מכובה, אז מדוע אינו עונה?

לאחר רגע נושמת לרווחה, 'הוא חי אההה שום תאונה לא עבר', נזכרת שאמר שהולך לרב קהנובסקי, תמיד הוא 'מבקש' כזה, חושבת לעצמה.

אבל להיכן מובילים מספרים אלו? הם לא כשרים, לא.

עייפה מדאגה, בידיים עוד ריח של שום ובצל מזכרת מארוחת הערב שכל כך עבדה עליה, המוח עייף מלפתור את חידת החיים, נשכבה ונרדמה, לא לפני שווידאה שהטלפון לידה והוא על שיא הווליום. אולי הוא יתקשר אחרי השיעור…

ובנתיים דודי וחברי הקורולה הכחולה סיימו את טיולם והגיעו שוב לבני ברק, "נעצור כמה דקות באיצקוביץ למעריב. כן?!?" כך דודי.

"די אתה דודי, אל תדאג לתפילה של אף אחד, אתה רוצה תרד שם, אל תבלבל את המוח" שוכי.

דודי שתק מביט בידיו שנקפצו מאליהם, ומבין שהוא סיים עם חבורת פרחחים אלו, כל הלשון הרע ששמע עליהם בשטיבל היה נכון, כנראה. וזה גם הסיבה, מן הסתם, שאהרן זליג אבא של שושי כ"כ שונא שהוא בחברתם.

כשירד באיצקוביץ, מבטו נתקע במכונית המתרחקת ממנו, וכנראה שפיתח פרנואידיות כלפי שוכי - נדמה לו שהוא ראה חיוך והחלפת מבט של מכרים בין שוכי והחילוני הזה עם הגופיה והאוטו היפה, כאילו הם מכירים מאין שהוא. מוזר.

אחרי מעריב מיהר דודי הבייתה, אולי עוד יספיק לפגוש את שושי שלו ערה, אולי בכל זאת, אולי יתנצל ויתוודה על האמת ויודיע לה שלא עוד, הוא סיים עם הפרחחים האלו.

אבל, כשנכנס לחדר רק ראה זוג נעלי בית מושלכות בפיזור נפש, שושי ישנה, ושני גיזרי דף עם הטלפונים שלו פרוסים על השידה.

לפרק חמישי >>​

 

[הפצחן]

צפה בקובץ המצורף 704679

פרק רביעי
​

שושי נכנסת לחדרה, סוגרת אחריה את הדלת, מוודאה שאלי'ק מכוסה כהוגן, מבצעת סיבוב ועוד אחד, חוששת לפתוח את גיזרי המודעות האלו, מי יודע מה תגלה שם.

מתיישבת על קצה המיטה, מוללת בעצבנות את הגזירים האלו שוב ושוב ופותחת בלי להסתכל עדיין, היא אוהבת את דודי הבן תורה שלה, לא בא לה עכשיו לכעוס עליו, לשנות את מבטה כלפיו.

0553684222 - הגזיר הראשון. שושי משתנקת, מה זה? לא יודעת על חיפוש דירה או משהו, וואוו, המספר גם נראה לא כשר, מה לדודי ולמספר הזה.

0556684599 - הגזיר השני. לרגע משתעשעת שושי במחשבה לחייג אליהם ולשאול מה יש להם להציע? ולגלות מי עומד מאחור, אך מיד חוזרת בה, כל מיני כללי זהירות שלמדה עולים בראשה בצירוף סימני קריאה.

היא מחליטה לחייג ל'מספר אחד בעולם שלי', צילצול אחד ועוד אחד, ודודי לא מרים, לא דבר שקורה לו הרבה. אם הוא בתפילה אז הפלא' מכובה. וכעת הטלפון לא מכובה, אז מדוע אינו עונה?

לאחר רגע נושמת לרווחה, 'הוא חי אההה שום תאונה לא עבר', נזכרת שאמר שהולך לרב קהנובסקי, תמיד הוא 'מבקש' כזה, חושבת לעצמה.

אבל להיכן מובילים מספרים אלו? הם לא כשרים, לא.

עייפה מדאגה, בידיים עוד ריח של שום ובצל מזכרת מארוחת הערב שכל כך עבדה עליה, המוח עייף מלפתור את חידת החיים, נשכבה ונרדמה, לא לפני שווידאה שהטלפון לידה והוא על שיא הווליום. אולי הוא יתקשר אחרי השיעור…

ובנתיים דודי וחברי הקורולה הכחולה סיימו את טיולם והגיעו שוב לבני ברק, "נעצור כמה דקות באיצקוביץ למעריב. כן?!?" כך דודי.

"די אתה דודי, אל תדאג לתפילה של אף אחד, אתה רוצה תרד שם, אל תבלבל את המוח" שוכי.

דודי שתק מביט בידיו שנקפצו מאליהם, ומבין שהוא סיים עם חבורת פרחחים אלו, כל הלשון הרע ששמע עליהם בשטיבל היה נכון, כנראה. וזה גם הסיבה, מן הסתם, שאהרן זליג אבא של שושי כ"כ שונא שהוא בחברתם.

כשירד באיצקוביץ, מבטו נתקע במכונית המתרחקת ממנו, וכנראה שפיתח פרנואידיות כלפי שוכי - נדמה לו שהוא ראה חיוך והחלפת מבט של מכרים בין שוכי והחילוני הזה עם הגופיה והאוטו היפה, כאילו הם מכירים מאין שהוא. מוזר.

אחרי מעריב מיהר דודי הבייתה, אולי עוד יספיק לפגוש את שושי שלו ערה, אולי בכל זאת, אולי יתנצל ויתוודה על האמת, ויודיע לה שלא עוד, הוא סיים עם הפרחחים האלו.

אבל, כשנכנס לחדר רק ראה זוג נעלי בית מושלכות בפיזור נפש, שושי ישנה, ושני גיזרי דף עם הטלפונים שלו פרוסים על השידה.

בסיפור בהמשכים, ניתן להעלות עד שני פרקים בשבוע.

שמעת?
יש לך חצי שעה להעלות עוד פרק!

אבל, כשנכנס לחדר

הפסיק לא נכון במיקום הזה.

 

[וי שלוק]

יש לך חצי שעה להעלות עוד פרק!

זה כבר השני לשבוע...
ותודה

 

[עטרה ד]

שושי נכנסת לחדרה, סוגרת אחריה את הדלת, מוודאה שאלי'ק מכוסה כהוגן, מבצעת סיבוב ועוד אחד, חוששת לפתוח את גיזרי המודעות האלו, מי יודע מה תגלה שם.

מתיישבת על קצה המיטה, מוללת בעצבנות את הגזירים האלו שוב ושוב ופותחת בלי להסתכל עדיין, היא אוהבת את דודי הבן תורה שלה, לא בא לה עכשיו לכעוס עליו, לשנות את מבטה כלפיו.

0553684222 - הגזיר הראשון. שושי משתנקת, מה זה? לא יודעת על חיפוש דירה או משהו, וואוו, המספר גם נראה לא כשר, מה לדודי ולמספר הזה.

0556684599 - הגזיר השני. לרגע משתעשעת שושי במחשבה לחייג אליהם ולשאול מה יש להם להציע? ולגלות מי עומד מאחור, אך מיד חוזרת בה, כל מיני כללי זהירות שלמדה עולים בראשה בצירוף סימני קריאה.

היא מחליטה לחייג ל'מספר אחד בעולם שלי', צילצול אחד ועוד אחד, ודודי לא מרים, לא דבר שקורה לו הרבה. אם הוא בתפילה אז הפלא' מכובה. וכעת הטלפון לא מכובה, אז מדוע אינו עונה?

לאחר רגע נושמת לרווחה, 'הוא חי אההה שום תאונה לא עבר', נזכרת שאמר שהולך לרב קהנובסקי, תמיד הוא 'מבקש' כזה, חושבת לעצמה.

אבל להיכן מובילים מספרים אלו? הם לא כשרים, לא.

עייפה מדאגה, בידיים עוד ריח של שום ובצל מזכרת מארוחת הערב שכל כך עבדה עליה, המוח עייף מלפתור את חידת החיים, נשכבה ונרדמה, לא לפני שווידאה שהטלפון לידה והוא על שיא הווליום. אולי הוא יתקשר אחרי השיעור…

ובנתיים דודי וחברי הקורולה הכחולה סיימו את טיולם והגיעו שוב לבני ברק, "נעצור כמה דקות באיצקוביץ למעריב. כן?!?" כך דודי.

"די אתה דודי, אל תדאג לתפילה של אף אחד, אתה רוצה תרד שם, אל תבלבל את המוח" שוכי.

דודי שתק מביט בידיו שנקפצו מאליהם, ומבין שהוא סיים עם חבורת פרחחים אלו, כל הלשון הרע ששמע עליהם בשטיבל היה נכון, כנראה. וזה גם הסיבה, מן הסתם, שאהרן זליג אבא של שושי כ"כ שונא שהוא בחברתם.

כשירד באיצקוביץ, מבטו נתקע במכונית המתרחקת ממנו, וכנראה שפיתח פרנואידיות כלפי שוכי - נדמה לו שהוא ראה חיוך והחלפת מבט של מכרים בין שוכי והחילוני הזה עם הגופיה והאוטו היפה, כאילו הם מכירים מאין שהוא. מוזר.

אחרי מעריב מיהר דודי הבייתה, אולי עוד יספיק לפגוש את שושי שלו ערה, אולי בכל זאת, אולי יתנצל ויתוודה על האמת ויודיע לה שלא עוד, הוא סיים עם הפרחחים האלו.

אבל, כשנכנס לחדר רק ראה זוג נעלי בית מושלכות בפיזור נפש, שושי ישנה, ושני גיזרי דף עם הטלפונים שלו פרוסים על השידה.

פרק מעולה, כתוב מרתק, והאיפיון דמויות בכללי בכל הסיפור- ממש טוב.

הדבר היחידי שקפץ לי-

ובנתיים דודי וחברי הקורולה הכחולה סיימו את טיולם והגיעו שוב לבני ברק

אממ... הזכיר לי את אשכול כללי האצבע, שבירת הקיר הרביעי...
זה קצת קוטע את הרצף.

חוץ מזה, הסיפור מרתק. מחכים להמשך.

 

[anotherית]

מעולה. התקדם לכיוון מעודד.
רק ה:

הטלפון של דודי מנגן 'כי הירבת', דודי מסתכל במסך ודמו נקפא, 'נשמלה',

ל'מספר אחד בעולם שלי'

שושי שלו

קצת דביק.

 

[וי שלוק]

פרק מעולה, כתוב מרתק, והאיפיון דמויות בכללי בכל הסיפור- ממש טוב.

חוץ מזה, הסיפור מרתק. מחכים להמשך.

מעולה. התקדם לכיוון מעודד.

תודה רבה

אממ... הזכיר לי את אשכול כללי האצבע, שבירת הקיר הרביעי...
זה קצת קוטע את הרצף.

קצת דביק.

לא הבנתי. אשמח לפירוט.

 

[מנוחה כהן]

לא הבנתי. אשמח לפירוט.

התכוונו לומר שהתגובות בין הבעל והאישה טיפה יותר רגשיות ממה שרגילים.
עניין של סגנון והרגל.

 

[עטרה ד]

ובנתיים

הכוונה שלי הייתה שזה שובר קצת את האימון של הסיפור,
אחרי שנכנסנו עמוק לסיפור, נשאבנו לתוכו, המילה 'בנתיים' מזכירה לנו שזה סיפור,וחבל.
יכול להיות מאוד שאני טועה, תקנו אותי אם כך.
אפשר לקרוא את מה שכתבה @anotherית בקישור הזה;

דיון - כללי אצבע

יש כאן מין לופ של שאלות באותם נושאים, של כתיבה. איך כותבים? מה כותבים? איך מעבים עלילה וכו' חשבתי שכדאי להשתמש בחכמת ההמונים בשביל זה. וכל אחד יתרום את שלו, או יצטט אחרים. שוטו ~~~

www.prog.co.il

 

[וי שלוק]

ישנו הבדל בין פרק ג' ל-ד'.
ג' הינו מעט סאטירה ותיאור מצב, ואילו ד' הינו מעט רגש וכו'.

הציבור נראה שנהנה יותר מפרק ד'.

האם זה נכון? ולמה?

@דוכסוסטוס @קופירייטה ושאר החברים, אשמח לשמוע ביאור. וכן האם להשקיע יותר בפן הריגשי?

 

[מנוחה כהן]

אני נהנתי מפרק ג מאד.
ומעדיפה סאטירה מרגש

 

[הפצחן]

סאטירה

או!
סופסוף מישו פה מעדיף סאטירה מרגש!

 

[anotherית]

לא הבנתי. אשמח לפירוט.

ה: "יוסי שלי!!!"
"מספר אחת!!!"
"בעלי הכי הכי".
כל הכיונים שלא נכנסים לספרות חרדית מיינסטרימית היום, אז מתי שכן מכניסים, (לא חושבת שכדאי, אבל מי שהחליט שכן למרות זאת) צריך להיזהר שלא בצורה קיטשית.
דעתי בכל אופן.

 

[יאן]

כל הכבוד ליוסי ושושי שאחרי שמונה שנות נישואין עדיין זה מה שרשום באיש קשר ולא "זאתי" ו"ההוא".

 

[וי שלוק]

פרק חמישי
​

עם נצנוץ ראשון של בוקר נמרוד שמוחו העיסקי תמיד חשב קדימה, הירהר בליבו למנף את ה'עסק' החדש שלהם, להגדיל אותו למימדים הראויים למטרה נעלה כ"כ.

בשעה 08:15 כשחייג לארז כבר הייתה לו תכנית סדורה במוחו בשלושה שלבים.

א. למסור למשרד פרסום איכותי את מיתוג ארגונם לייעול הארגון וקידומו.

ב. ליצור קשר עם עמותות המקדמות שילוב חרדים בציבור הכללי.

ג. לצאת לפעולה כמה שיותר מוקדם. 'להכות על הברזל בעודו חם', צפו בו המילים.

לארז לא נותר אלא להריע לאסטרטג המוכשר, ולהציע לו להיפגש עם עמיר ידידו מראשי 'קבוצת שירה', ששנים עוסק בתחום התמיכה בחרדים שיוצאים בשאלה, ומודחים מהחברה החרדית, להתייעץ איתו ואולי אפילו לקבל סיוע כלכלי ראשוני.

נמרוד רכן קדימה בתדהמה. "וואוו, אנ'לא מאמין, איך כנען אומר אחרי שאני מביא לו שקיות מהסופר, כמובן, אחרי ששואל מאיזה סופר? ובאיזה הכשר? 'סיעתא דשמייא'. איזה מזל אנ'אומר'ך, לא מאמין, ת'קשר אליו עכשיו, ת'קשר נראה מה איתו".

- "עמיר?!? מה נשמע, זה ארז".

- "היי ארז, מה נשמע איתך? כיף לשמוע אותך על הבוקר".

- "בסדר עמיר, מצוין. תשמע אני וחבר החלטנו להקים ארגון סיוע ליציאה בשאלה של חרדים. ואאמממ... הייתי רוצה לשמוע ממך, לשמוע על כיוונים. מה דעתך?"

- "אההה, קודם כל מצוין. כאחד שמכיר את השטח אני יכול לומר לכם שיש ביקוש עצום! אין לכם מושג כמה חרדים מעוניינים לצאת בשאלה והם מאויימים ע"י העסקנים והרבנים.
ובנוגע למעשה, אולי בואו ניפגש היום ונדבר על זה?"

מבט קצר לנמרוד והינהון מצידו, אישרו לארז לענות, "בסדר, ניפגש. איפה?"

- "'רויאל ביץ', מתאים?"

- "מעולה, סגור".

ארז הרים את העיניים מהמסך לנמרוד. מרוצה. "אז ניפגש בערב. סגור". "סגור". "בי". "בי".

רויאל ביץ'. 20:30 בערב.

ארז ונמרוד שקעו בכורסאות הנוחות שבלובי, והביטו במוטי הנכנס כשלצידו בחור צעיר. 'היי, מי זה?'

מוטי פשט את חליפתו ושטחה לגב מסעד הכורסא, ואחר התרווח בנוחות, תוך כדי שמציג בניהם את "מוטי, מרדכי לשעבר, שבצפרנייו הצליח לצאת בשאלה. הוריו לא מוכנים להיפגש איתו. ואשתן מסיתה את ילדיו נגדו. והרבנים עושים כל שלאל ידם להרע לו. ובחסות 'קבוצת שירה' הוא מצליח להילחם על חייו, ולחיות כפי מצפונו".

ארז ונמרוד לחצו את ידיו של מוטי הסמוק והזמינו אותו לשבת על הכורסא הריקה, ארז הביט בעמיר בשאלה 'ומה יועיל לנו כעת מוטי זה?'

עמיר שקלט את הרמז פתח, "בוא ניגש לעניין, למוטי יש הצעה טובה, שלדעתו היא תחלחל ותהרוס את הציבור החרדי מבפנים. הארגון שלי לא יכלו להתפשט גם לתחום זה, אז חשבתי שמן הראוי להציע לכם להתמקד בנישה זו, שנשמעת מצוין".

העיניים הופנו למוטי, שהתחיל לשטוח את הצעתו, בהתחלה בהיסוס, וכשדמויות ילדיו ושעות של נאומי שיטנה ששמע מחבריו ומדריכיו צפו בתודעתו, עבר לטון יותר נחרץ:

"הרעיון שלי הוא כזה:

בתוככי הציבור החרדי מצויים חרדים שאינם שייכים לציבור החרדי פרט ללבושם החיצוני, ובליבם הם חילוניים גמורים.
ואותם ניתן לגייס למאבק זה תמורת תשלום, עבור כסף הם יעשו הכל.

לגייס אותם לשלוח לכם את פרטי האנשים הפוטנציאליים, ולעבוד עליהם באופן אישי. ויותר מזה תהיה לכם אפשרות לגייס אותם בעצמם אפילו לסחוף את האנשים למחוזות הלא חרדיים וככה תיקל עליכם העבודה.

"מה הפירוש למחוזות לא חרדיים?"

"למשל, המגייס יתחבר אליהם בדרך שייבחר, ואח"כ יוכל לסחוב אותם לכל מחוז שיעלה במוחו, כלומר, סירטונים, אינטרנט, סתם בילויים, דברים בסגנון הזה".

השלושה הביטו זה בזה, וארז ונמרוד בעמיר שהינהן בראשו בביטחון, וסיכמו להיפגש עוד מספר ימים, כשמוטי עצמו נבחר ל'מגייס המגייסים', ושבוע הבא יפגשו לתיאום דרכי התקדמות.

 

[הכלבויניק]

נחמד, הפרק יבש לעומת הקודמים
נעלם הרגש העמוס מההתחלה, המתח ירד
בשביל פרק ביניים זה מעולה,
אבל תחזיר את התשוקה להמשך שמעט התעממה...

ואשתן

 

[מנוחה כהן]

או, התגעגענו!
תיקנתי בציטוט...

עם נצנוץ ראשון של בוקר, נמרוד שמוחו העיסקי תמיד חושב קדימה הירהר בליבו כיצד אפשר למנף את ה'עסק' החדש שלהם, להגדיל אותו למימדים הראויים למטרה נעלה כ"כ.

במוטי הנכנס כשלצידו בחור צעיר

"מוטי, מרדכי לשעבר, שבצפרנייו הצליח לצאת בשאלה. הוריו לא מוכנים להיפגש איתו. ואשתו מסיתה את ילדיו נגדו.

התבלבלו לכם השמות..

 

[וי שלוק]

נחמד, הפרק יבש לעומת הקודמים
נעלם הרגש העמוס מההתחלה, המתח ירד

אבל תחזיר את התשוקה להמשך שמעט התעממה...

תודה רבה רבה על הביקורת. היא מכוונת מאוד.

@דוכסוסטוס נירמלתי את החבר'ה מצפון תל אביב, איך עכשיו? יותר אמין?

 

[ביזנסטורי - אילה]

לא הייתי מאמינה באמינות של הסיפור,
אבל אם לוקחים אותו כמשל סאטירי ומוקצן,
הוא מעולה!