טיפים ועצות לאמהות עם קנטנים

[אסתר כהן]

אתן מן הסתם מכירות את הסיפור על האמא וילדתה הקטנה בצרכניה, כשהפעוטה שלה צרחה ונדנדה ו"עשתה לה בושות" והאם כל הזמן מלמלה: "לא נורא, רחלי... כל הכבוד לך רחלי...עוד מעט אנחנו גומרים ויוצאים מכאן ..."
כשהקופאית סיימה את החשבון המסייט והשתים פנו לצאת, מהרה אחת הקונות אחריה: "המוצץ של רחלי נפל" והגישה לה את המוצץ של ילדתה.

"תודה-" אמרה האם, והוסיפה בלחש: "רחלי זו אני - - -"

חזק!
אני ממש רוצה לנסות ליישם את זה פעם בזמן לחץ
[חוץ מהווליום, שלא יתנו לי מוצץ...]

 

[מילה בסלע]

חזק!
אני ממש רוצה לנסות ליישם את זה פעם בזמן לחץ
[חוץ מהווליום, שלא יתנו לי מוצץ...]

קבלי אחת שכבר ניסתה... אני!
הבכור שלי כבר יודע ש"אמא, עכשיו את לחוצה ואת מדברת עם ה', נכון?"

 

[אסתר כהן]

קבלי אחת שכבר ניסתה... אני!
הבכור שלי כבר יודע ש"אמא, עכשיו את לחוצה ואת מדברת עם ה', נכון?"

האמת-זה ממש מרגש

 

[שריתי גוט]

זה לא מזיק לילדים גם לשמוע את אמא מדי פעם נעמדת באמצע המטבח וקוראת "השם, תעזור לי. איקס נורא לא מצליח לשמוע בקולי וזד שכחה מה אמרתי לה לעשות"...

כולם משתתקים בתדהמה ובאורח פלא רצים ומבצעים את המשימות המוטלות עליהם...

אהבתי מאוד! מקווה מחר לנסות...
באמת שעת השכבה קשה מאוד כשיש פיצפון שצריך כל הזמן על הידיים אין פתרונות פלא אמא אחת לא יכולה בבת אחת גם תינוק. על היידים. גם לקלח את השני ולשמור שהשלישי והרביעי לא יריבו בארוחת ערב. פשוט צריך להשלים שזה לא הגיוני ולדעת לקבל עזרה .אם אפשר לבקש לבעל הכי טוב . ואם לא אפשר לשלם לשכנה אפילו ילדה שתחזיק כל יום את התינוק שעה עד שמשכיבים את כולם.אחותי בייביסיטר כל יום על תינוק בשעת השכבה לשעה...

סתם בשביל לקבל כח פיתחתי על מגנטים ומסגרתי תמונות של הילדים מהצלמת של החלאקה כשהם לבושים ומטופטפים יש לי כבר של כמה שנים וזה הכי כיף לעבור ליד המקרר או בסלון ולראות את הילדים מטופחים ומחייכים." ולטפוח לעצמי על השכם וואו איזה אימא משקיעה אני..."

 

[אסתר כהן]

אני חושבת שיש פתרון שלפעמים הוא יותר קל מלהשיג בייביסיטר [לי בכל אופן]
מחילה מכולן, לא נראה לי מזיק לתינוק לבכות 3 וחצי דקות או קצת יותר
אלא מה, זה מזיק לנו, זה עושה אותנו עצבניות וקצרות רוח, נכון?
אז מחליטים על 'חרשות סלקטיבית' למשך כמה דקות שבהן עלינו לטפל באיזשהו אס.או.אס יומיומי... שלאחריהן אי"ה נחזור לשמוע ולפנק את הצרחן החמוד שה' נתן לנו במתנה.
זה להחליט בראש:
"עכשיו הבייבי יבכה עד שאני גומרת לקלח את אח שלו"
ותתפלאו לראות שגם מקלחת של הבת שלי על תלתליה שמגיעים למותניה יכולה להסתיים לפני שחולפות 5 דק'
ואם אני מחליטה מראש שעכשיו זה הזמן של התינוק לבכות פתאום זה פחות מפריע לי
ופתאום, לפעמים לפעמים, התינוק אפילו עושה הפתעה לאמא ו...מפסיק... לפני שזמן החרשות הסלקטיבית חלף...
היי, אבל לפעמים אין הפתעות כאלה, שלא תגידו שלא אמרתי....

נ.ב.-אני כמובן מסייגת שוב שמדובר על פרקי זמן קצרים.
לא שעכשיו תקלחי בנחת חמישית ילדים ותקצצי סלט דק דק.
רק לקלח ב"זריזות רגועה" [כן, יש דבר כזה] רק את מי שממש מרוח בגבינה מכף רגל ועד ראש...

 

[חרמון]

כדי להמנע מזמן של "עצבים ובלאגן"
תחשבי (צירה בת') את השעה שהילד מתחיל כבר ליהות רעעעב ותתני לו לאכול לפני,
עיייף- תקלחי אותו עוד קודם,
לדוגמא את יודעת שבשעה 06:30 הילד כבר רעב ועצבני אז תתני לו ארוחת ערב כבר ב06:00 (ותתחילי לארגן אותה ב05:45- כשהילד עוד לא חושב על אוכל...)
בשעה 07:00 הוא כבר ממוטט?
אז ב06:30 או אפילו לפני, כבר להתקלח ולישון, ואז הכל נעשה בצורה רגועה יותר,
לא מגיעים לשעת האפס ולמצב של בלאגן (גם בראש)
מקווה שהובנתי.

 

[שוקולית:)]

יש לי סיפור מפעים שלי באופן אישי נתן המון כח.

השלישי שלי נולד כשהגדולה עוד לא היתה בת 3, והלילות כימים היו מלאי עבודה....

ספרה לי מכרה אחת ממקור מוסמך את הסיפור הבא-

הרבנית קנייבסקי ע"ה היתה מטופלת בקטנטנים צפופים ובעלה ר' חיים שליט"א היה יושב ולומד [בזמנים שעוד לא ידעו את ר' חיים של היום...] והיא היתה מכבדת ונותנת אבל בלילות היתה קורסת מחוסר שינה, מלקום מזה לזה.
היא הגיעה לאביה הגדול הרב אלישיב זצ"ל ושאלה אותו האם מותר לה להפריע למנוחת בעלה בלילות ולבקש ממנו עזרה כי היא קורסת לבד. חשב הרב אלישיב ואמר לה במלוא ההבנה והחמלה, "בת שבע, זה שאלה, בואי ונתיעץ עם ר' שלמה זלמן אוירבך בענין".
קם אביה הגדול וירד לביתו של ר' שלמה זלמן וסיפר לו את הדברים, ישבו שני הגדולים שעוסקים בעניני רומו של עולם ושמו ראשם איך בת שבע תסתדר עם הילדים... עד שפסק ר' שלמה זלמן את המשפט המפעים הבא: "את יכולה להעיר את בעלך אבל בואו נתפלל שיהיה לך כח לקום ולטפל בילדים" ישבו שני הגדולים ואמרו מספר פרקי תהילים שלבת שבע קנייבסקי יהיה כח לקום בלילה...

הסיפור הזה מדהים מכל כיוון שרק מסתכלים עליו ולי הוא נתן המון המון המון כח.

דבר ראשון, שימו לב לרב אלישיב, איך הוא התיחס אליה, הוא לא אמר לה 'ב"ה שיש לך ילדים ומסכן מי שאין לו..' ולא אמר לה 'תשמחי שיש לך בעל גדול בתורה וזה שכרך...', אלא הקשיב וירד למצוקה שלה.

והכי מה שאני לקחתי, שתתפללי, על הדברים הקטנים האלו, את הולכת לישון- תפני לרבש"ע ותגידי, 'אבא, אני עיפה אין לי כח לקום בללילה, תעזור לי'. את קמה בבוקר תזכרי להרים עיניים ולהגיד 'ה' תן לי כח להיות אמא היום'. לא לגמור לשאת עינים ולבקש על הדברים הקטנים. אם שני גדול"י שזמנם היה יקר להם מאד התפללו על כזה דבר, לכאורא פעוט, אז יש כאן מוסר השכל ענק- ק"ו שתתפללי את על כל חיי היום יום הקטנים והשוטפים.

נקודה נוספת, היא העובדה שעשתה לי טוב- גם לרבנית קנייבסקי היה קשה, אף אחד לא מלאך, גם היא התמודדה עם מה שאני ואת מתמודדות וצמחה משם....

אני בטוחה שכל אחת תמצא בו עוד נישה של גדלות וכח, כפי שמצאתי אני עם כל אחת שספרתי לה את זה.

בהצלחה לכולן!

 

[אסתר]

סיפור מלא במסרים לקחת כצידה לדרך!

 

[Carter's]

צמרמורת....

 

[אנונימית בפרוג]

לא לבעלי לב חלש: מדלגת על נקיונות שהלכלוך מצטבר ולא מתמשך. אני אסביר: להדיח כלים חייבים כל ים יומיים, אחרת מסריח וממילא מצטבר, הם לא בורחים, כידוע. לא יעזור לא לכבס, זה מצטבר. אבל הרצפה, אחרי כל שטיפה היא חוזרת בדיוק לאותו מצב, ובאותה כמות עבודה. לא משנה אם עברו שבועיים או יום מהשטיפה הקודמת. כך גם החלונות, המראות, תחזוק אבק וכו. אז אפשר שבועיים לא לשטוף, רק לטטא כל ערב (ובערב שבת להעביר ניגוב סלון מטבח עם גופיה ישנה והופ לפח) ואפשר שבועיים לא לנקות חלונות (אני אוכיח לכם שאפשר גם שנתיים) והנזק לא מצטבר. מקווה שהובנתי.

אהבתי את ההגדרה!
פעם התארחה אצלי מישהי מאד מטופטפת ונקיה, וכשישבנו על הספה שמתי לב שהחלון הגדול ממש מלא טביעות ידיים שלא הספקתי לנקות
אז אמרתי משהו כמו "אויש, לא הספקתי לנקות את החלון"
והיא אומרת לי "שטויות, יכול להיות שניקית והקטן לכלך"...
מאז, מדי פעם אני משתמשת בזה ואומרת לעצמי - נניח שניקיתי את המראה לפני שעה, עכשיו זה מלוכלך כי מירי הסתרקה כאן
וזה ממש נחמד
אל ההגדרה שלך עוזרת לי לעשות את זה בלי נקיפות מצפון

 

[כוכב103]

פעם קראתי טור באחד העיתונים שלקחתי אותו צידה לדרך:

אל תחיו את העתיד תחיו את ההווה
תהנו מכל דקה, כי היא לא תחזור
יש לך תינוק קטן, כל יום שעובר והא גדל- לא ישוב
אל תגדלי את הילדים כדי שיהיו גדולים
תעשי להם ילדות מאושרת היום, ולא רק בשביל מחר.

זה נתן לי כח להנות מהיום-יום העמוס
זה נתן לי סיפוק מכל אחר צהריים נעים ורגוע שהצלחתי לתת לילדים שלי
זה נתן לי אפשרות לשאוב סיפוק מכל רגע מכל ארוחה
מכל בוקר ששלחתי את הילדים יפים ומאושרים.

וזה שווה!

פרקטית- אני מקפידה מאז ימי צעירותי ועד היום (כמעט שני עשורים) לצאת פעם בחודש חודשיים עם בעלי לבוקר של התאווררות (במקום לעבודה-כולל)
שולחת את הילדים כרגיל ויוצאת עד 4 לכמה שעות של אויר נקי וצח.
חשוב לתחזק את עצמך ולמלא את המצברים ולא לחכות לאבדן נשימה וקריסת מערכות כדי לנשום.

ועוד עיצה- אוכל חם בבית זה דלק זמין וחשוב וזה מסוג הדברים שחבל לוותר עליהם, גם בשבילך, גם בשביל הבעל וגם לילדים.
ערימת כביסה גבוהה או חלונות מלוכלכים-זה לא נעים, אבל לא מזיק לאף אחד.
ועוד עיצה קטנה - כשבעלך חוזר- תדאגי שיהיה לו קבלת פנים הגיונית בכניסה לבית (עד הספה הקרובה )
לפתוח דלת ולפגוש טיטולים, משחקים ורצפה עמוסה ומבולגנת עושה עצבים.
תסדרי את הבית מהכניסה לכיוון פנימה ולא הפוך.

 

[להרגיש בבית]

הזוי! אולי תתלבשי גם את מהלילה? וחוץ מזה נראה לי שהבגדים מקבלים טומאה בשינה... לא בטוחה ככה עומד לי בראש

אם הייתי יכולה ללבוש לעבודה חולצת פוטר נעימה וחצאית קורדרוי קצרצרה ורחבה אולי גם אני הייתי הולכת לישון עם הבגדים....

והייתי שמחה לקבל את המקור לטומאה שמקבלים הבגדים בשינה. דווקא זה נראה לי פה הקטע ההזוי...

 

[nechami21]

היא הגיעה לאביה הגדול הרב אלישיב זצ"ל ושאלה אותו האם מותר לה להפריע למנוחת בעלה בלילות ולבקש ממנו עזרה כי היא קורסת לבד.

הסיפור מיוחד. החלק שאני אוהבת בו הוא ש:היא לא האשימה את עצמה, שהיא לא ניסתה להתאמץ מעבר לכוחות, שהיא לא סיפרה לעצמה אלפי סיפורים על הזכות של האישה...
אני אוהבת שהיא קמה- והתיעצה! והיתה מסוגלת לאמר: אני לא יכולה!!

 

[תהילהמור]

ומי שביקשה את השיר - בבקשה
מיהודים הם בני מלכים (מקווה שמותר...)

 

[רותי לב]

תודה לפותחת האשכול ותודה לכל המגיבות ובעיקר לההיא עם הלב החזק,
בדיוק הייתי מיואשת ממראה הבית והכביסה (כנאמר ברכה בכביסה על משקל ברכה בעיסה) ומזה שיום חמישי ועוד לא הכנתי כלום לשבת והתינוק צצצצווווררררחחחחחח ומעיר את אחיו הגדול ו.....
אז תודה. מעודד לשמוע שאני לא היחידה שלא מסתדרת.
ותודה על העצות!

 

[שריתי גוט]

אני שמעתי את הסיפור שענו לרבנית "בת שבע האם התפללת כבר על זה" אז היא אמרה לא אז אביה התפלל עליה ומאז התינוק ישן טוב בלילה...

ואם זה מעודד מישהו אז גם אני לא התחלתי עדיין כלום לשבת...( הרגע הייתה שבת שעברה...)

 

[ONE1]

מקפיצה..
יש למישהי עוד רעיונות, איך מתמודדים עם קטנטנים? תעסוקה בשבילהם? לא מעניין אותם שום משחק... חוץ מלצרוח (שנתיים ושנה..) ואיזה כיף לשמוע שלא רק אצלי הולך צרחות בזמן המקלחות.... אבל תגידו מה עושים??

 

[שרינה]

מתי הם צורחים לך? כל אחר הצהריים? אני בגיל הזה הייתי מקלחת מוקדם, ואז הם כבר יותר רגועים, באמת בגיל הזה קצת יותר קשה להעסיק אותם
אני הייתי הרבה מקריאה להם מהספר המתוק הזה, אחרי כמה פעמים הם ירדפו אחרייך עם הספר...
תכיני להם משחקי השחלה מקופסת מטרנה הם מאד מאד אוהבים לדוגמא מקלות רופא, כרטיסים של יש, קשים עבים,
לקטנה אפשר פונפונים גדולים
אפשר גם פומפה ועליה משחילים גומיות גדולות
אני רוצה לנחם אותך שאלה שנולדים רצוף הם אחר כך חברים טובים וגדלים יחד,
מבינה אותך מאד, היום כשנם גדלו ואני נזכרת בתקופה הזו של השתיים הראשונים שהיו צפופים והיה באמת לא קל...

 

[rand]

טיפ שנוגע יותר לתחום הרגשי אבל נחוץ בעיתות לחץ ולהשקטת מצפונים--
ראיתי שלפעמים למרות כל הרצון הטוב והסבלנות אמא יכולה גם לכעוס ולהרים את הכל...
ומרגישים כל כך רע אח"כ.
לכן הבן שלי יודע לדקלם ש-"גם כשאמא כועסת היא תמיד תמיד אוהבת!"
הבן שלי (בו כמעט 4) מאד רגיש והוא התחבר לזה מאד. הוא יכול להגיד לי לפעמים בעיתות לחץ כנ"ל- "אמא, נכון למרות שאת כועסת עכשיו את אוהבת אותי?.." ומנסיון זה מחזיר אותנו לאוירה טובה ומכניס לפרופורציות.

 

[גילול]

לכן הבן שלי יודע לדקלם ש-"גם כשאמא כועסת היא תמיד תמיד אוהבת!"
הבן שלי (בו כמעט 4) מאד רגיש והוא התחבר לזה מאד. הוא יכול להגיד לי לפעמים בעיתות לחץ כנ"ל- "אמא, נכון למרות שאת כועסת עכשיו את אוהבת אותי?.." ומנסיון זה מחזיר אותנו לאוירה טובה ומכניס לפרופורציות.

מזדהה מאד.
והבן שלי לקח את זה הלאה, פעם כעסתי עליו ואמרתי : זלמן אני כועסת עליך שזרקת/ששברת...
אז הוא מחזיר לי בראש מורם: אז מה, אבל את אוהבת אותי!