טיפים ועצות לאמהות עם קנטנים

מילולית

משתמש מקצוען
להכין סנדוויצי'ים לגן מהערב. חוסך לחץ בבוקר. בגדים- ג"כ להכין מהערב.
להתחיל עם תהליך ההשכבה מוקדם בנינוחות- להקפיד על זמני ארוחת ערב ומקלחות וסיפור לפני השינה. זה הרגל חשוב לכל שנות הילדות. הכל רגוע ומתוכנן.
להרגיל את הילדים להרדם עם ספר במיטה, כבר מגיל שנה וחצי. מפתח מאוד.
 

ששונית

משתמש מקצוען
העיצה שהכי עזרה לי היתה לדעת ש"גם זה יעבור"
ועכשיו סיפור קצת ארוך, למי שמעוניינת ויש לה סבלנות
לפני שנים רבות, בעלי היה בחו"ל ואני נשארתי עם שלושה קטנטנים.
הבוסית שלי חיתנה מחוץ לעיר וההשתתפות היתה בבחינת יהרג ואל יעבור.
התארגנתי בזמן, השגתי בייביסיטר, ושניה לפני שיצאתי אחד מהקטנים החל להקיא. אחרי שתי הקאות רצופות התקשרתי לאמא שלי וביקשתי בקשה הזויה - להשאיר אצלה פעוט מקיא. היא הבינה את הסיטואציה שנקלעתי אליה והסכימה מיד. בלב כבד הבאתי אותו לאמא שלי ויצאתי לתחנה. כשהאוטובוס נראה מרחוק, הבייביסיטר התקשרה שהשני מקיאאאאא.
טוב. רצתי חזרה לאמא שלי, לקחתי את הקטן ורצתי הביתה.
שילמתי לבייבי סיטר הנבוכה ו... התחלתי לבכות. בעלי לא פה, שניהם מקיאים, והבוסית.... עדיף לא לחשוב איך היא תגיב.
כשוך גל ההקאות, ישבתי במיטב מחלצותיי והרדמתי אותם.
פתאום, כמו הארה מתוקה משמים נזכרתי בשיר של יהודית שיקמן, והתחלתי לשיר, תחילה מאנפפת מהבכי, ובהמשך בחיוך:
שיר אשיר לה, לעקרת הבית
שיר אשיר לה לה לבונה
עם הבינה שלה ניתנה במתנה
באהבה ניצבת
....(כבר לא זוכרת)
וביראה רוטטת
האבן מסתתת
ובדרכי נועם
תבהיק אבני שוהם
את אבן הפינה
תלטש בתחינה. ואז בפזמון כבר התעודדתי לגמרי ושרתי בחדווה:
יבוא היום ואז בניך
כאבני החושן יאירו
יהללו וישירו
שיר אשיר לה לעקרת הבית...
השיר הזה ליווה אותי שנים רבות
ומה אומר לך,
עברו ימים, חלפו שנים וזה הגיע. בגדול.
אז... קחי נשימה עמוקה, תראי את המצחיק והיופי בכל דבר, ותראי המון נחת!
 

קריאת כיוון

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
את מוזמנת לקבל את סדרת הסרטונים החינמיים ליצירת אווירה חיובית בבית
אקטואלי גם כשיש קטנטנים
[כי אף אחת מאיתנו לא נולדה אימא לגדולים]
היכנסי לאתר:)
 

בועה

משתמש חדש
טיפ שאולי קשה ליישום, אבל אני חושבת שהוא חשוב מאד,
לא לרצות להספיק שום דבר כשהם ערים, לא לסדר, לא לבשל, לא לכבס, פשוט להיות אתם ברוגע ובכיף, ואז גם הם הרבה יותר נינוחים ושמחים כשהם מרגישים שאמא אתם ולא עסוקה באלף ואחד דברים.
(אולי בגלל זה הבית שלי לא נראה משהו..;))
 

שרינה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
את מוזמנת לקבל את סדרת הסרטונים החינמיים ליצירת אווירה חיובית בבית
אקטואלי גם כשיש קטנטנים
[כי אף אחת מאיתנו לא נולדה אימא לגדולים]
היכנסי לאתר:)
תרשי לי לחלוק עלייך מעט, אוירה לא יוצרים, אוירה פשוט קיימת או לא
אי אפשר להציג הצגה ולצפות שהיא תהפוך לאווירה, לא תוקפת חלילה אלא באמת מתעניינת מה דעתך?
 

קריאת כיוון

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
תודה על ההזדמנות לברור. שרינה.
אווירה היא בהחלט מושג חמקמק, מופשט וקשה לכימות, הגדרה או צורה.
אנו נושאים אותה וחשים אותה מעבר למעשים, מילים וסדרת פעולות. אך היא מצליחה להתקיים כשהרוח מלאה,חזקה, מחוברת ומכוונת [וגם ההפך, כמובן].
לא אם ביצענו X Y Z אלא אם הצלחנו לחוש ולהקרין רגשות בעקבות זאת.
לכן, הטיפ הראשון בסדרה הוא:
"אימהות עם מהות"
כי אם את חשה חיבור, יודעת ליצור סדרי עדיפויות ואת הערך הנכון והמתאים לך, את מקרינה שלמות, רוגע, שמחה, תחושת משמעות ושליחות והפועל היוצא הוא אווירה נעימה וחיובית.
בהצלחה!
 

אהובה ו

משתמש מקצוען
הנדסת תוכנה
העיצה שהכי עזרה לי היתה לדעת ש"גם זה יעבור"
שיר אשיר לה, לעקרת הבית
שיר אשיר לה לה לבונה
עם הבינה שלה ניתנה במתנה
באהבה ניצבת
....(כבר לא זוכרת)
וביראה רוטטת
האבן מסתתת
ובדרכי נועם
תבהיק אבני שוהם
את אבן הפינה
תלטש בתחינה. ואז בפזמון כבר התעודדתי לגמרי ושרתי בחדווה:
יבוא היום ואז בניך
כאבני החושן יאירו
יהללו וישירו
שיר אשיר לה לעקרת הבית...
השיר הזה ליווה אותי שנים רבות
ומה אומר לך,
עברו ימים, חלפו שנים וזה הגיע. בגדול.
אז... קחי נשימה עמוקה, תראי את המצחיק והיופי בכל דבר, ותראי המון נחת!

אמן, תודה.

יש לשיר הזה מנגינה? מישהי יודעת מה המילים החסרות?
 

אסתר כהן

משתמש מקצוען
מהנסיון שלי [שהרביעי נולד כשהבכורה חגגה חמש]
1. הכי חשוב להנמיך ציפיות
אל תתכנני שהיום בצהרים את מספיקה לקפל כביסה להעמיד מרק ולשטוף כלים
פשוט לא!
עד שהם ישנים אין דבר אחר בעולם.
ולא.. גם לא שיחות עם אמא. בסוף כל שיחה תגלי כמה היא עלתה לך [טושים על הקיר או משיכה בשיער של האחות]
2. להרגיל אותם לעצמאות אפילו שבינתיים זה דברים קטנטנים וכמעט לא מורגשים, אבל זה מרגיל אותם שהם חלק ממה שיש לעשות לעצמם ולסובב אותם.
לדוג'-גמרת לפנות את השולחן מארוח"צ. תני מגבון לכל ילד ותגידי להם שעכשיו התפקיד שלהם לנקות את השולחן. [והקטן מנקה את המגש שלו בכיסא תינוק] דוגמא אחרת-את שולחת את ה'גדול' בן 3 לאמבטיה ואומרת לו אתה מתחיל להתפשט לבד רק מה שאתה מצליח. כשאתה גומר תקרא לי. יודע להוריד נעליים? שיוריד ויקרא לך. נותן לך כמה דקות להלביש את הפיצפון שעכשיו רחצת. וכן הלאה.
3. להשקיע בתעסוקה. להשקיע גם מבחינת התשומת לב שלך, ממש שעת עבודה כמו בגן. וגם מבחינת כסף-לקנות דברים לגוון להם. חוברות צביעה. 'במבות' שנדבקות עם טיפת מים. וכן הלאה דברים שמתאימים לגיל. אצלי אפילו הקטן בן שנה וחצי יושב איתם לצייר.

אם היה לי עכשיו זמן בנחת הייתי כותבת מדריך שלם... :)
אולי יהיה לי עוד זמן בהמשך
המון הצלחה וס"ד
ותזכרי, השנים האלה יחלפו, ונתגעגע אליהם, נפרגן לעצמנו זמן באחרי צהריים הארוכים שמעבירים איתם פשוט להיות איתם ולאהוב אותם בלי למהר לשום מקום אחר.
 

מרשימה

משתמש סופר מקצוען
ותזכרי, השנים האלה יחלפו, ונתגעגע אליהם, נפרגן לעצמנו זמן באחרי צהריים הארוכים שמעבירים איתם פשוט להיות איתם ולאהוב אותם בלי למהר לשום מקום אחר.

כמה נכון!

קראתי פעם ספר בשם "פרוייקט האושר"
אחד העקרונות שמובאים שם כדי להיות מאושרים, הוא לדעת להנות ולהעריך את ההווה.
היא כותבת על מכר שלה שילדיו היו תמיד קמים מוקדם ביום ראשון (יום חופש בחו"ל) ומפריעים לו ולאשתו לנוח.
באיזשהו שלב הוא החליט לקום כל פעם מוקדם ולקחת אותם לגינה, כדי שלפחות אשתו תוכל לישון.
זה היה קשה אבל הוא עשה את זה בשבילה.
וכשהילדים גדלו, זה אחד הזכרונות הכי יפים שנשארו לו משנות הילדות שלהם,
הבקרים השקטים בגינה, רק הוא והילדים שלו.

הנטיה שלנו היא להתמקד בקושי, שהוא הבולט והניכר על פני השטח בלי שום מאמץ,
אבל עם מעט תשומת לב לאושר הגדול שיש בחיי היומיום שלנו, החיים שלנו יהיו יפים יותר וגם קלילם יותר.
 

michal2100

משתמש מקצוען
העיצה שהכי עזרה לי היתה לדעת ש"גם זה יעבור"
ועכשיו סיפור קצת ארוך, למי שמעוניינת ויש לה סבלנות
לפני שנים רבות, בעלי היה בחו"ל ואני נשארתי עם שלושה קטנטנים.
הבוסית שלי חיתנה מחוץ לעיר וההשתתפות היתה בבחינת יהרג ואל יעבור.
התארגנתי בזמן, השגתי בייביסיטר, ושניה לפני שיצאתי אחד מהקטנים החל להקיא. אחרי שתי הקאות רצופות התקשרתי לאמא שלי וביקשתי בקשה הזויה - להשאיר אצלה פעוט מקיא. היא הבינה את הסיטואציה שנקלעתי אליה והסכימה מיד. בלב כבד הבאתי אותו לאמא שלי ויצאתי לתחנה. כשהאוטובוס נראה מרחוק, הבייביסיטר התקשרה שהשני מקיאאאאא.
טוב. רצתי חזרה לאמא שלי, לקחתי את הקטן ורצתי הביתה.
שילמתי לבייבי סיטר הנבוכה ו... התחלתי לבכות. בעלי לא פה, שניהם מקיאים, והבוסית.... עדיף לא לחשוב איך היא תגיב.
כשוך גל ההקאות, ישבתי במיטב מחלצותיי והרדמתי אותם.
פתאום, כמו הארה מתוקה משמים נזכרתי בשיר של יהודית שיקמן, והתחלתי לשיר, תחילה מאנפפת מהבכי, ובהמשך בחיוך:
שיר אשיר לה, לעקרת הבית
שיר אשיר לה לה לבונה
עם הבינה שלה ניתנה במתנה
באהבה ניצבת
....(כבר לא זוכרת)
וביראה רוטטת
האבן מסתתת
ובדרכי נועם
תבהיק אבני שוהם
את אבן הפינה
תלטש בתחינה. ואז בפזמון כבר התעודדתי לגמרי ושרתי בחדווה:
יבוא היום ואז בניך
כאבני החושן יאירו
יהללו וישירו
שיר אשיר לה לעקרת הבית...
השיר הזה ליווה אותי שנים רבות
ומה אומר לך,
עברו ימים, חלפו שנים וזה הגיע. בגדול.
אז... קחי נשימה עמוקה, תראי את המצחיק והיופי בכל דבר, ותראי המון נחת!

איזה תגובה!!! ואוו מגיע לך כמה צלצולים!!!

אשמח לשיר המלא עם המנגינה אם יש למישהי
 
  • תודה
Reactions: ו8

פדואלה

משתמש סופר מקצוען
קודם כל את אלופה! כי לבקש עזרה ועיצות מאחרים, בזמן הנכון- זאת החכמה, ואת ראויה להערכה.
עוד לא קרה שהתייעצתי עם בעלי ניסיון ולא החכמתי(אפי' קצת).

א. אני כן בעד לשתף את הילדים, בכל גיל שניתן עד כמה שאפשר, ואני יכולה לומר לך, שהיום שהם גדלו הם עוזרים ומסייעים בלי עבודה קשה מצידי.
(לדוג':
* תינוקצ'יק בן שנה וחצי שם ירקות מהשקית של המכולת, לתוך עגלת הירקות(למשל תפ"א ובצלים), יש לי סרט כזה של ילדה שהיום גדולה, וכל פעם היא מבקשת לראות דוקא את הסרט הזה...
* ילד בן 2 - שם זוגות נעליים יפה במגירה.
* ילדה בת 3-4- מקפלת גרביונים יפה יפה.
* ילדים בני 5-6 - מסדרים מיטות לשינה, מכינים פיג'מות לכל ילד.
ועוד הרבה דברים כאלו.
עם הזמן אני מגדילה את היכולת שלהם, וזה מדהים לראות מה עושים בגיל 7 ו-8, שלא לדבר על 10 ו-11), כמובן לא בכורח אלא בכייף("בא נראה למי יש ידיים גדולות וענקיות שיכולות לאסוף צעצועים הכי הרבה...", "הנה שר הפנים שיודע מצוין איפה מוצאים כל דבר בבית הזה" וכד')

ב. להקפיא אוכל טוב ומזין לך ולילדים, אין לי פה מקום לפרט, איך למדתי עם השנים, אבל זה דבר שפשוט עזר לי בחיים בצורה לא רגילה.

ג. לשמח את עצמך בכל רגע קשה/עמוס! לא יודעת מה אותך משמח, אבל תעשי רשימה באחד הלילות הלבנים(...)מה משמח אותך, שימי במקום נגיש, וכל פעם שיש משהו מעצבן/קשה/הרגשת ריחוף מעל אי של בלגן וכד', פשוט לשלוף, ליישם ולהנות באותו רגע, זה מעביר את התחושה הלא נעימה ונותן אנרגיה לשעה הבאה.

ד. לזכור שכעת זה "מום עובר", כעת קשה, אבל יבואו ימים קלים, מבורכים ורגועים בעז"ה.

ה. ולא לשכוח: "עימו אנוכי בצרה", ה' איתך בכל רגע, גם ב"צרה" שאין לך כח לזוז ולרחוץ חבורת ילדים. לפנות אליו, לדבר איתו גם מהמיטה, גם מהסירים ומכל מקום בבית ובעולם.

הרבה מאוד נחת וכח!
 

לילי 1

משתמש מקצוען
לי עוזר לדעת שזה קשה. לא קשה לי, לא קשה בגלל, לא קשה בזמן מסוים
פשוט מצב שהוא קשה בעצם
כל פעם שמישהו או משהו משקפים לי את זה, אני מקבלת כוחות.
(ותסלחנה לי כל המשקפיים הוורודות. כנראה שדרך ההתמודדות שלנו שונה. אותי אמירות כמו- זה מאתגר, זה ממלא, הימים הכי יפים, עוד תתגעגעי, אני כל כך אוהבת את זה- פשוט מחלישות. מייצרות רפיון)

פרקטית:
גיליתי שבחורף יותר נח לי לקלח את הילדים לסירוגין. כלומר- כל יום מתקלח חצי אחר ולא כולם באותו יום
מכינה שקיות של חטיפים לבוקר מראש, מספיק לשבוע+, מקל על הבוקר(היו זמנים שהכנתי גם סנדוויצים מראש בהקפאה)
עד גיל שנה וחצי בערך, משכיבה לישון עם הבגדים של מחר(גופיית תיקתקים פתוחה ובחוץ, שלא תרטב אם החיתול דולף טיפטיפה)
לא לבעלי לב חלש: מדלגת על נקיונות שהלכלוך מצטבר ולא מתמשך. אני אסביר: להדיח כלים חייבים כל ים יומיים, אחרת מסריח וממילא מצטבר, הם לא בורחים, כידוע. לא יעזור לא לכבס, זה מצטבר. אבל הרצפה, אחרי כל שטיפה היא חוזרת בדיוק לאותו מצב, ובאותה כמות עבודה. לא משנה אם עברו שבועיים או יום מהשטיפה הקודמת. כך גם החלונות, המראות, תחזוק אבק וכו. אז אפשר שבועיים לא לשטוף, רק לטטא כל ערב (ובערב שבת להעביר ניגוב סלון מטבח עם גופיה ישנה והופ לפח) ואפשר שבועיים לא לנקות חלונות (אני אוכיח לכם שאפשר גם שנתיים) והנזק לא מצטבר. מקווה שהובנתי.
מצעים- מורידה בבוקר, מכבסת מיבשת ומחזירה לפני השינה. חוסך המון התעסקות. אבל התגלית האמיתית היא לכבס לפעמים רק סדין וציפית של כרית. חוסך לפחות חצי מהעבודה, ותראו כמה זה לא מורגש. ממליצה לנסות. (שוב, לבעלי לב חזק)

בהצלחה
ותזכרי שכל מעשה ומעשה הוא חסד, מצווה, מעשה טוב, מישהו שם למעלה שם לב ושמח בך!
 

פדואלה

משתמש סופר מקצוען
לי עוזר לדעת שזה קשה. לא קשה לי, לא קשה בגלל, לא קשה בזמן מסוים
פשוט מצב שהוא קשה בעצם
כל פעם שמישהו או משהו משקפים לי את זה, אני מקבלת כוחות.
(ותסלחנה לי כל המשקפיים הוורודות. כנראה שדרך ההתמודדות שלנו שונה. אותי אמירות כמו- זה מאתגר, זה ממלא, הימים הכי יפים, עוד תתגעגעי, אני כל כך אוהבת את זה- פשוט מחלישות. מייצרות רפיון)

פרקטית:
גיליתי שבחורף יותר נח לי לקלח את הילדים לסירוגין. כלומר- כל יום מתקלח חצי אחר ולא כולם באותו יום
מכינה שקיות של חטיפים לבוקר מראש, מספיק לשבוע+, מקל על הבוקר(היו זמנים שהכנתי גם סנדוויצים מראש בהקפאה)
עד גיל שנה וחצי בערך, משכיבה לישון עם הבגדים של מחר(גופיית תיקתקים פתוחה ובחוץ, שלא תרטב אם החיתול דולף טיפטיפה)
לא לבעלי לב חלש: מדלגת על נקיונות שהלכלוך מצטבר ולא מתמשך. אני אסביר: להדיח כלים חייבים כל ים יומיים, אחרת מסריח וממילא מצטבר, הם לא בורחים, כידוע. לא יעזור לא לכבס, זה מצטבר. אבל הרצפה, אחרי כל שטיפה היא חוזרת בדיוק לאותו מצב, לא משנה אם עברו שבועיים או יום מהשטיפה הקודמת. כך גם החלונות, המראות, תחזוק אבק וכו. אז אפשר שבועיים לא לשטוף, רק לטטא כל ערב (ובערב שבת להעביר ניגוב סלון מטבח עם גופיה ישנה והופ לפח) ואפשר שבועיים לא לנקות חלונות (אני אוכיח לכם שאפשר גם שנתיים) והנזק לא מצטבר. מקווה שהובנתי.
מצעים- מורידה בבוקר, מכבסת מיבשת ומחזירה לפני השינה. חוסך המון התעסקות. אבל התגלית האמיתית היא לכבס לפעמים רק סדין וציפית של כרית. חוסך לפחות חצי מהעבודה, ותראו כמה זה לא מורגש. ממליצה לנסות. (שוב, לבעלי לב חזק)

בהצלחה
ותזכרי שכל מעשה ומעשה הוא חסד, מצווה, מעשה טוב, מישהו שם למעלה שם לב ושמח בך!

מחזיקה לך אצבעות!!
כל הכבוד!!
 

saru

משתמש מקצוען
ותזכרי, השנים האלה יחלפו, ונתגעגע אליהם, נפרגן לעצמנו זמן באחרי צהריים הארוכים שמעבירים איתם פשוט להיות איתם ולאהוב אותם בלי למהר לשום מקום אחר.
למסגר ולתלות!!!


גם לי זה עזר (ועדיין..) מאד, אחרי שדודה חכמה האירה את עיני וממש שינתה לי את החיים...
כשיש קושי, פשוט "להרים את הראש מעל לגלים," וקצת להסתכל קדימה ולדמיין את התינוקת הצרחנית בת השנה וחצי שעכשיו שוכבת על הרצפה ורוקעת רגליים, כבחורה גדולה וחמודה...
ולדעת שכל הפעולות ה"קטנות" כביכול שאת עושה עכשיו הן אלו שיביאו בעז"ה לתוצאות המדהימות האלו.
 

פדואלה

משתמש סופר מקצוען
ועוד משהו שאולי יעזור לחלק, ואולי ייאש חלק.
אז מי שמפריע לה העיצה - שתמחוק מהדיסק.

לדעת:
שככל שארגיל את עצמי מוקדם יותר לסדרים ולנהלים של הבית בגיל(של האמא ושל הילדים) יותר מוקדם, כך יהיה לי הרבה יותר קל אח"כ. בכל תחום!
ולא לחשוב: טוב, הם עוד קטנים, כשיגדלו ארגיל אותם לסינר / לא נורא, כשיגדלו ילמדו מהו סדר יום נורמלי בבוקר / כשיהיה לי בעתיד יותר כח, אשב איתם ואשחק וכד'.
כי החיים טסים, ומה שלא נעשה כעת, ונרגיל עצמינו שזה חלק מהחיים. אם נרצה אח"כ לשנות, נצטרך לעבוד קשה.

בהצלחה!
 

תובנה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
מצלמה זמינה.
ולצלם, ובעיקר להסריט
כל מיני מקרים מעניינים...
כן, גם כשהקטן הגיע למדף של הביצים במקרר וזרק ביצה אחר ביצה.
ראיתי אצלי שהרגע הזה שאת שאני שולפת מצלמה ומצלמת נותן מימד אחר-מפוקח יותר.
מבט עם קריצה בעין , כאילו אני אומרת "חכה חכה חמודי, תגדל , אני אראה לך ב"ה מה עוללת לנו ושנינו נצחק על זה"...
 
נערך לאחרונה ב:

פדואלה

משתמש סופר מקצוען
מצלמה זמינה.
ולצלם, ובעיקר להסריט
כל מיני מקרים מעניינים...
כן, גם כשהקטן הגיע למדף של הביצים במקרר וזרק ביצה אחר ביצה.
ראיתי אצלי שהרגע הזה שאת שאני שולפת מצלמה ומצלמה נותן מימד אחר-מפוקח יותר.
מבט עם קריצה בעין , כאילו אני אומרת "חכה חכה חמודי, תגדל , אני אראה לך ב"ה מה עוללת לנו ושנינו נצחק על זה"...
ואוו, איך זה נכון.
היום כשיש לי גם גדולים.
יש לי במחשב תיקיות לכל ילד, עם סרטים מצחיקים ותמונות הורסות של פשלות מטורפות שעוללו לי בבית. ובחופשים וכאלה - אנחנו מראים להם אחד אחד מה הם עשו כשהיו קטנים.
זה פשוט חוויה!!
 

RacheliArt

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
למסגר ולתלות!!!


גם לי זה עזר (ועדיין..) מאד, אחרי שדודה חכמה האירה את עיני וממש שינתה לי את החיים...
כשיש קושי, פשוט "להרים את הראש מעל לגלים," וקצת להסתכל קדימה ולדמיין את התינוקת הצרחנית בת השנה וחצי שעכשיו שוכבת על הרצפה ורוקעת רגליים, כבחורה גדולה וחמודה...
ולדעת שכל הפעולות ה"קטנות" כביכול שאת עושה עכשיו הן אלו שיביאו בעז"ה לתוצאות המדהימות האלו.


אני קצת חולקת.
הדמיונות על בחורה חמודה ממש נחמדים, למי שלא התנסתה בהתמודדויות של גיל התבגרות.
לעיתים הגיל הקטן אפילו קל יותר. ומי שבעלת נסיון תסכים עם קביעה זו.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
רחלי, אומרים שאת הקטנים מגדלים על הידיים ואת הגדולים - על הראש (:
אולי כשהם גדולים נזכרים בצביטה כמה מתוקים הם היו כששכבו בעגלה? אם כך, המסקנה שלי - לשאוב כוח ונחמה מההווה, וזהו. פשט להודות על הדברים הקטנים, אפילו השגרתיים, בקול, להתענג עליהם ולהתמוגג מהם.

עוד משהו - אני רואה שלטיפוסים גמישים קל יותר בחיים בכלל, אז אני מנסה לפתח בי גמישות. להחליק, לעצום עין, לוותר, להבליג, פחות לדרוש מעצמי ומהסביבה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  34  פעמים

לוח מודעות

למעלה