לא שאני מצדיק את התופעה, אני מנסה רק להסביר. נכתב כאן שבוודאי לא מדברים על תמונות אלא על ציור של אמה צנועה וחסודה. ואני שוב שואל, מה עם תמונה של אשה כשרה של פעם, שרה שנירר למשל, כמו שמופיע בביוגרפיה הישנה של רוזנטל על ר"ש שקאפ. מדוע תמונות כאלו לא ישימו היום בעיתון? אני חושב שברור לכל שיש כאן סוג של תיחום כדי למנוע בעיות עתידיות. גם בעיתוני ועלוני הציבור הדתי היו רק תמונות צנועות, אבל כיום התמונות שם משקפות את המציאות האמתית, ובמציאות, מה לעשות, הצניעות לא ממש חוגגת. כעת קל יותר לדון בציורים. אם נכניס ציור מושקע שנראה אמתי, אני מניח שכולם יסכימו שזה לא מתאים. אלא מה, מדובר על קוים קלילים, קריקטוריים, הגבול כאן מאוד דק ואף אחד לא רוצה לקחת על עצמו את מתיחת הגבולות.
ההשוואה לפעם, יסבירו לכם, אינה נכונה. ראשית, ככל שהרחוב מידרדר, יש להציב גבולות חזקים יותר, וציור של אמא בימינו חייב לשקף את המציאות. אם בפרסומות לבגדי ילדים, מככבים היום הילדים ה"הורסים" ביותר, שלרוב אינם דומים לילדי מנויי העיתון, בוודאי יהיה מגוחך שהאמהות תיראנה כמו הצדיקות של לפני שנות דור. שנית, איכות האיורים וצבעי הדפוס כיום אינה משתווה לעבר, וכיום כל איור הוא איור [ראו במאגר העיתונות ההיסטורית, כיצד נראו העיתונים החילוניים לפני עשרות שנים. בעצם אל תראו, לא על אחריותי].
לעתים אכן המצב אבסורדי. איני יודע מי ביקש מחברת החשמל להחליף בפרסומות ה'תקע-שקע' שלהם את אמא באבא שני, אבל בפרסום של קופ"ח כללית ["הכי טובה למשפחה החרדית"] זה בוודאי נעשה מדרישה חרדית. וזה מדהים שבמרקם המשפחתי ה"מדהים" הזה גם החילונים מרוצים וגם החרדים הקיצוניים מרוצים, אך באמצע יש ציבור שותו"מ גדול שמתפלץ מהזוועה הזאת.
אישית, אני חושב, הכח הגדול יותר הוא לקחת אחריות. לדעת את הגבולות ולא לברוח לגמרי מהזירה. אבל בדבריי אני רק מנסה להסביר את דעתם.
ראו עוד באריכות:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=48&t=39418
- - -
נושא של שם אשה הוא נושא שכבר נדון ארוכות, אצלנו ובעוד מקומות. אוכל רק לציין שבהזמנות גדולי ישראל אכן רובן נושאות את שם האשה. אבל כבר אצל הראשונים, בעיקר בארצות האסלאם, היו שהצניעו את שם האשה. אפשר
לראות כאן.
- - -
לגבי התאמת כל המציאות למה שרוצים לספר לילדים, כמו למשל שמציירים את אברהם אבינו עם שטריימל או אנשים שונים עם כיפה וכו' וכו', זה נושא רחב יותר -
חינוך בשקר. האם בשביל לחנך צריכים לסלף את כל המציאות, או שלומדים לחנך למורכבויות, ושלמרות שהמציאות היא: א. ב. ג... אנחנו מחנכים עם תוכן חיובי ולא נגטיבי. האם כדי לחנך כמה יפה ירושתנו צריכים לחנך שכל החילונים גנבים ורוצחים וכו', והאם כדי להגדיל את כוחו של לימוד התורה בטהרתו, צריכים לספר שכל המדענים הם טפשים. הנושא רחב ביותר ואין כאן המקום. גם נושא זה נדון בלינק שהנחתי לעיל.