דיון חלוקת תוכן של סיפור.

[לוטם]

מה היחס אצלכם בין שלושת המרכיבים-הצבעים של הסיפור, טקסט ספרותי:
- דיאלוגים
-מחשבות
-נרטיב (תיאורים, פעולות)

אצלי יש מלא דיאלוגים פחות תיאורים וממש מעט מחשבות, שמעתי שזה לא היחס הכי רצוי...
מעניין אותי איך אתם כותבים, מהו היחס אצלכם.
כלומר, אם נעבור ונצבע פיזית את כל הנרטיב בצהוב, דיאלוגים באדום ומחשבות בירוק, איזה צבע יהיה הדומיננטי ביותר?

 

[משולש ברמודה]

שמעתי שזה לא היחס הכי רצוי...

מה היחס הרצוי?

 

[לוטם]

מה היחס הרצוי?

20% מחשבות
40% דיאלוגים
ו- 40% תיאורים ופעולות...

(אם אני זוכרת נכון...)

 

[משולש ברמודה]

(אם אני זוכרת נכון...)

לפי מי?

20% מחשבות
40% דיאלוגים
ו- 40% תיאורים ופעולות...

זה רק 80%...
אף פעם לא חשבתי על יחס מסוים. נראה שאצלי זה דווקא הפוך - 30% מחשבות, עוד 20-25% תיאורים והשאר דיאלוג.

 

[לוטם]

לפי מי?

למדתי את זה פעם...

זה רק 80%...

40+40+20, מה רק 80?

אף פעם לא חשבתי על יחס מסוים. נראה שאצלי זה דווקא הפוך - 30% מחשבות, עוד 20-25% תיאורים והשאר דיאלוג.

 

[הודיה בן חיים]

אצלי יש יחסית הרבה תיאורים ומחשבות, [יכול להיות קטע שלם שהוא רק מחשבות ותיאורים].

 

[משולש ברמודה]

40+40+20, מה רק 80?

וואו ראיתי 20% פעמיים. הנה סיבה טובה ללכת לישון

 

[לוטם]

אצלי יש יחסית הרבה תיאורים ומחשבות, [יכול להיות קטע שלם שהוא רק מחשבות ותיאורים].

נראה לי אף פעם לא קרה לי.
לי יש בערך 80% דיאלוגים, הכי אוהבת...

 

[7שבע7]

ולמה אי אפשר בעצם לערבב?
כל מילה בדיאלוג יכולה להתפרש גם כמחשבה של הגיבור. כל מעשה שהוא עושה יכול להיות משמעותי גם (ובעיקר) מבחינת המחשבות שלו.
בכל אופן, לדעתי העיקר בסיפור הוא המחשבות. אחרת מדובר בסתם תיאור מצב ולא בסיפור ספרותי. סיפור אמור להביא את העומק של מה שקורה סביב כולנו - וזה מתבטא במחשבת. המעשים והדיאלוגים הם רק מעטפת.
אולי אני קיצונית ברעיון הזה...

 

[R.E.Y]

לי יש בערך 80% דיאלוגים, הכי אוהבת...

בינינו, זה מה שהכי מעניין וכיף לקרוא

 

[לוטם]

בינינו, זה מה שהכי מעניין וכיף לקרוא

גם הכי כיף-לדעתי- לכתוב את זה.
הבעיה:
העורכים.ות לא אוהבים את זה...

 

[R.E.Y]

העורכים.ות לא אוהבים את זה...

את המחליטה
ואני לא חושבת שיש בזה משהו פחות מקצועי, להיפך.

פעם עשו מחקר, הביאו קבוצת אנשים לספריה מלאת ספרים, כולם עם כריכות חלקות ללא סימן מזהה. האנשים בחרו ספרים שיש בהם הרבה דיאלוגים. זה קריא ונעים לעין.
ברור, לא צריך להגזים, אבל סיפור שהוא נושם וחי זה סיפור עם דיאלוגים רבים ואיכותיים,
כך בכל אופן מרגיש לי...

 

[לוטם]

את המחליטה

ברור, אבל בשביל מה לוקחים עורכים?!
שיהיה עם מי לריב... סתם...

ואני לא חושבת שיש בזה משהו פחות מקצועי, להיפך.

גם אני בדעה הזו.

 

[7שבע7]

העורכים.ות​

סתם לידע כללי - ממש לא כדאי להשתמש בנקודה המפרידה הזו, שמייצגת אג'נדות רחוקות מאוד מציבור שומרי המצוות...

 

[לוטם]

סתם לידע כללי - ממש לא כדאי להשתמש בנקודה המפרידה הזו, שמייצגת אג'נדות רחוקות מאוד מציבור שומרי המצוות...

ברור, ממש לא התכוונתי בקטע הזה.
פשוט עבדתי גם עם עורכים וגם עם עורכות.

 

[RIVKA W]

אצלי יש יחסית הרבה תיאורים ומחשבות, [יכול להיות קטע שלם שהוא רק מחשבות ותיאורים].

כנ"ל

 

[לוטם]

אולי יש פה עורכים או עורכות שיוכלו לומר לנו מה דעתם על זה...?

 

[ליאורהA]

20% מחשבות
40% דיאלוגים
ו- 40% תיאורים ופעולות...

נדמה לי שבעבר היחס נטה לרוב של תיאורים (עמודים שלמים של אקספוזיציה ישירה לדמויות ולמקומות), וכיום יש רוב של דיאלוגים ומחשבות, פחות תיאורים.
לדעתי זו יכולת ספרותית להצליח להכניס תיאורים דרך הדיאלוגים ולא בכתיבה ישירה, אבל אין לי הוכחה מקצועית שזה מה שנכון (אם יש בכלל נכון ולא נכון בכתיבה, אבל זה כבר דיון נפרד).

 

[סמדר אלחנתי]

אני נוטה ליותר פעולות (לאו דווקא של הדמות הראשית).
תיאורים של התרחשויות, מה קורה בפועל.
אחרי כל קטע של פעולה מגיעה התגובה של הדמות - או במחשבה או בתיאור תגובה פיזית שמבטאת את מה שהיא מרגישה\חושבת.
יש סצנות ספציפיות שהן יותר דיאלוגים.
באופן כללי אני אוהבת שהסצנה מוחשית - שאם בתאוריה יבוא במאי וירצה לצלם אותה לסרט לא תהיה לו שום בעיה עם זה. (זו האינדיקציה שלי שהיא מספיק מוחשית).

 

[R.E.Y]

באופן כללי אני אוהבת שהסצנה מוחשית

זה אומר ספר טוב!
לא כן?
קחי את ממלכה במבחן. אפשר להעביר בקלות את הסצנות בספר לסצנות על הבמה. את יודעת בדיוק באיזה זווית האור נוגע בלחייו של הגיבור, כיצד הוא עומד, מי עומד מולו ומהי שפת גופם.
(בעצם אולי זה כבר קשור למשהו אחר, לאו דווקא לפעולות כמו לרמת האמינות ולסאבטקסט)
אבל אני כנראה סובייקטיבית מידי. זה פשוט סגנון הספרים שאני אוהבת. פעולות, קצת מחשבות, דיאלוגים, ומעט מאוד תאורים ששזורים בתוך הדיאלוג או המחשבות...