הנושאים החמים
הנושאים החמים
יש נשגבות מסויימת במבנה החשיבה הישיבתית, חשיבה אקסקלוסיבית יחודית המקנה לבעליה את היכולת לראות את הדברים באור אחר, להעמיק אל שורשי העניינים, לנתח את הנתונים נכונה, ולפעול במדויק בהתאם לאבחנה.
אולם כשמשהו משתבש, הוא משתבש עד הסוף.
דווקא המעלות ההן הופכות לחסרונות, משעה שתפיסת עולמו של בן תורה נשתבשה עליו, הרי שכל מעלותיו הקודמות הופכות לו לאויבות.
זאת מפני שכשאדם פשוט סוטה מן המסלול הרי שלא בהכרח הבין את משמעות סטייתו, לא ניתח נכונה את הדברים, וזורם עם הלכי רוחו שהיום מניעה אותו לעבר פי פחת ומחר תנידנו על באר מים חיים.
לא כן הוא בן תורה.
הוא שכל דרכיו מחושבות, שמוחו שולט על ליבו, שמבין אל נכון את כל פעולותיו, כשהוא סוטה ממסלולו, הרי שזה נבחן עדי דק קודם למעשה, הובנו תוצאות פעולתו, ונמנה וגמר בליבו לישא בתוצאות.
הרי שכל מעלותיו הן אלו שישפיעו על סטייתו להיות קשה ומדוייקת וכמעט בלתי ניתנת לחזרה.
שנה ופירש, קשה מכולם!
הוא היה שנה ופירש אמיתי!
כשם שבלימודו לא ראית רבב, כל פעולותיו כוונו אל התכלית הנרצה, כך גם בפרישתו לא ראית כל רע, חזותו לא השתנתה, תפילותיו כמימים ימימה, אך ליבו בל עמו, מעשיו כבר מכוונים אל תכלית אחרת, זרה לרוחה של התורה ולא בלית ברירה אלא מתוך אידיאל שאין משמעות וסיפוק בלימוד התורה, ואם ישנו סיפוק כל שהוא הרי שזה ימצא אך ורק בעולם החומרי והמתירני.
והוא התמיד בכך!
לתומי סברתי שככל שהזמן יחלוף גם מסיכתו אותה עטה על גופו תשמט ותעלם לה, אולם אהיה מוכרח להודות שככל שהמשכתי במעקב אחריו הופתעתי עד מאד.
אחר שיצאה תקופה מעזיבתו את הישיבה יצא לי לשוחח עם כמה בחורים, במהלך השיחה הועלה שמו, ואחד החברים היללו ושיבחו תוך שהוא מאריך כמה לא ניזוק מעזיבתו את הישיבה ושככל הנראה ישנם בחורים איכותיים שלא צריכים לשבת כל ימיהם באהלה של תורה.
האחרים הינהנו בראשם בהסכמה.
כאן ידעתי כי עלי לפעול לפני שיהא מאוחר מידי!
חיפשתי את ההזדמנות הנכונה ובינתים שמרתי בליבי את הדבר, במסתרים בכתה נפשי על גאוותן של ישראל כמעט בכל הדורות - לומדי התורה בטהרה שהושפלו ממקומם לעיתים על ידי עצמם, ועל הבלבול והטשטוש השורר בקרב בני התורה המסולאים בפז.
ההזדמנות לא אחרה לבוא...
אולם כשמשהו משתבש, הוא משתבש עד הסוף.
דווקא המעלות ההן הופכות לחסרונות, משעה שתפיסת עולמו של בן תורה נשתבשה עליו, הרי שכל מעלותיו הקודמות הופכות לו לאויבות.
זאת מפני שכשאדם פשוט סוטה מן המסלול הרי שלא בהכרח הבין את משמעות סטייתו, לא ניתח נכונה את הדברים, וזורם עם הלכי רוחו שהיום מניעה אותו לעבר פי פחת ומחר תנידנו על באר מים חיים.
לא כן הוא בן תורה.
הוא שכל דרכיו מחושבות, שמוחו שולט על ליבו, שמבין אל נכון את כל פעולותיו, כשהוא סוטה ממסלולו, הרי שזה נבחן עדי דק קודם למעשה, הובנו תוצאות פעולתו, ונמנה וגמר בליבו לישא בתוצאות.
הרי שכל מעלותיו הן אלו שישפיעו על סטייתו להיות קשה ומדוייקת וכמעט בלתי ניתנת לחזרה.
שנה ופירש, קשה מכולם!
הוא היה שנה ופירש אמיתי!
כשם שבלימודו לא ראית רבב, כל פעולותיו כוונו אל התכלית הנרצה, כך גם בפרישתו לא ראית כל רע, חזותו לא השתנתה, תפילותיו כמימים ימימה, אך ליבו בל עמו, מעשיו כבר מכוונים אל תכלית אחרת, זרה לרוחה של התורה ולא בלית ברירה אלא מתוך אידיאל שאין משמעות וסיפוק בלימוד התורה, ואם ישנו סיפוק כל שהוא הרי שזה ימצא אך ורק בעולם החומרי והמתירני.
והוא התמיד בכך!
לתומי סברתי שככל שהזמן יחלוף גם מסיכתו אותה עטה על גופו תשמט ותעלם לה, אולם אהיה מוכרח להודות שככל שהמשכתי במעקב אחריו הופתעתי עד מאד.
אחר שיצאה תקופה מעזיבתו את הישיבה יצא לי לשוחח עם כמה בחורים, במהלך השיחה הועלה שמו, ואחד החברים היללו ושיבחו תוך שהוא מאריך כמה לא ניזוק מעזיבתו את הישיבה ושככל הנראה ישנם בחורים איכותיים שלא צריכים לשבת כל ימיהם באהלה של תורה.
האחרים הינהנו בראשם בהסכמה.
כאן ידעתי כי עלי לפעול לפני שיהא מאוחר מידי!
חיפשתי את ההזדמנות הנכונה ובינתים שמרתי בליבי את הדבר, במסתרים בכתה נפשי על גאוותן של ישראל כמעט בכל הדורות - לומדי התורה בטהרה שהושפלו ממקומם לעיתים על ידי עצמם, ועל הבלבול והטשטוש השורר בקרב בני התורה המסולאים בפז.
ההזדמנות לא אחרה לבוא...
