התייעצות הלב דואג העין דומעת ואני לא יודעת מה לעשות

[לא אני]

וכשתינוק בוכה, השכינה בוכה איתו. את זה אמר הבעש"ט, אם אינני טועה.

חידשת לי.
מרגש וחשוב.

 

[הייי]

אם מדובר על רחוב ירושלים
היא בדרך כלל תפוסה

יש שם רק אחת?...

 

[שאף]

אבל אין לי מקום אחר לשים אותה
לא יודעת אם לסמוך על ההנהלה שהמטפלת בקבוצה השניה היא טובה
חמה ואוהבת
שהיא יכולה למלא את המקום שלי כשאני לא נמצאת כדי לטפל באוצר הקטן שלי

מכירה עוד אמהות באזור שמחפשות מטפלת?

 

[אילה מינה]

אני אישית יותר סומכת על מעון כי יש שם הרבה אנשים שמסתובבים
ואני גם דוגלת בשיטה של לבוא בהפתעה, זה לדעתי הכי מאפשר לך לדעת מה קורה, הבת שלי היתה אצל מטפלת פרטית, תינוקת קטנה וממש לא אהבתי מה שקרה שם, לא מרוע אלא מפזרנות
היום, במעון של הבנות שלי באתי כמה פעמים וראיתי דברים מהממים, עשה לי הרגשה ממש טובה
אם המעון הספציפי הזה בעיתי יש אחרים מצוינים, נסי לחפש מעון אחר שיותר יקשיבו לך ויראו נכונות

 

[לא אני]

אני בכלל לא רוצה להתנתק מהילדים שלי. כמו שאני לא רוצה שאמא שלי "תתנתק רגשית" ממני. לפני 70 שנה, בעיירות של פעם, אמא היתה קרוב קרוב לילד שלה. היא לא התנתקה ממנו רגשית עד שהוא מת. חבל שכבר א"א לשאול אותם אם זה גרם להם לחסכים.

זה סוג של השפעות העולם החיצון ברגרסיה.
רק בגלל שהוא כבר התקדם אז אנשים מדמים נפשם שזו דרך המסורת והדת.
(בהמוני תחומים החל ממעמד האשה ולא כלה בחינוך ילדים)
ערכי היהדות הם אבסולוטיים.
היו הרבה אשכולות בעניין והרבה מאד ויכוחים.
כותבת שוב כי חשוב בעיני.
ממה שאני מכירה את היהדות - אין בה מקום להתנתקות רגשית. לבכי שמפתח ריאות. ללא לתת לילד לנוט אותך.
אדרבא. אלוקים בחר את משה להנהיג אותנו דווקא מסיטואציה כזו של רחמים. של חמלה. ונכתב לדורות.
דוד נבחר מכל בני ישי כי היה חומל על צאן שהיה רועה.
כל האדמו"רים שהיו כוספים לאלוקים ומשתוקקים למצוות והתעכבו בבתי העיירה ךהרגיע תינוקות עזובים.
זוהי דרך היהדות. ולא מצאתי שום מקור בתנך להתנהגות שונה.

 

[מילה בסלע]

נימת ההודעות שלך רגשית ומרגשת כאחד.

לילדה כזו, שעדיין נראה שלא חוותה התקשרות טובה ותקינה עם אף דמות במעון מאז נולדה - הייתי משקיעה קצת יותר, שמה אצל מטפלת עם גג 3-4 ילדים, ואם נח לך והבית ריק בבקרים תוכלי להביא מטפלת אלייך הביתה, כך שהילדה נשארת קרוב לחפצים ולקירות המוכרים.

וזה לא ש'אין כזו מטפלת' ו'אין כזה דבר'- זה כר נרחב לחיפושים ובסוף בעז"ה תמצאי דמות שאת סומכת עליה.

רק נחת!

 

[*בול עץ]

יש לי הרגשה שאני יודעת איזה מעון
בתחילת שנה הבן שלי היה במעון שהיתה בו תחלופה של עובדות שלא אהבתי....
ב"ה בדרך נס על טבעית התפנה מקום בבית חלומותי שזה המעון המבוקש ביותר
פשוט התקשרתי אחרי החגים וילדה אחת עברה דירה
ומאז הוא פורח!!!
תנסי להרים טלפונים- זה שווה!!
אם את רוצה מטפלת מדהימה באזור נורוק- מישהי עדינה וטבה עם לב חם ואוהב!!!
אומנם לא תמ"ת אבל יש שם אהבה! ושומרת עד 4
הבת שלי אצלה לפי שעות כשאני צריכה
תפני אליי כי אין לי אפשרות של כתיבת הודעה פרטית
או שמישהי עם מנוי פרמיום ש"תתווך" ביננו

 

[נעמי]

זה סוג של השפעות העולם החיצון ברגרסיה.
רק בגלל שהוא כבר התקדם אז אנשים מדמים נפשם שזו דרך המסורת והדת.
(בהמוני תחומים החל ממעמד האשה ולא כלה בחינוך ילדים)
ערכי היהדות הם אבסולוטיים.
היו הרבה אשכולות בעניין והרבה מאד ויכוחים.
כותבת שוב כי חשוב בעיני.
ממה שאני מכירה את היהדות - אין בה מקום להתנתקות רגשית. לבכי שמפתח ריאות. ללא לתת לילד לנוט אותך.
אדרבא. אלוקים בחר את משה להנהיג אותנו דווקא מסיטואציה כזו של רחמים. של חמלה. ונכתב לדורות.
דוד נבחר מכל בני ישי כי היה חומל על צאן שהיה רועה.
כל האדמו"רים שהיו כוספים לאלוקים ומשתוקקים למצוות והתעכבו בבתי העיירה ךהרגיע תינוקות עזובים.
זוהי דרך היהדות. ולא מצאתי שום מקור בתנך להתנהגות שונה.

כל מילה.
בזוהר כתוב שהתינוק לא רוצה לצאת מבטן האמא, הוא רוצה להשאר עם השכינה ולכן הוא בוכה. וד' אומר לו שלא ידאג, כי הוא שם בעולם מישהי שתדאג לו ותהיה מעין תחליף לשכינה.
עכשיו כשאת נותנת לילד לבכות כי זה בריא לריאות תחשבי רגע-מה את אמורה להיות בשבילו. הכי שומרת, הכי דואגת. תחליף לשכינה ששמרה עליו!!!!

 

[אוהבת תינוקות]

בנוסף לכל מה שנכתב כאן, יש מה שנקרא: התנתקות רגשית, או במילים אחרות: ראש קטן.
זה לרוב לא קיים אצל אמהות טריות ומתפתח עם השנים אצל אמהות ותיקות במקביל להתרחבות המשפחה...

מה זה אומר?
שאם אין ברירה אחרת והילד לא מסרב להגיע למעון בבוקר ואפילו מסכים להושיט ידיים ולחייך למטפלת (תינוקות בגיל הזה כבר יודעים להיות חשדניים ובהחלט כבר יש להם חיישנים מפותחים), הווה אומר שהחמודי רואה את המצב פחות גרוע ממה שאמא שלו רואה וזה בהחלט לא סוף העולם!
אממה, התנתקות רגשית דורשת לא מעט כוחות נפש, אך עם האימון, באה המיומנות...

אני מאוד מקווה שלא התכוונת ברצינות...
מרחמת ועצובה מאוד בשביל ילדים הגדלים עם שיטות אכזריות כאלה....
התנתקות רגשית, ממי? מתינוק קטן וחסר ישע, ועוד על ידי הדמות שאמורה לתת לו את כל האהבה והביטחון בחיים...
תמהני....

 

[נקודת זינוק]

אני מאוד מקווה שלא התכוונת ברצינות...
מרחמת ועצובה מאוד בשביל ילדים הגדלים עם שיטות אכזריות כאלה....
התנתקות רגשית, ממי? מתינוק קטן וחסר ישע, ועוד על ידי הדמות שאמורה לתת לו את כל האהבה והביטחון בחיים...
תמהני....

טוב,
אז אסביר את דבריי:
כאשר שלחתי את ילדיי הראשונים למטפלות ולגנים פרטיים, (ועברתי כמה מטפלות וכמה גנים בחיי...) היו גם עיניי זולגות דמעות, הייתי מסוג האימהות החשדניות שכל שריטה או שאריות נזלת (מחילה...) על אפו החמוד של התינוק, או גרב חסרה או בקבוק מלא למחצה, היו מקפיצים לי את הפיוז... הייתי מחברת חלקי הוכחות עם חצאי עובדות ומגיעה למסקנה שהמטפלת אדישה/ רעה/ מזניחה וגרוע מזה... הייתי בעבודה וליבי נותר עם ילדי האומלל/מוזנח/ מושא להתעללות ומה לא...
כל אחר הצהריים הייתי מחבקת, מפייסת, מרחמת על העוול שאני גורמת לו בוקר בוקר...
לא התנתקתי רגשית, ממש לא, יותר מדי לא!
כך בוקר בוקר הייתי מביאה את המתוק התורן שלי למטפלת, עם פרצוף של חוסר ברירה, חמוץ וחשדן וכל הבוקר אוכלת את הלב...

עם השנים גדלתי, ובילד ה- 7, 8 והלאה ב"ה הבנתי דברים שלא הבנתי בהתחלה... הבנתי שהתפקיד שלי כאמא הוא לחפש את המקום הטוב ביותר לילד שלי, לשלוח אותו נעים ומטופח, לתת למטפלת תחושה של מלוא האמון, לשלם בעין יפה, ומכאן והלאה...
להרפות,
להתנתק,
לא להתייסר, זה לוקח כוחות נפש,
פשוט, להתנתק רגשית (יאללה, ת'זרקו אבנים...) לחזור בצהריים ולומר למטפלת שהוא נראה שמח ומטופח וכיף לו אצלה! (זה לא משנה אם זה נכון או לא, כי תכל'ס הוא בידיים שלה ואם תפקידי אצלה בחשבון מילים טובות, הילד שלך רק ירוויח...)

התנתקות רגשית איננה אכזריות, היא דרך נכונה לעיתים, לשמר כוחות נפש כדי להיות אמא רגועה, חמה, מכילה ופנויה רגשית לילדים!

(מי שמממש מפקפק, מוזמן לבקר אצלי אחר הצהריים, להציץ על ילדיי החביבים, השמחים והרגועים... נטולי החסכים, ברוךה'!)

 

[סערצע]

. . וכשתינוק בוכה, השכינה בוכה איתו. את זה אמר הבעש"ט, אם אינני טועה.

‫"חשוב שתדעי כי ילד שבוכה אלוקים בוכה עמו..." - אחינו

הצדיק רבי שמשון פינקוס ז''ל, בדוגמא אישית על תפקידו של מנהיג בקהילה ועל רגישותו המיוחדת לזולת בכל גיל ילדים ומבוגרים

www.acheinu.co.il

 

[מימי זו]

אסור למנוע ממך גישה למסגרת בה לומדת ילדתך. ההנהלה מחויבת לבצע הנגשה עבורך אם צריך. אפשר להתייעץ עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

 

[הני מושקוביץ]

בנוסף לכל מה שנכתב כאן, יש מה שנקרא: התנתקות רגשית, או במילים אחרות: ראש קטן.
זה לרוב לא קיים אצל אמהות טריות ומתפתח עם השנים אצל אמהות ותיקות במקביל להתרחבות המשפחה...

אני מוחה!!!!
אני אימא למשפחה ברוכה, וב"ה עדיין, מבררת, בודקת, לא שולחת גם ילד בן 9 שרע לו בחיידר כי הרבי מתנכל אליו, עומדת על שלי בתוקף, שילד שמקבל חממה בבית, לא יקבל בחוץ את ההפך ממה שאני מעניקה בבית.
ואני יכולה להעיד שהיו מקרים, (שוב, ילד בן 9) התקשרנו להנהלה של החיידר, עמדנו בתוקף על זכותינו, בעלי ניהל שיחה אסרטיבית עם הרבי, היום הם החברים הכי טובים, למותר לציין, שהיחס שהילדים מקבלים מדהים.

ולנושא, אני כמו ש@ב.כ. אימת המטפלות, ב"ה היתה לי טעות פעם אחת, דווקא עם השני שלי, שעליתי עליה מהר מאוד, ועם כל חוסר הנעימות שמדובר היה בחברה מהכיתה, הוצאתי את הילד והעברתי לגן אחר, (היה בן שנתיים)
ו-@ב.כ.
בגלל שאת אימא מדהימה, שלא "זורקת ומתפטרת כבר" מהילדים שלך, תעמדי על שלך, תפני לעיריה שלכם, תתלונני, ואל תכניסי את הילדה, כדאי לך לחפש מנסיוני-משפחתון עם המלצות ולהכניס לשם את הקטנטונת, וכל הזמן כל הזמן להיות עם היד על הדופק.
למה אני ממליצה לך על משפחתון דווקא? כי יהיו מלא שיתנגדו.
עבדתי פעם במעון, וראיתי דברים כ"כ מזעזעים, הייתי מייד אחרי החתונה, עוד לא היו לי ילדים (כך שלא היה לי הזעזוע הטבעי של אמהות) הייתי חוזרת הביתה ובוכה לבעלי, שאני לא מסוגלת לראות את הסבל של הקטנטנים הללו, אמרתי לו שכשאני חושבת על האימהות שלהם, שנשאו וילדו ומגדלות ומטפחות ודואגות ומחוברות לקטנטנים הללו, נקרע לי הלב!!!

מאותו הרגע הבנתי עד כמה העולם הזה, של המעונות לא אידיאלי לקטנטנים.

כשנולדו הגדולים שלי, החזקתי אותם בבית עד גיל 3, הם היו כ"כ צפופים, והיו לי 3 בבת אחת בבית, ורק כשהגדול נהיה בן 3 הוצאתי לגן בנים, עם המון צ'יפורים לגננות, שלחתי מכתבים ופינוקים וכו'.
ואז יצאתי לעבוד ושלחתי את הקטנה שלי אז (8 ח') למשפחתון במרחק גדול מאוד מהבית, כי היא היתה היחידה עם המלצות, לא הצטערתי, הילדה חזרה רגועה, שמחה, אומנם עם בגדים מלוכלכים, אבל היה שווה לי את זה.

וככה המשכתי, שלחתי רק למשפחתונים וגנים פרטיים עם המלצות, לא בחלתי בלהפתיע את הגננות ולבוא פתאום לבקר, הייתי מגיעה סתם, רק כדי להקשיב מה קורה מאחורי הדלת.
עכשיו הקטן שלי, מגיל שנה וחצי במשפחתון שכבר כתבתי עליו, הגננת מדהימה!!! מתי שהפתעתי אותה לא היה בכי, תמיד אני שומעת אותה שרה, צוחקת, משחקת עם הילדים, שומעים אותם קוראים לה, מדברים איתה, והיא מדברת איתם בגובה העיניים, הילד חוזר נקי, וטוב לו (-עובדה, כשהוא בוכה בבית, הוא קורא לה...) הוא ילד מאוד מיוחד, כובש, וקריקטוריסטי, היא לא מפסיקה להתקשר ולספר איזה מדהים הוא, אני שולחת מידי פעם פינוקים ועוגות משובחות.
והיא באמת אוהבת אותו.
אם היית גרה באשדוד הייתי נותנת לך את הטל' שלה, היא מחפשת עוד ילדים בעקבות הקורונה שהורים רבים פוחדים לשלוח.

בנוסף, אני מאוד מבינה את הקושי שלך לראות את הילדה סובלת, אני אישית, עשיתי טעות מחוסר ברירה, ואני בוכה עליה כל הזמן. וגם אני הפכתי ל"אימת" הגננות והצוות-עד כדי שלא מרימים לי טלפונים!!!
יש לי ילד חנ"מ בן 4, ילד מקסים, הילד הכי מורכב שלנו לא רק רפואית ופיזית, גם חינוכית.
לא היתה פה שום מסגרת שמותאמת עבורו, ובעקבות כך שלא דיבר, הכניסו אותו לגן שפה, כך הוחלט בוועדה בעיריה. החלטה שרירותית לטעמי-אך אין לי אפשרות להחליט, ובכן, הילד נהנה בגן מאוד-אבל, קורים שם דברים מאוד מוזרים, כמו העברת מסרים עם הילד "תגיד לאמא שתכבס לך כבר את הציצית" ועוד כל מיני דברים, בנוסף, הם מסבירים לי שאני לא מחנכת אותו כמו שצריך, ולכן יש לו התפרצויות זעם, שהיום אני יודעת חד משמעית-זה לא נכון, בתקופת הקורונה ב"ה הצלחנו למגר את התפרצויות הזעם כמעט, למקסימום התפרצות אחת ביום, בעקבות הסתכלות והבנה על איזו דרך הוא צריך, כשהוא חזר לגן, חזרו ההתפרצויות, התברר שהן פשוט עושות את מה שהוא רוצה, כשאנחנו עומדים על כך שהוא חייב דרך וניווט.
אם זה מצבו הרפואי שהן מזלזלות בהנחיות ונותנות לי תחושה ש"אני מגזימה" למשל-אסור לו להתנדנד בנדנדה, והברוך שלהן שאם הן מנדנדות-אנחנו יודעים, הוא פשוט מקיא ומפרכס עד למחרת...
קרה לי כמה פעמים כאלו והתקשרתי בהיסטריה לגננת, שענתה בשלוות נפש "אה, הוא מקיא? אז אולי נתת לו אוכל מקולקל? אה, את שואלת אם הוא התנדנד? לא נראה לי, לא זוכרת" שפשוט התחשק לי להטיח לה את הטלפון בפנים
הלו??? את מבינה שהשלווה הזו יכולה לעלות בחייו של הילד שלי?
אחרי שצעקתי וצרחתי, ושאגתי על העו"סית של הגן שהתייחסה אלי כאל חולת נפש, הרמתי ידיים, שולחת את הילד שלי עם דפיקות לב, כדי שמצבו הפיזי לא יתדרדר, ומצידי חופרת כל הזמן לגננת, לא שמה על כלום, ואם אני אדע מהבן שלי שהיא מתייחסת אליו אחרת, אתלונן בעיריה, אקים את כל המערכת החינוך המיוחד על הרגליים, אני לא מוותרת!!!

לפני שבועיים הילד חזר מהגן עם בגדים מוחלפים, בעלי שלקח אותו סיפר, שהיה לו פיספוס "רציני" בגן, נשברתי מזה, כי הוא ילד עם הפרעות תחושה, ומהרגע שגמלנו אותו לא היה לו פספוס אחד.
התקשרתי לגננת שענתה בשלווה ש"זה קורה" כנראה רצתה לתת לי הרגשה טובה, הסברתי לה שלא איכפת לי שזה קורה, דרשתי לדעת למה זה קרה לו.
בדיעבד התברר שהיתה גננת חדשה בגן, ובגלל שהוא לא מדבר ברור ולא הבינה כשביקש, הוא פספס.
ממש בכיתי, הילד שלי חווה השפלה!!! לא מבינים אותו, ואח"כ מטפלת בו גננת שהוא לא מכיר, משהו שרק אמא או אבא הוא מסכים.

את אימא אחראית, אל תוותרי, אל תוותרי על הרגש הזה, הוא חשוב לילדה שלך ולילדים שלך בכלל, אני מדמינת אותה, מסכנה יושבת בלול עם טיטול מלוכלך ועולות לי דמעות, היא רגילה לאמא שעוטפת ומחבקת ונשמעת לכל בכי שלה, ופה לא מתייחסים.

כל הכבוד לך, אמא לפנתאון!

 

[נקודת זינוק]

ולנושא, אני כמו ש@ב.כ. אימת המטפלות, ...
"אימת" הגננות והצוות-עד כדי שלא מרימים לי טלפונים!!!

אחרי שצעקתי וצרחתי, ושאגתי על העו"סית של הגן שהתייחסה אלי כאל חולת נפש, הרמתי ידיים, שולחת את הילד שלי עם דפיקות לב, כדי שמצבו הפיזי לא יתדרדר, ומצידי חופרת כל הזמן לגננת, לא שמה על כלום, ואם אני אדע מהבן שלי שהיא מתייחסת אליו אחרת, אתלונן בעיריה,

ממש בכיתי, הילד שלי חווה השפלה!!! לא מבינים אותו, ואח"כ מטפלת בו גננת שהוא לא מכיר, משהו שרק אמא או אבא הוא מסכים.

את אימא אחראית, אל תוותרי, אל תוותרי על הרגש הזה, הוא חשוב לילדה שלך ולילדים שלך בכלל, אני מדמינת אותה, מסכנה יושבת בלול עם טיטול מלוכלך ועולות לי דמעות, היא רגילה לאמא שעוטפת ומחבקת ונשמעת לכל בכי שלה, ופה לא מתייחסים.

ואחרי שבדקת והחלטת שזה המקום של הילד שלך, ואת עירנית לראות שטוב לו, האם את באמת חושבת שההתנהלות הביקורתית והחשדנית שלך מול הגננת מיטיבה עם הפיקדון שהפקדת אצלה?
היא תיתן לו את כל הטיפול הפיזי, כדי להיות מכוסה... אבל את באמת חושבת שהיא תצליח לתת לו יחס חם, פינוק ואהבת אמת בכל השעות הללו כאשר היא חשה מאוימת?

אמא מסורה ודואגת היא אמא עירנית ומעורבת, אבל שיודעת להניח בצד את עומס הרגשות המציפים אותה ולהתנהל עם השכל הישר!
להיות חכמה, לא להיות צודקת!

 

[ב.כ]

בודאי. התכונתי שאם הגעת בהפתעה והטיטול היה מלא (לא 3 שעות...) זה לא ממש סוף העולם אם זה לא קורה באופן קבוע ומציק...

אולי לא שמת לב אבל צינתי שלילדה ממש היה יורד דם כשהינו מחליפים לה טיטול היא היתה בוכה מכאב ואני הייתי בוכה איתה ידעתי שלא מחליפים שם כשצריך אלה לפי שעות למה תינוק צריך לחקות שיחליפו לו טיטול איפה המטפלת זה תינוק והוא לא יודע לדבר תתעוררי זה פיקדון אנחנו אמהות לא שמות ילד במעון או משפחתון כדי להתפתר מהטיפול בו אנחנו שולחות את האוצרות שלנו רק בגלל שאין לנו ברירה
ומי שלא יודעת איך לשמור על היהלומים האלה שתשב בבית שלה ולא תעשה עוול לילד ולהורים

מסכנונת... עולות לי דמעות לעיניים.
גם לבת שלי קרה סיפור דומה. במשפחתון של התמ"ת.
בעלי היה שומע אותה מאחורי הדלת בוכה לפעמים...
יום אחד כשהוא בא לקחת אותה אחרי בכי כזה, המטפלת התחילה לדבר איתו על התשלום.
בעלי כמובן עצר אותה והציע למטפלת לקחת אותה בידיים תוך כדי שהם מדברים על התשלום.
היא סירבה: "לא יקרה לה כלום אם היא תבכה קצת".
בעלי העדין נכנע במורת רוח והמשיך עוד קצת את הדיון.
הבכי התגבר, וכאן בעלי כבר כעס: "תביאי לי אותה בבקשה, היא בוכה!" (היא היתה בחדר פנימי)
והיא בחוסר חשק צועדת לאיטה לחדר תוך מלמול זעוף של "מה כבר קרה... כולה בכי..."
על אתר החלטנו לא להחזיר אותה לשם יותר.
אמא שלי, חוקרת במשטרה, התקשרה זועמת למטפלת (הייתי כל כך דהומה וכעוסה שלא הייתי מסוגלת לדבר בעצמי), והוציאה ממנה את העובדה הבאה:
תקשיבו טוב.
במשך כמעט 9 שעות רצוף התינוקת המתוקה שלי היתה כלואה לבד בלול, כשכל חבריה משחקים על הרצפה לידה.
ולמה?
היא טענה שלילדה היו יציאות רכות והיא היתה עלולה להדביק אחרים.
מיותר לציין שזה היה כמובן שקר מוחלט.
וזה הסביר כמה דברים. כי התינוקת הכי חייכנית שהכרתי אי פעם, הפכה באותה תקופה למסוגרת ועצובה במקצת, ואנחנו, בשטף החיים, התעלמנו מנורות האזהרה האלה, תלינו את זה בקשיי הסתגלות למעבר למטפלת חדשה.

אז הוצאנו אותה משם.
ומאז היא חזרה לחייך ולשמוח ב"ה.

@ב.כ , מצטערת שעליתי על האשכול שלך, פרקתי קצת...
מקווה שבע"ה גם הבייבי שלך יחזור לעצמו במהירות.
את יכולה לבקש מספרי טלפון של הורים אחרים? (לא יודעת כמה יועיל, אצלנו הבירור הראשוני לא מנע את זה...)
ואם את בני ברקית, יש לי מישהי מדהימה בגן וורשא, היא בס"ד החזירה לי את החיוך לילדה. רלוונטי לך?
אני שמחה שפרקת גם את את רחשי ליבך ועוד יותר מזה שמחה שמצאת אמא חמה שתחליף אותך כשצריך
אשמח לקבל את המספר של המטפלת הזו בעלי לומד ביוצאי אורחות תורה בגן ורשה אני אוכל לשלוח אותה איתו כל בוקר

במעון בית חלומותי
איפה הוא נמצא המעון הזה

בנוסף לכל מה שנכתב כאן, יש מה שנקרא: התנתקות רגשית, או במילים אחרות: ראש קטן.
זה לרוב לא קיים אצל אמהות טריות ומתפתח עם השנים אצל אמהות ותיקות במקביל להתרחבות המשפחה...

מה זה אומר?
שאם אין ברירה אחרת והילד לא מסרב להגיע למעון בבוקר ואפילו מסכים להושיט ידיים ולחייך למטפלת (תינוקות בגיל הזה כבר יודעים להיות חשדניים ובהחלט כבר יש להם חיישנים מפותחים), הווה אומר שהחמודי רואה את המצב פחות גרוע ממה שאמא שלו רואה וזה בהחלט לא סוף העולם!
אממה, התנתקות רגשית דורשת לא מעט כוחות נפש, אך עם האימון, באה המיומנות...

התנתקות רגשית מה זאת אומרת יש דבר כזה בכלל איפה הלב של אמא את מזכירה לי במילים האלה את רוסיה הקומוניסטית יש דבר כזה להתנתק רגשית מילד זה לא קיים הלב של אמא פועם כל שעות היום והלילה
את אולי מתכונת להתעלמות רגשית
את מתעלמת מהרגש האמהי מדחיקה אותו את לא מתנתקת מי שמתנתק מסוגל להגיע להתעללות בילד להכהה אלימה של ילד את לא מתנתקת כי אף הורה נורמלי שאוהב את הילד שלו לא יכול להתנתק ממנו

ההנהלה של המעון הבטיחה לי שהם מעבירים אותה למבנה אחר לקבוצה אחרת ששם יש מטפלת טובה לטענתם
אני לא יכולה במצב הנוכחי שלי להגיע למבנה המדובר לראות את הדברים ולבקר בהפתעה כי זה לעלות קומה
מה עושים ???

זה לא נראה לך חשוד שהם בדיוק מעלים קומה כשאת לא יכולה לעלות לשם?

זה לא חשוד כי כל התינוקיות למורת רוחי נמצאות בקומה השניה מה שגם מאד מסוכן כי אם חלילה קורה משהו אין למטפלת שום סיכוי להצליח להציל את כל הילדים בזמן

נשרף לי הלב.
תקשיבי, באמת, יורדותצלי דמעות.
אולי יש מיהי שיכולה ללכת בשמך?


והמטפלת בטלפון?

מי תוכל ללכת בשמי?! וטלפון אני לא יכולה להיות רגועה שהכל בסדר תמיד היא יכולה לצאת מהכיתה ולתת לי לשמוע שהכל תקין גם אם הילדה בוכה צורחת

יש לי הרגשה שאני יודעת איזה מעון
בתחילת שנה הבן שלי היה במעון שהיתה בו תחלופה של עובדות שלא אהבתי....
ב"ה בדרך נס על טבעית התפנה מקום בבית חלומותי שזה המעון המבוקש ביותר
פשוט התקשרתי אחרי החגים וילדה אחת עברה דירה
ומאז הוא פורח!!!
תנסי להרים טלפונים- זה שווה!!
אם את רוצה מטפלת מדהימה באזור נורוק- מישהי עדינה וטבה עם לב חם ואוהב!!!
אומנם לא תמ"ת אבל יש שם אהבה! ושומרת עד 4
הבת שלי אצלה לפי שעות כשאני צריכה
תפני אליי כי אין לי אפשרות של כתיבת הודעה פרטית
או שמישהי עם מנוי פרמיום ש"תתווך" ביננו

אשמח לקבל טלפון המייל שלי הוא BATYA28393
photos by h
את אמא מיוחדת ממש נעים לקרוא את השורות שכתבתכל מילה פנינה כל מילה זהב
מאחלת לך הרבה כח בהמשך הדרך ולגבי בילד את יכולה להגייש בקשה להעברת מיסגרת חוץ מזה את יכולה ליצור מציאות של הסרטה או הקלטה של מה שקורה בגן כדי להוכיח שהמוסד הנ"ל מזיק לילד ולהעביר אותו

 

[ב.כ]

ואחרי שבדקת והחלטת שזה המקום של הילד שלך, ואת עירנית לראות שטוב לו, האם את באמת חושבת שההתנהלות הביקורתית והחשדנית שלך מול הגננת מיטיבה עם הפיקדון שהפקדת אצלה?
היא תיתן לו את כל הטיפול הפיזי, כדי להיות מכוסה... אבל את באמת חושבת שהיא תצליח לתת לו יחס חם, פינוק ואהבת אמת בכל השעות הללו כאשר היא חשה מאוימת?

אם בזכות האמא המאימת שלי הילד יטופל פיזית כמו שצריך זה עדיף מאשר להיות אמא לא מאימת ולקבל גם חוסר רגשי וגם חוסר פיזי

 

[נקודת זינוק]

אם בזכות האמא המאימת שלי הילד יטופל פיזית כמו שצריך זה עדיף מאשר להיות אמא לא מאימת ולקבל גם חוסר רגשי וגם חוסר פיזי

לא נכון!
יש דרכים יותר נעימות כדי לקבל יחס, לא הכל הולך באיומים...
(למשל יחס מעריך ומלא אמון...)

 

[מרובע]

למשל יחס מעריך ומלא אמון

וזה אומר לא לבוא לביקורי פתע שיגרמו למטפלת תחושה שעוקבים אחריה.
אם אפשר בחכמה למה לא. (למשל להמציא סיפור שהיום אנחנו צריכים ליסוע לאיזה מקום ושכחתי להודיע לך בבוקר, לכן אני באה לקחת אותו היום מוקדם).

 

[אילה מינה]

אני אמא מפחידה מאוד מול המנהלת, והיא באמת מפחדת ממני ולכן משגיחה כל הזמן
ודוקא למטפלות אני מחמיאה ושולחת דברים כדי לעשות להן הרגשה טובה, (אחרי כמה ביקורי פתע שראיתי שהענינים רגועים) הצוות יודע שאני אמא שמקפידה אבל גם יודעת לפרגן ולתגמל ולכן הן ממש משתדלות
בבסיס זה מעון טוב שמאוד מאוד משתדל
חוץ מזה שיש לי בנות קסומות ואצל בת השנה וחצי התפתח סיפור אהבה בינה לבין הסיעת
ככה שאני ממש רגועה

 

[אילה מינה]

וזה אומר לא לבוא לביקורי פתע שיגרמו למטפלת תחושה שעוקבים אחריה.
אם אפשר בחכמה למה לא. (למשל להמציא סיפור שהיום אנחנו צריכים ליסוע לאיזה מקום ושכחתי להודיע לך בבוקר, לכן אני באה לקחת אותו היום מוקדם).

נכון מאוד!!!