שיתוף - לביקורת החוש השביעי

[חנש]

בס"ד

יש רגעים שבהם אנו חשים התעוררות גדולה.

לפעמים אנו מרגישים את הדמעות עולות לנו לעיניים ואת הלב מתרגש.

זה קורה כשאנו נמצאים בהכנסת ספר תורה, זה קורה כשאנו שומעים את מילות ה"סיום".

יש מקומות של קדושה, כמו קברי צדיקים בהם מרגישים לפתע התעוררות גדולה, הלב מתעורר והנפש משתפכת.

יש שירים שמעוררים את הנפש, למשל השיר : "בר יוחאי נמשכת אשריך", שיר זה יש בו סגולה נפלאה להארת הנשמה.

אם תקראו את סדר סעודה שלישית בסידור יש שם מאמר מהזוהר המדבר מכבוד סעודה זו ואף הוא מסוגל לנשמה.

אם נשים לב לכל הרגעים והמקומות הללו נבחין שהם כולם שייכים לקדושה, הלב והנפש שלנו מתעוררים בהתעוררות גדולה.

אחרי שאנחנו שמים לב למה שמעורר לנו את הלב, חשוב לדעת כי מה שמתעורר זו הנשמה שלנו, החלק הרוחני ביותר, ואנחנו מרגישים את הכוח של הנשמה מגיע לידי ביטוי.

כאשר נדע לזהות את הרגש הזה, הרגש של קדושה שמעורר את הנשמה, נוכל לשים לב אליו יותר, כמו כל חוש אותו אנחנו יכולים לפתח ולהפוך אותו לאומנותי ביותר.

לפעמים הרגש שלנו הוא חלש יותר או לא מוגדר, ברגע שניתן מקום להרגשה נוכל לחדד אותה.

כשנעבור במקום של קדושה ונרגיש מעט התעוררות, נעצור, נתבונן בכך,

וכך נוכל לפתח את הרגש של הקדושה שלנו, החוש השביעי.

כמו כן חשוב ללמד את הילדים את ההבדל הברור בין קדושה למה שלא קדוש.
כדי שהנפש תימשך לקדושה חשוב להגדיר באופן ברור, העניין הזה שייך לקדושה, וחלילה להיפך, העניין הזה הוא היפך הקדושה.

כך הנפש מעצמה תירצה להימשך לקדושה, ותדע להבדיל מיד בין מה שהיא רוצה למה שהיא לא רוצה.

ההבדל יהיה יותר חד ויותר ברור.

והנה הבית הראשון בשיר "בר יוחאי נמשחת אשריך, שמן ששון מחבריך" שמעורר את הנשמה מדבר על קדושה:

"בר יוחאי, שמן משחת קודש נמשחת ממידת הקודש, נשאת ציץ נזר הקודש, חבוש על ראשך פארך"

שנזכה כולנו להתעוררות בקדושה להרגיש את הקדושה, להיות מחוברים לקדושה, שנזכה, להיות מקושרים כמו כהן גדול שואל באורים ותומים.