דרוש מידע האם יש מקור למנהג בישיבות לדלג פזמונים בסליחות

[tadmit]

של ערב ראש השנה, וכן בעשי"ת.
כמו כן אם מישהו יודע כיצד נוהגים במנינים של גדו"י מהדור האחרון, האם מדלגים או שאומרים את כל הפזמונים, אשמח לשמוע.

 

[טראמפ 2024]

בעשי"ת אני מכיר חסידות שנהגו לדלג על חלק ניכר מהפזמונים...

 

[שלומי12]

א. הזמן הוא המקור היותר טוב..
ב. אולי שלא יבוא ע"ח לימוד תורה באיכות.
ג. האם יש מקור לומר פיוטים?

 

[ההדר שבהדר]

של ערב ראש השנה, וכן בעשי"ת.
כמו כן אם מישהו יודע כיצד נוהגים במנינים של גדו"י מהדור האחרון, האם מדלגים או שאומרים את כל הפזמונים, אשמח לשמוע.

היה כתבה במוסף שבת קודש בשבועות האחרונים שסיפרה שבקהילת מגנצא כמדומני אם אני זוכר טוב, הגבאי היה מחליט מעצמו כל פעם איזה פזמונים אומרים היום..
תכל'ס הפזמונים הם סליחות שקיבצו מכל הפייטנים לאורך הדורות, והסדר שנכתב בספרים לא מחייב שום דבר וכמו שהמנהג לומר בפולין מזמורים מסוימים ולעומת זאת בליטא מזמורים אחרים, פעם היו עוד הרבה מנהגים בהרבה קהילות כל קהילה בפני עצמה מה אומרים ומה לא ומתי.
ולכך בישיבות הקדושות שחסים על הזמן של הבחורים לא מאריכים בפזמונים

 

[tadmit]

א. הזמן הוא המקור היותר טוב..
ב. אולי שלא יבוא ע"ח לימוד תורה באיכות.
ג. האם יש מקור לומר פיוטים?

מקור לפיוטים בוודאי שיש, עיין ברמ"א סח, א. קיב, ב. אמנם נחלקו בזה הפוסקים, אבל יש מקור לזה.

 

[שלומי12]

מקור לפיוטים בוודאי שיש, עיין ברמ"א סח, א. קיב, ב. אמנם נחלקו בזה הפוסקים, אבל יש מקור לזה.

ברור שיש לזה מקור, מה ההו"א?
אבל בישיבות נותנים משקל לתפילה עצמה, יותר מהפיוטים.
אין מקור כמה משקל וכו'.

 

[סטודיו לגרפיקה]

זה מגיע מסיבה של: "טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה"

 

[שלמה וייס]

יש ישיבות ובתי כנסיות (ליטאי) שאומרים הכול ללא דילוג.
ולעניין, הדבר מנובע מהכלל: "טוב מעט בכוונה וכו'"

 

[אייזיק]

כמדומה שהמקור הוא מרבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל שקיבל כך מהסבא מקלם

 

[רחשי הלב]

המקור הראשון הוא מרן המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זיע"א. הוא הנהיג את הרשימה שנהוג לומר היום בישיבות.
הסיבה שלו לקיצוצים היתה ביטול תורה (הגיעו מאוחר לסדר א').

 

[אופקים]

אאל"ט בישיבת תושיה לא מדלגים...

 

[ישיבע בוחער]

בעיקרון הסדר הוא שמדלגים את הסליחות שנכתבו בצורת 'שניות' ו'שלישיות', (דהיינו בתים משנים או שלשה חרוזים), ואומרים רק את החרוזים המרובעים [אני מסתייג - זה רק בדר"כ, לא תמיד], וכמובן בעשי"ת גם את הסליחה הנקראת 'עקדה'.