הנושאים החמים
הנושאים החמים
[היה ביקוש רב לפרסם כאן על חודש ניסן ולכן נשתף את הקוראים והמזדמנים - מודים לכולם על ההשתדלות]
הימים לפני החג:
היה רבי אהרן קוטלר זי"ע מלמד דרכי מוסר לתלמידיו: שהאדם לא יאמר לעצמו, את העיקר כבר עשיתי, ומתוך כך יבוא לזלזל ב"שיריים". ישנם המזלזלים ב"שיירי הסדר", אפילו שאת רובו ככולו הקדישו ללימוד. וישנם המזלזלים ב"סוף הזמן", לאחר שאת עיקרו מילאו בלימוד. לא זו הדרך. בכל עניין ועניין בתורה, יש חשיבות גם ל"שיירי מצוה". כשהאדם מקיים את המעשה בשלמותו עם ה"שיריים" שבו, הרי הוא מעורר עליו ועל דורו זכויות רבות בשמים.
קונים הרבה לקראת החג: פועלים-עובדים-ונהגים, ואלו שבעבודתם הם עושים שירות לאחרים, יתכן מאוד שירגישו רגשות נחיתות בפני אחרים, ועל כן יש להשתדל לתת להם מילה טובה, שיש בה משום לשבח אותם על עבודתם, ולתת להם את ההרגשה שנהנים מהם.
בתפילתו של ר' נחוניא בן הקָנֶא אנחנו אומרים: "מודים אנחנו לך, ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות... שאנחנו עמלים מקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר". שואל רבנו החפץ חיים זצ"ל: וכי כל האנשים בעובדים בחוץ אינם מקבלים שכר על עבודתם?... הרי הנגר מקבל משכורת על הארון שבנה, והזגג על הזכוכית?... אלא אומר החפץ חיים, נכון, אכן הוא מקבל שכר, אבל בוא ונתאר לנו נגר שעמל ויזע בבניית ארון ולבסוף הגיש ללקוח ארון שבור, כולם יודעים שאינו יקבל בעבורו אפילו פרוטה, את הלקוח לא מעניין כמה טרחה טרח הנגר, הלקוח רוצה תוצאה, הוא רוצה את הארון שלו... אך היהודי העמל לכבוד ה' אינו כן, הוא לא מקבל שכר רק על התוצאה אלא על כל טיפת זיעה שעמל עליה בדרך ישלם לו הקב"ה שכר לאין ערוך, כי הקב"ה לא מבקש תוצאה, הוא רוצה לראות דרך!. כמה פעמים שומעים נשים נאנחות לאחר סעודת שבת: 'עשר שעות אני על הרגליים בשלת ומכינה ולבסוף בחצי שעה כבר סיימו לאכול!'- המשפטים האלה נזרקים מפה של אישה שלא באמת מבינה שהקב"ה רוצה את 'הדרך', גם אם היו אוכלים חמש דקות, וגם אם לא היו אוכלים כלל, כל דקה שלך במטבח, כל סלט שחתכת, כל פעם שערבבת את הסיר, כל פעולה ולוּ הקטנה ביותר שעשית לכבוד שבת קודש, נרשמה במחברות של הקב"ה ושום דבר לא ימחק אותה, והשבת פורעת למי שמכבד אותה בנחלה בלא מיצרים!. אמא שמנקה את התינוק שלה, אם היא תרגיש שזו החלפת חיתול סתמית, יהיה לה קשה מאד לעשות דברים אלו ברצון ושמחה, מי אוהב להחליף חיתול? אך אם היא תבין שהיא מגדלת את התינוק הזה להיות עובד ה' וירא שמים, אם תחשוב בלבה שאינה מנקה תינוק אלא מנקה ספר תורה, היא תרגיש ערך וסיפוק!. ישנן צדיקות שעושות כן לכבוד ה', הן מבינות את קדושת חג הפסח, כמה שמחה יש לקב"ה ביום הזה שעם ישראל יצאו ממצרים ונקרע להם ים סוף ונעשו לו לעם סגולה. ומטרת הניקיונות הם לכבד את החג בבית נקי ולהפטר מהחמץ. הן יודעות מה שכתב רבנו האר"י, שהזהיר בחמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה! הניקיונות בשבילן הם ניקוי המשכן הפרטי והכנה לכבוד החג הקדוש הזה, ועל כך הן יקבלו שכר עצום ורב!.
בדרשה מהאדמו"ר מטאלנא בפני מחנכים לקראת פסח עמד על הנקודות במצוות "והגדת לבינך" ואמר: "יש ללמוד ממצוות "והגדת לבינך" - שעל אמירת ההגדה להיות בחמימות בבחינת "טופח על מנת להטפיח", כדי שהדברים יושרשו בליבות הבנים, ויוכלו אף הם להעבירם בבוא העת לבניהם אחריהם". והוסיף: "יכול מראש חודש", כדאי לאסוף סיפורים ואמירות מאלפים על חג הפסח, כדי שהילדים שכל כך מחכים ללילה קדוש זה, יוכלו לנצל ממנו את המירב, דבר שיתרום להם רגשות קודש לכל שנות חייהם".
סיפר ה"פני מנחם" שבילדותו לקחו אביו ה"אמרי אמת" לאפיית מצות יותר וטייל עימו יותר מפעם אחת בימים שלפני פסח, והוסיף ה"פני מנחם", כשגדלתי היבנתי שזה היה גם עזרה מצידו לאימי הרבנית, שיהיה לה בית פנוי בעבודות ערב פסח.
שבת הגדול:
על ליל ט"ו ניסן. אחד מחכמי ישראל אמר: "נוהגים לדרוש בשבת הגדול",
בין כוס ראשון לשני עסוקים מאוד עם יציאת מצרים וההגדה, ויכול לעבור יותר מ72 דקות ונכנסים לשאלה בעניין ברכה אחרונה". השאלה הובאה לפני אחד הפוסקים שהסכים שללגום מעט מים עוזר שלא יגיעו ל72 דקות. וכעיקרון לא צריך ליזהר.
לערב החג:
ליל יד ניסן: לימוד ממים שלנו, הכנה למצוֹת מצווה, היא מצווה יחודית מן התורה באכילה בזמן הזה, ללמדינו שכשמגיע זמן טוב צריך לראות שישאר ללון אצל האדם.
כל חמירא: האדמור מצאנז [זצ"ל]: דחזיתיה - שראיתי את הלא טוב, ודלא חזיתיה - שלא ראיתי שזה הלא טוב, שיהיה הכל הפקר ויבוטל, ושלא תהיה הרגשה מדומה שאני כבר אדם טוב. האדמור מויזניץ [זצ"ל]: דחזיתיה - שיכול לראות הרבה בתורה, אבל לא חזיתיה - לא התאמצתי לראות, דביערתיה - בענייני עולם הזה בערתי חזק, ודלא ביערתיה - בענייני רוחניות הייתי חלש, ומה אעשה ואיך אתחזק, ועונה לו השי"ת, ליבטל ולהוי הפקר - תיתבטל אלי ותרגיש הפקר ותתפלל אלי ותן לי לעשות לך את העבודה.
"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ", שואל רבי יהושע מבעלזא זצ"ל: "בודקין את החמץ" הן היה ראוי לומר "בודקין את הבית מן החמץ"! אלא תירץ, שהחמץ רומז כידוע ליצר הרע והשמיעונו שאין די לבקר ולמצוא ולאתר את העבירות, אלא לאחר שמצאנו יש "לבדוק את החמץ" לעצמו לראות מהיכן מגיע, מה הן נקודות התורפה דרכם מתגנב היצר הרע וכיצד ניתן לחסמם, מה הם שרשיו וכיצד לעקרן ולהוציאן מן השורש... (מתוך שערי ארמון)
מעשה רב:
זקניך ויאמרו לך: לפעמים מעשה הוא יותר מאמירה: נכד שליווה את סבו בערב חג לתפילת שחרית ראה אותו מנגב דמעותיו אחרי התפילה, שאלו על כך, ונענה, מחר זה חג, ויש גם שבת חוה"מ, אבל בימי חוה"מ לא מניחים תפילין, ולא נגיד את התפילה שאומרים לפני שמניחים, "ומשפע מצוַת תפילין" הבין הנכד כמה ההכנה גדולה מהמצוה וכמה צריכים לשים לב למה שאומרים ואיך מתכוננים, ובעיקר לחיות את המילים.
ההכנה גדולה מהמצוה, ולפני פסח זה בולט, עובדים יותר מחודש בשביל 7 ימים, אבל השכר שמוּר לכל פרט מהעבודות, ובוודאי ברוחניות
מצוה הבאה לידך אל תַּחְמִיצֶנָה, החמץ שהאותיות ח מ ץ נמצאות במילה תחמיצנה, נאכל רוב ימות השנה, ובמשך שבע וחצי ימים לא נאכל ואסור באכילה, ולמה כי כך ציוָנוּ ה' בתורה, לא לאכול חמץ, אבל יש גם את הפשט, אל תחמיצנה, אל תחמיץ [מלשון החמצה והפסד] את ההזדמנות של הימים האלו עד לפסח המיועדים לניקיון גשמי ולבדיקת מקומות נסתרים כדי להשפיע על עצמך ברוחניות, זו הזדמנות ממתי שמתחילים את עסק הניקיון בבית בכללות לקראת פסח.
מצוַת ביעור חמץ בשריפת חמץ: הגאון ר' שמואל רוזנברגר: בדיקת חמץ היא מדאורייתא ומברכים עליה ברכה שהיא פעם בשנה, וראוי לזכור היטב שהיות והיא מדאורייתא אפשר לבקש בזמן זה על ביעור חמץ בגו"ר, ובוודאי שאפשר לבקש בזמן זה כשעומדים ליד האש השורפת, והקב"ה משפיע מאוד בזמן זה.
ביעור חמץ. שבעה ימים החמץ בבל יראה ובבל ימצא. ניקיון מחולט והינתקות גמורה ממנו ומכל תערובתו. בתורת הרמז והסוד לימדונו שחמץ רומז על יצר הרע, ועל כן מחמירים עד קצה היכולת להתרחק ממנו. וכאן הבן שואל, הרי במשך כחמישים שבועות בשנה כן אוכלים חמץ! מדוע לא מתנזרים כל השנה מחמץ, היצר הרע הזה? תמיהה זו נשאלת בזוהר הק'. בספרים הקדושים מבארים שעבודת האדם בכל ימות השנה היא דווקא להתמודד עם יצרו הרע, להיאבק בו בחירוף נפש ולנצחו. אילולא היצר הרע ומעלליו לא היינו משיגים את התוצאה הקדושה של התעלות ושל התקרבות לה'. מאז חטא עץ הדעת עלינו לָדוּר עם הנחש הקדמוני בכפיפה אחת. דווקא ההתגברות על רוע היצר היא שמקדמת אותנו אל עבר המטרה הנכספת, קרבת אלקים. השבוע של פסח מהווה תחנת ריענון. שבוע בשנה שאנו מתנקים ומתנתקים לחלוטין מהחמץ. ימי הפסח משמשים מקור לטעינה רוחנית, כדרשת רבינו ה'שפת אמת' על הפסוק לְמַעַן תִּזְכֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִּצְרַיִּם כֹל יְמֵי חַיֶיךָ. ימי הפסח הנקיים מ'חמץ בכלשהו', מטרתם להמשיך את הטוהר הרוחני לכל ימות השנה, בהם כן נאכל חמץ, בהם נִּחְיֶה עם יצרנו הרע, אך נדע לאזן בין הכוחות שבנפש, לבל יעכבנו השאור שבעיסה, שלא יחמיץ ויבאיש את ריחנו בעיני ה'. בספרים הק' השוו בין קדושת הפסח לבין שנות הנעורים. פסח, ר"ה לרגלים, מצווה ראשונה של בני ישראל, נקייה היא מכל תערובת חמץ, ורק אח"כ ממשיכים לאכול חמץ, להתמודד עם היצה"ר. כך, שנות הילדות הם בסיס להמשך החיים, על השנים הללו להיות נקיים מכל פגם ומכל פגע. השבוע פורסם מחקר המלמד כי הגובה הסופי של האדם בבגרותו, נגזר מהתפתחותו התקינה בשנה הראשונה להיוולדו! כך הגובהו הרוחני העתידי של האדם מושתת על התפתחות תקינה בשנות הילדות. לא בִּכְדִּי עומדים הילדים במרכז מצוות החג. צדיקים דרשו את הפסוק וְהִּגַדְתָּ לְבִּנְךָ בַיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַעֲבוּר זֶה עָשָה ה' לִּי בְצֵאתִי מִּמִּצְרָיִּם, הַגֵד לְבִנְךָ שיציאת מצרים הָיתה בגינו! בעבור הסיפור לבנים ולמען חינוכם עשה ה' לי את ניסֵי יציאת מצרים! וַדֵא שהשושלת שהגיע עד אליך, תמשיך בעוז ותעצומות דקדושה עדי קץ הימים! במסכת שבת (קנב ע"א) מתאונן רבי יוסי בן קיסמא 'וַי לה לחדא דאזלא ולא אתיא', מאוד חבל על דבר טוב שהולך מאתנו מבלי שוב. מהו? שנות הילדות. הגמרא ממשילה את הילדות לכתר העשוי וְרָדִּים. בזמן שהכתר טרי הוא ריחנו וצבעוני, אך במהרה ריחו פג, ועליו נובלים ומתייבשים. כך הילדות. יש להשקיע בשנים הללו, כי את ניחוחות הילדות יְשַמְרוּ לאורך החיים, כפי שצחצוח הנפש בימי הפסח ממשיך עמנו לאורך השנה. יש לחבר את בנינו ובנותינו לפנימיות החג וליופי המקודש, וכך יזכרו את החן ואת ההדר. חלילה להטמיע בקרבם במועד הפסח זיכרונות קשים של ימי מטרד, תקופת חסך ולחץ. חשוב ש'כתר הַוְּרָדִּים' יפאר את ראש הילד, אך נזהר שלא יִּשָׂרֵט מצחו מקוצים שבגבעול הפרח! חיי הבוגר בנויים על חוויות הילדות, ואת החוויות הללו אנו יוצרים! בנערינו ובזקננו נלך! נקדיש לכל בן כפי יכולתו, נַטְעִינוֹ באוצרות נפשיים מהעבר הרחוק, אל עֵבר העתיד הארוך. 'אין מפטירין אחר פסח אפיקומן', מנציחים בְקִּרְבֵנוּ את 'טעם הפסח'. ימי הפסח כמו שבת קודש שבכל שבוע, - הם תחנות האגירה, נקודות הטעינה לנפש היהודי. המן הרשע הכיר כבר בחולשת עמלק ויצה"ר, באומרו שאצל היהודי כל השנה שה"'י פה"י (שבת היום פסח היום)! זו עליוֹנוּתֵנו! כוחנו בכל השנה מאור השבת וּמִּזַכוּת הפסח.
[ראוי ורצוי לטעום טוב[-לאכול] בערב החג כדי להיות רגועים בזמן הסדר עד ה"שולחן עורך", וכן ע"פ הלכה צריכים (לנוח)לישֳן בערב החג.]
הימים לפני החג:
ההכנה גדולה...
ה"אבני-נזר" באחת מתשובותיו למכתב לפני פסח:
"מכתבו הגיעני, ...ובימים אלו (ניסן) קשה לי להשיב כי עֵרֶך שעה ליום יֵחָשֵב".
כשמתכוננים ומכינים כלי לקבל - מקבלים, ויכול להישאר גם אח"כ.
וזה בעשור לחודש ויקחו - להתכונן קודם ולהכין כלי,
ואז משארותם צרורות בשמלותם - נשאר הכל אצל האדם המכין כלי,
ולכן שׂמים בקערה ביצה לרמז שאם לא מחממים אותה מקודם עד לתוצאה היא נשארת ביצה
ואם מחממים ומתכוננים יש תוצאה טובה.
בימים אלו כאשר עוסקים וטרודים להכין לפסח יש לראות שלא להפסיד גדלות הימים והשמחה מאלו הימים, כי כאשר הימים מבורכים יש להשגיח... ימים המבורכים יש לעלות גבוה ולהשגיח (ד"ת גור)
קודם הפסח עמלים הרבה עבור פסח, הכנה לפסח, ההכנה קודם פסח הוא דבר גדול, ....הכל היה כדי שיהיה ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול, .....ההכנה לפסח, עמלים וטורחים קודם הפסח ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול. (ד"ת גור)
ובאותו עניין של הכנה:
למה אומרים בכל קידוש "זכר ליציאת מצרים" ולא "זכר לקבלת התורה" שהיא המטרה של יציאת מצרים,
כפי שכתוב :בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזו היא המטרה?
אלא העניין הוא ש"ההכנה גדולה מהמצווה", כמו הטבת הנרות שגדולה מההדלקה עצמה,
ולכן מזכירים את "ההכנה" יציאת מצרים שהיא יותר גדולה וחשובה.
ה"אבני-נזר" באחת מתשובותיו למכתב לפני פסח:
"מכתבו הגיעני, ...ובימים אלו (ניסן) קשה לי להשיב כי עֵרֶך שעה ליום יֵחָשֵב".
כשמתכוננים ומכינים כלי לקבל - מקבלים, ויכול להישאר גם אח"כ.
וזה בעשור לחודש ויקחו - להתכונן קודם ולהכין כלי,
ואז משארותם צרורות בשמלותם - נשאר הכל אצל האדם המכין כלי,
ולכן שׂמים בקערה ביצה לרמז שאם לא מחממים אותה מקודם עד לתוצאה היא נשארת ביצה
ואם מחממים ומתכוננים יש תוצאה טובה.
בימים אלו כאשר עוסקים וטרודים להכין לפסח יש לראות שלא להפסיד גדלות הימים והשמחה מאלו הימים, כי כאשר הימים מבורכים יש להשגיח... ימים המבורכים יש לעלות גבוה ולהשגיח (ד"ת גור)
קודם הפסח עמלים הרבה עבור פסח, הכנה לפסח, ההכנה קודם פסח הוא דבר גדול, ....הכל היה כדי שיהיה ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול, .....ההכנה לפסח, עמלים וטורחים קודם הפסח ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול. (ד"ת גור)
ובאותו עניין של הכנה:
למה אומרים בכל קידוש "זכר ליציאת מצרים" ולא "זכר לקבלת התורה" שהיא המטרה של יציאת מצרים,
כפי שכתוב :בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזו היא המטרה?
אלא העניין הוא ש"ההכנה גדולה מהמצווה", כמו הטבת הנרות שגדולה מההדלקה עצמה,
ולכן מזכירים את "ההכנה" יציאת מצרים שהיא יותר גדולה וחשובה.
ימי ניסן המה ימים טובים, העולם עסוקים וטרודים בהכנה לפסח ולא נותנים לב לזה כ"כ, לא מרגישים שהמה ימים גדולים מאוד, ימים המבורכים בגשמיות וברוחניות. (ד"ת גור)
_ _ _ _ _ _ _ _
יש כעת חופשת חג הפסח, וחג מאוד מיוחד וקדוש עם בני הבית והילדים -עכשיו זה הזמן העיקרי בשנה לשמוח איתם, לשבת איתם, לשמוע אותם, ולתת להם את היחס הטוב ביותר מכל העולם. כי אם לא תשקיע בבית שלך, איפה תשקיע?!..._ _ _ _ _ _ _ _
היה רבי אהרן קוטלר זי"ע מלמד דרכי מוסר לתלמידיו: שהאדם לא יאמר לעצמו, את העיקר כבר עשיתי, ומתוך כך יבוא לזלזל ב"שיריים". ישנם המזלזלים ב"שיירי הסדר", אפילו שאת רובו ככולו הקדישו ללימוד. וישנם המזלזלים ב"סוף הזמן", לאחר שאת עיקרו מילאו בלימוד. לא זו הדרך. בכל עניין ועניין בתורה, יש חשיבות גם ל"שיירי מצוה". כשהאדם מקיים את המעשה בשלמותו עם ה"שיריים" שבו, הרי הוא מעורר עליו ועל דורו זכויות רבות בשמים.
קונים הרבה לקראת החג: פועלים-עובדים-ונהגים, ואלו שבעבודתם הם עושים שירות לאחרים, יתכן מאוד שירגישו רגשות נחיתות בפני אחרים, ועל כן יש להשתדל לתת להם מילה טובה, שיש בה משום לשבח אותם על עבודתם, ולתת להם את ההרגשה שנהנים מהם.
בתפילתו של ר' נחוניא בן הקָנֶא אנחנו אומרים: "מודים אנחנו לך, ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות... שאנחנו עמלים מקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר". שואל רבנו החפץ חיים זצ"ל: וכי כל האנשים בעובדים בחוץ אינם מקבלים שכר על עבודתם?... הרי הנגר מקבל משכורת על הארון שבנה, והזגג על הזכוכית?... אלא אומר החפץ חיים, נכון, אכן הוא מקבל שכר, אבל בוא ונתאר לנו נגר שעמל ויזע בבניית ארון ולבסוף הגיש ללקוח ארון שבור, כולם יודעים שאינו יקבל בעבורו אפילו פרוטה, את הלקוח לא מעניין כמה טרחה טרח הנגר, הלקוח רוצה תוצאה, הוא רוצה את הארון שלו... אך היהודי העמל לכבוד ה' אינו כן, הוא לא מקבל שכר רק על התוצאה אלא על כל טיפת זיעה שעמל עליה בדרך ישלם לו הקב"ה שכר לאין ערוך, כי הקב"ה לא מבקש תוצאה, הוא רוצה לראות דרך!. כמה פעמים שומעים נשים נאנחות לאחר סעודת שבת: 'עשר שעות אני על הרגליים בשלת ומכינה ולבסוף בחצי שעה כבר סיימו לאכול!'- המשפטים האלה נזרקים מפה של אישה שלא באמת מבינה שהקב"ה רוצה את 'הדרך', גם אם היו אוכלים חמש דקות, וגם אם לא היו אוכלים כלל, כל דקה שלך במטבח, כל סלט שחתכת, כל פעם שערבבת את הסיר, כל פעולה ולוּ הקטנה ביותר שעשית לכבוד שבת קודש, נרשמה במחברות של הקב"ה ושום דבר לא ימחק אותה, והשבת פורעת למי שמכבד אותה בנחלה בלא מיצרים!. אמא שמנקה את התינוק שלה, אם היא תרגיש שזו החלפת חיתול סתמית, יהיה לה קשה מאד לעשות דברים אלו ברצון ושמחה, מי אוהב להחליף חיתול? אך אם היא תבין שהיא מגדלת את התינוק הזה להיות עובד ה' וירא שמים, אם תחשוב בלבה שאינה מנקה תינוק אלא מנקה ספר תורה, היא תרגיש ערך וסיפוק!. ישנן צדיקות שעושות כן לכבוד ה', הן מבינות את קדושת חג הפסח, כמה שמחה יש לקב"ה ביום הזה שעם ישראל יצאו ממצרים ונקרע להם ים סוף ונעשו לו לעם סגולה. ומטרת הניקיונות הם לכבד את החג בבית נקי ולהפטר מהחמץ. הן יודעות מה שכתב רבנו האר"י, שהזהיר בחמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה! הניקיונות בשבילן הם ניקוי המשכן הפרטי והכנה לכבוד החג הקדוש הזה, ועל כך הן יקבלו שכר עצום ורב!.
בדרשה מהאדמו"ר מטאלנא בפני מחנכים לקראת פסח עמד על הנקודות במצוות "והגדת לבינך" ואמר: "יש ללמוד ממצוות "והגדת לבינך" - שעל אמירת ההגדה להיות בחמימות בבחינת "טופח על מנת להטפיח", כדי שהדברים יושרשו בליבות הבנים, ויוכלו אף הם להעבירם בבוא העת לבניהם אחריהם". והוסיף: "יכול מראש חודש", כדאי לאסוף סיפורים ואמירות מאלפים על חג הפסח, כדי שהילדים שכל כך מחכים ללילה קדוש זה, יוכלו לנצל ממנו את המירב, דבר שיתרום להם רגשות קודש לכל שנות חייהם".
סיפר ה"פני מנחם" שבילדותו לקחו אביו ה"אמרי אמת" לאפיית מצות יותר וטייל עימו יותר מפעם אחת בימים שלפני פסח, והוסיף ה"פני מנחם", כשגדלתי היבנתי שזה היה גם עזרה מצידו לאימי הרבנית, שיהיה לה בית פנוי בעבודות ערב פסח.
שבת הגדול:
על ליל ט"ו ניסן. אחד מחכמי ישראל אמר: "נוהגים לדרוש בשבת הגדול",
בין כוס ראשון לשני עסוקים מאוד עם יציאת מצרים וההגדה, ויכול לעבור יותר מ72 דקות ונכנסים לשאלה בעניין ברכה אחרונה". השאלה הובאה לפני אחד הפוסקים שהסכים שללגום מעט מים עוזר שלא יגיעו ל72 דקות. וכעיקרון לא צריך ליזהר.
לערב החג:
ליל יד ניסן: לימוד ממים שלנו, הכנה למצוֹת מצווה, היא מצווה יחודית מן התורה באכילה בזמן הזה, ללמדינו שכשמגיע זמן טוב צריך לראות שישאר ללון אצל האדם.
כל חמירא: האדמור מצאנז [זצ"ל]: דחזיתיה - שראיתי את הלא טוב, ודלא חזיתיה - שלא ראיתי שזה הלא טוב, שיהיה הכל הפקר ויבוטל, ושלא תהיה הרגשה מדומה שאני כבר אדם טוב. האדמור מויזניץ [זצ"ל]: דחזיתיה - שיכול לראות הרבה בתורה, אבל לא חזיתיה - לא התאמצתי לראות, דביערתיה - בענייני עולם הזה בערתי חזק, ודלא ביערתיה - בענייני רוחניות הייתי חלש, ומה אעשה ואיך אתחזק, ועונה לו השי"ת, ליבטל ולהוי הפקר - תיתבטל אלי ותרגיש הפקר ותתפלל אלי ותן לי לעשות לך את העבודה.
"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ", שואל רבי יהושע מבעלזא זצ"ל: "בודקין את החמץ" הן היה ראוי לומר "בודקין את הבית מן החמץ"! אלא תירץ, שהחמץ רומז כידוע ליצר הרע והשמיעונו שאין די לבקר ולמצוא ולאתר את העבירות, אלא לאחר שמצאנו יש "לבדוק את החמץ" לעצמו לראות מהיכן מגיע, מה הן נקודות התורפה דרכם מתגנב היצר הרע וכיצד ניתן לחסמם, מה הם שרשיו וכיצד לעקרן ולהוציאן מן השורש... (מתוך שערי ארמון)
מעשה רב:
זקניך ויאמרו לך: לפעמים מעשה הוא יותר מאמירה: נכד שליווה את סבו בערב חג לתפילת שחרית ראה אותו מנגב דמעותיו אחרי התפילה, שאלו על כך, ונענה, מחר זה חג, ויש גם שבת חוה"מ, אבל בימי חוה"מ לא מניחים תפילין, ולא נגיד את התפילה שאומרים לפני שמניחים, "ומשפע מצוַת תפילין" הבין הנכד כמה ההכנה גדולה מהמצוה וכמה צריכים לשים לב למה שאומרים ואיך מתכוננים, ובעיקר לחיות את המילים.
ההכנה גדולה מהמצוה, ולפני פסח זה בולט, עובדים יותר מחודש בשביל 7 ימים, אבל השכר שמוּר לכל פרט מהעבודות, ובוודאי ברוחניות
מצוה הבאה לידך אל תַּחְמִיצֶנָה, החמץ שהאותיות ח מ ץ נמצאות במילה תחמיצנה, נאכל רוב ימות השנה, ובמשך שבע וחצי ימים לא נאכל ואסור באכילה, ולמה כי כך ציוָנוּ ה' בתורה, לא לאכול חמץ, אבל יש גם את הפשט, אל תחמיצנה, אל תחמיץ [מלשון החמצה והפסד] את ההזדמנות של הימים האלו עד לפסח המיועדים לניקיון גשמי ולבדיקת מקומות נסתרים כדי להשפיע על עצמך ברוחניות, זו הזדמנות ממתי שמתחילים את עסק הניקיון בבית בכללות לקראת פסח.
מצוַת ביעור חמץ בשריפת חמץ: הגאון ר' שמואל רוזנברגר: בדיקת חמץ היא מדאורייתא ומברכים עליה ברכה שהיא פעם בשנה, וראוי לזכור היטב שהיות והיא מדאורייתא אפשר לבקש בזמן זה על ביעור חמץ בגו"ר, ובוודאי שאפשר לבקש בזמן זה כשעומדים ליד האש השורפת, והקב"ה משפיע מאוד בזמן זה.
ביעור חמץ. שבעה ימים החמץ בבל יראה ובבל ימצא. ניקיון מחולט והינתקות גמורה ממנו ומכל תערובתו. בתורת הרמז והסוד לימדונו שחמץ רומז על יצר הרע, ועל כן מחמירים עד קצה היכולת להתרחק ממנו. וכאן הבן שואל, הרי במשך כחמישים שבועות בשנה כן אוכלים חמץ! מדוע לא מתנזרים כל השנה מחמץ, היצר הרע הזה? תמיהה זו נשאלת בזוהר הק'. בספרים הקדושים מבארים שעבודת האדם בכל ימות השנה היא דווקא להתמודד עם יצרו הרע, להיאבק בו בחירוף נפש ולנצחו. אילולא היצר הרע ומעלליו לא היינו משיגים את התוצאה הקדושה של התעלות ושל התקרבות לה'. מאז חטא עץ הדעת עלינו לָדוּר עם הנחש הקדמוני בכפיפה אחת. דווקא ההתגברות על רוע היצר היא שמקדמת אותנו אל עבר המטרה הנכספת, קרבת אלקים. השבוע של פסח מהווה תחנת ריענון. שבוע בשנה שאנו מתנקים ומתנתקים לחלוטין מהחמץ. ימי הפסח משמשים מקור לטעינה רוחנית, כדרשת רבינו ה'שפת אמת' על הפסוק לְמַעַן תִּזְכֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִּצְרַיִּם כֹל יְמֵי חַיֶיךָ. ימי הפסח הנקיים מ'חמץ בכלשהו', מטרתם להמשיך את הטוהר הרוחני לכל ימות השנה, בהם כן נאכל חמץ, בהם נִּחְיֶה עם יצרנו הרע, אך נדע לאזן בין הכוחות שבנפש, לבל יעכבנו השאור שבעיסה, שלא יחמיץ ויבאיש את ריחנו בעיני ה'. בספרים הק' השוו בין קדושת הפסח לבין שנות הנעורים. פסח, ר"ה לרגלים, מצווה ראשונה של בני ישראל, נקייה היא מכל תערובת חמץ, ורק אח"כ ממשיכים לאכול חמץ, להתמודד עם היצה"ר. כך, שנות הילדות הם בסיס להמשך החיים, על השנים הללו להיות נקיים מכל פגם ומכל פגע. השבוע פורסם מחקר המלמד כי הגובה הסופי של האדם בבגרותו, נגזר מהתפתחותו התקינה בשנה הראשונה להיוולדו! כך הגובהו הרוחני העתידי של האדם מושתת על התפתחות תקינה בשנות הילדות. לא בִּכְדִּי עומדים הילדים במרכז מצוות החג. צדיקים דרשו את הפסוק וְהִּגַדְתָּ לְבִּנְךָ בַיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַעֲבוּר זֶה עָשָה ה' לִּי בְצֵאתִי מִּמִּצְרָיִּם, הַגֵד לְבִנְךָ שיציאת מצרים הָיתה בגינו! בעבור הסיפור לבנים ולמען חינוכם עשה ה' לי את ניסֵי יציאת מצרים! וַדֵא שהשושלת שהגיע עד אליך, תמשיך בעוז ותעצומות דקדושה עדי קץ הימים! במסכת שבת (קנב ע"א) מתאונן רבי יוסי בן קיסמא 'וַי לה לחדא דאזלא ולא אתיא', מאוד חבל על דבר טוב שהולך מאתנו מבלי שוב. מהו? שנות הילדות. הגמרא ממשילה את הילדות לכתר העשוי וְרָדִּים. בזמן שהכתר טרי הוא ריחנו וצבעוני, אך במהרה ריחו פג, ועליו נובלים ומתייבשים. כך הילדות. יש להשקיע בשנים הללו, כי את ניחוחות הילדות יְשַמְרוּ לאורך החיים, כפי שצחצוח הנפש בימי הפסח ממשיך עמנו לאורך השנה. יש לחבר את בנינו ובנותינו לפנימיות החג וליופי המקודש, וכך יזכרו את החן ואת ההדר. חלילה להטמיע בקרבם במועד הפסח זיכרונות קשים של ימי מטרד, תקופת חסך ולחץ. חשוב ש'כתר הַוְּרָדִּים' יפאר את ראש הילד, אך נזהר שלא יִּשָׂרֵט מצחו מקוצים שבגבעול הפרח! חיי הבוגר בנויים על חוויות הילדות, ואת החוויות הללו אנו יוצרים! בנערינו ובזקננו נלך! נקדיש לכל בן כפי יכולתו, נַטְעִינוֹ באוצרות נפשיים מהעבר הרחוק, אל עֵבר העתיד הארוך. 'אין מפטירין אחר פסח אפיקומן', מנציחים בְקִּרְבֵנוּ את 'טעם הפסח'. ימי הפסח כמו שבת קודש שבכל שבוע, - הם תחנות האגירה, נקודות הטעינה לנפש היהודי. המן הרשע הכיר כבר בחולשת עמלק ויצה"ר, באומרו שאצל היהודי כל השנה שה"'י פה"י (שבת היום פסח היום)! זו עליוֹנוּתֵנו! כוחנו בכל השנה מאור השבת וּמִּזַכוּת הפסח.
[ראוי ורצוי לטעום טוב[-לאכול] בערב החג כדי להיות רגועים בזמן הסדר עד ה"שולחן עורך", וכן ע"פ הלכה צריכים (לנוח)לישֳן בערב החג.]
_ _ _ _ _ _
אם יהיה אפשרי נפרסם עוד
וכל תוספת מכל קורא תעודד ותדרבן לעוד
הכנות קלות ורגועות בס"ד
אם יהיה אפשרי נפרסם עוד
וכל תוספת מכל קורא תעודד ותדרבן לעוד
הכנות קלות ורגועות בס"ד
