דיון דמויות סטוק

[שמואל י]

אתם מכירים אותם נכון? האלה שאתם מנסים לברוח מהם כמו מאש, או לפחות כמו מעגלה עמוסה שילד ג'ינג'י מתולתל דרדר עליכם בטעות שובבה.

האלה שתמיד מרגישים לכם שטוחים כמו קרש, או לפחות כמו הסרגל של המתמטיקאי-הגאון שלא מקשיב לכם כי הוא בדיוק באמצע לחפש את העיפרון היחיד שלו כדי לכתוב, עכשיו, את המשוואה שתגלה מחדש את עולם המתמטיקה.

האלה שמה שלא תעשו, תמיד יצוצו בין האותיות שכתבתם כמו פטריות אחרי הגשם, או לפחות כמו ילד-יודע-כל שמוכן לעזור לך אם אתה חדש בעיר,בודד, וכמובן נמלט.

אבל באופן מפתיע לא באתי לכעוס עליהם,להפך.
אני רוצה לשאול אתכם,האם הם באמת כאלה גרועים שאתם לא רוצים לפגוש אותם?

ובצורה יותר מדויקת: האם סיבת קיומה של דמות סטוק היא רק חוסר מקוריות ודרך להניע את העלילה, או שיש סיבה טובה שדמויות הסטוק קיימות, והבעיה היא רק כשנותנים להן איפיון חד צדדי ומתייחסים עליהם בשטחיות?

יותר מכך, האם לדעתכם, בהנחה שניתן לדמות הסטודנטים עומק ומניע, היא תוכל להיות דמות מוצלחת?

שאלת בונוס: האם יש דמות סטוק שאתם אישית מחבבים,ואם כן למה.

מוזמנים להגיב או לסקול, על פי שיקול דעתכם.

 

[7שבע7]

דמויות סטוק, או בשמן האחר - דמויות משנה, תפקידן לקדם את העלילה ולקדם את הגיבורים הראשיים בתוך העלילה.
לכן הן מחויבות המציאות, גם אם הן שטוחות כמו קרש שדרכו עליו יותר מדי.
זה לא אומר שהן באמת קרש שטוח. יכול להיות שבסיפור אחר הציפוי החיצוני שלהן יתקלף, והעץ שבפנים יתגלה כרענן וכמלא שינויים. אבל זה כבר סיפור אחר, ויסופר בפעם אחרת. משפט ידוע מספר מסיפורת העמים...
אבל כאן בסיפור הן נדרשות בתפקידן הנוכחי.

 

[לוטם]

ספוילר: אם זה מעניין...

רשימות של קלישאות | דמויות סטוק

מכירים את התחושה הזאת? כאילו פגשתם את האדם הזה קודם. אתם מכירים את הסגנון, יודעים מה הוא חושב וצופים את צעדיו הבאים. דג'ה וו כזה. קלישאה כזאת. בואו נדבר על קלישאות, דמויות סטוק, סטריאוטיפים וסטיגמות בספרים.

www.theslik.com

 

[משולש ברמודה]

יש משהו קצת עצלני בדמויות סטוק, למרות שכולם משתמשים בהן.

והבעיה היא רק כשנותנים להן אפיון חד צדדי ומתייחסים עליהם בשטחיות?

הבעיה היא ההתייחסות אליהן כגלגלי עזר בלבד לעלילה - מן 'השתמש וזרוק' כזה.

יותר מכך, האם לדעתכם, בהנחה שניתן לדמות הסטודנטים עומק ומניע, היא תוכל להיות דמות מוצלחת?

כן. בעיני דמות משנית טובה היא דמות שאם מישהו היה מציע לי לקרוא עליה קצת יותר - הייתי מתעניינת.
בשביל שזה יקרה היא חייבת מניע, גם אם הוא שולי. והיא חייבת לפחות תוכנה אחת, סותרת או נוגדת או פשוט שונה מהאפיון הקלישאתי.
התכונה הזאת יכולה להיות קיימת אצל מישהו שאנחנו מכירים במציאות.
לדוג': בסיפור צריך להיות איזה שכיר חרב/רוצח/מתנקש, זאת אמורה להיות דמות רעה, שטוחה שמטרתה כנראה להרוג ולקדם את העלילה. אבל מה מפריע לי לדוג' לשלב בתיאור שלה את חיבתה לפקאנים מסוכרים ואת העובדה שהיא שונאת אנשים שמדברים עם הידיים?
לכאורה זה לא מעניין. אבל עם תיאור מספיק טוב, היא כבר לא רק רעה שחורה ומתנקשת, יש בה תכונות של אדם אמתי מהשורה שיוצא לנו לפגוש. אני יכולה למצוא את עצמי אפילו מזדהה עם העצבנות שמעוררת בה אנשים שמנופפים הרבה בידיים, באיזה שהוא מקום אולי התת מודע שלי תוהה מאיפה זה הגיע.
לא חייב להסביר את התכונה וליפול למלכודת של קלישאה נוספת, כמו לדוג': לרוצח האכזרי הייתה ילדות מצולקת.
כי אז לא עשינו כלום, רק ציפינו את הדמות שלו בעוד קלישאה. כל מה שאני רוצה זה לעורר קצת את הדמיון של הקורא, לא מעבר לזה.

שאלת בונוס: האם יש דמות סטוק שאתם אישית מחבבים, ואם כן למה.

יש לי כמה דוגמאות: פרד וג'ורג' מהארי פוטר דמויות קלישאתיות, אבל אם היו מציעים לי לקרוא עליהן בנפרד לא הייתי מתנגדת... (את האמת שאפילו קראתי כמה פאנפיקים על הדמויות)
אפשר לשים לב שהם לא רק משמשים בתפקיד 'ליצני החצר' אלא שהם עוברים תהליך משני בעצמם בספרים:
יש להם חלום, אימא שלהם מתנגדת. הם מגשימים את החלום הזה, מפסידים משהו אחר גדול במהלך המלחמה.
יש להם איזה סיפור צדדי קטן שלא היה אכפת לי לחקור וזה מה שהופך אותם למעניינים יותר.
אפשר גם למצוא אין ספור דוגמאות מ'ממלכה במבחן', כמו לדוג':
ידרת היי. לחלוטין לא דמות ראשית, אבל יש לה אופי.
בן של מנהיג. נולד בזמן לא טוב להנהיג. מראה עדין מידי בשביל לוחם וכנראה ספג על זה לעג. מעריץ את אבא שלו ובהמשך רוצה לקחת נקמה.
המטרה של הדמות משנית יחסית במהלך הספרים - אבל אני מרגישה שאני מכירה אותה, לא הייתי מתנגדת לקרוא קצת על סיפור חייה ואולי אפילו זה היה מעניין אותי.

 

[הגיבן (ת)]

1. אין בעיה בדמות סטוק.
לפעמים יש סיבה טובה להשתמש בקלישאה. זה לא הדבר הקריטי פה.

2. יש בעיה כשאין לה משמעות בסיפור.
הסיפור לא מציג סיבה שגורמת לדמות להיות כזאת, ואין השלכות לעובדה שהיא כזאת. היא סתם כזאת.

3. יש בעיה כשהתירוץ לבחירות שלה הוא התיאור החיצוני שלה.
למשל, הוא קפץ באמצע השיעור - כי הוא ג'ינג'י. הוא סיפר בדיחה על חשבון עצמו - כי הוא שמן. הוא לא מבין את אשתו - כי הוא גבר. הוא לומד תורה - כי הוא חרדי.

למה הוא עשה את זה? כי יש לו מאפיין חיצוני שהוא לא בחר בו, ואולי אפילו, הוא לא יכול לשנות. זו לא דמות, זו חתיכת קרטון.

דמות בד"כ עושה דברים כי חסר לה משהו, והיא חושבת שהפעולה הזאת תקדם אותה להשיג את רצונה. ייתכן שהחסר שלה קשור גם לאפיון שלה. למה לא? אולי היא במקרה גם דמות סטוק. אבל עדיין יש לה סיבה יותר מהותית לעשות את מה שהיא עושה, מאשר אפיון שטחי.

 

[מוריופ]

אצלי בדרך כלל הדמויות משנה הרבה יותר מוצלחות מהעיקריות. הן לא מחויבות לשום ערך/עלילה ברמה הגבוהה שדמות עיקרית מחויבת, והיכולת לשחק עם האופי, להקצין אותו ולהציג אותן מפן אחד וסטיגמתי מוציאה אותן מוצלחות יותר.