ואם מישהי תפנה לבעלי הגבאי שיש לה בעיה כזו אני אצפה שהוא יגיד לה(אני אצפה, אבל הוא לא יגיד) שתפנה לפסיכולוג ולא לגבאי.
נראה לי שגם אותי ועוד כמה כמוני צריך לשלוח לפסיכולוג.
הבעיה שלי היא כזו: אני לא מסוגלת לשבת על מקום שמישהי קנתה ושלמה עבורו ממיטב כספה, בידיעה שייתכן בהחלט שהיא לא תעז להקים אותי!
מה לעשות? לא יכולה להתרכז בתפילה בצורה כזו. לא מרגישה ראש השנה או יום כיפור בצורה כזו, ולא יכולה להתפלל בנעילה 'למען נחדל מעושק ידינו' בעודי יושבת או עומדת במקום כזה.
אני מייד מסייגת, כי העירוני נכון מאוד:
אסור לקרוא גזל או עושק למה שלא בררנו הלכתית שאכן זה גזל או עושק!
לא קובעת כלום! לא יודעת מה ההלכה במקרה הזה. חשש ודאי שאמור להיות לכל מי שלא בירר היטב ויצא עם פסק אחר!
מציינת בכל אופן את הרגשתי הסובייקטיבית, שמצב כזה, שמישהי קנתה ולא תקים אותי, לפי הרגשתי זו בעיה
שלי. לא פחות מבעיה שלה. אולי יותר.
זה שכדאי לה ללמוד בחיים להיות יותר אסרטיבית? אולי. ממש לא פותר לי את הבעיה.
אמנם מצאתי לעצמי פיתרונות. אני קונה מקום גם כשחלק מהתפילות אינני שם. או מתחלקת עם קרובת משפחה שגרה קרוב (זה קרה הרבה). כאשר כן יצא לעיתים רחוקות לשבת במקום אחר, אני דואגת ככל האפשר שזה יהיה במקום ובצורה שלא תהיה בעיה.
אז אולי בסוף אוותר על הפסיכולוג.