עזרה אשכול נספח למאבק המטלטל של גולשי פרוג למען הכותל המערבי

[ספרא אומר ספרא יודע]

איך יהיה להם מושג? הם נסעו פעם לכותל בתחבורה ציבורית???

ולמה לנסוע עם אוטובוס אם יש להם רכב עם אישור לעלות עד למעלה??!!!!

 

[ספרא אומר ספרא יודע]

המייל של מנכלית משרד התחבורה - <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
המייל של מנהלת הלישכה - <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
ובנוסף טלפון ששולח פקסים למשרד התחבורה פעלו לפי ההוראות - 072-3372742
בהצלחה ובהנאה מרובה!

 

[מירי ארגמן]

לקח לי כמה ימים....
אבל מכיוון שדובר על הבניה ברוממה (פה או באשכול המקביל)
אז הנה:
אף על פי שלא התעורר בי חשד אודות קיומם של כישרונות כתיבה סמויים או גלויים, אחרוג ממנהגי ואכתוב סיפור במקום לתכנת, ואשתמש ב- word על מקום .visual studio

ובכן, גיבור סיפורנו הינו ישראלי – ירושלמי – 'שכונות צפונ'י לשעבר, קלמן שמו, שמזה עשר שנים מתגורר בתפוח הגדול שבארצות הברית.

בבוקר פלטבושי מעונן התעורר קלמן בתחושה מעוננת. אולי חלום חלם על ערש הולדתו, אולי זיכרונות הציפוהו פתאום, לא אדע. אך החלטה גמלה בליבו, לנסוע לביקור של מספר ימים בעיר הקודש.

מותש אחרי טיסה בת אחת עשרה שעות, נחת קלמן בנתב"ג, ולאחר כשעתיים כבר היו עומדות רגליו בשערי ירושלים. את הלילה בילה בשינה והתאוששות בבית המלון, ואת הבוקר תכנן להקדיש לתפילה בכותל המערבי. אחר הצהריים, כך חשב, ילך לסייר בנופי ילדותו הרחוקה, בשכונות גאולה, רוממה והגלילות.

עד השעה שתים עשרה בצהריים הכול הלך למישרין. בבוקר נסע לכותל במונית, ואחרי מספר שעות של תפילה מעומק ליבו, יצא לכיוון התחנה וחיכה לקו אחת כשיעד דרכו הוא תחנת מלכי ישראל – בן מתתיהו. משם תכנן לעשות את דרכו רגלי.

הוא ירד ועלה מהתחנה למעלה לתחנה למטה כמה פעמים, בסוף איכשהו עלה ואיכשהו נסע. מעניין, פעם לא היה מסובך כל כך לנסוע בקו אחת.

האוטובוס עצר. קלמן ירד מהאוטובוס, חצה את הכביש והתבונן בשלטים שעל פתח החנויות. כן, הנה פיצה ירושלים, והנה פוזמק. איפה בנק איגוד?

המשיך את דרכו לכיוון ישיבת יקירי ירושלים. שם יֵרֵד ברחוב ברנדייס. הוא החיש את צעדיו, חולף על פני הסמינר החדש, חוצה את רחוב תחכמוני.

חריקה קלה הסבה את תשומת ליבו לכיוון הכביש. לא קרה שם כלום, אך מהו הנוף הזר הנשקף אליו ממתחם שנלר? רחבת ענק מרוצפת כאילו אין זו רשות הרבים, ובנייני מגורים מפוארים בסגנון אקירוב מקיפים אותה. מתי בנו את כל זה? הוא הוגיע את מוחו במחשבה כיצד כבישי גאולה עומדים במעמסה ולא ידע שזהו רק קצה הקרחון.

הי, רמזרו את הצומת ליד באיאן. דווקא עשו בשכל, זה ממש מסוכן, אבל לאן נעלמה הבסטה הכחולה? הוא התייבש קצת ברמזור, ושינן את רשימת החנויות אותן יפגוש במתחם כדורי. שערי עזרה, שובע שמחות, וכדורי כמובן.

שאול תמרוקים וקפה נאמן היו בקושי מנת פתיחה. לתואר מנה עיקרית זכו כמה ענקי בטון ואבן שהתנשאו לגובה אדיר. קלמן לא טרח כלל לספור את הקומות. הוא היה המום. ניסה להתנחם ב"פרה" המיתולוגית בתנובה. נשא עיניו אל צדו השני של רחוב ירמיהו, ובו במקום תורצה לו קושייה אדירה בה התחבט זה שנים.

הרי כך ניבא הנביא זכריה: "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה". כבר מאה וחמישים שנה שירושלים מפורזת מרוב אדם, אבל איפה הבהמות?

ותירץ קלמן אותו רגע – הצפיפות במתחם תנובה, דומה היא למה שקורה בדיר בהמות!

עצוב ומדוכדך מאבדן המראות בהם ביקש להיזכר, עלה על הגשר, וירד לכיוון רחוב מנחת יצחק. יפה הגדר החדשה של הסמינר הישן. מה הבניין המשולש האיום הזה? הנה סלון הכלות, את שאר החנויות לא הכיר. מה, אין כבר את א.א. אופניים? אבל יש מכולת סוף סוף. מצוין. בנין המתמידים לא גמור עדיין. ירד עד הכיכר וחישב את צעדיו הבאים.

הוא ירד ימינה, חצה את הכביש ונכנס לרחוב דברי חיים. שם תכנן לעשות סיבוב בקריה ולסיים בכיכר בעלזא. הנה ביהמ"ד צאנז. חלף על פני היציאה לרחוב תורת חסד. והמשיך במעלה הרחוב.

העמק! העמק! איפה שהייתה המדורה הענקית! אמרו שזה שטח ירוק, אז איך הורידו שם שבעה בנייני ענק, איך?

קלמן המשיך לטפס את דרכו במעלה רחוב דובר שלום. הוא עשה אתנחתא קלה מול בעלזא והתבונן בעניין בברזלים החדשים. תשוש מהעלייה המפרכת הגיע לכיכר בעלזא. נשא עיניו לרחוב שמגר וגילה שם שכונה שהוא לא מכיר. שניים מעל רב שפע, אחד ממש על הכיכר, איפה שהיה תיבת נח של בנית ז"ל, ועוד משהו לא ייאמן. בסוף גמרו לבנות את פנינת חמד.

כל זה ראה ממקום עמדו בכיכר בעלזא, אך הוא לא עלה ברחוב שמגר, אלא פנה ימינה לרחוב פתח תקווה. גמרו לבנות את החיידר שבנו שם שנים, שיהיה בשעה טובה. אימפריית החסד. מה זה המרכז המסחרי הזה? לפחות זה לא בנייני מגורים, ולמעלה ישיבה. יופי.

קלמן רצה לראות את הכניסה לאולם אחוזה, איפה שהיו פרחים יפים, את מתחם אלקטרה ואת הבנין של מערכת הג'רוזלם פוסט, אבל הסיפור מתחיל לחזור על עצמו אז הרשו לי בבקשה לקטוע אותו פה.

הסיפור נקטע, אבל מה שגרוע כאן – שהמציאות לא! האזור כולו הפך למפלצת בטון ענקית!

הגיע הזמן להודות על האמת: לאזור זה של ירושלים נוספו בשנים האחרונות אלפי, אם לא עשרות אלפי, יחידות דיור. התשתיות לא שופרו כמעט במאומה, שלא לדבר על כך שהכבישים לא הורחבו כהוא זה. הפקקים בבקרים משתרעים מצומת תמיר עד שרי ישראל. המדרכות ברחוב ברנדייס – וזאת מעדות אישית – צפופות בצורה מסוכנת, כי אני ועוד כמה יורדים לכביש כדי לעקוף את נחשולי האדם.

במצב הזה אשמה עיריית ירושלים ואשמים כל אותם אנשים, איני יודעת מי הם, שאישרו קטסטרופה כזאת.

אני לא יודעת אם מותר לפנות לרשויות החוק, וגם לא מאמינה שזה יעזור. אבל כן בטוחה שצריכים להיות מודעים לכך שמישהו מכר את איכות החיים שלנו לטובת כיסם הפרטי של הקבלנים והיזמים. אני לא רוצה להאשים כאן אנשי ציבור בשוחד וקבלת טובות הנאה בלי שיש לי ידיעה ברורה על כך, אבל שכל אחד יעשה את החשבון בעצמו.

כשיבוא יום פקודה וינסו להאביס את מוחנו בשקרים – לא נאכל מתבואת השיגעון.



רבותי, אל תעבירו ביקורת ספרותית, זה לא העניין. רק תגידו, מה זאת עשו לנו?

 

[מירי ארגמן]

לקח לי כמה ימים....
אבל מכיוון שדובר על הבניה ברוממה (פה או באשכול המקביל)
אז הנה:
אף על פי שלא התעורר בי חשד אודות קיומם של כישרונות כתיבה סמויים או גלויים, אחרוג ממנהגי ואכתוב סיפור במקום לתכנת, ואשתמש ב- word על מקום .visual studio

ובכן, גיבור סיפורנו הינו ישראלי – ירושלמי – 'שכונות צפונ'י לשעבר, קלמן שמו, שמזה עשר שנים מתגורר בתפוח הגדול שבארצות הברית.

בבוקר פלטבושי מעונן התעורר קלמן בתחושה מעוננת. אולי חלום חלם על ערש הולדתו, אולי זיכרונות הציפוהו פתאום, לא אדע. אך החלטה גמלה בליבו, לנסוע לביקור של מספר ימים בעיר הקודש.

מותש אחרי טיסה בת אחת עשרה שעות, נחת קלמן בנתב"ג, ולאחר כשעתיים כבר היו עומדות רגליו בשערי ירושלים. את הלילה בילה בשינה והתאוששות בבית המלון, ואת הבוקר תכנן להקדיש לתפילה בכותל המערבי. אחר הצהריים, כך חשב, ילך לסייר בנופי ילדותו הרחוקה, בשכונות גאולה, רוממה והגלילות.

עד השעה שתים עשרה בצהריים הכול הלך למישרין. בבוקר נסע לכותל במונית, ואחרי מספר שעות של תפילה מעומק ליבו, יצא לכיוון התחנה וחיכה לקו אחת כשיעד דרכו הוא תחנת מלכי ישראל – בן מתתיהו. משם תכנן לעשות את דרכו רגלי.

הוא ירד ועלה מהתחנה למעלה לתחנה למטה כמה פעמים, בסוף איכשהו עלה ואיכשהו נסע. מעניין, פעם לא היה מסובך כל כך לנסוע בקו אחת.

האוטובוס עצר. קלמן ירד מהאוטובוס, חצה את הכביש והתבונן בשלטים שעל פתח החנויות. כן, הנה פיצה ירושלים, והנה פוזמק. איפה בנק איגוד?

המשיך את דרכו לכיוון ישיבת יקירי ירושלים. שם יֵרֵד ברחוב ברנדייס. הוא החיש את צעדיו, חולף על פני הסמינר החדש, חוצה את רחוב תחכמוני.

חריקה קלה הסבה את תשומת ליבו לכיוון הכביש. לא קרה שם כלום, אך מהו הנוף הזר הנשקף אליו ממתחם שנלר? רחבת ענק מרוצפת כאילו אין זו רשות הרבים, ובנייני מגורים מפוארים בסגנון אקירוב מקיפים אותה. מתי בנו את כל זה? הוא הוגיע את מוחו במחשבה כיצד כבישי גאולה עומדים במעמסה ולא ידע שזהו רק קצה הקרחון.

הי, רמזרו את הצומת ליד באיאן. דווקא עשו בשכל, זה ממש מסוכן, אבל לאן נעלמה הבסטה הכחולה? הוא התייבש קצת ברמזור, ושינן את רשימת החנויות אותן יפגוש במתחם כדורי. שערי עזרה, שובע שמחות, וכדורי כמובן.

שאול תמרוקים וקפה נאמן היו בקושי מנת פתיחה. לתואר מנה עיקרית זכו כמה ענקי בטון ואבן שהתנשאו לגובה אדיר. קלמן לא טרח כלל לספור את הקומות. הוא היה המום. ניסה להתנחם ב"פרה" המיתולוגית בתנובה. נשא עיניו אל צדו השני של רחוב ירמיהו.

ליבו נפל בקרבו. הוא החליט ללכת לכיוון המתחם כדי לספור כמה בניינים יש בו.

קלמן עלה על הגשר, וירד לכיוון רחוב מנחת יצחק. יפה הגדר החדשה של הסמינר הישן. מה הבניין המשולש האיום הזה? הוא נכנס למתחם והחל למנות את הבניינים.
שלוש פעמים ספר עד שהיה בטוח שלא פספס אף אחד, ועוד פעם לקינוח, ועדיין לא האמין שהצליחו לדחוף שם תשעה (!) בניינים.
עצוב ומדוכדך מאבדן המראות בהם ביקש להיזכר החל לרדת את רחוב מנחת יצחק. הנה סלון הכלות, את שאר החנויות לא הכיר. מה, אין כבר את א.א. אופניים? אבל יש מכולת סוף סוף. מצוין. בנין המתמידים לא גמור עדיין. ירד עד הכיכר וחישב את צעדיו הבאים.

הוא ירד ימינה, חצה את הכביש ונכנס לרחוב דברי חיים. שם תכנן לעשות סיבוב בקריה ולסיים בכיכר בעלזא. הנה ביהמ"ד צאנז. חלף על פני היציאה לרחוב תורת חסד. והמשיך במעלה הרחוב.

העמק! העמק! איפה שהייתה המדורה הענקית! אמרו שזה שטח ירוק, אז איך הורידו שם שבעה בנייני ענק, איך?

קלמן המשיך לטפס את דרכו במעלה רחוב דובר שלום. הוא עשה אתנחתא קלה מול בעלזא והתבונן בעניין בברזלים החדשים. תשוש מהעלייה המפרכת הגיע לכיכר בעלזא. נשא עיניו לרחוב שמגר וגילה שם שכונה שהוא לא מכיר. שניים מעל רב שפע, אחד ממש על הכיכר, איפה שהיה תיבת נח של בנית ז"ל, ועוד משהו לא ייאמן. בסוף גמרו לבנות את פנינת חמד.

כל זה ראה ממקום עמדו בכיכר בעלזא, אך הוא לא עלה ברחוב שמגר, אלא פנה ימינה לרחוב פתח תקווה. גמרו לבנות את החיידר שבנו שם שנים, שיהיה בשעה טובה. אימפריית החסד. מה זה המרכז המסחרי הזה? לפחות זה לא בנייני מגורים, ולמעלה ישיבה. יופי.

קלמן רצה לראות את הכניסה לאולם אחוזה, איפה שהיו פרחים יפים, את מתחם אלקטרה ואת הבנין של מערכת הג'רוזלם פוסט, אבל הסיפור מתחיל לחזור על עצמו אז הרשו לי בבקשה לקטוע אותו פה.

הסיפור נקטע, אבל מה שגרוע כאן – שהמציאות לא! האזור כולו הפך למפלצת בטון ענקית!

הגיע הזמן להודות על האמת: לאזור זה של ירושלים נוספו בשנים האחרונות אלפי, אם לא עשרות אלפי, יחידות דיור. התשתיות לא שופרו כמעט במאומה, שלא לדבר על כך שהכבישים לא הורחבו כהוא זה. הפקקים בבקרים משתרעים מצומת תמיר עד שרי ישראל. המדרכות ברחוב ברנדייס – וזאת מעדות אישית – צפופות בצורה מסוכנת, כי אני ועוד כמה יורדים לכביש כדי לעקוף את נחשולי האדם.

במצב הזה אשמה עיריית ירושלים ואשמים כל אותם אנשים, איני יודעת מי הם, שאישרו קטסטרופה כזאת.

אני לא יודעת אם מותר לפנות לרשויות החוק, וגם לא מאמינה שזה יעזור. אבל כן בטוחה שצריכים להיות מודעים לכך שמישהו מכר את איכות החיים שלנו לטובת כיסם הפרטי של הקבלנים והיזמים. אני לא רוצה להאשים כאן אנשי ציבור בשוחד וקבלת טובות הנאה בלי שיש לי ידיעה ברורה על כך, אבל שכל אחד יעשה את החשבון בעצמו.

כשיבוא יום פקודה וינסו להאביס את מוחנו בשקרים – לא נאכל מתבואת השיגעון.



רבותי, אל תעבירו ביקורת ספרותית, זה לא העניין. רק תגידו, מה זאת עשו לנו?

 

[מירי ארגמן]

רבותיי, חטאתי לה' אלוקי ישראל כשציטטתי פסוק מהתנ"ך לצורך קידום אג'נדה אישית.
לא מצליחה למחוק את ההודעה הראשונה, ויבורך מי שיעשה זאת, אבל בהודעה הבאה אחריה הקטע ערוך ללא הפסוק.
וה' הטוב יכפר בעדי.

 

[זושא כץ]

@Natan-galant @Natan Galant זה מענין אותך?

https://www.gov.il/he/departments/guides/bus_driver_and_passenger_information

 

[Natan Galant]

@Natan-galant @Natan Galant זה מענין אותך?

https://www.gov.il/he/departments/guides/bus_driver_and_passenger_information

לא יכול לקרוא דו"חות כאלו.
תכלס', אחרי כל המספרים, אתה עומד בעיר ורואה קווים לאזורים לא חרדיים - מפוארים ודופקים נוכחות, וקווים לאיזורים חרדיים לגמרי (אממ.. קו 3 למשל!) שמגיעים באיחורים קבועים, באוטובסים מיושנים. על זה אף אחד לא מדבר, וזה קיים - ומרתיח.
זה ממש סקאלה. ככל שהקו משרת יותר חרדים -כך הוא יהיה פחות מושקע ויותר מקרטע. ככל שהוא משרת יותר מגזרים אחרים- כך הוא יהיה מושקע יותר וחדש יותר.

אין מה לעשות, אני - נואשתי. אולי יום אחד באמת נעשה מאהל מחאה מול היציאה מהכותל, עם שידור חי לכל העולם ואשתו, ופשוט נתעד בלייב את הכאוס שם, ונראיין עוברים ושבים שייללו מרה על ההמתנה הממושכת, וכמובן נקפיד גם להסריט את השילוט הפתטי שם שמנותק מהמציאות.

אם לא נהיה משוגעים, המצב המשוגע יימשך כפי שהוא עוד הרבה שנים.

 

[יודלה]

אתה עומד בעיר ורואה קווים לאזורים לא חרדיים - מפוארים ודופקים נוכחות, וקווים לאיזורים חרדיים לגמרי (אממ.. קו 3 למשל!) שמגיעים באיחורים קבועים

מצו"ב דוגמא קטנה מתיאור הממצאים החריגים שנמצאו,
ויחי ההבדל:

בקו 402 (י-ם ב"ב) עמוד 19:
אי ביצוע נסיעה - 7.9%
אדיבות הנהג - 14.2%
מסלול נסיעה ועצירה - 15.8%
סה"כ ממוצע כללי- 7.25%

לעומתו -
באשכול י-ם ת"א עמוד 23:
אי ביצוע נסיעה - 1.2%
אדיבות הנהג - 3.4%
מסלול נסיעה ועצירה - 1.5%
סה"כ ממוצע כללי - 1.58%

 

[רבקושש]

אין מה לעשות, אני - נואשתי. אולי יום אחד באמת נעשה מאהל מחאה מול היציאה מהכותל, עם שידור חי לכל העולם ואשתו, ופשוט נתעד בלייב את הכאוס שם, ונראיין עוברים ושבים שייללו מרה על ההמתנה הממושכת, וכמובן נקפיד גם להסריט את השילוט הפתטי שם שמנותק מהמציאות.

פנטסטי
אבל לא בחום הזה..

 

[Natan Galant]

מצו"ב דוגמא קטנה מתיאור הממצאים החריגים שנמצאו,
ויחי ההבדל:

בקו 402 (י-ם ב"ב) עמוד 19:
אי ביצוע נסיעה - 7.9%
אדיבות הנהג - 14.2%
מסלול נסיעה ועצירה - 15.8%
סה"כ ממוצע כללי- 7.25%

לעומתו -
באשכול י-ם ת"א עמוד 23:
אי ביצוע נסיעה - 1.2%
אדיבות הנהג - 3.4%
מסלול נסיעה ועצירה - 1.5%
סה"כ ממוצע כללי - 1.58%

מדהים.
בייחוד שהקווים של ת"א-ירושלים עמוסים ומלאים.
מצד שני, חשוב לציין שהם יוצאים מתחנה מרכזית כך שהם לא תלויים בשום עיכוב, ויש שם חניון מסודר.

תגידו, רק אותי מתסכל שאין לחרדים תחנה מרכזית ייעודית? הרי יש כה הרבה יעדים שרק חרדים נוסעים לשם. למה שלא תהיה לנו תחנה מרכזית לצרכינו?
ועם כל הכבוד לתחנה בבר אילן/ שרי ישראל/ הר חוצבים - זו לא הנוחות של תחנה מרכזית עם ספסלים, הצללה, ושירותים...

 

[soomsum]

מדהים.
בייחוד שהקווים של ת"א-ירושלים עמוסים ומלאים.
מצד שני, חשוב לציין שהם יוצאים מתחנה מרכזית כך שהם לא תלויים בשום עיכוב, ויש שם חניון מסודר.

תגידו, רק אותי מתסכל שאין לחרדים תחנה מרכזית ייעודית? הרי יש כה הרבה יעדים שרק חרדים נוסעים לשם. למה שלא תהיה לנו תחנה מרכזית לצרכינו?
ועם כל הכבוד לתחנה בבר אילן/ שרי ישראל/ הר חוצבים - זו לא הנוחות של תחנה מרכזית עם ספסלים, הצללה, ושירותים...

בונים כרגע בצומת רמות

 

[m a r g a l i t]

תגידו, רק אותי מתסכל שאין לחרדים תחנה מרכזית ייעודית? הרי יש כה הרבה יעדים שרק חרדים נוסעים לשם. למה שלא תהיה לנו תחנה מרכזית לצרכינו?
ועם כל הכבוד לתחנה בבר אילן/ שרי ישראל/ הר חוצבים - זו לא הנוחות של תחנה מרכזית עם ספסלים, הצללה, ושירותים...

צודק לגמרי!!!!
ברעיון, בערים אחרות זה פחות נצרך (האוטובוסים לא מאחרים כ"כ הרבה, אין עומס כ"כ גדול בתחנות)
אבל ביושלים זה ממש הכרחי, בכלל המצב באוטובוסים של ירושלים גרוע!!
כל פעם שאני מגיעה לירושלים אני נחרדת מחדש מהמצב!!!!