אהבתי.
אבל אולי זו רק תחושה שלי שילדים רוצים לפני השינה שאימא תהיה "שלהם בלבד", שתדבר איתם, תצחק איתם, תסתכל עליהם ולא בתוך תעסוקה אחרת כמו שהיא עושה רוב היום : לבשל, להדיח כלים, לגהץ...בזמן הזה אימא לא פנויה ממש לשמוע רק אותם.
אולי זו רק אני
צודקת במבט ראשון !
אבל חשבי על זה,
יש הרבה אמהות, שכל אחר הצהריים הם נטו עם הילדים.
משחקות איתם, יורדות לגינה ובשעת הסיפור - הם נטו עם הילדים (וח"ו לא מדברות בטלפון,
או בודקות במיילים!!!
)
נכון, ברגע זה אכן הזמן נוצל להיות לגמרי עם הילדים.
אך מה שקורה בדרך כלל - בשעה 9 הן נכנסות לכל מה שקורה בבית, ועד 2 (ואולי עד שלוש וארבע..) הן משקמות הריסות .. מכבסות, מקפלות ומבשלות...
מה שקורה זה אחד מהדברים
מחר - היא תהיה עייפה מאוד, מי יסבול מזה ? הילדים
מחר - יכאב לה הראש או תחטוף מגרנה (מחוסר שינה..) מי יסבול מזה ? הילדים
בעוד כמה שנים - יתחילו לה כאבים בכל מיני מקומות בגוף. בצוואר או במעיים או במקום רגיש אחר. (הגוף שלנו לא מוותר, ואי אפשר לעשות ממנו צחוק !! הוא תובע את עלבונו גם אחרי זמן ) מי יסבול מזה ? הילדים.
אז נכון, יש משהו בדבריך, ואכן כל ילד צריך את הזמן האישי שלך איתו, ואת זה אפשר בדקות שאת נותנת לכל ילד לחיבוק ונשיקה ועוד כמה מילים לפני השינה. אבל לא נראה לי שאמא טובה וקשר לילדים נמדד בזה שהיא לא קיפלה כביסה תוך כדי חצי שעה של סיפורים שלא נגמרים...........