דעתי -שזה חוסר אחריות מטורף לתת לאנשים את האופציה הזאת כי יש מקרים שיכלו להציל אנשים אם רק היו מתאשפזים בזמן
מאוד תלוי באיזה צורה זה נעשה. אם יש פיקוח רפואי אחראי - כפי שזה תואר, עם תרופות וציוד מספק - ורופא אחראי קובע שלא חייבים בית חולים - אזי למה שזה ייקרא סיכון? ויש את היתרונות של הבית והמעקב הרצוף.
כאחת שליוותה כמה וכמה אישפוזים של קשישים וקשישות במחלקות שונות - לא קורונה - יש לי סיפורים לא פשוטים, שעל אף שהיו ליד החולים מלווים ובני משפחה כמעט כל הזמן - היו מקרים שהחולים נכנסו לסכנה של ממש!
הצוות - הגם שלא היה צריך מיגון וכל השאר, השתדל מאוד, והיו מסורים! ועסוקים מאוד מאוד, ו... לא פעם ולא פעמיים, לא שמו לב למצבים בעייתיים דחופים ממש, וגם כשקראו להם דחוף, לא תמיד באו מהר.
מה לעשות? יש להם עומס כבד, וכשמדובר בטיפול בפרט בקשישים, שלא תמיד הם במצב שיכולים להזעיק עזרה, וגם צריכים להכיר וללמוד את מחלות הרקע שלהם ואת התרופות המדויקות והמצבים המדויקים שהם צריכים לקבל את הטיפול, וגם לדאוג שהחמצן - במקרה של חמצן - יהיה כל הזמן בסדר, ובמקום, וכו', הצוות המסור לא תמיד משתלט על זה!
מצד שני, ברור שלבית חולים יש אפשרויות שאין בבית!
ודאי שכל מקרה לגופו, ולא הייתי עושה כללים לשום כיוון.