קודם תשכנעו אותי ששיעורי בית זה הכרחי
למה הבנים יכולים לגדול ולהתפתח, ולרכוש את כל המיומנויות
ולצאת בריאים ותקינים ותלמידי חכמים, לגמרי בלי שעורי בית?
והבנות כדי שיתפתחו, חובה-חובה-חובה
להעביר את אימותיהן את הגיהינום הזה שנקרא: שעורי בית/מבחנים/ מערכת....
כאילו שאין לאמא מספיק מטלות בחיים,
וכאילו שאין בבית הזדמנויות ללמד ילדה כישורי חיים,
ורק דרך השעורי בית והכנת מערכת אפשר...
יש למשהו הסבר מניח את הדעת?
מה כן הכרחי בבית הספר?
לשם מה מגיעות התלמידות לבית הספר?
האם מטרת בית הספר לשמור על התלמידות בין 8:00-14:00 או שיש לו מטרות נוספות?
אני לא שואלת בציניות. אלא באמת. ולא רק בכובע של מורה.
בית הספר במתכונת הנוכחית, הוא מוסד לימודים, וכשמו כן הוא, יש בו חובות לימודיות. חלק מהן- הכנת שיעורי "בית"- היכן? בבית.
אלו שיושבים שם בפיקוח, מאמינים שילד עם יכולות לימודיות טובות, יכול להקשיב בשיעור, לקלוט את הנלמד, ואחר כך לענות על שאלות חזרה בבית.
אני לא יודעת למה את מתכוונת שאת אומרת: גיהנום. כי ש"ב לא אמורים להיות גיהנום, ואם הם כן, כנראה שיש קושי. או שש"ב לא מותאמים ליכולות של התלמידה או שיכולות התלמידה לא מותאמות לש"ב.
המציאות היא שש"ב היא חלק מחובת התלמידה, ותלמידה שלא מסתדרת עם הענין שנקרא ש"ב, מפסידה בתחומים רבים.
וזה עונה גם על השאלה השניה שלך:
אז למה המורה לא יודעת להתמודד עם זה, וחייבת לערב את ההורים?
המורה יודעת להתמודד עם זה. אבל
הדרישות ממנה הן כן- לתת שיעורי בית במהלך השבוע ולבחון בסיום כל ענין.
יש מנהלות בעלות גישה גמישה יותר לכל הנושא של לימודים, והערך הרוחני / חברתי גדול בעיניהן ויש כאלה שלא ויש כאלה שדורשות לשלב גם וגם במקביל.
כרגע זו המסגרת הלימודית הקיימת. אני אישית מאמינה שהיא לא משיגה את המטרות שלה, והייתי שמחה לשנות את הקונספט הנוכחי.
ולמה לא להקדיש במסגרת ביה"ס שיעור אחד-שניים בשבוע ל"התארגנות לימודית" או מה?
יכינו יחד קצת שיעורי בית, יארגנו ילקוט, יבדקו איזה מבחנים יש בחצי השבוע הנותר, וכו' וכו'.
כי משרד החינוך לא הכניס את זה ללו"ז.
וברצינות, הכנסתי שעה כזו באחת הכיתות שחינכתי, ונוכחתי לראות, שלמרות הקשיים, רב התלמידות לא נזקקו לשעה הזו כלל. ומכך הסקתי שקושי מול ש"ב ומבחנים הוא לא נחלת הכלל.