הנושאים החמים
הנושאים החמים
קצת להסיח דעת מהמצב..
הוא התיישב לאיטו על המיטה, מנדנד רגליים יחפות באוויר הקר. הצמא הציק לו בגרון, משתלט לאיטו על כל הגוף. הוא צמא. ממש. אבל בשביל זה להעיר את דוקטור קאלי?
יוזף הסיט את מבטו לכיוון החלון, מביט בעיניים גדולות בחושך השורר בחוץ. שום כוכב לא הציץ מבעד לזכוכית המלאה באדי קור.
געגוע פתאומי צבט אותו, גורם לו לתחושה עמוקה של חוסר אונים.
פעם, לפני לא כל כך הרבה זמן, היה לו אבא. אבא שחיבק אותו תמיד, שאהב אותו. שהיה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, בשבילו.
אבל מאז מה שקרה, הכל השתנה.
העיניים של יוזף מלאו דמעות, שהחלו לטפטף לאיטן על הלחיים.
הי! הוא כבר לא ילד קטן, וגם דוקטור קאלי הוא לא אבא כל כך גרוע.
יוזף ניגב במהירות את הדמעות, מתעלם מכך שקצה השרוול של הפיג'מה החומה האהובה עליו, נרטב כולו. הוא נעמד בהחלטיות על הרצפה, מצטמרר לרגע מהקור העז.
הוא כבר בן חמש. הוא גיבור, והוא יכול להתמודד עם הכל. הכל!
טוב, אולי לא עם הכל. עם צמא מציק, לדוגמא, לא. מה לעשות שהכיור כל כך גבוה, ואפילו עם השרפרף האפור המקולף הוא לא מצליח להגיע אליו ולמזוג לעצמו מים.
כתפיו השתופפו לתוך עצמן, והוא נאנח. אין ברירה.
הוא ילך להעיר את דוקטור קאלי.
***
"אני לא יודע, אברשה. אני פשוט לא יודע". דוקטור קאלי ישב על ספסל העץ, מכורבל במעיל צמר אפרפר.
אברשה הניד בראשו. "אני.. אני חושב שכדאי שלא".
"לא?" תשוקה נשקפה מעיניו של דוקטור קאלי, מעורבבת בפחד מפני הבלתי נודע. "איך נוכל לומר לא לכוח העצום שיש בידינו?" עינו הסגולה בערה באור מהפנט. "תחשוב רק מה יקרה, אם עוד ארבעים ושבעה דופליקטים חדשים יצטרפו אלינו. נוכל ביחד להפוך את העולם, ממש ככה!"
"אדוני - " אברשה השפיל עיניים, מצטער להיות בעמדה מנוגדת לדוקטור שכה העריץ.
"אתה הוא זה שאמרת לי לפני כמה ימים, בליל התגלית, שהנך חושש להיות נובל השני.
אם תיתן להם לגעת בכדור, זו תהיה דרך אל חזור. וזו דרך מסוכנת, מאד". אברשה הצמיד את כפות ידיו זו לזו במהירות, מאפשר לבבואתו לרחף באוויר מסביבם.
"הם ילדים כה קטנים. ההידפלקטות הראשונית, והכאב העצום שנגרם ממנה, יכולים לגרום לגופם נזק בלתי הפיך, אתה לא חושב?" הוא הרים את מבטו, עיניו מלאות תמימות ונאמנות מוחלטת.
דוקטור קאלי הנהן, מבטו עייף.
"אתה צודק. אני צריך לחשוב על זה עוד קצת".
***
יוזף הלך בחשש במסדרון הארוך, הרעשים של נעלי הבית שלו ליוו אותו בקצב. טק. טק. טק. טק - -
רגע. למה הוא לא מוצא את חדר השינה של הדוקטור? הוא היה אמור כבר להגיע אליו ממזמן!
הוא נאבד. במקום הענק הזה.
ההבנה שחלחלה בו, ביחד עם החרדה וחוסר האונים, התפרצו בבכי היסטרי קולני שהרעיד את כתפיו, וגרם לפיגמ'ה החומה להתרטב כולה.
יוזף התיישב על הרצפה, נואש ואבוד כולו. הוא ילד גדול. אז מה. בכל מקרה אין כאן אף אחד שרואה אותו.
קרן אור סגלגלה צדה לפתע את עיניו, גורמת לסקרנות המפעמת בו להידלק. הוא ספג את דמעותיו בשרוול החום, ונעמד במהירות.
היא יצאה מתחת לדלת עץ ענקית וכבדה, ששלט גדול היה תלוי עליה.
יוזף התרומם על קצות אצבעותיו, בוחן את השלט בעניין. איזה נס שאבא לימד אותו לקרוא!
"חדר עבודה, ד"ר קאלי".
*
דוקטור קאלי עצמו לא היה שם. חבל.
אבל הדבר האחר שכן היה שם, השכיח ממנו כל תחושת צמא, יאוש, פחד ואובדן.
זה היה כדור. אבל לא כדור מקולף ואפור כמו של הילדים הגדולים שמשחקים בחצר, כדור אחר. סגול!
יוזף התקרב אל הענן האוורירי, מביט מהופנט בכדור הזוהר שריחף בתוכו.
ידו נשלחה כמו מעצמה לגעת בכדור, מכושפת. הוא דמיין איך יעמדו מחר כולם סביבו במעגל אחד ענק, ורק ירצו לגעת בכדור שהוא, יוזף! הביא. הוא יהיה מלך החצר, זה בטוח. אפילו בוריס הגדול יסתכל בו בעיניים מעריצות ויבקש לגע - -
צרחה נוראית בקעה מפיו, וגופו עף אחורה, נחבט בדלת העץ. הכרתו התערפלה מעוצמת הכאב.
- -
-
- - -
- -
יוזף מצמץ בעיניו, והתיישב לאיטו. הוא התנשף, תומך בראשו הכואב.
הי! זה - זה - - אני!
הוא התרומם, נדהם. מביט, משותק, בדמותו השניה.
הוא לא ידע, אבל הוא חווה כרגע את ההתגלות הדופליקטית השלישית בעולם. ההידפלקטות שתגרום לד"ר קאלי להכריע סופית את ההתלבטות. ולהפוך את בית היתומים כולו לדופליקטים.
דופליקטים שישנו את העולם.
