שיתוף - לביקורת דופליקטים- פנאפיק

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
בס"ד

מיקום הפנאפיק- לפני שדני גילה על המסדר וכל זה, כמה ימים אחרי שפגש את הקבוצה.

דבר ראשון הוא שם לב שהחלון שליד מיטתו נעלם, הוא לא בחדר שלו כנראה. הוא מתרומם מעט ומלמל מודה אני, מביט סביב. הוא כנראה באיזו פנימייה לפי שאר המיטות שבחדר והבחורים שנמים בהן, איך הגיע לכאן?
ליד מיטתו שוכנת קערה ובתוכה ספל גדוש מים, הוא נוטל ידיו בעודו בוחן את הסביבה.

"דני", קול מנומנם יוצא מאחת המיטות, "יש ספר כחול בשידה ליד המיטה שלך, פתח אותו".
גבותיו של דני מתרוממות, הוא סוקר את הבחור שמולו.
"נו, קרא כבר את מה שכתבת לעצמך, שאיבדת את הזיכרון וכל זה".
הוא מסתכל על השידה, מביט על הספר שזרוק עליה, הוא לא ראה אותו אף פעם, זה ברור לו. "סלח לי בחור, אני לא מכיר אותך ואני חושב שאתה מבלבל ביני לבין מישהו אחר. אתה יכול להגיד איפה אנחנו נמצאים?"

"הכל בספר דני, גם השם שלי שם. פשוט תקרא". הבחור עוצם עיניו, גורם לדני להיזכר במה שהוא באמת צריך לעשות. הוא מוצא על יד הספר קופסה לבנה חלקה, מחלץ ממנה תרופה מאורכת ובולע. השקט גורם לסקרנות שלו להתעורר, הוא פותח את הספר הכחול, מופתע לגלות אותיות שדומות כל כך לאלו שלו.

"בוקר טוב דני", אומרת השורה הראשונה, "בעצם בוקר טוב לעצמנו. הדבר החשוב ביותר הוא שאיבדת את הזיכרון בגיל חמש עשרה ומאז הזיכרון שלך מתאפס כל בוקר (בתאריך ד' שבט תתצ"ד- 2134).
אני לא יודע אם תספיק לקרוא הכל אז דבר ראשון דפדף לעמוד האחרון שכתבת לאחרונה, זה העמוד של אתמול, אחר כך נסה להספיק כמה שיותר, לטובתך. יום טוב!
אהה וכדי להוכיח לך שאיבדת את זיכרונך אני אזכיר את זה שיש לך כוח להקפיא דברים באמצעות תנועות ידיים, בהצלחה!"

השפתיים שלו מתעקלות לחיוך מבודח, אלחנן התעלה על עצמו לגמרי, בטח אלישבע עזרה לו לחקות את הכתב שלו. הוא מפזם לעצמו בזמן הדפדוף לעמוד האחרון, מסוקרן לגלות עד כמה אחיו הקטן יצירתי.
משהו מנצנץ לו בזיכרון, מחשבה קטנה שמספרת לו שהוא באמת יכול להקפיא דברים אם רק ירצה. היא מתעצמת מרגע לרגע, גורמת לו להביט בידיו. יש לו כוחות מיוחדים בין האצבעות, אבל היכולות האלו לא מספיקות כדי להוכיח דבר משמעותי כמו אובדן זיכרון.
הוא מרפרף על הפסקאות, קורא כל מיני פרטים מעניינים על שנת התגלות שהוא הלך אליה וחברים לקבוצה שתמונותיהם מופיעות כמה עמודים לפני. דוד בן הלך לשנת ההתגלות, מעניין, אבל מה הקשר אליו?

הבחור השלישי בשם דיוויד דומה לבחור שדיבר קודם, העובדה הזו מעלה את קצב הדופק שלו, מה אם כל זה אמיתי ולא בדיחה? והוא עוד לא הצליח לגלות איך הגיע לכאן בכלל! זיעה לחה מרטיבה את פניו, מישהו חטף אותו! מישהו יודע על הכוח שלו!

"הנה זה מתחיל, עוד רגע הוא ירוץ לבדוק שהדלת פתוחה ויחפש חוטפים", אומר קול נוסף שהתעורר, זה ששייך לתמונתו של ישי.
"אתמול הוא דווקא חיפש סוהרים", מצחקק הראשון, "ושלשום הוא חשב שהוא בבית משוגעים".
"די", אומר בחור נמוך יותר, סנדי כנראה, "דני השנה היא תתצ"ח, אתה בן עשרים עוד מעט ואתה באמת שוכח. זה קשה, אבל אנחנו חברים שלך ונעזור לך בדיוק כמו אתמול ושלשום. עכשיו תתלבש כי יש לנו תפילה להספיק".

הוא בוהה בהם, אולי הוא באמת בבית משוגעים?

"לך למראה ותראה שאתה השתנת מאז גיל 15, הפנים שלך התארכו. חבל שאתה לא מגדל זקן גם, זה היה עוזר אפילו יותר".
הם צודקים, הדמות שקורנת מהמראה שונה מזאת שהוא מכיר. הוא מתיישב על מיטתו רועד, מנסה לעכל את האובדן. המוח שלו פגוע!

סנדי נעמד על ידו וטופח על גבו. משהו ציני בתוכו אומר לו שככה סנדי ניחם אותו גם אתמול ושלשום. "הכל בסדר חבר, יש לך חצי שעה לקרוא על מה שעבר עליך בחמש השנים האחרונות ואז נלך יחד לתפילה, תוכל לשאול אותי לגבי אנשים שאתה לא מזהה, אני אעזור לך בשמחה".

האווירה מסביב קלילה, רק ליבו כבד, לא ממש מעכל שהוא פגוע מוח, הוא. שכל מה שיהיה היום יעלם מחר, כמו שאתמול כנראה נעלם. שהוא הולך לחיות רק יום אחד בעולם, והוא יחיה את היום הזה כל יום מחדש.
"מחר גם יהיה ככה?" הוא שואל את סנדי, מנחש את התשובה.
סנדי שותק, מביט בציפורניו ולבסוף עונה: "גם אתמול שאלת את השאלה הזו".
באתמול שהיה פעם, האתמול שלעולם לא יזכור.
הגרון שלו כואב. "ומה ענית אז?"
"שאולי אני יודע את העבר, אבל רק אחד יודע את העתיד. תתפלל אליו. אתה אולי לא זוכר, אבל הוא לעולם לא שוכח".
 
נערך לאחרונה ב:

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
וואו!!!
הכי קל להעיר הערות, והכי קשה לנסות לכתוב קטע מתקן...
אלוף!
דני מגיב שונה ממה שחשבתי
לדעתי הוא אמור להגיב בציניות קצת, מתובלת בחרדה שלו
יש לו עוצמות פנימיות, גם אם הן מגיל 15
@יונה ספיר , דעתך?
 

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
אהבתי ממש!
לקחת בדיוק את הנקודה שהפריעה לנו בתגובות ועשית את זה ממש אמין!
וואו!!!
הכי קל להעיר הערות, והכי קשה לנסות לכתוב קטע מתקן...
אלוף!
דני מגיב שונה ממה שחשבתי
לדעתי הוא אמור להגיב בציניות קצת, מתובלת בחרדה שלו
יש לו עוצמות פנימיות, גם אם הן מגיל 15
@יונה ספיר , דעתך?
תודה!
סתם אתגרתי את עצמי לנסות לכתוב סצנה כזאת, תכלס הגיוני שלא כל יום בספר יפתח ככה כי הקוראים מודעים להתמודדות הזו וזה סתם יהיה חופר. אבל כן רציתי לתת ביטוי לתחושה שלי לגבי הנוראיות של המצב הזה של לאבד את הזיכרון.
ומסתבר שפשוט יש לי חולשה לכתיבת פנאפיקים על ספרי יונה ספיר :sne:

לא היה כתוב בספר שמדובר בראשית המאה ה22?
האמת לא היה לי כוח לחשב את השנים אז הקרצתי משהו :sne:
עכשיו תיקנתי למה שהגיוני יותר לפי הספר
כלומר שנת 1908 ועוד 230 שנה שזה יוצא תתצ"ח בערך ובלועזי 2138.
 
נערך לאחרונה ב:

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו, חיה, איזה יפה.
אהבתי ממש את זה שלקחת סיטואציה שבטוח קרתה בספר ופשוט לא הוזכרה, נראית אפילו קצת שולית היות אנו- הקוראים מודעים ורגילים לכך ועיקר הזרקור וההתייחסות ניתנים לדברים חדשים, והעצמת אותה לקטע בפני עצמו.
אהבתי, את כישרונית.

רק משהו קטן:
דבר ראשון הוא שם לב שהחלון שליד מיטתו נעלם, הוא לא בחדר שלו כנראה. הוא מתרומם מעט ומלמל מודה אני,
עברת כאן מזמן עבר להווה.
אבל ביחס לקטע היפה והמקורי הזה, זה באמת זניח...
 

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
וואו, חיה, איזה יפה.
אהבתי ממש את זה שלקחת סיטואציה שבטוח קרתה בספר ופשוט לא הוזכרה, נראית אפילו קצת שולית היות אנו- הקוראים מודעים ורגילים לכך ועיקר הזרקור וההתייחסות ניתנים לדברים חדשים, והעצמת אותה לקטע בפני עצמו.
אהבתי, את כישרונית.

רק משהו קטן:

עברת כאן מזמן עבר להווה.
אבל ביחס לקטע היפה והמקורי הזה, זה באמת זניח...
תודה! :)
יש בזה משהו כיף לקחת סיטואציה קטנה בסיפור ולעשות ממנה עסק...

לגבי מעבר הזמן, אני דרך כלל כותבת בזמן הווה וגם פה כתבתי ככה. פשוט המשפט הראשון יכול להתפרש גם כעבר וגם כהווה ולכן זה נראה שעברתי זמן (או שבאמת עברתי זמן בעזרתו האדיבה של פרופסור אנגלר ;))
 

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
וואו, זה מהמם! ממש אהבתי!
את מתכוונת להמשיך?
תודה! כיף שאהבת :)
וסתם נהניתי להשתעשע עם הדמויות, אני לא הולכת להמשיך.
אם אני אכתוב סיפור בהמשכים זה לא יהיה פנאפיק אלא סיפור משלי בעז"ה.
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
תודה! כיף שאהבת :)
וסתם נהניתי להשתעשע עם הדמויות, אני לא הולכת להמשיך.
אם אני אכתוב סיפור בהמשכים זה לא יהיה פנאפיק אלא סיפור משלי בעז"ה.
מה שאומר שאת לא מתכוונת למשיץ את הפנאפיק של יונה&ליבי?
 

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מה שאומר שאת לא מתכוונת למשיץ את הפנאפיק של יונה&ליבי?
כרגע עצרתי אותו, אולי אחזור אליו.
פשוט לעשות פנאפיק משתי ספרים זאת משימה הרבה יותר מורכבת ממה שחשבתי, זה לנוע בשני עולמות ספרותיים בו זמנית. אבל לא מבטיחה שלא אמשיך אותו מתי שהוא ;)
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
אהבתי ממש ממש.
התמוגגתי ממש על כל שורה בקטע.
את כותבת מדהים!
ומסכן דני, לחשוב שהוא עבר את הסיוט הזה כל יום..
אבל אין מה לעשות דני, ככה זה שאתה גיבור אצל יונה ספיר. ההתעללות תוגבר מספר לספר.
תתכונן דנוש, יש לך עוד ארבעה ספרים לעבור:sneaky:

כרגע עצרתי אותו, אולי אחזור אליו.
פשוט לעשות פנאפיק משתי ספרים זאת משימה הרבה יותר מורכבת ממה שחשבתי, זה לנוע בשני עולמות ספרותיים בו זמנית. אבל לא מבטיחה שלא אמשיך אותו מתי שהוא ;)
אל תדאגי, מידי כמה זמן נזכיר לך אותו;)
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים

Yitty Kahana

משתמש פעיל
מנהל קבוצה
מנוי פרימיום
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
וואו כמה יפה
ממש התענגתי:sneaky:
ובו זמנית ממש כאב לי בלב על דני ששוכח...אמיתי כאב לי!
 
💡 קורס פיתוח אוטומציות ובוטים כעת עם מלגות גבוהות. תחום רווחי במיוחד! מהרו להרשם!
לקבלת פרטים נוספים ✉

אולי מעניין אותך גם...

לוח מודעות

למעלה