הנושאים החמים
הנושאים החמים
תוהה ומשתומם
משתמש מקצוען
שתי נקודות חשובות.
א. תואר שני הוא לא ערובה למקצוענות והצלחה, כמו שרופא משפחה (ד"ר) יכול בהחלט 'סנדלר', אבל תואר שני הוא הסף המינימלי והבסיסי שבלעדיו אין לך שום שליטה על מה המטפל למד ויודע. ובחיים לא הייתי נותן לילד שלי לדרוך אצל מטפל\ת כזה, כמו שלא הייתי נותן לו לדרוך אצל שום רופא מתחום רפואת הגוף, שאין לו תואר של ד"ר, גם אם הוא אדם חכם וידען. ואני מכיר יותר ממקרה אחד של אנשים שטופלו אצל מטפלים מן הסוג הזה ש'המליצו' להם עליהם בעיינים בורקות, ולכך להם שנים לתקן את הנזקים שנגרם להם כתוצאה מהמטפל הדגול.
ב. כפי שציינו, בציבור החרדי יש חיסרון עצום מטפלים ברמה של פסיכולוגים קלינים, בשל התנגדות נחרצת של רבים מגדו"י להוצאת תואר. וזו הסיבה המרכזית שכפטריות אחרי הגשם צצים להם מטפלים וממציאי שיטות טיפול, שבמקרה הטוב הם ליקוט של עיון ולימוד שטחי של מאמרים (שגם הם נכתבו ע"י מטפלים לא מוסמכים מהמגזר..), ובמקרה הגרוע הם מסתמכים על 'נסיון חייהם העשיר' ועל אי אלו בדיות שהם בדו מליבם וממוחם הקודח, והנזקים שלהם הם הרי אסון, ולפעמים גם בלתי הפיכים... ולכן בחלק גדול מהמקרים אין ברירה אלא להסתמך על מטפלים מקצועיים מהמעלה הראשונה, שאינם בני המגזר, אלא דתיים לאומיים, או חילוניים, ובענין הזה אני מסכים, שיש נושאים מסויימים שדתי לאומי יכול להבין את הלך המחשבה וחשיבות הענין בעיני האדם המאמין, הרבה יותר מחילוני.
וכמובן, צריך לברר אצל היודעים בדבר, שהמטפלים הללו יש להם ניסיון וגישה לציבור החרדי, בכדי שתהיה כימייה והתאמה בין המטפל למטופל.
(וסתם עצה לכל המזדעזעים, לכו לכל העסקנים שמטפלים מקרים הקשים בציבור החרדי, ותשאלו אותם, כמה אחוזים מהפסיכולוגים\פסיכיאטרים המצטיינים בתחומם, שאליהם הם שולחים את הפונים אליהם, הם אכן חרדים, נראה לי שתופתעו, או שאולי בעצם לא
)
א. תואר שני הוא לא ערובה למקצוענות והצלחה, כמו שרופא משפחה (ד"ר) יכול בהחלט 'סנדלר', אבל תואר שני הוא הסף המינימלי והבסיסי שבלעדיו אין לך שום שליטה על מה המטפל למד ויודע. ובחיים לא הייתי נותן לילד שלי לדרוך אצל מטפל\ת כזה, כמו שלא הייתי נותן לו לדרוך אצל שום רופא מתחום רפואת הגוף, שאין לו תואר של ד"ר, גם אם הוא אדם חכם וידען. ואני מכיר יותר ממקרה אחד של אנשים שטופלו אצל מטפלים מן הסוג הזה ש'המליצו' להם עליהם בעיינים בורקות, ולכך להם שנים לתקן את הנזקים שנגרם להם כתוצאה מהמטפל הדגול.
ב. כפי שציינו, בציבור החרדי יש חיסרון עצום מטפלים ברמה של פסיכולוגים קלינים, בשל התנגדות נחרצת של רבים מגדו"י להוצאת תואר. וזו הסיבה המרכזית שכפטריות אחרי הגשם צצים להם מטפלים וממציאי שיטות טיפול, שבמקרה הטוב הם ליקוט של עיון ולימוד שטחי של מאמרים (שגם הם נכתבו ע"י מטפלים לא מוסמכים מהמגזר..), ובמקרה הגרוע הם מסתמכים על 'נסיון חייהם העשיר' ועל אי אלו בדיות שהם בדו מליבם וממוחם הקודח, והנזקים שלהם הם הרי אסון, ולפעמים גם בלתי הפיכים... ולכן בחלק גדול מהמקרים אין ברירה אלא להסתמך על מטפלים מקצועיים מהמעלה הראשונה, שאינם בני המגזר, אלא דתיים לאומיים, או חילוניים, ובענין הזה אני מסכים, שיש נושאים מסויימים שדתי לאומי יכול להבין את הלך המחשבה וחשיבות הענין בעיני האדם המאמין, הרבה יותר מחילוני.
וכמובן, צריך לברר אצל היודעים בדבר, שהמטפלים הללו יש להם ניסיון וגישה לציבור החרדי, בכדי שתהיה כימייה והתאמה בין המטפל למטופל.
(וסתם עצה לכל המזדעזעים, לכו לכל העסקנים שמטפלים מקרים הקשים בציבור החרדי, ותשאלו אותם, כמה אחוזים מהפסיכולוגים\פסיכיאטרים המצטיינים בתחומם, שאליהם הם שולחים את הפונים אליהם, הם אכן חרדים, נראה לי שתופתעו, או שאולי בעצם לא
)
