הנושאים החמים
הנושאים החמים
פרוגמטי
צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
D I G I T A L
''איך הוא אמר שקוראים לזה? מגחך? בדיוק זה ההגדרה, דבר שהוא מצחיק אבל רק קצת.
רק מי שלא היה בצרפת מסוגל להגיד שזה כמו המטרו.. אפילו לא כמו… הישראלים תמיד יגידו על עצמם גבוהה גבוהה. זה פשוט מגחך!"
קרוב לחודש חלף מאז עשה דוד 'עליה', לא קל היה לו המעבר ממרסיי לירושלים אבל אנשים טובים השתדלו לעזור.
עיקר הקושי היה האופי הכל כך שונה של הסביבה החדשה שהקיפה אותו בשבועות האחרונים.
דווקא עם השפה הרגיש דוד שהוא ממש מתחיל לשלוט בה או 'להשתלט' כלשונו.
עד אותו רגע.
דוד המתין לרכבת הקלה, תוך שהוא מפזם לעצמו מנגינה צרפתית ושואף מלוא ריאותיו אוויר ירושלמי של תחילת הסתיו. כשנעצרה הרכבת מול התחנה, הרגיש דוד שהוא נגרר מאליו בתוך בליל אנשים וצעקות אל תוך הרכבת. הוא ניסה להתנגד, מלקה את עצמו בליבו איך תוך פחות מחודש הפך גם הוא לישראלי הדוחף, אך ללא הואיל, זרם האנשים היה חזק ממנו.
סוף סוף נרגעו הדחיפות והם היו על הרכבת שיצאה לדרכה. לפתע הבחין באדם ערבי שהתקדם לעברו כשבידו מכשיר ועל צווארו תלוייה מצלמה. בדרך כלל ערבים לא הפחידו אותו, בצרפת חיים איתם בשכנות, אבל בישראל אומרים שהם מפחידים.
הוא נדרך מעט ואז הוא שמע צעקות מכל כיוון ''לתקף'' ''תתקפו!'' ''לתקף'' דוד התבלבל לשנייה, הוא למד בשיעור האחרון את ההסבר של המילה תקיפה. הוא הבין שעכשיו זה הרגע להשתמש בזה ובמלוא העוצמה.
הוא זינק לעבר האיש והנחית עליו אגרופים ובעיטות חזקות בכל הכוח. אפילו לא שמע את זעקות השבר של כמה נשים מבוגרות שצפו באירוע ואת קולות העידוד של קבוצה קטנה של בחורים ששמחה לאיד.
כשראה את הערבי שרוע על הרצפה ואפו מדמם עזב אותו ולתדהמתו הוא ראה את כולם סביבו צופים בו ו..רגועים.
נסיבות המקרה נחקרים במשטרה ומתואמים עם סגן שגריר צרפת בישראל.
רק מי שלא היה בצרפת מסוגל להגיד שזה כמו המטרו.. אפילו לא כמו… הישראלים תמיד יגידו על עצמם גבוהה גבוהה. זה פשוט מגחך!"
קרוב לחודש חלף מאז עשה דוד 'עליה', לא קל היה לו המעבר ממרסיי לירושלים אבל אנשים טובים השתדלו לעזור.
עיקר הקושי היה האופי הכל כך שונה של הסביבה החדשה שהקיפה אותו בשבועות האחרונים.
דווקא עם השפה הרגיש דוד שהוא ממש מתחיל לשלוט בה או 'להשתלט' כלשונו.
עד אותו רגע.
דוד המתין לרכבת הקלה, תוך שהוא מפזם לעצמו מנגינה צרפתית ושואף מלוא ריאותיו אוויר ירושלמי של תחילת הסתיו. כשנעצרה הרכבת מול התחנה, הרגיש דוד שהוא נגרר מאליו בתוך בליל אנשים וצעקות אל תוך הרכבת. הוא ניסה להתנגד, מלקה את עצמו בליבו איך תוך פחות מחודש הפך גם הוא לישראלי הדוחף, אך ללא הואיל, זרם האנשים היה חזק ממנו.
סוף סוף נרגעו הדחיפות והם היו על הרכבת שיצאה לדרכה. לפתע הבחין באדם ערבי שהתקדם לעברו כשבידו מכשיר ועל צווארו תלוייה מצלמה. בדרך כלל ערבים לא הפחידו אותו, בצרפת חיים איתם בשכנות, אבל בישראל אומרים שהם מפחידים.
הוא נדרך מעט ואז הוא שמע צעקות מכל כיוון ''לתקף'' ''תתקפו!'' ''לתקף'' דוד התבלבל לשנייה, הוא למד בשיעור האחרון את ההסבר של המילה תקיפה. הוא הבין שעכשיו זה הרגע להשתמש בזה ובמלוא העוצמה.
הוא זינק לעבר האיש והנחית עליו אגרופים ובעיטות חזקות בכל הכוח. אפילו לא שמע את זעקות השבר של כמה נשים מבוגרות שצפו באירוע ואת קולות העידוד של קבוצה קטנה של בחורים ששמחה לאיד.
כשראה את הערבי שרוע על הרצפה ואפו מדמם עזב אותו ולתדהמתו הוא ראה את כולם סביבו צופים בו ו..רגועים.
נסיבות המקרה נחקרים במשטרה ומתואמים עם סגן שגריר צרפת בישראל.
נערך לאחרונה ב:
