תשלום למטפלת בחודש ניסן

[אקורד]

מספרת לך דברים שקרו באמת. לא לימוד זכות.
בגלל שה' ברא אותנו שונים זה מזה, עלינו לערוך תאום ציפיות עם אנשים שאנחנו לא מכירים.
(וגם עם אלה שאנחנו מכירים. כשאת אומרת לבעלך לארגן את המטבח הוא מארגן לפי מה שהוא יודע, אם את לא מציינת בצורה ברורה מה חשוב לך שיכלול הארגון.)

אז זהו,
שאני בדיוק הטיפוס של תיאום צפיות מראש,
שוחחתי איתה על כל הנושאים האלו מראש, בפירוט רב,
הסברתי את הצרכים שלי ולפי התנאים של המשפחה שלי,
והיא אכן הסכימה לקבל על עצמה את התנאים,
אבל אח"כ הגיעו עוד כמה ילדים
עם אמהות שדרשו פחות -ושילמו פחות,
ופתאום היא מבקשת בקשות ודורשת דרישות ח"ו לא שוכחת מה שסיכמנו,
אבל "תעשי לי טובה, הילדים שלי בחופש בערב פסח ולא יהיה לי נח שהבת שלך תהיה אצלי, אז אולי כבר מר"ח תוציאי אותה"
"את לא יכולה -אז אני מסכימה עד ו' ניסן"
"אבל סיכמנו עד י' ניסן"
"איך את חושבת שאני יעשה פסח"

בסוף היא כמו שסיכמנו, אבל אני שוב הקשוחה, הרעה, אמא מזעזעת שסך הכל עומדת על מה שמגיע לה,
ומשלמת טבין וטקילין על כך

 

[ארבע]

שירים במעלות, האמת שאני קצת מותשת מלדברר את עצמי ולהגיב.
אני מקבלת את המציאות שאנשים שונים בדעותיהם ובגישותיהם, רק שאמור להיות איזשהו מצע בסיסי של כללים מחייבים שאין לסטות מהם.
אם פיקוח התמ"ת היה תופס שבמקום המטפלת ניצבת ילדה בת 12 - זה לא היה עובר בשלום. אותו הדין לגבי מטפלת, גם אם אין עליה פיקוח.
את ספיגת הפערים בין הגישות אני משאירה, למשל, לימים (למעשה, כל יום) בהם עלי להבליג על כך שהמטפלת שלנו לא מצטיינת במיוחד בעשיית ספונג'ה, ומתעצלת להלביש לבתי את מכנסי הזחילה, והיא חוזרת הביתה מטונפת ברמה שגם אוקסיג'ן מתקשה להתמודד איתה. או אז אני בהחלט אומרת לעצמי שיש כל מיני דרגות של ניקיון בעולם, לא כולם צריכים לנהוג כמוני.

 

[שירים במעלות]

צודקות כולכן.
אולי באמת יש מצוקה של מטפלות באזורכן ואתן חייבות לשלוח למי שיש. צר לי עליכן. זה באמת מעצבן להניח את היקר לך מכל על קרן הצבי, לשלם טבין ותקילין ולא לקבל את המינימום המגיע לך.
אצלנו, בכל בניין יש לפחות שתי מטפלות. כך שההיצע רב וכל אחת יכולה לשים אצל המטפלת המתאימה ביותר לדרישותיה.

הצלחה לכולן!

 

[שוש12]

תתפלאי שיש כאלה שזה קביל בעיניהן
יש לי שכנות שמשאירות מלכתחילה את העולל בן החודשיים-שלושה בידיים של הבת שלי בת ה-12.
אני אומרת להן מראש, שהאחריות היא עליהן בלבד. שלא תבאנה אח"כ בטענות.
אני מעולם לא השארתי לבתי תינוקות קטנים לשמור עליהם למרות שהיא בוגרת, אחראית ויודעת לטפל בתינוקות. לא הייתי רגועה לעשות כזה דבר. אבל יש כל מיני אנשים בעולם ויש שכנות שמשאירות קבוע את בתי בבית שלהן, לבד, בלי פלאפון עם תינוק בן חודשים ספורים.
אני בלחץ, הן רגועות

את ממש טועה!!
אם חס וחלילה יקרה משהו לתינוק הקטן
כשהבת שלך האחראית בשטח
הבת שלך היא זו שתסתובב עם נקיפות מצפון/ רגשות אשמה/ מצוקה נפשית לכל החיים!!

גם אם הודעת מראש שאין אחריות וכו'

(שלא לדבר על כך שאם יקרה משהו , אז יכולים לבוא בתביעה אלייך, כי הבת שלך קטינה...)

 

[פקמן]

שמתן לב שהשאלה היתה עניינית כמה מגיע לה על ניסן ונסחפנו...