הנושאים החמים
הנושאים החמים
מייריי ורבייסי, תשמעו סיפור נפלו ממש!
היה בחור אחד שהגיע לגיל 'שידוכים'. היה בחור טוב, מסמיד וירא שומיים. עכשיו, לבחור הייתה תמונה שלו שהמשפוחה שלו הייתה שולחת אותה למי שהתעקייש לראות. איך אומרים היום? אממה, הרקע לתמונה היו מכונת כביסה, מייבש וצינור שעולה גבוה מעל ארון "כתר" כזה, לבן. אקיצער, תמונה לא משהו. הבוחור שלנו ישב וחשב מאיפה תהיה לו תמונה טובה. לא היו שמחות במשפחה שלהם כבר הרבה זמן, והוא נעבאך, תקוע קצת, אז אין תמונה עם רקע כזה יפה. תכלת או כאילו ליד גן של פרחים בדובאי. לשכור צלם זה עולה מלא כסף, ואף אחד לא ירצה לצלם רק תמונה אחת. בסוף, הבריק לו איזה רעיון גאוני, אני אומר לכם, באמת רעיון גאוני. תקשיבו איך זה הלך:
ליד הבית שלהם יש אולם, שכל לילה עושה להם רק רעש ועוגמס נייפש, ומי מדבר בכלל על כל אלה שמדברים בחוץ בקולי קולות וצוחקים על הבושס איך שהכוס של החתן לא הצליחה להישבר איזה חמש פעמים, ומסריחים בסגריות את כל האיזור, ונשענים על המכוניות מסביב. אקיצער, הבחור החליט להתלבש יפה, ככה, עם עניבה הכי חגיגית שיביא מהישיבה, לרדת לאולם בזמן של הצילומים ולבקש מהצלם שיעשה לו תמונה אחת ושישלח את זה לאימייל של אחותו. אמא שלו עזרה לו לרשום בפתק את האותיות באנגלית ולא שכחה את השטרודל, והוא ירד. היה קצת בלאגן אז הוא חיכה בסבלנות לשעס כוישר. בזמן שהכלה הלכה להתחבא מהחתן שבא להצטלם גם כיין, הוא ניצל את ההזדמנות וניגש לצלם שלא הבין מה הוא רוצה מהחיים שלו אבל העיקר שהאבא של הכלה נתן אישור וזהו. התמונה יצאה ממש יפה. וכל החברות במשרד ניסו לחשוב למי הוא יכול להתאים וגילגלו בראש מה יעשו ב - 2000 דולר. וברוך ה' היה למשפחה הזאת מה לשלוח.
לאחר ארבעה חודשים או חמישה חודשים, אני לא זוכר כל כך, הזוג מהחתונה ההיא מקבלים את התמונות לבחירה. הם יושבים יחד על מרק מהביל שהיא הכינה לכבוד המאורע, ככה עם המחשב-נייד שהם שכרו מנתי קומפיוטרס, ונהנים להעלות זכרונות מחתונה. ואיך הייתי נראית פה שה' ישמור, אהה ופה דווקא בסדר. אויש, מוישי חסר בתמונה, איזה חבל. ופתאום. היי, מי זה? אתה מכיר אותו? לא. החתן לא מכיר. מי הרגיש כל כך קרוב שהגיע לצילומים כבר בהתחלה? הם מנסים לברר, מתקשרים להורים. האבא של הכלה היה מרוגש מידי ולא זכר כלום. רק את המעטפות שהיו לו בכיס. טוב, הסקרנות עולה על גדותיה והם מחליטים להתקשר לצלם. הצלם לא זוכר ברגע הראשון. הם מקריאים לו מספר תמונה, הוא פותח את המחשב שלו ואז נזכר במעשה ומספר להם את כל הסיפור. זהו. קיבלו תשובה והמשיכו בחיים.
יום אחד כשהגברת מהחתונה מחכה לבעל שלה, שיחזור מהכוילל, פתאום מבריק לה רעיון. אולי הם יבררו על הבחור ההוא מהתמונה ויציעו אותו לאחותה, שהיא, לא עלינו, עקפה אותה?
רק בעלה פותח את הדלת והיא קופצת אליו עם הרעיון. רגע שניה, אני רעב. ככה הוא אומר. תקשיבו, אני נותן לכם ככה טיפים בחינם לשולעם בייס. אקיצער, לא נעים לבלבל במויח, אבל הוא מתקשר לצלם עודַפעם לבקש פרטים. יש לו רק את הכתובת של האימייל. ככה לוקחים פרטים מהאחות שם במשרד ומפה לשם, יש פגישה. ברוך ה', אחרי כמה פגישות ארוכות - השידוך נפל. ממש השגוחה פרוטיס.
היה בחור אחד שהגיע לגיל 'שידוכים'. היה בחור טוב, מסמיד וירא שומיים. עכשיו, לבחור הייתה תמונה שלו שהמשפוחה שלו הייתה שולחת אותה למי שהתעקייש לראות. איך אומרים היום? אממה, הרקע לתמונה היו מכונת כביסה, מייבש וצינור שעולה גבוה מעל ארון "כתר" כזה, לבן. אקיצער, תמונה לא משהו. הבוחור שלנו ישב וחשב מאיפה תהיה לו תמונה טובה. לא היו שמחות במשפחה שלהם כבר הרבה זמן, והוא נעבאך, תקוע קצת, אז אין תמונה עם רקע כזה יפה. תכלת או כאילו ליד גן של פרחים בדובאי. לשכור צלם זה עולה מלא כסף, ואף אחד לא ירצה לצלם רק תמונה אחת. בסוף, הבריק לו איזה רעיון גאוני, אני אומר לכם, באמת רעיון גאוני. תקשיבו איך זה הלך:
ליד הבית שלהם יש אולם, שכל לילה עושה להם רק רעש ועוגמס נייפש, ומי מדבר בכלל על כל אלה שמדברים בחוץ בקולי קולות וצוחקים על הבושס איך שהכוס של החתן לא הצליחה להישבר איזה חמש פעמים, ומסריחים בסגריות את כל האיזור, ונשענים על המכוניות מסביב. אקיצער, הבחור החליט להתלבש יפה, ככה, עם עניבה הכי חגיגית שיביא מהישיבה, לרדת לאולם בזמן של הצילומים ולבקש מהצלם שיעשה לו תמונה אחת ושישלח את זה לאימייל של אחותו. אמא שלו עזרה לו לרשום בפתק את האותיות באנגלית ולא שכחה את השטרודל, והוא ירד. היה קצת בלאגן אז הוא חיכה בסבלנות לשעס כוישר. בזמן שהכלה הלכה להתחבא מהחתן שבא להצטלם גם כיין, הוא ניצל את ההזדמנות וניגש לצלם שלא הבין מה הוא רוצה מהחיים שלו אבל העיקר שהאבא של הכלה נתן אישור וזהו. התמונה יצאה ממש יפה. וכל החברות במשרד ניסו לחשוב למי הוא יכול להתאים וגילגלו בראש מה יעשו ב - 2000 דולר. וברוך ה' היה למשפחה הזאת מה לשלוח.
לאחר ארבעה חודשים או חמישה חודשים, אני לא זוכר כל כך, הזוג מהחתונה ההיא מקבלים את התמונות לבחירה. הם יושבים יחד על מרק מהביל שהיא הכינה לכבוד המאורע, ככה עם המחשב-נייד שהם שכרו מנתי קומפיוטרס, ונהנים להעלות זכרונות מחתונה. ואיך הייתי נראית פה שה' ישמור, אהה ופה דווקא בסדר. אויש, מוישי חסר בתמונה, איזה חבל. ופתאום. היי, מי זה? אתה מכיר אותו? לא. החתן לא מכיר. מי הרגיש כל כך קרוב שהגיע לצילומים כבר בהתחלה? הם מנסים לברר, מתקשרים להורים. האבא של הכלה היה מרוגש מידי ולא זכר כלום. רק את המעטפות שהיו לו בכיס. טוב, הסקרנות עולה על גדותיה והם מחליטים להתקשר לצלם. הצלם לא זוכר ברגע הראשון. הם מקריאים לו מספר תמונה, הוא פותח את המחשב שלו ואז נזכר במעשה ומספר להם את כל הסיפור. זהו. קיבלו תשובה והמשיכו בחיים.
יום אחד כשהגברת מהחתונה מחכה לבעל שלה, שיחזור מהכוילל, פתאום מבריק לה רעיון. אולי הם יבררו על הבחור ההוא מהתמונה ויציעו אותו לאחותה, שהיא, לא עלינו, עקפה אותה?
רק בעלה פותח את הדלת והיא קופצת אליו עם הרעיון. רגע שניה, אני רעב. ככה הוא אומר. תקשיבו, אני נותן לכם ככה טיפים בחינם לשולעם בייס. אקיצער, לא נעים לבלבל במויח, אבל הוא מתקשר לצלם עודַפעם לבקש פרטים. יש לו רק את הכתובת של האימייל. ככה לוקחים פרטים מהאחות שם במשרד ומפה לשם, יש פגישה. ברוך ה', אחרי כמה פגישות ארוכות - השידוך נפל. ממש השגוחה פרוטיס.
נערך לאחרונה ב:
